מה מושך אותנו בהצצה לחייהם של אחרים, אפילו אם הם זרים גמורים או אלמונים


זוכרים את הפילם שהיו במצלמות שלנו פעם? בשנים האחרונות אנשים בכל העולם החלו לרכוש סרטי צילום אבודים כאלה ולפתח אותם באופן אקראי. מה הם מוצאים בהם ומה משותף לטרנד הזה ולשיטוט סתמי בפייסבוק? מסתבר שבשני המקרים אנו מספקים דחף אנושי חזק ועתיק יומין.


בועז מזרחי | 12 אוגוסט, 2019

לעתים, כשאנו גולשים ברשתות החברתיות ומבטנו חולף על פני תמונותיהם של אחרים, עלולה להתעורר בנו תחושה של חוסר נוחות. לשם מה אנו משחיתים את זמננו בהצצה אל פיסות מחייהם של אחרים? האם אנו חטטנים? האם חיינו שלנו לא מספיק מעניינים? מה דוחף אותנו לעיסוק חסר התועלת הזה לכאורה?

ובכן, אפשר להיות רגועים. כל עוד זה לא עובר את גבול הטעם הטוב והופך לאובססיה, הצצה מזדמנת אל חייהם של אחרים היא יצר אנושי טבעי. היא גם לא בלעדית לרשתות החברתיות. העניין והסקרנות שלנו בחייהם של אחרים באים לידי ביטוי בשלל צורות, מתוכניות ריאליטי פופולריות ועד לטרנדים אזוטריים כמו פיתוח סרטי צילום אבודים של אנשים זרים.

על המנהג הזה מדווחת ב-Guardian אמליה טייט. כזכור, לפני שנים רבות, בעידן אחר (בערך עד שנת 2006), כדי לראות את מה שצילמנו לא היינו יכולים להביט במסך. היה עלינו להגיע פיזית לחנות הצילום, להפקיד את הפילם, להמתין מספר ימים ורק לאחר הפיתוח לגלות אילו הפתעות יצאו. ברבים מהבתים שלנו עדיין מסתתרים להם בכל מיני פינות אפלות סרטי צילום בלתי מפותחים, זכר לעידן ההוא. והסרטים הללו, כדרכם של חפצים עתיקים, מתגלגלים לא פעם למיני הרפתקאות.

הריגוש והסקרנות של גילוי היסטורי

טייט מספרת על "מספר קטן שגדל בהתמדה של בעלי תחביב אונליין שהחלו לרכוש פילם משומשים ולא מפותחים". זה קורה בדרך כלל כאשר אדם כלשהו, מסיבה כלשהי, עורך מכירת חיסול של רכוש. אולי הוא עובר דירה, אולי זה עיזבון של אדם שחלף מן העולם, אולי סתם סדר לקראת האביב. ולפעמים אלה סרטים שנותרו במצלמה נשכחת שמצאה דרכה אל חנות עתיקות או שוק פשפשים. לא משנה הסיבה, באתרים שונים ברשת כמו איביי או קרייגס ליטס אפשר לפרסם הכול, והכול גם נמכר. אפילו סרטי צילום של אנשים זרים ואלמוניים.

כדי להבין את התופעה התנסתה טייט בתחביב בעצמה ואף שוחחה עם מספר דמויות חזקות בתחום. לדבריה, אפשר לחלק את תוצאות הפיתוח בהפתעה ל-3 קטגוריות: כישלון, תמונות רגילות של אנשים רגילים ומכרה זהב היסטורי. שני המקרים שבקצוות הם הקלים. תמונות לא בפוקוס, שרופות, והלוקות בשאר תקלות טכניות לא מספקות למפתח דבר. מהעבר השני, במקרים נדירים סרט הצילום טומן בחובו תיעוד היסטורי של רגעים משמעותיים ואז מדובר באוצר של ממש. הקטגוריה שקשורה לענייננו היא דווקא האמצעית, תמונות רגילות של אנשים רגילים. כי מסתבר שגם צילומים כאלה מעוררים עניין בחובבי הפיתוח. טייט מתארת את חייה של אישה אלמונית שאת סרטי הצילום שלה רכשה והיא מתחקה אחר קורותיה לאורך שנה. "איזו שנה בדיוק, לא ברור", היא כותבת, "אבל ללא ספק היא עשתה חיים: היא הלכה להופעה של האיגלס, טיילה בחו"ל, שכשכה בבריכה מוצפת אור שמש, ביקרה במקלט לציפורים אקזוטיות, צפתה בסופת שלגים" ועוד. לא משהו יוצא מגדר הרגיל בפרק זמן של שנה. ועדיין, טייט מצאה בחייה של האישה עניין רב.

הטרנד של פיתוח הסרטים נובע ממספר מניעים. ראשית, הציפייה להפתעה והמתח לקראת הזהב שאולי ייחשף בפורמט 35 מ"מ, דוחף 'ציידי אוצרות' לרכוש כמויות עצומות של פילם. סיבה נוספת היא הראשוניות. אחד החובבים, שהשקיע 10 אלף דולר בקירוב על סרטי צילום של זרים עם הסיכון בעל הסבירות הגבוהה שלא יצא מהם כלום, הסביר כי "אני אוהב את הרעיון של להיות האדם הראשון שאי פעם רואה את התמונות הללו; אפילו הצלם לא ראה אותן".

הציפייה לחשיפה הראשונה של פיסת חיים אבודה. צילום: giedre vaitekune/shutterstock.com

סיבה נוספת היא עניין בהיסטוריה, שכאמור, יכול להוליד הפתעות נהדרות וגם פשוט להזכיר לנו איך נראו החיים לפני כמה 20 שנה או 60 שנה. עבור האספנים, כל סרט צילום כזה שקול למוצג במוזיאון ההיסטוריה של החיים הכלליים. "זה כמו להשיב רוח רפאים לחיים, זו הייתה מציאת פיסת חיים שאבדה", מסביר אחד האספנים על סרט שפיתח וגילה בו סיפור של משפחה ממוצעת שאביה נהרג במלחמת העולם השנייה.

אך העניין שמוצאים המפתחים האקראיים בתמונותיהם השגרתיות של זרים נובע ממקום שמשותף לאלה שגוללים תמונות של חברים בפייסבוק ואינסטגרם. "אף על פי שלתמונות לא הייתה חשיבות היסטורית", כותבת טייט על סרט הצילום שפיתחה, "עדיין הרגיש לי מיוחד וקסום במידה מסוימת לקבל הצצה לעברו של אדם זר". האספן שהשקיע 10 אלף דולר טוען כי ההסבר לכך טמון ברקע. התמונות לא מראות רק את האדם, אלא מגלות גם משהו על הסביבה שבה חי, על אורח החיים שלו. אספן פילם אחר ששוחח עם טייט מסביר כי "יש משהו מאוד עוצמתי בהתבוננות בפניהם האותנטיות של אנשים מלפני עשורים. אין לנו מושג מדוע רגע כלשהו היה משמעותי עבורם לתיעוד, אנו לא יודעים מי הם היו או מה עלה בגורלם. זו מציצנות סקרנית, אבל זו גם פריבילגיה לפתוח את הצוהר הזה אל העבר".

אנו צופים בתמונות כמו מנתחי מודיעין

אם כן, לפיתוח תמונות מהעבר יש את הקסם הייחודי שלו, את המסתורין והערך ההיסטורי. אבל בסופו של דבר, כשאנו חוקרים את התמונות במבטנו, אנו מפיקים מכך תועלת מאוד ספציפית, שמתרחשת גם בשיטוט בפייסבוק. בכתבה במגזין Bustle מסבירה ד"ר ג'ניפר ת'ורפ כי "מדיה חברתית היא חלק ממסורת אנושית ארוכה בהרבה של סקרנות מולדת כלפי אחרים". היא מציגה שורה של מחקרים שניסו להבין את מוקד העניין שלנו ברשתות, ואף על פי שיש מספר לא מבוטל של כאלה, הבסיס שעליו מושתת כל העסק הוא ככל הנראה הצורך שלנו להבין איך אחרים חיים את חייהם.

התמונות – דיגיטליות או על סרט צילום, זה לא משנה – "עוזרות לנו להשוות עצמנו לאחרים, לבצע הערכה לזהויות שלנו", מסבירה ת'ורפ. "אנחנו מאוד סקרנים ושואפים לאצור מידע באופן אקטיבי על ההיבטים הלא ידועים בעולמנו". על פי המחקרים, הסקרנות שלנו היא תופעה רחבה שמקיפה כל פן קטנטן במציאות, אבל היא חזקה במיוחד כשזה נוגע לאנשים אחרים. זו הדרך שלנו לבנות חיים בקבוצה. "מדענים מצאו כי הסקרנות שלנו כלפי אנשים אחרים היא חלק מובנה מהאינטראקציות החברתיות שלנו:  אנו משלבים רכילויות, הצצות וכריית מידע בעולמות החברתיים שלנו כדי לסייע בבניית מערכות יחסים חזקות יותר ולפענח קודים חברתיים מורכבים". לדבריה, היתרון הבולט של למידה חברתית מתמונות, להבדיל מאינטראקציה פנים אל פנים, היא ההגנה שתחתיה אנו קולטים את המידע. לא תמיד אנו רוצים להיחשף בעצמנו בתמורה למידע, ותמונות של אחרים הן דרך לאסוף מודיעין ממרחק בטוח.

האם עלינו לבצע טקס הלקאה עצמית בכל פעם שאנו מביטים בתמונות של אחרים או צופים בתוכנית ריאליטי? לאו דווקא. אם תמונה שווה אלף מילים, הרי שמדובר בדרך יעילה מאוד ללמוד על העולם ובפרט על החלק החברתי שלו. מצד שני, אם התמונות חוזרות על עצמן, האם יש ערך למידע? האם הוא מחדש? ואם הוא מבוים או מוקצן כדי ליצור חזות מתוכננת היטב, האם המידע הזה מהימן? אולי בגלל זה אנשים מוצאים עניין הולך וגובר דווקא בפיתוח תמונות של זרים מהתקופה של טרום האינטרנט. המידע פשוט אותנטי יותר בעיניהם. ובכל זאת, גם בפייסבוק, באינסטגרם ובריאליטי אפשר למצוא מידע מהימן, אם כי לעתים הוא מספר לנו יותר על התקופה ומאפייניה מאשר על האדם האובייקט שבפריים. אם זו לא כוס התה שלכם, אתם מוזמנים להתנסות בציד האוצרות של סרטי צילום.

תמונת כותרת: Corepics VOF/shutterstock.com

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

הרשמה לניוזלטר של מהות החיים

קיבלנו! תוכן מעורר השראה מבית מהות החיים יגיע אליכם במייל ממש בקרוב.