בשפה העברית אנו נתקלים לא פעם בתעלומה – שתי מילים בעלות משמעות מנוגדת שנשמעות דומה באופן מפתיע. מה פשר התופעה? המילים 'זבולון' ו'זבל' יכולות לשמש מקרה בוחן ולהסביר כיצד מאותו מקור יכולים לצמוח הפכים. נמשל לחופש הבחירה שלנו בעיצוב המציאות.

שפה משמשת גשר בין התודעה למציאות. מערכת היחסים במשולש הזה, על-פי אחת התיאוריות, היא שהתודעה נעזרת בשפה כדי להעניק פרשנות ומשמעות למציאות האובייקטיבית.

התופעה הלכאורה מובנת מאליה הזו עשויה להסביר הרבה אי הבנות, הבדלי תפיסות וניגודים בינינו ובין אחרים ולפעמים גם בינינו ובין עצמנו. כי מרגע שאנו יכולים לצקת לתבנית יותר מתוכן אחד, כבר נוצר שוני. זה מעניק לחיים עושר ומגוון, אך עלול גם לבלבל. ומכיוון ששפה עבור התודעה היא כמו מים עבור דג, לפעמים אנו שוכחים את המאפיינים שלה וכיצד הם משפיעים עלינו. הבלוג Balashon של דוד קורן עוזר לנו להיזכר.

מחקר קטן שערך קורן על אודות הקשר בין המילים 'זבולון' ו'זבל' ממחיש היטב את הרעיון: שתי מילים שמגיעות מאותו שורש ואף מייצגות את אותו עיקרון, אך המשמעויות שלהן לא יכולות רחוקות יותר.

זבל וזבולון

בפרשת "ויצא" מתוארת הולדתו של זבולון, בן יעקב ולאה:

"וַתֹּאמֶר לֵאָה, זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב–הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי, כִּי-יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים; וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ, זְבֻלוּן".

עולה השאלה האם קיים בין המילים 'זבולון' ו'זבל'?

מה המשמעות של 'יזבלני'? הפרשנים המסורתיים – אונקלוס, רבי סעדיה גאון, רש"י, אבן עזרא ועוד – אומרים כולם כי השורש זב"ל משמעו לשכון, ולכן משמעות הפסוק היא "בעלי ישכון עימי".

אך מאמר זה של פרופסור משה הלד מספק תובנות חדשות לגבי הנושא. הוא כותב כי המילה האכדית (אשורית) משמעות המילה "זבלו" היא "לשאת, להניף". מלומדים כמו דרייבר דחו קשר בין "זבל" ו"זבלו". ואולם, הלד טוען כי היה זה טרם גילוי השפה האוגריתית (1929), הקרובה מאוד לעברית. באוגריתית, המשמעות של "זבל" היא "להרים" והמילה ל"נסיך" היא "זבל" – מה שמקביל למילה "נשיא" בעברית, ששורשו נש"א פירושו גם הוא "להרים". לכן הלד מתרגם את הפסוק כך: "בעלי ירומם/יעלה אותי" – מפעל דעת מקרא והאגודה היהודית להוצאה לאור קיבלו פרשנות זו.

מהיכן מגיע ההסבר ל"זבל" כ"לשכון"? פרופסור ללשון מנחם צבי קדרי כותב כי הוא נובע מקשר בין "זבול" והמילה "בית" בביטוי "בית זבול" (מלכים-א', ח', י"ג). אך כעת ניתן לתרגם אותו טוב יותר כ"בית מפואר", או "מרומם" (יש לציין כי מדובר באמירה של המלך שלמה לגבי בניית המקדש).

הזיהוי של "זבל" עם "להרים" הגיוני אף יותר כשמבינים, כפי שמציין הלד, כי לשורש סב"ל יש משמעות דומה. למעשה, אפילו מילון קליין מתרגם את "סבל" כ"לשאת מטען, נטל" ומקשר אותו ל"זבלו" האכדית (אגב, המילה "סבל" משמשת גם במובן מטאפורי וגם במובן מעשי, כשם לפועל המשנע ציוד).

בדיוק כשם שהמילה האנגלית "suffer" יכולה להתפרש הן כ"to tolerate" והן כ"to feel pain", כך גם לשורש סב"ל יש שתי משמעויות. ממנו אנו מקבלים את "סבלנות" ו"סובלנות", אך גם את "לסבול".

על-פי דרשה חסידית במקום לתרגם את הפסוק "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם" כך: "אשחרר אתכם מנטל וקושי העבודה במצרים", אפשר לתרגם גם: "אשחרר אתכם מסובלנותכם כלפי העבודה במצרים". הכוונה היא שבני ישראל החלו לקבל ולהתרגל למצב עבדותם – והיה עליהם להשתחרר מהסובלנות שפיתחו כדי לסיים את סבלם האמיתי.

ומה באשר ל"זבל" – דשן? משמעות זו אינה מופיעה בתנ"ך, אלא מתחילה לצוץ בלשון חז"ל. חוקר התלמוד מרקוס יסטרוב קושר אותה למילה האכדית "זבלו", מלשון "לערום", טוען כי מכאן פירושה "עלווה הנערמת כדי ליצור דשן".

כך שבזמן שלשם "זבולון" משמעות חיובית, ו"זבל" פחות נעים (כמו גם "סבל"), נראה כי מקור שניהם זהה – "להרים".

אז איזו משמעות אנו בוחרים לצקת לתבנית של "להרים", "לשאת"? השפה מאפשרת לנו חופש משחק כלשהו עם המציאות. אנו יכולים להתייחס לתבנית של הנפה, הרמה וערמה כמקור לסבל וכאב, ואנו יכולים להתייחס אליה כמקור לרוממות והתעלות. ובאותה נשימה, השפה מזכירה לנו שלא תמיד יותר, זה בהכרח יותר טוב.

לפוסט המקורי בבלוג Balashon

תמונת כותרת: Mr.1 / shutterstock

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

כשאנו מדברים עם הידיים משהו שונה מתרחש במוח – כך מחוות גוף משפיעות על התפיסה שלנו

מדוע המדבר מזוהה עם חופש ושחרור? מתברר שלסיפור יש שורשים מעניינים

האומנם כל רגע חולף לבלי שוב? מחלוקת המשתרעת על פני 2,500 שנה מעוררת סימני שאלה

עוד מרדיו מהות החיים:

ד"ר נעמה אושרי ואירי ריקין – האם השפה שלנו היא מכשול או דרך?