הרב מכר ״לממש את הטוב שבך״ עכשיו בחנויות הספרים, לרכישה לחצו כאן X

נפש רעבה – סריקות מוח מגלות כי עבורנו, מזון לנשמה ומזון לגוף זה היינו הך


"ללכת באומץ לאן שאיש לא הלך בעבר", אמר משפט הפתיחה המפורסם של "מסע בן כוכבים". מדוע הצורך לחקור את הבלתי מוכר מניע אותנו כל-כך עד שאנחנו מוכנים לסכן את עצמנו? מחקרים מראים כיצד רגשות שעד היום נחשבו ליצר אינטלקטואלי, כמו צמא לידע או לחברה, מפעילים את מנגנון התגמול ההישרדותי במוחנו באותה האפקטיביות שעושה זאת הרעב.


ירדן להבי | 11 בינואר, 2021

המקרא מספר על אשת לוט, שלמרות שהוזהרה לא לעשות כן, הסתכלה לאחור בעודה נסה מסדום הנחרבת, ובו ברגע הפכה לנציב מלח. באופן דומה מספרת המיתולוגיה היוונית על אורפיאוס שהצליח להציל את נשמת אשתו מידיו של הדס, אל השאול, בתנאי אחד – שלא יביט לאחור כשהוא מוליך אותה בחזרה אל ארץ החיים. אך זה לא התאפק, וברגע שהסב את ראשו לוודא שאהובתו בעקבותיו, איבד אותה לנצח בממלכת המתים.

ואכן, סקרנות היא דחף אנושי מוכר ועוצמתי מאוד עד כי לאורך ההיסטוריה תרבויות שונות סיפרו משלים על אודות הסיכונים שבני האדם מוכנים לקחת כדי לספק אותה. ידוע שאנו מצוידים במנגנונים ביולוגיים המניעים אותנו לספק צרכים פיזיים החיוניים להישרדותנו, אך למה נדמה שהדחפים האינטלקטואלים שלנו חזקים לא פחות? מספר מחקרים מסקרנים מהשנים האחרונות העלו למבחן שאלות אלו בדיוק.

צוות חוקרים באוניברסיטת רדינג בבריטניה בדק את רמת הסיכון שאנשים מוכנים לקחת על עצמם כדי לספק את יצר הסקרנות. שאנה וויליאמס כותבת ב- The Scientist על הניסוי. בשלב הראשון הנבדקים נתבקשו להגיע אל המעבדה כשהם שרויים בצום של שעתיים לפחות. עם תחילת הניסוי הוצגו להם תמונות של מאכלים שונים וסרטונים של קוסם המבצע קסמים שונים. 

לאחר מכן נתבקשו הנבדקים לנסות את מזלם בהימור במשחק מחשב: אם ינצחו, יזכו בנקודות זכות שיעניקו להם בהמשך את המאכלים שהוצגו להם בתמונות, או את הפתרונות לקסמים. אם יפסידו, יקבלו ניקוד שלילי שיקרב אותם אל קבלת זרם חשמלי עדין אך לא נעים. לשמחתם של הנבדקים, לפני כל משחק הוצגו להם סיכויי הזכייה שלהם וניתנה להם ההזדמנות להחליט בהתאם, כל פעם מחדש, האם הם מעוניינים להמר.

ממצאי הניסוי הראו שהנבדקים הסכימו לקבל על עצמם רמת סיכון זהה בשני המקרים: עבור הסיכוי לספק את סקרנותם לגילוי הפתרונות לקסמים ועבור השגת מזון במהלך תחושת רעב.

סקרנות היא קרקור של האינטלקט

כתוצאה מכך, שיער צוות החוקרים שהמנגנון הנוירולוגי שבבסיסה של התנהגות לקיחת הסיכונים עשוי להיות דומה עבור שני הדחפים. לשם בדיקת ההשערה נערך ניסוי המשך בעל תנאים זהים, רק שהפעם התווספה לו סריקת מוח. 

ואכן, הניסוי השני הראה שבשעה ששקלו הנבדקים האם להמר, הסקרנות לגבי פתרון הקסמים הדליקה את האזורים במוח האמצעי שאחראים על מוטיבציה ותגמול – ואלו בדיוק האזורים שהתעוררו בעקבות הרצון לספק רעב. בשני המקרים כאשר נתקבלה ההחלטה לבצע את ההימור, אזורים אלו התעוררו אף יותר.

"לסקרנות ערך נוסף בכך שהיא משמשת כמנגנון התמודדות, היא התרופה הטובה ביותר לפחד".

ההסבר לכך טמון במערכת התגמול שלנו. על-מנת שנוכל לשרוד, הטבע צייד אותנו במנגנון המניע אותנו להתאמץ ולהסתכן כדי לספק לעצמנו צרכים חיוניים כמו רעב וצמא, על-ידי כך שהוא מייצר בחלקי המוח האמצעי את הורמון הדופמין שמעניק לנו תחושת סיפוק כאשר אנו מקבלים את מבוקשנו.

הניסוי הראה אפוא שסקרנות – רצון לידע – כמו התשוקה להשגת משהו גשמי כגון מזון, מעוררת את מנגנון התגמול שלנו באופן זהה ומניעה אותנו לקחת סיכונים על-מנת לספקם. אך הדבר אינו עניין של מה בכך. נשאלת השאלה, למה התפתח מנגנון דומה שכזה ללקיחת סיכונים לסיפוק צורך אינטלקטואלי?

הסקרנות הרגה את החתול: הרעב לידע דוחף אותנו לקחת סיכונים.

צילום: Noskov Vladimir / Shutterstock

יותר משהסקרנות הרגה את החתול, היא שמרה עליו בחיים

האסטרופיזיקאי וחוקר הסקרנות מריו ליביו, מציע ב-The World הסבר אפשרי לתופעה ולפיו יש מספר סוגי סקרנות. את זו שבה אנו דנים הוא מכנה "סקרנות אפיסטמית", והיא מגלמת את אהבתנו לידע ואת התשוקה שלנו ללמוד דברים חדשים. "המוח שלנו משייך ערך רב לידע מסוג זה", אומר ליביו. "לכן הדבר נחווה בדרך כלל כתופעה מענגת עם ציפייה לתגמול בצורת הידע שאנו מגלים". הדבר נובע לטענתו מכך שלסקרנות יש תכלית אבולוציונית: בני אדם היו חייבים להיות סקרנים לגבי מה שקורה בסביבתם על-מנת לשרוד.

לכן לטענתו ילדים הם חוקרים מלידה. "יש בהם תשוקה אמיתית להבין סיבה ותוצאה. הם איכשהו תופסים שכל אירוע קשור למחולל מסוים, והם רוצים להבין קשרים אלו משום שהם מסייעים להם להתמודד עם סביבתם ולעשות פחות טעויות בחיי היומיום שלהם".

מעבר לכך, לסקרנות ערך נוסף בכך שהיא משמשת כמנגנון התמודדות. לדבריו, "סקרנות היא התרופה הטובה ביותר לפחד". כפי שהראו מחקרים נוספים שעליהם כתבנו בעבר, חשיפה מבוקרת למצבי חוסר ודאות מפחיתה את הצורך שלנו בשליטה קוגניטיבית ובה בעת מגבירה את הפתיחות המחשבתית ואת הנכונות ללקיחת סיכונים.

בבחינה נוספת של המחקר הבריטי, נוכל לגלות משמעויות נוספות. "מחקר זה מעניין במיוחד משום שהוא בוחן איך סקרנות עשויה לשמש כדחף מניע", מספר הנוירוביולוג ד"ר אנדרו לוטס ל-The Scientist בהמשך הכתבה. "העובדה שאותם אזורים במוח מעורבים הן בתחושת רעב והן בסקרנות משמעותה שתגליות שנצפו ביחס למערכת התגמול בהקשר של רעב עשויות להיות רלוונטיות גם לגבי סקרנות ודחפים מנטליים אחרים שהרבה יותר קשה ללמוד ולחקור".    

בדידות היא למעשה רעב לחברה

כך למשל נתגלה גם במחקר בעל אופי דומה שנערך על רגש הבדידות. כתבת המדע ראשה ארידי מדווחת למגזין ה-Smithsonian על ניסוי שנערך במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס בניצוחה של ליביה טומובה, ד"ר לנוירוביולוגיה קוגניטיבית. 

בשלב הראשון של הניסוי הוכנסו נבדקים לצום בן 10 שעות ולאחריו, כשהם תחת סריקת מוח, הוצגו בפניהם תמונות מגרות של פיצה ושוקולד. בשלב השני של הניסוי הוכנסו הנבדקים שנית לצום בן 10 שעות, אך הפעם נאלצו להתנזר מכל אינטראקציה חברתית, כולל תקשורת לסוגיה ושימוש ברשתות חברתיות. לאחר מכן הוצגו להם סיטואציות של בני אדם במפגשים חברתיים, התקהלות באירועים וספורט קבוצתי. 

ואכן, סריקות המוח הראו שבשני המקרים נדלק אותו מנגנון תגמול במוח האמצעי. בנוסף לכך, נתבקשו הנבדקים לתאר כיצד הרגישו לאחר שני סוגי ההתנזרות. לאחר יום של צום, הם דיווחו שהרגישו אי נוחות וחשק עצום למזונות שונים. לאחר יום של בידוד חברתי הנבדקים ציינו כי חשו בודדים, עצובים וכמהים לאינטראקציה חברתית.

"בדידות משמשת כנורית התראה – בדיוק כמו רעב – שמסמנת לנו שמשהו חיוני חסר".

"מחקר זה", מספרת טומובה, "מספק תמיכה אמפירית לרעיון שבדידות משמשת כנורית התראה – בדיוק כמו רעב – שמסמנת לנו שמשהו חיוני חסר ושאנחנו צריכים לנקוט בפעולה על-מנת לתקן את המצב ולהשלים אותו". ניתן לראות שלמעשה בדידות מייצרת את הדחף לאינטראקציה חברתית: כשאנחנו לבד, המוח שואף לתקן את המצב בעזרת יצירת התחושה הלא נעימה.

בדומה לצמא שלנו לידע, העובדה כי המוח מגיב בצורה זהה לאחר צום ממזון ולאחר צום חברתי מוכיחה שוב שאינטראקציה חברתית בבסיסה היא יותר מהנאה או תחביב – מדובר בצורך חיוני של ממש להישרדותנו. 

עם זאת, עדיין רב הנסתר על הגלוי. למרות ערכם האבולוציוני, המדע עדיין אינו יודע להסביר מדוע אנו משתוקקים לידע או לחברה הרבה מעבר למה שדרוש לנו כדי לשרוד. 

סקרנים? גם אנחנו. קחו לכם עוד כמה דקות לצלול את הכתבות הבאות, וגלו אם הן מצליחות לספק את הרעב.

תמונת כותרת:  Andy P / Shutterstock

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

יכול להיות שהסתכלנו לא נכון על עיקרון האבולוציה? מה המוות מספר על תכלית החיים

מהם 4 ההורמונים שהופכים אותנו למאושרים, וכיצד נוכל לעודד את ייצורם?

עד כמה חשוב להיפגש עם אנשים? למרטין בובר יש תשובה

עוד מרדיו מהות החיים:

קצר ולעניין: האם כשאנחנו מתבודדים אנחנו לבד?