בחינה מדוקדקת של הדילמה על הכיוונים שאנו לוקחים בחיים מלמדת שאפשר לפתור את הפער

איימי ריס אנדרסון, יזמית שהצלחתה הגדולה הובילה אותה להיות מנטורית לעסקים ומרצה, מספרת בטור ב-Forbes על תרגיל קטן שהיא אוהבת לעשות עם סטודנטים באוניברסיטאות: "אני שואלת אותם איזו קריירה הם רוצים לפתח או איזה עסק ירצו לפתוח". לאחר שהיא מקבלת מספר תגובות מהמאזינים התמימים שלא השכילו לחזות איזה פח טמנו להם, היא שואלת אותם כך: "עכשיו, נניח שהייתי רושמת לכם היום המחאה על סך 10 מיליון דולר ואומרת לכם לבחור איזו קריירה או עסק שתרצו, ללא ציפייה שתצטרכו להחזיר לי או אפילו ליצור רווח".

כמובן שהתשובות שהיא מקבלת לאחר ההצעה הנדיבה שונות, ולדבריה זה מאוד מפתיע. עכשיו בואו נעשה תרגיל אחר. נניח שהייתם צריכים להתחיל עכשיו מאפס, אתם לבד ברחוב כשרק בגדיכם לגופכם. איזה נתיב קריירה הייתם בוחרים עכשיו? כיצד הייתם בוחרים לפרנס את עצמכם? מכיוון שלרוב האנשים אין נגישות ל-10 מיליון דולר והם גם לא חסרי כל, התשובה לשאלת הקריירה נמצאת איפשהו באמצע. אנדרסון מספרת בטור שעם התפתחות הקריירה גילתה כי התשוקה שלה היא "לזהות בעיה ולחשוב על דרך לפתור אותה באמצעות עיצוב תוכנה שתפשט ותיצור זרימה בבעיה". זה מאוד נוח שהתשוקה שלך היא במקרה בתעשייה הכי מבוקשת ומתפתחת בעולם זה שלושה עשורים לפחות. אבל מה אם התשוקה שלנו היא בתחום יותר אזוטרי?

האם אנחנו אוהבים את הדבר עצמו, או את הנסיבות?

בואו נערים עוד כמה קשיים. מה לגבי כישרון? תשוקה היא חלק חשוב, אבל לכל אחד מאיתנו יש גם תחומים שבהם הוא מצטיין. האם אנחנו נהיים טובים במה שאנו אוהבים, או שאנו לומדים לאהוב את מה שאנו טובים בו? ומה קורה אם אנחנו ממש מעולים בתחום מסוים, אבל מה לעשות – הוא פשוט לא מעניין אותנו? רבים ניחנו בכישרון למספרים, אבל לחלקם המחשבה על ראיית חשבון עושה אלרגיה. אחרים התברכו במבנה גוף וכושר של ספורטאי אולימפי, אבל כל מה שמעניין אותם לעשות זה תכנון גאדג'טים. למעשה, משתמשי רדיט פתחו סאב-רדיט שמוקדש כולו לשאלה: "מה הדבר שאתם ממש טובים בו, אבל שונאים לעשות?"

ד"ר ליאון, פ. זלצר, פסיכולוג שחיבר ספר בנושא אסטרטגיות פסיכולוגיות, מסביר ב-Psychology Today כי אנו נוטים לחשוב שפער עצום בין הכישרון לתשוקה שלנו הוא מצב בלתי סביר. הוא ערך לחלק מהתגובות בסאב-רדיט ניתוח פסיכולוגי קטן, ומצא שאמנם מצב כזה עלול להתרחש, ובמקרים כאלה הוא מציע את הדברים הרגילים, כמו לחפש את דרכים לעסוק בתשוקה שלנו במקביל, או למצוא את היתרונות במה שאנו עושים. אבל המסקנה היותר מעניינת שלו היא שלפעמים מה שאנחנו שונאים זה לא את הכישרון שלנו, אלא את הנסיבות שבהן אנחנו נאלצים להשתמש בו. "קחו בחשבון שייתכן כי זו לא העבודה שאתם לא אוהבים, אלא האנשים שעימם או עבורם אתם עובדים", הוא מסביר.

זה נכון לא רק לעבודה. אחד המגיבים ברדיט כתב, למשל, שיש לו חוש חד לזהות מתי לדבר ומתי להקשיב, מה שהופך אותו למאזין ממש טוב. אבל הוא לא יכול לסבול יותר לשמוע את הבעיות של החברים שלו. במקרה הזה, טוען זלצר, ייתכן מאוד שהרתיעה אינה מהכישרון, אלא מכך שהדובר עצמו נדחק הצידה עם בעיותיו. טיימן רומק, מאמן עסקי, מציג ב-Medium את הצד השני של המטבע, דהיינו התאהבות בנסיבות המקיפות של פעילות מסוימת, או אם תרצו, תשוקה מדומה. "ייתכן", הוא כותב, "שהמוטיבציה לא שוכנת בכישור עצמו, אלא בהיבטים מקיפים שלו. היוקרה שהוא מעניק. המשכורות. שותפות בפרויקט. האנשים שיוצא לעבוד עימם או עבורם".

עבודה עם אנשים נפלאים יכולה ליצור תחושה מדומה שאנחנו מגשימים את התשוקה שלנו.

המשמעות היא שגם אם הכישרון הוא לא התשוקה הגדולה ביותר שלנו, עדיין לא מחייב שאנחנו צריכים לסבול כשאנו מוציאים אותו לפועל, ובמקביל, לא כל דבר שאנו נהנים לעשות צריך להוביל אותנו לנטישת הכישרון. רומק, למעשה, שייך לזרם המאמינים כי בנסיבות הנכונות אפשר להתאים את התשוקה לכישרון, או במילים אחרות, ללמוד להתאהב בברכה שלנו. לשיטתו, אחת הסיבות העיקריות לדבוק קודם כל בכישרון היא יציבות מול ארעיות. לא של הזדמנויות עבודה, אלא של מקור המוטיבציה. "תשוקה היא הפכפכה", הוא כותב, "בהחלט, כשמשהו מלהיב אותך ואתה נהנה לעשות אותו, תהיה לך המוטיבציה ללמוד עוד, להשתפר ולהתאמן. אבל תשוקה היא לא תוכנית, אלא הרגשה. ורגשות משתנים".

כישרון שבו התברכנו, לעומת זאת, נשאר יציב ויכול לשמש מקור מוטיבציה לאורך זמן. לבטח אם השקענו בו כמה שנים ופיתחנו אותו עוד יותר. אז איך ללמוד לאהוב את הכישרון שלנו? אם נחזור רגע לעצה של ד"ר זלצר, ראשית עלינו לחתור לכך שהנסיבות הסביבתיות תהיינה אידיאליות. זו עשויה להיות משימה לא פשוטה, אבל טמונה בה הבטחה להגשמה עצמית. כשהתנאים מתקבלים על הדעת, קל יותר לראות איזה אפקט יש להשקעה בכישרון. רומק מסביר כי כשאדם מקדיש מאמץ לפתח את התחום שבו הוא טוב, מתרחשת שרשרת תגובות שכל חוליה בה מובילה לתחושת סיפוק. הטענה המלאה היא כזו: כישרון מוביל להתמחות, התמחות מובילה לאיכות ולעומק ואלה מובילים להצלחה, הצטיינות וצמיחה, ושם נמצא מצבור דלק שאנו לא תמיד מעריכים כמה גדול הוא. "אחד הצרכים שלנו כבני האדם הוא צמיחה. שיפור בכישורים הוא דבר שאנו מפיקים ממנו אושר וסיפוק רבים. הדרך היעילה ביותר לעלות על המסלול להגשמה היא לבחור את הכישורים שבהם התברכת. אתה תיהנה מתהליך השיפור. זה יביא לך מוטיבציה נוספת להמשיך להשתפר".

כל בעל תשוקה עלול להפוך לבעל עסק

ייתכן מאוד שרומק יצר בן-כלאיים של מוטיבציה ותשוקה, שכן אנו תופסים תשוקה כתחום עיסוק מסוים – ספורט, גינון, כתיבה. אבל לדעתו ההסתכלות המקובעת על העניין היא חלק מהבעיה, שכן תשוקה היא דבר גמיש במהותו. "החובה ליהנות ממה שאתה עושה ולהיות סופר-נלהב לגבי פתרון שיש לך בראש מובילה אותך לחפש אך ורק אפשרויות שמובילות לכך", הוא מסביר, ושואל – "מה קורה כשאין אפשרויות טובות […] או מה לגבי אפשרויות טובות יותר לסיפוק בטווח הארוך? גמישות בצורך שלך [לממש] תשוקה מאפשר לך להיות יותר אסטרטגי".

אבל מה אם אנחנו לא שונאים את הכישרון שלנו, אבל איזה עיסוק אחר רודף אותנו במשך שנים. לא רומן מזדמן וחולף, אלא אהבת ילדות בוערת. אז, טוען רומק, כדאי לחשוב על דרך ללכת עם התשוקה, אבל גם לכך הוא מוסיף הסתייגויות. ראשית, את המעבר הוא מציע לעשות בהדרגה, כמו שפונים עם ספינת משא. שנית, אפשר לרדוף אחר תשוקה כתחביב.

אבל אולי את ההסתייגות המשכנעת ביותר מציג סנגור נוסף של הכישרון, פטר רוס, בטור ב- Business Insider. הוא מספר על ג'ון סמית', דמות גנרית עם תשוקה עזה לאוכל ולבישול. כדי ללכת עם התשוקה הוא עושה את הדבר המתבקש ופותח מסעדה. אבל מהר מאוד הוא מגלה שכבעל מסעדה אין לו שום נגיעה לבישול. במקום זה הוא מתעסק בניהול אנשים, ספקים, לקוחות, שיווק וכל שאר הדברים שקשורים בניהול עסק. העניין עם הליכה בעקבות התשוקה הוא שכשהופכים אותה למקור פרנסה היא מקבלת על עצמה את כל מה שמאפיין מקורות פרנסה. רוב האנשים שירצו לעקוב אחר התשוקה שלהם, יצטרכו בסופו של דבר להיות אנשי עסקים ממולחים. ואם אתם לא אוהבים את הטרדה שבניהול עסק, עלול להיווצר מצב פרדוקסלי שבו אתם מפתחים סלידה ממה שאתם עושים, בגלל שהנסיבות לא מתאימות.

פיתוח הכישרון בנסיבות הנכונות יכול ליצור אצלנו תשוקה למה שאנחנו כבר טובים בו. לעומת זאת, הליכה עיוורת אחר תשוקה יכולה לדכא את ההנאה שלנו ממנה. גמישות לגבי הכישרון והתשוקה מאפשרת לנו ליצור יותר קומבינציות של השניים, ובדרכים יצירתיות יותר. הרעיונות הללו לא אמורים וגם לא צריכים לשבור לנו את החלומות. להיפך, הם מלמדים שפתוחות בפנינו דרכים הרבה יותר מגוונות להגשים אותם.

 

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

פרישה בשיא או הרמת ידיים? כיצד נדע האם להמשיך או לעזוב את מה שהתחלנו

מהי "חשיבה אחורה" וכיצד התפיסה המקורית הזו יכולה להוות יתרון בהשגת מטרות

כולנו חווים את סינדרום הסטרטאפ ברעיונות חדשים - אך כדאי לקחת רגע לפני שמוותרים

עוד מרדיו מהות החיים:

קולות האדמה: דליק ווליניץ וד"ר נעמה אושרי מספרים ומנתחים סיפורי זן