הרב מכר ״לממש את הטוב שבך״ עכשיו בחנויות הספרים, לרכישה לחצו כאן X

להפסיק לכוונן את הכלי ולהתחיל לנגן – כיצד למצוא משמעות לחיים בין משימות היומיום


5 במאי, 2020

לתחושת המשמעות שלנו יש משקל רב בעיצוב חיינו – האם נישאר בעבודה או נעזוב? האם נחווה סיפוק ממערכת היחסים או תסכול מתמשך? ד"ר פנינית רוסו-נצר מאמינה כי לאור החשיבות של משמעות בחיים, במקום להמתין שתתגלה בפנינו עלינו לפעול באופן יזום כדי לשזור אותה בשגרת היומיום. בעזרת משל האבנים הגדולות היא מסבירה כיצד.


טור אורח מאת ד"ר פנינית רוסו-נצר, ראש תוכנית ההכשרה ללוגותרפיה באוניברסיטת ת"א

שאלת המשמעות היא עתיקת יומין, אוניברסלית וייחודית לאדם. משחר האנושות ולאורך ההיסטוריה חיפשו בני האדם אחר פשר, משמעות ותכלית לקיומם – מהמערות, דרך מיתוסים, מסעות חיפוש, אומנות, פילוסופיות ודתות. משמעות נמצאת בלב הכוח המניע בני אדם לפעול – היא מתחילה בשאלה הבסיסית ביותר שילדים שואלים כבר מגילאים מאוד צעירים, "למה", כדי להבין את העולם ואת מקומם בו. משם היא ממשיכה באותה "למה" של תלמיד שיושב בכיתה וחווה ניתוק וחוסר מעורבות כי מה שהוא לומד לא משמעותי עבורו, בנשירה של עובדים ממקומות עבודה, גם הרווחיים ביותר, משום שהם לא מרגישים שעבודתם משמעותית, וכלה בהתמודדויות במעגל החיים עם משברים ואתגרים.

ויקטור פראנקל, פסיכיאטר, נוירולוג וניצול שואה, מייסד תורת הלוגותרפיה (תרפיה באמצעות משמעות; הזרם הווינאי השלישי בפסיכותרפיה), ידוע כראשון שהתייחס למשמעות ככוח המניע המרכזי באדם, מעבר לשאיפה לעונג שהציע פרויד והשאיפה לעוצמה שהציע אדלר. לתפיסתו, נטייתם הטבעית של בני האדם היא חיפוש משמעות ולכן האושר על נגזרותיו הוא תוצר לוואי של תהליך השגת משמעות בחיים.

מאז פרסומיו של פראנקל, מושג המשמעות נבחן לעומק הן מבחינה תיאורטית והן מבחינה אמפירית וקלינית בתחומים מגוונים. מחקר ענף בתחום מצביע על חשיבותה של תחושת משמעות בחיים להתפתחות מיטבית, לבריאות נפשית ופיזית ואריכות ימים ולפיתוח חוסן להתמודדות עם מצבי לחץ ומשבר, עם הפרעות נפשיות ועם טראומה.

ואולם, אם בעבר היו מסורות שהציעו לאדם מבנה ערכי ומסגרת של תפיסת עולם על-מנת להבין את מצבו ולגבש לעצמו מטרות ודרכי התנהלות, הרי שכיום חלה התפוררות של חלק גדול מן המסורות והמסגרות המארגנות. בעידן השפע הגלובלי והדיגיטלי של ימינו, בולטים חוסר ודאות, חוסר יציבות, ניכור ואובדן משמעות. לפי פראנקל, התעלמות מהשאיפה לפשר או דיכויה תיצור תחושת ריקנות או ריק קיומי, המתבטא בשיעמום, ניכור, דיכאון, אלימות, ואף אובדנות. היעדר תחושת משמעות עלול אף להוביל לפנייה להדוניזם והימנעות ממחויבות, לקונפורמיזם או לטוטליטריות (התנהגות באופן שמוכתב על-ידי אחרים) – תופעה הנפוצה במיוחד בקרב מתבגרים וצעירים, המצויים בשלב התפתחותי רגיש לעיצוב זהותם. ואכן, מחקרים מהעשורים האחרונים מצביעים באופן עקבי על עלייה משמעותית ברמות החרדה והדיכאון על אף עלייה ניכרת בשגשוג הכלכלי וברמת החיים.



מתן ביטוי למשמעות בחיי היומיום מגדיל רווחה נפשית וסיפוק במגוון היבטים

כמו כל חוויה אנושית בחיים, משמעות היא דינמית, מורכבת ומשתנה, ועל כן דורשת מודעות ופעולה מכוונת. לא תמיד אנחנו מסוגלים לזהות את מקורות המשמעות שלנו ולחיות לאורם ביום-יום. שאלת המשמעות של חיינו עשויה להרגיש מופשטת, כללית או פילוסופית, אך היא למעשה שאלה קונקרטית ואישית המתייחסת לאופן שבו אנחנו חווים את היום-יום שלנו. זוהי שאלה שיש לה קשר הדוק לעדיפויות שלנו ולבחירות היומיומיות שאנחנו עושים ביחס להשקעת משאבי הזמן והמשאבים שלנו.

לא חייבים להסתכל על משמעות החיים כעל חידה פילוסופית גדולה.

צילום: John Christian Fjellestad / shutterstock

אחת התובנות המרתקות של פראנקל הייתה כי "מה שמשנה הוא לא משמעות החיים באופן כללי, אלא המשמעות הספציפית של חיי האדם ברגע נתון". כלומר, גם אם אנחנו מודעים לערכים ולמקורות של המשמעות שלנו, אין זה אומר בהכרח שנחווה משמעות אם איננו פועלים לאורם בשגרה היומית שלנו. אומנם מודעות היא חלק חשוב וקריטי בתהליך, אך התרגום של הכוונה והערכים למעשים הוא קריטי לא פחות.

מחקר שערכתי והתפרסם לאחרונה ב- Journal of Happiness Studies הראה כי אנשים שבוחרים לעגן את הערכים החשובים להם בחיי היום-יום ומתעדפים פעילויות בעלות משמעות עבורם בהתנהגות מכוונת כחלק מהשגרה חווים יותר משמעות ורווחה נפשית במדדים מגוונים, כגון סיפוק מהחיים, רגשות חיוביים, תחושת קוהרנטיות (הקשורה בשליטה ובהתמודדות מיטבית), אושר והכרת תודה. מאידך, הם חווים פחות רגשות שליליים. במילים אחרות, במקום לקוות לחיים משמעותיים יותר "יום אחד", כשנקבל את הקידום שאנחנו שואפים אליו, כשהילדים יגדלו או כשנצא סוף-סוף לפנסיה, אנחנו יכולים לבחור לקחת אחריות על השגת המשמעות שלנו באמצעות האופן שבו אנחנו מתנהלים ביום-יום שלנו בפועל. האופן שבו אנשים משקיעים את משאבי הזמן והאנרגיות שלהם בחיי היום-יום מלמד רבות על הערכים החשובים בעיניהם.



איך לתעדף משמעות?

"ביליתי ימיי, מותח ומתיר מיתרי הכלי, והשיר שבאתי לשיר לא הושר עדיין", כתב המשורר ראבינדארנת טאגור.

במובן העמוק ביותר, חיינו הם סך הבחירות היומיומיות שלנו. אנו בונים אותם באמצעות הדברים שאנחנו עושים באופן עקבי מדי יום. בדומה לכך, משמעות לא נמצאת או מתגשמת באופן אוטומטי או מועברת בתורשה מההורים או מהסביבה שלנו. כשאנחנו לוקחים אחריות על האינטראקציות, הבחירות והפעולות שלנו ביום-יום, אנחנו יכולים להשקיע את הזמן והאנרגיה שלנו – המשאבים המתכלים והיקרים שלנו – בדברים שיש להם ערך וחשיבות עבורנו. כלומר לא להיות עסוקים רק ב"כוונון הכלים שלנו" כדברי טאגור, אלא להשתמש בכלים שלנו כדי לשיר את השיר הייחודי והחד-פעמי שלנו.

לדוגמה, אם צמיחה והתפתחות אישית משמעותיים עבורכם, תרגום הערכים האלו לכדי פעילויות יומיומיות, כמו הקשבה להרצאות מעוררות השראה או טיפוח תחביב חדש ותחום עניין, יאפשר לכם לממש את הערכים האלו בפועל. כך גם כשאתם מתמודדים עם פעולות שאינן תמיד מהנות ברגע הנוכחי כמו לרוץ אחרי הילד או לטפל בהורה מבוגר. כשאנחנו מחברים את הפעולה לערך שהיא מעגנת באמצעות שאלה כמו "למה זה חשוב לי?" אנחנו מסוגלים להפוך מטלה או פעולה סתמית לפעולה בעלת משמעות עבורנו.

האם הכנסנו את "האבנים הגדולות" של חיינו ראשונות לתוך הכלי?

צילום:Mateusz Suska / shutterstock

משל האבנים הגדולות

מספרים על מרצה חכם שהוזמן לשאת הרצאה בנושא של תכנון זמן יעיל לקבוצת מנהלים בכירה. כשהגיע, הוציא מיכל זכוכית גדול שבתוכו הניח, אחת אחת, כתריסר אבנים, כל אחת בגודל כדור טניס. כאשר התמלא המיכל לגמרי ולא ניתן היה להוסיף אף לא אבן אחת, הרים המרצה את מבטו באיטיות אל הקהל ושאל: "האם המיכל מלא?" כולם השיבו "אכן". המרצה המתין מספר שניות והוסיף: "האומנם?" ואז שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ. בקפדנות שפך את החצץ מעל לאבנים וניער מעט את המיכל. אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות עד שירדו לתחתית המיכל. שוב נשא המרצה את מבטו אל הקהל ושאל: "האם המיכל מלא?" עתה התחילו להבין מאזיניו את כוונתו. אחד מהם השיב: "כנראה שלא!" "נכון", ענה המרצה והתכופף והפעם הוציא מתחת לשולחן סיר מלא בחול. בתשומת לב שפך את החול אל תוך המיכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות ובין החצץ. פעם נוספת שאל: "האם המיכל מלא?" "לא!" ענו לו המשתתפים. "נכון", השיב להם ומילא במים את המיכל עד לשפתו.

כעת, שאל: "איזו אמת גדולה יכולים אנו ללמוד מניסוי זה?" אחד המאזינים ניסה לענות בהתייחס לנושא ההרצאה: "אנו למדים שככל שהיומן שלנו נראה לנו גדוש בהתחייבויות, אם באמת מתאמצים תמיד ניתן להוסיף עוד פגישות ועוד מטלות". המרצה השיב: "לא זה. האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו: אם לא מכניסים למיכל קודם כל את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס דברים קטנים יותר אחר כך".

המרצה הוסיף ושאל, "מהן האבנים הגדולות בחייכם – בריאותכם? המשפחה? ילדיכם? הגשמת חלומותיכם? לעשות מה שאתם באמת אוהבים? להילחם למען מטרה נעלה? לקחת זמן לעצמכם? משהו אחר? חשוב ביותר להכניס קודם כל את האבנים הגדולות בחיינו, כי אם לא נעשה זאת, אנו עלולים לפספס את החיים. אם ניתן עדיפות לדברים הקטנים (החצץ, החול), יתמלאו החיים בדברים הקטנים, ולא יישאר די מהזמן היקר שלנו כדי להשיג את הדברים החשובים באמת. משום כך לעולם אל תשכחו לשאול את עצמכם את השאלה: מהן האבנים הגדולות בחיי? וכאשר תזהו אותן, תכניסו אותן ראשונות למיכל (החיים) שלכם".

להשתמש ברשימת המשימות כדי ליישם את ערכינו ביום-יום

ברוח משל האבנים הגדולות, שאלו את עצמכם – האם חייכם מלאים באבנים הגדולות או בחצץ ובחול? האם החשוב או הדחוף מנהל את היום-יום שלכם? היכן אתם משקיעים את האנרגיות והזמן שלכם?

כל יום הוא הזדמנות חדשה לבחור לפעול לאור הערכים שחשובים עבורנו ולחיות חיים מלאים ומשמעותיים יותר. איך נראה יום טיפוסי שלכם? אם לחוות יותר משמעות היה בעדיפות עליונה עבורכם, מה זה היה אומר בחיי היום-יום שלכם? האם משהו היה משתנה? במה הייתם משקיעים פחות (או יותר) זמן? האם מערכות היחסים שלכם היו משתנות? איך? מה מידת ההלימה בין ה-to do list שלכם לבין הערכים האישיים שלכם? כיצד אפשר להשתמש ברשימת המשימות שלכם או בארגון הלו"ז השבועי שלכם כדי לצקת יותר משמעות לחייכם?

השאלות הללו מזמינות אותנו לחשוב, אבל לא פחות חשוב, לפעול. לא להמתין למשמעות גדולה שתבוא, אלא ליצור אותה במו ידינו ולקבע אותה בשגרה, יציבה ועקבית כסלע.

*ד"ר פנינית רוסו-נצר היא מרצה בכירה וחוקרת באקדמיה. מתמחה בתחומים: פסיכולוגיה חיובית, פסיכולוגיה אקזיסטנציאליסטית (קיומית) ומשמעות בחיים, התפתחות רוחנית, רווחה נפשית, חוסן ותהליכי שינוי חיובי וצמיחה במעגלי החיים. ד"ר רוסו-נצר היא לוגותרפיסטית, ראש תוכנית ההכשרה ללוגותרפיה באוניברסיטת תל-אביב, עורכת שותפה של ספרים בתחומים אלו וראש מכון מצפן לחקר ויישום משמעות בחיים.

תמונת כותרת: Diego Cervo / shutterstock 

 

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

האם אנחנו נולדים עם ייעוד וכל שנותר לנו הוא למצוא אותו? מחקר חדש מגלה

מדוע כדאי לכול אחד להתנסות בפעילות יצירתית מדי פעם – לא משנה מה ובאיזה גיל

לשם מה היפנים מחפשים את ה"איקיגאי" שלהם – וכיצד הוא יכול להוביל את כולנו לחיי סיפוק

עוד מרדיו מהות החיים:

ויקטור פרנקל והלוגותרפיה

עוד ממהות החיים

06.07.20
האומנם כל רגע חולף לבלי שוב? מחלוקת המשתרעת על פני 2,500 שנה מעוררת סימני שאלה
01.07.20
ההרצאה השבועית של TED: כשהאדם הקדמון עולה על הנתיב המהיר
01.07.20
ציפיות מטילות צל על צידי אישיותינו המגוונים – מדוע וכיצד להוציא אותם אל האור?
30.06.20
מתחת למעטה המסתורין של ההיפנוזה שוכן כלי טיפולי מוכח מדעית
29.06.20
הפעם ההיא שהבטתם ביצירת אומנות והרגשתם שמשהו בתוככם השתנה
25.06.20
ההרצאה השבועית של TED: הצרכים הבסיסיים שסיפוקם עשוי למנוע דיכאון
24.06.20
תנו לקוף מקלדת ומתישהו הוא יכתוב מחזות טוב יותר משייקספיר - זה בלתי נמנע
23.06.20
מינימליזם – כשבוחרים בפחות, עשויים לגלות שאנו נשארים עם יותר
22.06.20
כולנו הולכים על לולאת שמונה חוזרת – מדוע זו דווקא הזדמנות לצמיחה?
18.06.20
ההרצאה השבועית של TED: כיצד למנוע מהדאגות של העבודה להשתלט על חיינו?
17.06.20
בשלות רגשית – כיצד ניתן למנוע מעולמנו הפנימי להאפיל על זה החיצוני?
15.06.20
בין הדמיוני לממשי – מה החלום יכול ללמד אותנו על המציאות
11.06.20
ההרצאה השבועית של TED: שמיים זרועי כוכבים חיוניים לנו, ולא רק בגלל היופי שלהם
10.06.20
כשאנו מדברים עם הידיים משהו שונה מתרחש במוח – כך מחוות גוף משפיעות על התפיסה שלנו
08.06.20
ההחלטות שלנו מוכרעות ב-5 השניות הראשונות – כך ניתן לנצל זאת נגד דחיינות
04.06.20
ההרצאה השבועית של TED: כיצד תרבות אבותינו משפיעה על בריאותנו?
03.06.20
מהו סגנון קבלת ההחלטות של ילדיכם וכיצד לעזור להם להוציא ממנו את המיטב
03.06.20
אל הלא נודע – 4 תובנות לצליחת תקופות של חוסר ודאות ו-10 שאלות לגיבוש פתרונות
01.06.20
המורד במורדים – אלבר קאמי השאיר לנו מורשת של חופש בחירה
25.05.20
מדוע מחוות זניחות לכאורה של טוב-לב עשויות להיצרב בנו לכל החיים?