הרב מכר ״לממש את הטוב שבך״ עכשיו בחנויות הספרים, לרכישה לחצו כאן X

של נעליך מעל הרגליך – מדוע חליצת נעליים היא כה סמלית עבור תרבויות רבות?


גם ביהדות וגם ביוגה, חליצת נעליים היא חלק מתהליך ההתנקות שנחוץ כדי להניע שינוי. מדוע אקט פשוט שכזה הפך לסמל חוצה תרבויות, ומה הוא מלמד על היכולת שלנו להפוך כל מרחב למקודש? מחלל הבית, דרך הגוף הפיזי ועד למרחב התודעה שלנו.


תום לב-ארי בייז | 15 ביוני, 2022

אפשר לדמיין את התודעה שלנו כמו כדור שלג מזכוכית, מהסוג שפעם היה מזכרת פופולרית בקרב השבים מחופשה חורפית באירופה. בכל פעם שהיינו מנערים את הכדור, בקתת העץ, אייל הצפון והארנבים שלצידה היו מתכסים בפתיתים לבנים המרחפים לאיטם בנוזל השקוף. תחושת ריגוש הייתה ממלאה אותנו למראה הפתיתים המתפזרים בחלל, ואילו בשקיעתם היה איזה סיפוק נעים. שדה הראייה צלול ושוב אפשר להתבונן בחיות היער.

כמו הייתה כדור זכוכית בידיו של ילד סקרן ופעלתני, לעיתים קרובות מקבלת התודעה שלנו ניעור שמפזר את הפתיתים. סיטואציה כלשהי עלולה להציף בנו אמונות לגבי עצמנו או הסביבה, חלקן נכונות יותר וחלקן פחות. באופן אוטומטי ובלתי מודע הן מטות את האופן שבו אנו רואים את המציאות ומעוררות בנו רגשות מורכבים. אפילו אם על פניו, לא קרה דבר מטלטל במיוחד. לדוגמה, בכל פעם שמישהו מחמיא לנו אנחנו מניחים שהוא משקר וחשים עלבון כיוון שאנחנו רגילים לחשוב שאיננו ראויים למחמאות שכאלו. אלו מעין הרגלים מנטליים שעלולים להעכיר את החוויה שלנו.

בדומה להרגלים התנהגותיים, גם ההרגלים המנטליים שלנו לעיתים מעכבים אותנו מלהניע שינוי שבו אנחנו חפצים. אולי אנחנו רוצים להכניס שגרת אימוני בוקר לחיינו אבל מתקשים לשנות את ההרגל להתעורר מאוחר, ואולי אנחנו רוצים להיות פחות ביקורתיים כלפי עצמנו אבל רגילים לחשוב שאילולא נבצע דברים באופן מושלם לא נהיה מוערכים.

הצורך להתנקות תודעתית (עד כמה שניתן), לראות מעבר להנחות ולאקסיומות שלנו, הוא מאבק אנושי משכבר הימים. איך אנחנו יודעים? מכיוון שהוא העסיק לא דת אחת לאורך ההיסטוריה. אומנם ההקשרים עשויים להשתנות, אבל בכל זאת אפשר למצוא פרשנות משותפת. אחת המטפורות שחוזרות על עצמן היא הניסיון להשיל מעלינו את מה שכובל אותנו מלחוות את המציאות בצורה נקייה ככל האפשר. יש שיתארו הצלחה שכזו כרגעים של קדושה. ביהדות, מוטיב ההשלה המובהק ביותר הוא כנראה סיפור הסנה הבוער. הוא טומן בחובו מסר שנכון לנו גם במובן ההתנהגותי והפיזי וגם במובן המנטלי. במקביל, ביוגה הוא קיים בצורה קצת פחות אפית ויותר יומיומית. את החיבור בין שני העולמות מציג עדי פנחסי בבלוג פרשת השבוע והיוגה נפגשות. פנחסי, מורה ליוגה, מפגיש את עולם הידע שלו עם דרשה של הרב מיכאלי (מיכי) יוספי.

בנעליו של משה רבנו

בכרונולוגיה של סיפור הסנה, משה הוא בחור יהודי שגדל בבית המלוכה. באחד הימים הוא מבחין באיש מצרי מכה איש עברי ובהיעדר עין צופה, ניגש, מתערב והורג את המצרי. כעבור זמן מה הוא מבין כי השמועה עשתה לה כנפיים וכי פרעה המלך מעוניין במותו, ומחליט לברוח. כדי לברוח ממצרים, שהייתה אז אימפריה גדולה, הוא כנראה היה צריך להתרחק לא מעט. הוא מגיע אל ארץ מדיין, ושם נושא אישה והופך לרועה צאן. יש שיאמרו, מבקש לפתוח דף חדש. בפרק ג' של ספר שמות מתואר משה המשוטט עם העדר במדבר, כשלפתע הוא מזהה מחזה לא רגיל. צמח קוצני שעולה באש ואינו נשרף. הוא מתקרב כדי לראות במה מדובר וקול אלוהים קורא אליו: "ויאמר, אל תקרב הלום; של נעליך מעל רגליך, כי המקום אשר אתה עומד עליו, אדמת קודש הוא".

על פי יוספי, "לכאורה, על פי הפסוק, האדם צריך להוריד נעליים וללכת למקום רחוק וקדוש כדי לעשות מהלך של שינוי", מה שעומד בקנה אחד עם ההנחה שמשה, אשר באופן מסוים ברח מחטאו, ביקש לשנות את חייו. "אבל", ממשיך פנחסי, "הפירוש החסידי הוא הפוך: של נעליך – כלומר, תוריד מעליך את מה שנועל אותך. מעל רגליך – מעל ההרגלים שלך. כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא".

התודעה שלנו שקט וצלולה עד שאירוע מסוים מטלטל אותה ומציף תחושות כמו פתיתי שלג.

צילום: N. on Unsplash

היסטוריה של ניקיון

לדבריו, פעמים רבות אנחנו מבקשים שינוי בחיינו ומניחים שהמרחק יעשה את השינוי. אנחנו מתכננים לעבור דירה, לעשות רילוקיישן למדינה אחרת או להחליף קריירה, כשבעצם המקום אשר עליו אנחנו עומדים (עכשיו) – גם בו טמון הפוטנציאל להוות קרקע פורייה לשינוי המיוחל. "המקום שבו אתה נמצא כעת יכול גם הוא להיות קדוש. רק תוריד מעליך את ההרגלים שנועלים אותך", הוא כותב.

אם כן, חליצת הנעליים מסמלת את פתיחת המנעולים הנועלים את הרגלינו עלינו. כלומר, שם טמונה העבודה המהותית. רק כאשר נשיל את הרגלינו הישנים המעכבים נוכל לסגל הרגלים חדשים ומיטיבים. בעוד שסיפור הסנה נושא מסר פילוסופי-אוניברסלי, בתוך חלל הסטודיו ליוגה אפשר למצוא דרכים ליישום ברמה היומיומית.

מנקודת מבט יוגית, מסביר פנחסי כי "כשאנחנו נכנסים לסטודיו אנחנו מורידים נעליים. יכולנו גם להוריד נעליים ליד המזרן שלנו בסטודיו", אבל אנחנו חולצים אותן בכניסה "כי אנחנו רוצים לשמור על הניקיון והטוהר של חדר התרגול". בעצם חליצת הנעליים אנחנו כמו מגדירים עבורנו היכן מתחילה אדמת הקודש, היכן המרחב שברצוננו לשמור נקי מהרגלים כובלים ופתוח לטרנספורמציה גופנית ותודעתית. "ברמה המעשית, נעליים נושאות עימן לכלוך. ברמה העמוקה יותר, חליצת נעליים היא הצעד הראשון לקראת מהלך של שינוי. אני משיל מעצמי משהו כדי לאפשר למשהו חדש להתקבל". דבריו מעלים תהיות בנוגע ליכולת שלנו ליצור מרחב מקודש עבורנו, כזה שנקי מלכלוך גשמי ומנטלי, ובנוגע לכמה אנחנו משתמשים ביכולת הזו.

"בעצם חליצת הנעליים אנחנו כמו מגדירים עבורנו היכן מתחילה אדמת הקודש, היכן המרחב שברצוננו לשמור נקי מהרגלים כובלים ופתוח לטרנספורמציה גופנית ותודעתית".

בדומה ליהדות, גם ליוגה יש עשרה דברות. חציים עוסקים ביחסים שבין האדם לחברה וחציים ביחסים שבין האדם לעצמו. הראשון במערכה השנייה מכונה סאוצ'ה: ניקיון פנימי וחיצוני, או אם נרצה, ניקיון הגוף והנפש. הטכניקות הפרקטיות שמציעה היוגה נעות בין תרגילי נשימה (פראנהיאמה), מיקוד (דהראנה) ותנועה (אסאנה). כולן נועדו לעזור לנו להתנקות מהרגלים גופניים ונפשיים מעכבים. על אף שאולי משתמע כי ישנם תרגילים שנועדו לניקיון הגוף וישנם אלו שמטרתם לטהר את הנפש, מנקודת המבט היוגית לכולם השפעה הוליסטית. 

קפהלאבאטי, למשל, המוכרת גם כנשימת האש, היא אחד מתרגילי הנשימה היוגיים המוכרים. רבים מתארים תחושה של ניקיון תודעתי בתום התרגיל. כאילו חלל הראש קורצף והמחשבות קלות יותר. בפן הפיזי, נשימת האש מניעה את מערכת העיכול ומאווררת את מערכת הנשימה ובפן המנטלי, היא משקיטה את הראש ומנקה את התודעה.

גם ליהדות, כמובן, מנהגים פרקטיים שנועדו לנקות את הגוף והנפש כאחד. הטבילה במקווה, ניקיון הבית לקראת חג האביב וצום חשבון הנפש של יום כיפור – כולם שמים דגש על אקט הניקיון הפיזי שמכיל בתוכו השלה של הרגלים ישנים, ומתוך כך מאפשרים פתח להתחדשות, לשינוי או לקדושה של תודעה צלולה. לצד מנהגים חד שנתיים אלו, קיימים גם מנהגים יומיומיים כמו נטילת ידיים, שמסיבים את תשומת ליבנו להתנקות.

ובכן, משתי זוויות ההסתכלות אנחנו זוכים להכיר תרגול פרקטי ויומיומי שהוא ביטוי למסר פילוסופי-אוניברסלי רחב. אבל לא בכל פעם מתמזל מזלנו לראות כיצד שתי תורות גדולות מתחברות דרך אלמנט פשוט ובו זמנית מלא משמעות כמו נעליים (או היעדרן).

תמונת כותרת: Kevin Kurek on Unsplash

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

האיש שהביא את אריסטו ליהדות – על הרמב"ם ורעיון האמונה התבונית

האם להשתחרר מסבל הקיום האנושי או לקבלו? שיחה היפותטית בין קהלת לבודהה

קצת סדר בראש – מהי מדיטציה, האם לכל הטכניקות מטרה דומה וכיצד לבחור בתרגול הנכון לנו?

עוד מרדיו מהות החיים:

רבות הדרכים – על היהדות ותחילת הישראליות