הרב מכר ״לממש את הטוב שבך״ עכשיו בחנויות הספרים, לרכישה לחצו כאן X

מילים מעצבות את הילדים שלנו ברמה העצבית – כיצד להשתמש בהן כדי להעצים את האפקט


3 ביולי, 2018

בילדותנו, שעת סיפור לפני השינה הייתה ההיילייט של היום. זה היה אחד מהרגעים הנדירים שבהם היינו יושבים עם הורינו, ללא משימות לבצע, ללא התחייבויות מעיקות ופשוט חולקים איתם זמן איכות. הציפייה לסיפור נבעה מתשומת הלב המלאה שההורים העניקו לנו, אך גם מהידיעה כי אנחנו הולכים להיכנס להרפתקה מרגשת. המוח המתפתח שלנו שתה את המילים בצימאון, כיוון שאלה היו הבלוקים שמהם בנה והרכיב עולמות דמיוניים שלמים. הפעילות המנטלית הזו פיתחה את המוח שלנו בצורה מקיפה. אנחנו חייבים להורינו הרבה קרדיט על שעות הסיפור, שכן הן הניחו את התשתית לאינטליגנציה ולכישורים חברתיים חשובים שלנו.

היום, כשחלקנו הורים או סבים וסבתות, לא פעם מתעוררת בנו תהייה מהיכן היו להורינו הכוחות לשמור על המנהג הזה בעקביות במשך שנים ארוכות. מחשבות כאלה מגיעות באופן טבעי בתום יום ארוך ומתיש בעבודה, כשלקינוח הוגש לנו פקק תנועה משמעותי. עוד לא הספקנו להתקרב לבית וטלפון מבן או בת הזוג שולח אותנו לעמוד בתור לסופר, וכשאנחנו סוף סוף נכנסים, והספה כבר מביטה בשעון ואז בנו, ואומרת בפנים חמורות סבר שהיא מחכה לנו כבר יותר מדי זמן, מגיעות המטלות של הבית. לשחק עם הילדים, לעזור בשיעורי בית, להכין ארוחת ערב, מקלחות וזהו. סוף סוף הם הולכים למיטה, כשאתם כבר על אחוז אחד של אנרגיה. אבל אז מגיעה הבקשה לסיפור. ועוד אחד, ולפעמים גם שלישי ורביעי.

זה אולי נראה קטנוני, אבל לא פעם אנחנו שואלים את עצמנו אם אי אפשר לדלג, או למצוא שיטה חלופית כמו סיפור אנימציה בטבלט או בטלפון. וזה בדיוק הזמן להיזכר בהורינו שהקריאו לנו. אז זה נראה לנו כמו "סתם" כיף, אבל ממרום גילנו אנו יכולים לקרוא מחקרים שמסבירים מה התועלת של קריאה לילדים בקול רם. חלק מהמחקרים עוסקים בתוצאה המעשית של קריאה, וחלקם נכנס עמוק אל הרשתות העצביות ומסביר כיצד קריאה מעצבת את המוח הלכה למעשה. כשמחברים בין המסקנות אפשר ללמוד משהו רחב על האופן שבו קריאת סיפורים לילדים בונה אותם כבני אדם.

קריאה יכולה לחסוך מילדים מצבים קליניים

דוגמה לתוצאות ההתנהגותיות-מעשיות מביאה רופאת הילדים והכותבת ד"ר פרי קלאס ב-New York Times. לדבריה, לימוד שפה באמצעות קריאה זה המובן מאליו. קריאה לילדים עשויה, כך עולה ממחקרים חדשים, גם לבנות בהם כישורים חברתיים ורגשיים. "לזמן ההורה-ילד-ספר יש אפילו את הפוטנציאל לסייע במיתון בעיות התנהגות כמו תוקפנות, היפראקטיביות וקשיי ריכוז", היא מוסיפה. המחקרים נערכו על בסיס תוכנית להדרכת הורים באמצעות וידיאו. בזמן ביקורים אצל רופא הילדים, התבקשו הורים לילדים בגיל 3 שהשתתפו בתוכנית לשחק עם ילדיהם ולקרוא להם סיפורים בזמן שמצלמים אותם בווידיאו. לאחר מכן, הם צפו באינטראקציה וניתחו יחד עם מומחה מטעם המחקר כיצד הילדים הגיבו לפעולות שלהם. לצידם הייתה קבוצת בקרה של ילדים שלא השתתפו בתוכנית.

החוקרים מדגישים עבור ההורים את הפעולות החיוביות של ההורים, ולדבריהם זו יכולה להיות חוויה "פוקחת עיניים", שכן הם צופים מהצד כיצד הם מביאים הנאה לילדים ומעוררים בהם מוטיבציה, ניואנסים שלעיתים קרובות נעלמים מעינינו בעיצומה של האינטראקציה. כך ההורים לומדים לבצע התאמות וכיוונונים לאינטראקציות הבאות. לאחר שהושלמה תוכנית אחת, נמצא כי הילדים שהשתתפו בה "שיפרו את התנהגותם – כלומר היה להם באופן מובהק סיכוי קטן יותר להיות אגרסיביים והיפראקטיביים לעומת הילדים בקבוצת הבקרה".

לאחר שנה וחצי נערך מחקר נוסף שבמקביל להרצת תוכנית נוספת, חזר אל הילדים מהתוכנית הראשונה כדי לבחון אם השינויים החזיקו מעמד. הם גילו כי ההשפעה נותרה בעינה, וכי היו להם פחות קשיים של קשב וריכוז. לדברי מובילי המחקר, הירידה בבעיות ההתנהגותיות הייתה "ברמות קליניות", כלומר קריאה בקול ומשחק עם הילדים הצליחו למנוע מהילדים לפתח בעיות שדורשות התערבות אנשי מקצוע ומומחים בשלב מאוחר יותר.

המסקנות הן שלקריאה בגיל צעיר יש השפעות מקיפות שאינן נוגעות לכישורים דידקטיים בלבד. לדעת החוקרים, השפעות הללו נובעות הן מהמגע הקרוב בין ההורה לילד והן מהתהליך המנטלי שעובר על הילד בזמן שמיעת סיפור. ההשערה היא שבזמן סיפור הילדים מנתחים את מה שעובר על הדמויות, מה שמלמד אותם להשתמש במילים כדי לעבד רגשות מורכבים וקשים. זה מאפשר להם להשתלט על הרגשות ובכך לרסן התנהגויות שנובעות מכעס. נראה שיש לכך השפעה גם על מידת הריכוז, כיוון שכשהכעס משתלט המוח אינו פנוי להכניס מידע חדש, וממילא להקשיב למורה.

בזמן סיפור הדמיון של הילד עובד שעות נוספות, מה שעוזר לו לנתח ולעבד רגשות מורכבים.

אנו רוצים להגיש לילד את הדייסה של הדובון הקטן

מה שמעניין הוא שנראה כי פיתוח הכישורים הללו ייחודי לקריאת ספרים. לכאורה, כאשר ילד צופה בטלוויזיה הוא נחשף בדיוק לאותם רכיבי סיפור ויכול לעבור את אותם עיבודים קוגניטיביים-רגשיים. כך גם כאשר משמיעים לו סיפור מוקלט. אלא שמחקר דימות מוחי מצא כי לספרים יש שילוב תועלות מדויק שמעצים את הפעילות הנוירולוגית בצורה אולטימטיבית ביחס לפורמטים אחרים של סיפורים. אניה קמננץ מספרת ברשת NPR כי מוביל המחקר, רופא הילדים ד"ר ג'ון האטון, ערך השוואה בין סיפורים בשלושה פורמטים: קטע אודיו, קריאה מספר וסרטון אנימציה. הילדים שמעו או צפו בסיפורים בזמן שמכשיר fMRI תיעד את הפעילות העצבית שלהם וגילה לחוקרים כיצד משפיעה כל צורת חשיפה לסיפור.

בפרפרזה על נושא המחקר, האטון טוען כי מבחינת הפעילות העצבית קיים "אפקט זהבה ושלושת הדובים": קטעי אודיו הם "קרים מדי", אנימציה היא פורמט "חם מדי", ואילו ספרים הם "בדיוק במידה". כלומר, הצורות השונות שבהן אנו מספרים סיפורים לילדינו מפעילות את המוח שלהם בדרכים שונות. מהדימות המוחי עולה כי סיפורים מאוירים, כמו אלה שגם אנו גדלנו עליהם, ממצים את היכולת של הילד בצורה המאוזנת והנרחבת ביותר – ומכיוון שכך, תהליך הלמידה שלו וההתפתחות הקוגניטיבית שלו אידאלית במצב זה.

חלקים שונים במוח מגיבים בעצימות משתנה על פי סוג הגירוי. ככל שאזור פעיל יותר, בצירוף תנאים נוספים, כך נוצרים בו קשרים עצביים חדשים. החוקרים גילו כי הרשתות הדומיננטיות שהופעלו בסיפורים היו שפה, תפיסה חזותית, דימוי חזותי ורשת ברירת המחדל. מערכת עצבית זו, האטון אומר, היא, "מושבה של הנשמה [ובה מתרחש] הרהור פנימי – כיצד דברים הופכים משמעותיים עבורך". רשת ברירת המחדל מופעלת כאשר המוח פנוי לנדוד חופשי – ומכאן שמה. בשונה מזמן שבו המוח עסוק במחשבה על משימה ספציפית, במצב ברירת מחדל יכולה המחשבה לשוטט חופשי ולנדוד באופן אקראי ונטול התחייבויות. ההשערה היא שבילוי זמן במצב זה הוא קריטי לפיתוח יצירתיות ולפתרון בעיות, וכן להיכרות עמוקה עם עצמנו, שכן אנו פנויים לחקור זיכרונות וכיווני חשיבה שנדחקו הצידה מפאת ריבוי המשימות – רובן חיצוניות – שאנו מעמיסים על המוח שלנו במהלך היום.

בזמן ששהו הילדים במכונה והאזינו לסיפור בקטע אודיו נמצא כי הופעלה אצלם רק רשת השפה,  ורמת הקישוריות הכללית הייתה נמוכה. רוב האנרגיה המוחית הושקעה בניסיון לעקוב אחר המילים. כאמור, "קר" מדי. כשצפו באנימציה, נרשמה פעילות מוגברת באזור השמע והראייה, אך גם כאן מידת הקישוריות הכללית הייתה נמוכה. לדברי החוקרים, האנימציה "האכילה" את הילדים קטעי מידע בכפית ובכך הפכה אותם לפסיביים. "הבנת הילדים את הסיפור במצב זה הייתה הגרועה ביותר", הם מסבירים. חם מדי. כאשר הסיפור הוקרא לילדים, שבמקביל הביטו בתמונות מאוירות של ספר, המוח שלהם נעזר בהן על מנת להוריד מאמץ מרשת השפה. זה הוביל לשני דברים: מצד אחד, זה שחרר את המוח ממעקב סיזיפי אחר המילים כיוון שהייתה לו נקודת אחיזה נוספת בסיפור (התמונות), מצד שני, זה הוביל לקישוריות גבוהה בין הרשתות העצביות השונות, כיוון שלא כמו האנימציה, המוח עדיין נדרש לעשות עבודה כלשהי בסנכרון הדימויים החזותיים עם הסאונד והמילים. בדיוק במידה.

תעבירו את זה הלאה

המחקר מגלה את המנגנונים המנטליים שפועלים בזמן קריאה לילדים, ומטבע הדברים חלקם משחקים תפקיד מרכזי בשינוי ההתנהגותי ובפיתוח המנטלי – דהיינו ירידה בתוקפנות ובבעיות קשב וריכוז. החיבור השני די מובן מאליו: כאשר מפתחים קישוריות גבוהה בין אזור השפה לאזורים נוספים כמו שמע וראייה, קל יותר להתמודד עם משימות מגוונות שקשורות ללימוד. וייתכן שהאופן שבו קריאת סיפורים מפעיל את המוח משפיע גם על ירידה בתוקפנות. זה קשור לרשת ברירת המחדל שמאפשרת לילדים לנדוד קצת מהיצמדות אדוקה לנרטיב ולחשוב לעומק את מה שעובר על הדמויות. זה, כאמור, מה שמאפשר להם לעבד רגשות מורכבים, להכיר אותם ובאמצעות כך לשלוט בהם. זוהי אמנם רק השערה הגיונית וללא קשר שנמצא באחד המחקרים, אך גם בלעדיה התועלות עומדות בפני עצמן.

קמננץ מזכירה שלכך יש להוסיף את האינטימיות המאפיינת את זמן הקריאה שלפני השינה, שנעדר מהמחקר כיוון שהילדים שהו במכונת fMRI. כאשר ההורים שם, יש ביכולתם להציג את הסיפור בדרכים שונות. להתעכב על דבר מה, לשאול שאלות, לכוון את הילד לנקודות החשובות ולאפשר לו לדבר ולחלוק את מחשבותיו לגבי הסיפור. זה רובד נוסף שלא נמצא במחקר, אבל כל מי שקרא סיפור לילדו אי פעם חזה בתוצאות של אינטראקציה זו באופן מיידי. זו אחת ההשקעות החשובות שהורים יכולים להעניק לילדיהם הקטנים. והיות שרוב היום אין לנו שליטה גבוהה על מה שהם עוברים וחווים, זו אחת ההזדמנויות האיכותיות ביותר להעניק להם את מה שאנו קיבלנו בתור ילדים.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

אנו יכולים לגדל ילדים שיביאו חידוש ושינוי לעולם – זה אחד הגורמים החשובים בדרך

ילדים מגיעים לעולם עם סקרנות פילוסופית טבעית – מדוע כדאי לשמר, לעודד ולפתח אותה?

מדוע כדאי 'להזיע' קצת בזמן הקריאה – וכיצד המאמץ מועיל לאינטליגנציה שלנו

בועז מזרחי העורך הראשי של מגזין מהות החיים

סיים בהצטיינות תואר בתקשורת עם התמחות שיווקית מהמרכז הבינתחומי, הרצליה. עוסק בכתיבה, עריכה, מדיה חברתית ויצירת סוגים שונים של תוכן משנת 2011. את שעותיו הפנויות מקדיש לקריאה, צילום וספורט.

עוד ממהות החיים

19.07.18
ההרצאה השבועית של TED: שיעורים משעשעים מאב שעזב קריירה כדי לגדל את ילדיו
18.07.18
האם אנחנו נולדים עם ייעוד וכל שנותר לנו הוא למצוא אותו? מחקר חדש מגלה
17.07.18
מה בעצם מפריד את התודעה שלנו מזו של אחרים – וכיצד זה מסביר תכונה בסיסית של היקום
16.07.18
פנקסנות – האם בתוך הזוגיות שלנו אנחנו עסוקים בלתת או בלקבל?
15.07.18
מי שולט במרכבה שלי – כך אילוף החושים יכול לקדם אותנו לעבר החופש על פי תורת היוגה
12.07.18
ההרצאה השבועית של TED: מה עושים מוזיקאים, סופרים ואומנים בחברת הייטק משגשגת?
11.07.18
מטרות הן דבר חשוב – אבל לא הן מה שמוביל אותנו להיכן שאנו שואפים להגיע
08.07.18
בחזרה לאינטואיציה - 9 שלבים במסע ההתקרבות אל תחושת הבטן: חלק ב'
08.07.18
בחזרה לאינטואיציה - 9 שלבים במסע ההתקרבות אל תחושת הבטן: חלק א'
05.07.18
ההרצאה השבועית של TED: מופנמים? מה זה אומר ומדוע יש לכם סיבה לחגוג
04.07.18
פרישה בשיא או הרמת ידיים? כיצד נדע האם להמשיך או לעזוב את מה שהתחלנו
03.07.18
מילים מעצבות את הילדים שלנו ברמה העצבית – כיצד להשתמש בהן כדי להעצים את האפקט
01.07.18
משיחות חולין ועד צלילות אל נבכי הנפש – מה גורם לאנשים להרגיש בנוח לצידנו?
28.06.18
ההרצאה השבועית של TED: מה החלק בגוף ששומר אותנו צעירים ובריאים, וכיצד לעזור לו
27.06.18
לעוף עליהן – המסרים החכמים שציפורים נושאות עבורנו על כנפיהן
26.06.18
חיים בסרט? כיצד יכולים 22 כללי הכתיבה של פיקסאר לדייק את הסיפור של חיינו
25.06.18
כולנו חווים את סינדרום הסטרטאפ ברעיונות חדשים - אך כדאי לקחת רגע לפני שמוותרים
24.06.18
מקום אליו הולכים או מקום שהולך איתנו? – 3 סיפורים קצרים על גן עדן וגיהינום
20.06.18
האתגר בלשכוח את מה שלמדנו – וכיצד זה יכול לשמור אותנו מעודכנים ורלוונטיים
19.06.18
אהוב אותי כמו שאני – מה גורם לנו לחפש אישורים מבחוץ, וכיצד לצמצם את התלות שלנו בהם