גליצ' במטריקס? מדענים מציגים 5 הסברים לתחושת הדז'ה-וו

הפילוסופים הגדולים של יוון העתיקה נדהמו ממנה, אבות הפסיכולוגיה של המאה ה-20 ניסו להבין את פשרה ותסריטאי הוליווד שאבו ממנה השראה. עכשיו הגיע תורם של המדענים לחקור את הגורמים שמאחורי תופעת הדז'ה-וו. לפניכם 5 רעיונות מובילים בענף המחקר הטרי והמסקרן.

ירדן להבי | 11 אוגוסט, 2021

מכירים את זה שאתם מגיעים למקום חדש ופתאום תוקפת אתכם הרגשה מבלבלת שכבר הייתם כאן קודם? שהאירועים האלו שקורים לכם עכשיו, כבר קרו לכם בעבר? באופן מוזר, אתם חווים תחושה כה חזקה ומוכרת, עד שנדמה לכם שאתם ממש יכולים לחזות מה הדבר הבא שעומד להתרחש.

זוהי בדיוק אותה חוויה מסתורית המכונה "דז'ה-וו". התופעה אומנם חמקמקה, אך מוכרת למרבית בני האדם. על-פי אייברי הארט ב-Discover, שניים מתוך שלושה אנשים מדווחים שחוו מתישהו בחייהם את התחושה הזו. למרות שרק ב-1876 הפילוסוף והפרה-פסיכולוג הצרפתי אמיל בורק טבע לראשונה את הביטוי "דז'ה-וו" (בצרפתית "כבר נראה"), התחושה מוכרת בחוויה האנושית מימים ימימה. לאורך ההיסטוריה דז'ה-וו הצית את דמיונם של חושבים והוגים שניסו להסביר את מקורו: אפלטון ראה בו הוכחה לקיומם של גלגולי חיים קודמים, פרויד טען שהוא ביטוי לתשוקות הפרטיות המודחקות שלנו, יונג תפס אותו כהצצה לתת המודע הקולקטיבי שלנו, ולפי תסריט הוליוודי מדובר בכלל ב"גליץ' במטריקס".

הארט מוסיף כי ייתכן שההילה המיסטית או המטפיזית שנקשרה סביב התופעה המשונה הרתיעה מדענים מלחקור אותה בצורה 'רצינית' לאורך השנים. בנוסף, העובדה כי ההתרחשות של החוויה הזו היא בלתי צפויה ונמשכת רק מספר שניות הקשתה עוד יותר על הניסיונות המעטים שהיו לחקור אותה.

לפי הארט, רק ב-2003 היא הפכה למושא מחקר לגיטימי לאחר שהפסיכולוג אלן בראון פרסם במגזין מדעי סקירה שקישרה את החוויה למנגנונים בתחום הפסיכולוגיה ההתנהגותית והזיכרון.

מאז החלו חוקרים מתחומים שונים לתת תשומת לב רבה יותר לתופעה, ולנסות להסביר אותה באופן מדעי. למרות שעד היום הנסיבות סביב התרחשותה אינן ברורה באופן חד-משמעי, ישנן מספר תיאוריות מובילות לגבי משמעותה והגורמים לה. להלן 4 הסברים ששופכים אור על התופעה, ואחד שמבהיר מה היא לא:

1. היא תוצאה של טעות פקידותית

הרופא הבריטי קראן ראג'אן, מנתח ומשפיען רשת, היטיב לסכם את אחת התיאוריות בסרטון טיקטוק קצרצר. לדבריו, דז'ה וו הוא בסך הכול טעות אדמיניסטרטיבית של המוח. הזיכרון שלנו, שבדרך כלל מצטיין בתיוק, עמל כל הזמן על מיון ואחסון מידע בצורת זיכרונות. חלקם נשמרים במאגר הזיכרון לטווח קצר ומוכנים לשליפה מהירה, בעוד חלקם עוברים לארכיון – הלא הוא מאגר הזיכרון לטווח ארוך. ראג'אן מסביר שדז'ה-וו הוא לא גליצ' במטריקס, כי אם במוח: "התופעה מתרחשת כאשר זיכרון חדש לטווח קצר מאוחסן בטעות במאגר הזיכרון לטווח ארוך. נוצרת הרגשה כאילו כבר חווינו את הדבר בעבר כי המוח אומר לנו שזהו זיכרון ישן".

@dr.karanr This is why you get dejavu #dejavu #memory #learnontiktok #schoolwithdrkaran ♬ Steven Universe – L.Dre

2. היא נגרמת משיבוש לא מודע בקו הזמן

"תארו לעצמכם שאתם הולכים ברחוב ועוברים ליד בית קפה חדש", כותב הארט ומדגים הסבר אפשרי נוסף. "אתם מעיפים מבט על בית הקפה, אבל בדיוק באותו רגע אתם מקבלים מסרון ומסיטים את מבטכם אל הטלפון, כך שהחוויה לא נרשמה אצלכם באופן מודע". הארט מסביר שהמידע עובד במוח באיזשהו רמה, אבל לא בצורה מלאה. לכן, יש סיכוי גדול שלאחר קריאת המסרון, כשתבחינו שוב בבית הקפה, תחושו תחושה מוזרה שכבר ראיתם אותו בעבר. "זה בגלל שבאמת הרגע ראיתם אותו, רק שאין לכם זיכרון מודע לכך".

3. היא קצר חשמלי במוח

תופעת הדז'ה-וו ידועה כנפוצה יותר בקרב חולי אפילפסיה. במוח שלנו מתקיימת פעילות חשמלית כל הזמן בשעה שתאי העצב שלנו מתחווטים. בקרב אפילפטיים ישנו לעיתים עודף חריג של פעילות חשמלית שבא לידי ביטוי כהתקף. תיאוריה נוספת שמציג הארט היא שהחוויה היא למעשה סוג של התקף מזערי הפוקד גם אנשים שאינם אפילפטיים. "המוח פשוט מחטיא קצת בירי וזה מה שגורם לתחושה", הוא מסביר. "הדבר מתיישב גם עם העובדה שצעירים ובני נוער נוטים לחוות דז'ה-וו יותר מאשר מבוגרים. המוח עסוק יותר בחיווט בשנים האלו, מה שמגביר את הסיכויים לטעויות".

4. היא מתעוררת במרחבים מוכרים

אן קליירי, פרופסור לפסיכולוגיה קוגניטיבית וחוקרת זיכרון מאוניברסיטת קולורדו, טוענת שדז'ה-וו מתרחש כאשר אנו נתקלים בסיטואציה שמזכירה לנו חוויה קודמת, אבל אנחנו לא מצליחים לבנות את הזיכרון שלה בצורה מלאה. בהמשך המאמר מציין הארט מחקר שערכה קליירי ובו השתמשה בטכנולוגיית מציאות מדומה על-מנת ליצור לנבדקים שתי סביבות זהות מבחינה מרחבית, רק עם פרטים שונים (האחת דימתה גינה והשנייה הציגה מגרש גרוטאות, אך הן היו בעלות פריסה זהה והאובייקטים שבהן הוצבו באותם מיקומים). קליירי הצליחה לעורר בהצלחה תחושות דז'ה וו בקרב הנבדקים שנחשפו לשתי הסביבות. היא הראתה שהימצאות במרחב חדש בעל פריסה שמזכירה לנו באופן לא מודע מרחב מוכר מהעבר יכולה לעורר בנו את התחושה שהיינו כבר במקום הזה למרות שלא כך הדבר.

5. היא אינה מסייעת לחזות את העתיד

משהצליחה פרופסור אן קליירי לעורר במכוון תגובת דז'ה-וו, החליטה לקחת את מחקרה צעד אחד נוסף ולבדוק האם יש אמת בתחושה המוקדמת (הרגשה שיודעים מה עתיד לקרות) שמלווה את האפקט פעמים רבות. "אפילו מדענים שלא מאמינים בגלגולים קודמים לחשו לי 'האם יש לך הסבר מדוע אני מרגיש ככה?' מספרת קליירי בהצהרה שפורסמה על-ידי אוניברסיטת קולורדו. "אם אתה מדען, אתה מחפש סיבה הגיונית מדוע חווית חוויה מוזרה כל-כך". במטרה לבחון את ההשערה, השתמשה קליירי שוב בתוכנת מציאות מדומה, אך הפעם הציגה סצנות של דמויות במבוך וביקשה מהנבדקים לנווט בתוכן. לאחר שסיימו להתנסות במבוך, הוצג להם מבוך בעל פניות זהות אך עם תפאורה שונה, כך שהנבדקים חשבו שמדובר במבוך שונה. כאשר הנבדקים נתקלו במבוך החדש אכן עלתה חוויית דז'ה-וו וברוב המקרים התלוותה אליה גם הרגשה של תחושה מוקדמת, כלומר הנבדקים ציינו כי הם מרגישים שהם יודעים איך ימשיך המבוך למרות שזו הפעם הראשונה שביקרו בו. עם זאת, בפועל הם לא הצליחו לנווט במבוך טוב יותר מהמשתתפים בקבוצת הביקורת. מתוך כך הסיק צוות החוקרים שאין בתחושת הדז'ה-וו כדי לנבא את העתיד, אבל היא בהחלט מסוגלת לגרום להרגשה המוטעית הזו.

קליירי מדגישה שהתיאוריות השונות אינן בהכרח מתחרות זו בזו, ושייתכן שיש מספר גורמים שיכולים להוביל לתחושת דז'ה-וו. לדבריה, גם אם המדע אינו מבין עדיין בדיוק את הנסיבות שגורמות לאפקט, עצם העובדה שחוקרים אותו ברצינות כבר יכולה לסייע לשפוך אור נוסף על תופעות הקשורות לקוגניציה וזיכרון.

דז'ה-וו, כמו גם התחושה של מילה שעומדת 'על קצה הלשון' או סיטואציה שבה פוגשים אדם מוכר ולא מצליחים להיזכר בשמו, שייכות כולן לתחום המטא-זיכרון: הידיעה שמשהו נמצא בזיכרון שלנו, ללא היכולת לזכור את הדבר עצמו.

ייתכן שהסיבה האמיתית לכך שחוויית הדז'ה-וו מבלבלת ומקסימה אותנו כאחד טמונה בכך שהיא מאפשרת לנו הצצה לגלגלי המוח שלנו בפעולה. בשגרה אנחנו כל-כך עסוקים במשימותינו היומיומיות, שנדירות הפעמים שאנו עוצרים לשים לב למחשב העל המופלא שמאפשר לנו את כל היכולות האלו. ובדיוק כמו כל מנגנון משומן היטב, אנחנו נוטים להבחין ולהיזכר בו רק כשיש בו גליצ'.