ההרצאה השבועית של TED: הפעולה הפשוטה שיכולה להקפיץ את התפתחות מוחם של ילדינו

מוחם של פעוטות מתפתח בקצב מסחרר, עד כי נדמה לעיתים שהם משתנים מדי יום, וזה גם לא רחוק מהמציאות. זוהי תקופה קריטית לעיצובם כבני אדם ומתברר ממחקרים שלא צריך לעשות הרבה כדי שישגשגו. ובכל זאת, לא תמיד קל לנו לספק להם את התנאים המתאימים. מה הם אותם תנאים ומה עלול לשבש אותם?

בועז מזרחי | 11 נובמבר, 2021

גידול ילדים מרגיש כמו אחת המשימות המאתגרות ביותר שאדם יכול ליטול על עצמו. האחריות על עיצוב אדם אחר וההשפעה על עתידו ועל אישיותו דורשים מאיתנו להמציא את עצמנו מחדש כבני אדם תוך כדי תנועה. הרי לא משנה כמה קורסים קיימים בשוק, אין דבר שיכול להכשיר אותנו למשהו בסדר הגודל של הורות.

ואולם יש לתהות, האומנם הורות היא סוד כזה כמוס שיש לפצח? האם בהכרח זה כה מסובך? מה הילדים שלנו צריכים מאיתנו שאנחנו לא מצליחים להבין? לפי מולי רייט בת ה-7, כפי שהיא מסבירה בהרצאת TED, היסודות הם דווקא פשוטים למדי ואינם מצריכים ידע מוקדם כלשהו.

רייט (בת שבע, כן?) מציגה מחקרים שגילו כי חמש השנים הראשונות בחייהם של ילדים הן החשובות ביותר להתפתחות מוחם. קצב צמיחת הנוירונים מואץ והילד רוכש כישורים קוגניטיביים ומנטליים פנומנליים בהשוואה למוחם של מבוגרים, ולמעשה בהשוואה לממלכת החי בכלל. ואולם, רייט לא מסתפקת במחקרים כי אם מציגה ניסוי מול הקהל שמראה באיזו קלות אנו יכולים לשבש או למנף את השגשוג הטבעי של ילדינו. בשתי מילים: תשומת לב.

הגש והחזר

על הבמה מולי רייט ולצידה ארי הפעוט. מאוחר יותר ישתתף ארי בניסוי עם אביו שיסכם בצורה ויזואלית שלא משתמעת לשתי פנים את מה שרייט עומדת להסביר. ההרצאה שלה עוסקת בהתפתחות מוחם של ילדים. לפעמים עלול להתקבל הרושם שמערכות ביולוגיות מתפתחות באופן בלתי תלוי, אבל למעשה כמעט כולן מקבלות אינפוט חיצוני, בין אם זה המזון שילדים צורכים ובין אם איכות החמצן שהם נושמים. ויותר מכל המערכות זהו המוח שהתפתחותו מתרחשת בתוך הקשר ומתוך אינטראקציה עם הסביבה, ובפרט עם הדמויות החשובות בחיי הילד – ההורים.

את עיקרון ההתפתחות באינטראקציה מכנים מדענים "הגש והחזר", כלומר הילד או המבוגר יוזמים קשר, מקבלים תגובה, וחוזר חלילה. רייט מסבירה כי משחק התינוקות הנפוץ ביותר – קוקו – הוא דוגמה קלסית להגש והחזר. ההורה מסתיר את פניו, הילד מבקש קשר עין (הגש) וההורה חושף את פניו בהפתעה (החזר). פשוט. כך נרכשת שפה, כך נרכשים כישורים חברתיים ובעצם כל מה שתינוקות לומדים עד גיל 5. והם לומדים המון.

"המוח שלנו מתפתח בשנים הראשונות מהר יותר מאשר בכל תקופה אחרת בחיים. הוא יכול ליצור עד מיליון חיבורים עצביים בכל שנייה", מסבירה רייט. לדבריה, בשנה הראשונה לבדה המוח מכפיל את גודלו ובגיל 7 הוא כבר ב-90% מגודלו הסופי. אומנם אלה זמנים קריטיים ונראה שהאחריות כבדה, אבל ההתפתחות הזו היא עסק טבעי, ורוב העבודה היא לא להפריע לטבע.

זה כמובן לא אומר הזנחה, כי אם פשוט להבין שבמקרה הזה אנחנו חלק אינטגרלי מהטבע של התפתחות מוח הילד. רייט מציינת חמישה תחומים עיקריים שבהם אנחנו מהווים חלק מהטבע של התפתחות המוח: חיבור, דיבור, משחק, בית בריא וקהילה. "כל אלה עוזרים למוח שלנו ולנו להגיע לפוטנציאל המלא שלנו".

ניסוי: מה קורה כשדעתנו מוסחת מילדינו

כפי שציינו, את מנגנון הפעולה של הגש והחזר קל מאוד לראות, ואפילו להבין מתיאור מילולי. רייט מציגה לקהל הדגמה של ארי ואביו. האב 'מגיש' לפעוט בצורה של משחק והילד בתגובה 'מחזיר' בצורה של צחוק, שביעות רצון ולפעמים גם 'הגשת המשך'. כל משחק מפתח פונקציה שונה במוח. "משחקי חיקוי בונים דמיון ואמפתיה", מבהירה רייט בזמן שהאב מוציא לשון והפעוט בעקבותיו; "משחקי שיום בונים אוצר מילים וריכוז", היא מסבירה בזמן שהאב מצביע על בנו ועל עצמו לסירוגין ונוקב בשמותיהם; "ומשחקים כמו 'קוקו' בונים זיכרון ואמון", אומרת מולי כשהאב משחק עם בנו וזוכה לתגובה של צחוק ושמחה.

"בכל פעם שאתם מדברים איתנו, משחקים איתנו, גורמים לנו לצחוק, זה לא רק בונה ומחזק את מערכות היחסים ואת בריאות הנפש שלנו, זה בעצם מלמד אותנו כמה מכישורי החיים החשובים ביותר, מרכישת חברים לעמידה במבחנים, למציאת עבודה, ואפילו יום אחד אולי אפילו להקים משפחה משלנו", רייט מסכמת את הניסוי הקטן. "אינטראקציות, בשלב מוקדם ולעיתים קרובות, הן חשובות. תסמכו עליי, בת השבע פה למעלה שמדברת על מדעי המוח".

"אלה זמנים קריטיים ונראה שהאחריות כבדה, אבל ההתפתחות הזו היא עסק טבעי, ורוב העבודה היא לא להפריע לטבע. זה לא אומר הזנחה, כי אם פשוט להבין שבמקרה הזה אנחנו חלק אינטגרלי מהטבע של התפתחות מוח הילד".

עכשיו לחלק הפחות נעים בניסוי, החלק שבו הילד לא מקבל החזר בתמורה להגשה מצידו. על המרקע נראה ארי הקטן מנסה להמשיך את המשחקים עם אביו, אבל זה – לצורך הניסוי – נוטל לידיו את הטלפון הנייד ונכנס למצב נתק, זה שכולנו מכירים היכרות אישית גם אם אנו מסרבים להודות בכך. ארי מנסה למשוך את תשומת ליבו של האב, אך הלה בשלו, עיניים נעוצות בטלפון כאילו הילד לא קיים. בתגובה להתעלמות הילד מתחיל לבכות ומה שקורה במוח הוא קטיעת מנגנון ההתפתחות.

עכשיו, צריך לומר שעצירת המנגנון מדי פעם ככל הנראה לא תסתכם לכדי הבדל ממשי בפוטנציאל. הבעיה היא בהרגל, בזמן המצטבר שבו הקשב של ההורה מופנה הרחק מהילד. "מה אם כל הילדות שלנו הייתה כמו 30 השניות האחרונות [בניסוי]?", שואלת רייט, "כמה היה קשה לילד להרגיש רגוע. להרגיש בטוח. ללמוד לתת אמון במישהו? וההשלכות לכל החיים שיהיו לזה". נכון, לכל אדם בוגר יש חיים ועיסוקים מעבר להורות, וכולנו יודעים שילדים יכולים להיות בור בלי תחתית של תשומת לב. פה המקום לעשות התאמות וחלוקה. אם יש לנו עיסוקים שחייבים להתפנות אליהם עכשיו, זה יכול להיות זמן טוב לתת לילד עיסוקים עצמאיים. העיקר לא ליצור מציאות שבה הילדים נאבקים עלינו מול הטלפון.

"ארי הגיב כמו שהוא הגיב והתאושש כ- כך מהר כי הקשר בינו לבין אבא שלו הוא בדרך כלל חזק מאוד", מסבירה רייט. "מערכת יחסים חיובית עם המבוגרים שבחיינו מספקת לילדים את הביטחון שאנחנו צריכים כדי לנסות דברים חדשים, לחקור ולהיות ילדים".

מצד אחד לכל הורה יש את היצר הטבעי לשחק עם ילדיו ולעודד אותם באמצעות אינטראקציה של משחק. פעולות של מה בכך, שבכוחן לדחוף את הילד הכי רחוק שהוא יכול להגיע. מצד שני, הסחות דעת שאין להן אח ורע בהיסטוריה נכנסו לחיינו ונלחמות מול דור העתיד על הקשב שלנו. אמרנו שהורות עלולה להיראות מסובכת ומאיימת, אבל בחלק מהמקרים אנחנו אלה שתורמים למידת הסיבוך בהרגלים שלנו. אז אולי אנחנו לא יכולים לחסום בגופנו את התקדמות הטכנולוגיה, אבל כשזה נוגע לילדים שלנו אפשר לשמור את הדברים פשוטים ולתת לטבע שלנו לקחת את המושכות.