אם החיים הם אוסף של רגעים, מעטים מהם עונים להגדרה של 'כאלו ששווה לחיות בשבילם'.  אירוע חשוב, ניצחון על אתגר, השגת יעד נחשק – כולם משמעותיים מאוד אך עשויים לעיתים להיראות כמו חלום רחוק. פסיכולוגים מסבירים כיצד ניתן לקצר את המסע אל רגעי האושר, ואולי אף לגלות אותם מעבר לפינה.

אומרים שהחיים מלאי עליות וירידות כמו רכבת הרים: פעם אנחנו למעלה, ופעם למטה. אומנם תקופות השפל בחיינו – כמו אירועים טראומטיים, משברים, קשיים ואתגרים שונים – נחקרות ומדוברות מאוד בפסיכולוגיה מראשית ימיה, אך מה עם נקודות השיא? אותם רגעים מיוחדים, מאושרים ומעוררי השראה החלו להיחקר בצורה מסיבית רק בשלהי המאה ה-20.

על-פי אתר Exploring your mind, אברהם מאסלו, אבי הגישה ההומניסטית בפסיכולוגיה, טבע את המונח "חוויות שיא" בשנות ה- 60 של המאה ה-20. הוא תיאר רגעים אלו כנקודות בזמן שבהן אנשים מעידים כי הם חשים מסופקים, שלמים ומחוברים לעצמם, לעולם או למשהו גדול מהם. לעיתים רגעים אלו ילוו בתובנות משמעותיות או בשינוי חיובי בהשקפת העולם.

מאסלו טען שהאדם מונע על-ידי 'פירמידת צרכים'. לשיטתו, קיימים מספר צרכים בסיסיים אוניברסליים שאנו שואפים לספק על-פי היררכיה בין תחומים שונים: בבסיס הפירמידה נמצאים הצרכים הפיזיולוגיים (דוגמת מזון, מים ושינה). מעליהם מופיעים צורכי ביטחון (כגון בריאות, מחסה ומשאבים כלכליים). לאחר מכן יגיעו צרכים חברתיים (שייכות, משפחה, זוגיות ועוד), אחר כך תור הצרכים הנוגעים בכבוד ובהערכה אישיים (ביטחון עצמי, הערכה עצמית ומהסביבה) ובראש הפירמידה מופיע הצורך למימוש עצמי ולהגשמה. על-פי מאסלו, רק לאחר שכל רמת צרכים תגיע לידי מימוש, יתעוררו באדם מוטיבציות להשגת הרמה הבאה בפירמידה. לדוגמה, רק כאשר הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים שלנו מסופקים, נפנה לעיסוק בביטחון הקיומי שלנו, ורק כאשר אלו מובטחים דיים נפנה למלא אחר צרכים חברתיים וכן הלאה.

רגעי שיא, כפי שהגדיר אותם מאסלו, נחווים כאשר כל הצרכים של האדם מסופקים, והם מהווים חלק חשוב בתחושת ההגשמה העצמית. ואולם, הפסיכולוגית קנדרה צ'רי טוענת ב-Verywell Mind כי מאז, חוקרים נוספים פנו לחקור את התחום והסברה הרווחת כיום היא שאנחנו לא צריכים להעפיל לראש פירמידת הצרכים על-פי סדר היררכי כדי לחוות את רגעי השיא, אלא אפשר להגיע למדרגות שונות במקביל.

"הצצה יחידה לגן עדן מספיקה לאשר את קיומו, אפילו אם היא לא נחווית יותר לעולם […] חוויות שיא יכולות להפוך את החיים לכדאיים בהופעתם האקראית. הן נותנות משמעות לחיים עצמם".

כיום נהוג לתאר את רגעי השיא כמצבים שמעוררים תחושות חיוביות עוצמתיות כגון אושר, התעלות ופליאה. דוגמאות להם עשויות להיות התאהבות, חוויה רוחנית עמוקה, רגע של השראה יצירתית או התרגשות לנוכח טבע עוצר נשימה.

לחוויות אלו אין ערך גשמי, מסביר דייויד ג. אלן, עורך ראשי ב- The Wisdom Project מבית CNN. "הן לא מכניסות כסף, לא אופות לחם, ולא חוטבות עצים", מצטט אלן את מאסלו, או כמו שנהוג יותר לומר, אי אפשר ללכת איתן למכולת. עם זאת, הן עשויות להשפיע עלינו עמוקות באופן נפשי ופסיכולוגי. "הצצה יחידה לגן עדן מספיקה לאשר את קיומו, אפילו אם היא לא נחווית יותר לעולם". כתב מאסלו. "חוויות שיא יכולות להפוך את החיים לכדאיים בהופעתם האקראית. הן נותנות משמעות לחיים עצמם".

לצאת החוצה ולהתבונן פנימה

מעצם הגדרתן של חוויות שיא, נהוג לחשוב שהן נדירות יחסית בחיי היום-יום. בנוסף, העובדה שהן בדרך-כלל ספונטניות מדגישה אף יותר את אופיין החמקמק.

עם זאת, אין זה אומר שעלינו פשוט לשבת ולחכות שחוויות כאלו תופענה במקרה בחיינו. יש כמה דברים שנוכל לעשות על מנת למשוך אותן לחיינו, ולהוציא מהן את המיטב ברגע הגעתן.

טיול בטבע, למשל, עשוי להוות טריגר לרגעי שיא. מחקר שנערך באוניברסיטת חיפה הציע שהחשיפה לנופים מרהיבים והתמודדות עם אתגרים פיזיים בעת טיול עשויות לגלם אתגר או נושא קשה שאנו מתמודדים עימו, ובכך להציף תובנות חדשות. וכשאלה עולות בנו, פעמים רבות הן מלוות בתחושות חיוביות שמזוהות עם חוויית שיא. "היכולת של הטבע לגלם, לשקף, ולעמת אותנו עם תהליכים דוחפת אותנו לגלות צדדים חדשים שלא הכרנו בעצמנו", כותבים החוקרים.

עוד הם מסבירים שהתמודדות עם האתגרים שהטבע מציב בפנינו דורשת מעורבות פיזית ורגשית מלאה ולכן מעלה את הסיכוי להתרחשותן של חוויות שיא. על מנת לנסות ולעודד רגע שכזה באופן מכוון, הם מציעים לבלות זמן בסוגי סביבה שונים, להיות קשובים למחשבות ולרגשות שעולים בנו ולהחזיק בתובנות שעשויות לצוץ.

סקרים נוספים העלו כי רגעי שיא מתרחשים פעמים רבות גם במהלך פעילות גופנית אינטנסיבית, חוויות דתיות עוצמתיות או לנוכח מוזיקה או אמנות.

נופי הטבע ואתגריו עשויים לשקף לנו תהליכים פנימיים. תמונה: Jordan Pulmano on Unsplash

להרים את הראש מעל המים

יחד עם זאת, חשוב לזכור שחוויות השיא אינן מתחבאות רק בפסגות הרים או בסוף מסלול המרתון. מאסלו וחוקרים נוספים מדגישים כי הסיכוי הטוב ביותר לחוות רגעי שיא אינו נובע מעיסוק כזה או אחר, אלא מהדרך שבה ניגשים לעסוק בו.

על-פי מאמר שפורסם בבלוג  Centered, קיימת הסכמה בקרב חוקרים רבים על כך ש"על מנת לחוות רגעי שיא עלינו להיות כה שקועים בנקודת הווה עד שהזמן מאבד כל משמעות", או כמו שכינה זאת פרופסור לפסיכולוגיה חיובית מיהאי צ'יקסנטמהיי – להיות ב'פלואו'.

מאסלו וצ'יקסנטמהיי האמינו שניהם שכל אדם שיקדיש מספיק זמן ומאמץ יוכל לתרגל ולפתח את הכישורים שיאפשרו לו לעשות כן, ועל-ידי כך לחזק את נטייתו לחוות רגעי שיא לעיתים קרובות יותר. "מסיבה זו, מאסלו חש כי חתירה לחוויות שיא היא אחת מהמטרות החשובות בחייו. מרגע שפגש בהן, הוא הרגיש חיוניות מלאה ומחויבות לרגע".

אחת הדרכים המוצעות לכך במאמר היא על-ידי הימנעות ממה שמכונה "תזזיתיות רדודה": הנטייה שלנו לעסוק בכמה דברים במקביל תוך כדי בדיקה והתעדכנות מתמדת באמצעי התקשורת הווירטואליים. האחרונה מונעת מאיתנו להתמסר באופן מעמיק לפעולה אחת ולחוות אותה במלואה – מרכיב חיוני לרגעי שיא.

"הצעד הראשון בהשגת המטרה הוא להתרומם מעל התזזיתיות הרדודה", נכתב בבלוג. "כפי שזיהו הוגי הדעות לעיל, תחילתו של התהליך הוא בהתמקדות במשימה אחת בכל פעם. ברגע שמושגת תחושת המיקוד העמוקה הזו, המסע מתחיל".

"הבלתי רגיל נמצא ברגיל. הוא עשוי להימצא בחיי היום-יום, בשכנים, בחברים, במשפחה ובחצר האחורית […] לחפש ניסים במקום אחר הוא סימן לחוסר המודעות לכך שכל דבר הוא נס".

יתרה מכך, תזזיתיות רדודה מורידה את סיכויינו לחוות תחושת חיבור לסביבתנו – מרכיב נוסף שהתגלה כתורם לחוויות שיא. בהמשך מאמרו של דיוויד ג. אלן, הוא מספר על פרויקט אישי שלקח על עצמו: לעקוב ולתעד במשך שנתיים את רגעי השיא בחייו. משניתח אותם בתום התקופה, גילה ביניהם מכנה משותף בולט: "תחושת חיבור לאנשים, לטבע, למוזיקה וכולי. אף אחד מהחיבורים האלו לא היה וירטואלי; לא חוויתי רגעים מושלמים בזמן שצפיתי בטלוויזיה או אפילו בסרט מעולה. ואף אחד מהם לא כלל רכישה של דבר מה שחשקתי בו".

הדרך היא היעד

אלן מוסיף כי ברגע שאנחנו מתמסרים לעצם המכוונות להווה ולפתיחות לחוות רגעי שיא, כך אנו עשויים לפגוש יותר מהם, גם בסביבה השגרתית ביותר. במהלך השנה הראשונה תיעד לעצמו אלן 125 חוויות שיא קטנות, אותן הוא כינה "רגעים מושלמים",  ובמהלך השנה השנייה תיעד 150 נוספות. "נראה שככל שזיהיתי יותר רגעים מושלמים, כך נטיתי יותר לזהות עוד מהם", הוא מעיד. "לא חיפשתי אותם או ניסיתי ליצור אותם באופן מכוון במיוחד מעבר לחתירה הממוצעת שלי לעסוק בפעילויות שאני נהנה מהן". 

"הבלתי רגיל נמצא ברגיל", מצטט אלן את מאסלו. "הוא עשוי להימצא בחיי היום-יום, בשכנים, בחברים, במשפחה ובחצר האחורית… לחפש ניסים במקום אחר הוא סימן לחוסר המודעות לכך שכל דבר הוא נס".

רגעים מושלמים נמצאים כל הזמן מתחת לאפינו, מסביר אלן. "הם אינן יקרי המציאות או קשים להשגה, אלא פשוט דורשים מודעות להבחנה של מתי הם מתרחשים. אנחנו חווים אותם כל הזמן, אך לא שמים לב אליהם".

ניתן לחוות רגע שיא באינספור דרכים שונות, מסביר אלן. אולם מה שמעורר אותו היא לא הפעילות עצמה שבה עוסקים, אלא המחויבות אליה – מידת ההתמסרות והריכוז בה, וכן היכולת להכיר ולהעריך את חוויית השיא בזמן אמת.

על כן, ייתכן שהדרך הבטוחה ביותר לחוות יותר רגעים כאלו, יותר מאשר לנסות ולייצר אותם, היא פשוט להיות בחיפוש מכוון ופתוח לנפלאות העולם שסביבנו, השגרתיות והבלתי-שגרתיות כאחד.

תמונת כותרת: Annette Shaff on Shutterstock

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

מהו מצב ה'סופר-פלואו' של המוח - ומה אפשר ללמוד מספורט אתגרי כדי להגיע אליו

הנוירולוגיה של האזנה לציוץ הציפורים: כיצד הטבע שואב אותנו אל הרגע הנוכחי

פרוסות דקות של אושר – כיצד להציף את חיינו ברגעים של נחת ועונג

עוד מרדיו מהות החיים:

Present Therapy: גישה המשלבת בין פסיכולוגיה קלינית, מיינדפולנס ועבודה בטבע ועם הטבע