מבט בנוף מעורר השתאות, נוכחות ברגע נדיר ואפילו מודעות לפלאים קטנים של היומיום, עשויים להצית בנו תחושה עמוקה של יראת כבוד. מדובר בחוויה ייחודית שמאכלסת קטגוריה רגשית משל עצמה, והשפעתה, כך מתברר, יכולה לצמצם ולהרחיב אותנו בעת ובעונה אחת.
בכל בוקר, בדרכה מבית החווה שלה לתיבת הדואר, נחשפת ברברה בראון טיילור ל"שלושה ניסים לפחות", כפי שהיא מכנה אותם: צבעם הכתום הבוער של צמחי האזליאות בחצרה, שירתה העיקשת של ציפור ה-Whip-poor-will, ושעטות הסוסים כשהם רצים לאכול. הניסים הללו, כפי שצוטטה בכתבה ב-The New York times, מעוררים בה תחושה עמוקה של יראת כבוד.
טיילור, אשת כמורה בכנסייה האפיסקופלית של ארה"ב וסופרת, חיה בהרי האפלצ'ים שבמזרח המדינה, אזור שופע במשאבי טבע ובנופים מרהיבים. היא דוגלת בתשומת לב מכוונת לאותם 'רגעים קדושים', ובניגוד למה שנהוג לחשוב אינה טוענת שיראת כבוד נחווית רק בהרים נישאים או נוכח מעופן של ציפורים נדירות. להיפך, לדבריה ניתן למצוא אותה בתגליות קטנות ועקביות, כמו צבעו של פרח. טיילור מאמינה שפרקטיקה זו, שהקפידה לטפח בטיוליה היומיומיים, מחזקת את היכולת לחוות יראה ביתר קלות ועוזרת לאדם להיות מוכן להגיב לרגעים של פליאה והתעלות.
אבל מדוע זה חשוב בעצם? ובכלל, מה היא אותה תחושה בדיוק, כיצד היא מוגדרת? ובכן, יראת כבוד יכולה להתרחש במקרים רבים ושונים. היא עשויה להתעורר בנו כשאנו עדים לתופעת טבע מיוחדת, כמו ליקוי ירח או הזוהר הצפוני, כשאנחנו עומדים בין קהל עצום של אלפי אנשים בהופעה של להקה מפורסמת, או בזמן לידה, כשאנחנו נוכחים ברגע תחילתם של חיים חדשים שיצרנו. ואולם, על אף שרבים מאיתנו יודעים כשאנו מרגישים בה, מעטים יודעים להגדיר אותה. דאכר קלטנר, פסיכולוג מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, מציע הגדרה פשוטה ועמוקה: "יראת כבוד היא התחושה של להיות בנוכחות משהו עצום שעולה על הבנתנו את העולם".
ההשפעה הפסיכולוגית של יראת כבוד
יראת כבוד משנה אותנו בדרכים שעד לא מזמן לא היו ידועות. קלטנר הקדיש שנים להבנת הרגש הזה ומסביר אותו לעומק בספרו יראת כבוד: המדע החדש של פליאה יומיומית וכיצד היא יכולה לשנות את חייך. הוא מציב אותו לצד רגשות בסיסיים כמו שמחה ואהבה, וטוען כי הוא חיוני ממש כמותם לבריאותנו הרגשית. במחקרים הרבים שערך הנפרשים בין עמודי הספר, הוא חושף את השפעותיה של תחושת יראת הכבוד על הרווחה והבריאות שלנו, ועל תחושת העצמי.
במחקר שערכו קלטנר ועמיתו דניאל מ. סטנקטו מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, בשיתוף עם שלושה חוקרים נוספים מאוניברסיטאות בארה"ב, הם ביקשו לבחון האם יראת כבוד עשויה להפחית את תחושת העצמי האינדיבידואלי ואת תחושת הזכאות (Entitlement – התחושה שמגיע לי יותר מאשר לאחרים) ולהגביר התנהגות פרו-חברתית.
"יראת כבוד הייתה הרגש שניבא את רמות הדלקת הנמוכות ביותר, הרבה יותר משמחה, עניין או סיפוק. להערכת החוקרים, הסיבה לכך היא שמנגנונים של ענווה, צמצום תחושת ה'אני' וחיבור לשלם גדול יותר, הנוצרים מתחושת יראת כבוד, מפעילים תגובות פיזיולוגיות מרגיעות".
משתתפי הניסוי חולקו לשתי קבוצות: קבוצת היראה, שהוצבה בלב חורשה בקמפוס ברקלי של עצי אקליפטוס ענקיים המתנשאים לגובה של למעלה מ־60 מטר, וקבוצת ביקורת שהוצבה מול בניין רגיל. כל משתתף התבקש להביט במה שניצב מולו במשך דקה אחת.
עם סיום ההתבוננות, הופיע 'במקרה' נסיין עם קופסת עטים, והפיל אותה 'בטעות' כך שהעטים התפזרו לכל עבר. החוקרים ספרו כמה עטים הרים כל משתתף. לאחר מכן מילאו הנבדקים שאלוני מוסר ותחושת זכאות.
התוצאות איששו את השערת המחקר: משתתפי קבוצת היראה הרימו יותר עטים, נטו יותר להתנהגות פרו-חברתית ומוסרית, והפגינו תחושת זכאות נמוכה יותר. החוקרים קבעו כי אפילו דקה אחת של חוויה מעוררת יראה בטבע מספיקה כדי לשנות את החשיבה ואת ההתנהגות בפועל. משהו במצב המנטלי הזה כנראה גורם לאדם לחשוב פחות על עצמו ויותר על אחרים.
יראת כבוד גורמת לנו להתמקד פחות בעצמנו ויותר בסובב אותנו. צילום: Nata Chakova on Unsplash
יראת כבוד קשורה להפחתת דלקתיות
הממצא המפתיע ביותר באשר ליראת כבוד הוא שמדובר ברגש ייחודי שאינו משתייך לאף קבוצת רגשות. במחקר שערכו קלטנר ועמיתו אלן ס. קוואן מהמחלקה לפסיכולוגיה, באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, הם זיהו כי ליראת כבוד יש קטגוריית רגש ספציפית משלה, מבין 27 קטגוריות של רגשות שהם זיהו, והיא אינה תת־סוג או’ נגזרת' של של רגש אחר. הייחודיות הזו הובילה חוקרים לתהות האם רגש כה ברור ומובחן משפיע גם על בריאותנו בדרך יוצאת דופן? מחקר של ג’ניפר א. סטלר מאוניברסיטת טורונטו, יחד עם עמיתים מפיטסבורג וברקלי, חשף את התשובה.
למעלה מ־200 משתתפי המחקר התבקשו לדווח עד כמה חוו רגשות חיוביים שונים, ביניהם רגש יראת כבוד. במקביל נמדדו אצלם ברוק רמות ה-IL-6 – ציטוקין פרו־דלקתי הקשור למחלות לב, דיכאון ומצבי דלקת כרוניים. בעת ניתוח הנתונים כל רגש נבחן בנפרד. הממצאים הראו כי יראת כבוד הייתה הרגש שניבא את רמות הדלקת הנמוכות ביותר, הרבה יותר משמחה, עניין או סיפוק. להערכת החוקרים, הסיבה לכך היא שמנגנונים של ענווה, צמצום תחושת ה'אני' וחיבור לשלם גדול יותר, הנוצרים מתחושת יראת כבוד, מפעילים תגובות פיזיולוגיות מרגיעות. אף שהמחקר מתאמי, הוא מצביע על כך שהחוויה העוצמתית הזו אינה רק רגע מרומם אלא שהיא עשויה להיות בעלת תרומה ביולוגית ממשית.
עם זאת, ההנחה היא שהרגש הזה לא נוצר רק כדי להגן עלינו מבחינה רפואית. תיאוריות מובילות מציעות שיראת כבוד התפתחה כדי לחזק לכידות חברתית ומסירות למנהיגים, או כדי למשוך את הציידים-מלקטים הקדמונים למרחבים פתוחים ובטוחים יותר. כך או כך, חוקרים רבים מעריכים שהיא נועדה להבטיח הישרדות.
כיצד יראת כבוד משפיעה על התודעה?
האפקט החברתי של יראת כבוד – דהיינו צמצום המיקוד בעצמי וחיבור למשהו גדול יותר – נמצא תקף גם ברמת התודעה. כך למשל, משתתפים במחקר שערך פרופסור אנדרו ניוברג מאוניברסיטת תומאס ג’פרסון בארה"ב דיווחו כי כאשר חוו חוויות מיסטיות, אחד הביטויים העמוקים של יראת כבוד, תחושת העצמי האישית התפוגגה לחלוטין, ובמקומה הופיעה תחושה סוחפת של אחדות והרמוניה עם העולם שסביבם.
ומה אם לתופעה זו – צמצום העצמי והמעבר לחוויה רחבה ורב־ממדית של המציאות – שנוצרת ברגעים שבהם אנו חווים יראת כבוד, יש משמעות עמוקה הרבה יותר? האם השפעות היראה על התודעה שלנו, והרחבתה כלפי חוץ, יכולות להרחיבה גם כלפי פנים, לתוכנו? האם נוכל להשתמש בה כדי לשאול מי אנחנו ומה מקומנו בתוך המארג השלם? ייתכן שגם התבוננות מזווית זו עשויה להוליד תחושת ענווה, הזדהות וחמלה. אחרי הכול, יראה כבוד אינה מחייבת מסעות ארוכים או פסגות הרים, היא רק מבקשת מאיתנו לצאת ממצב ה'אוטומט', לשאת את מבטנו מעלה אל עץ גבוה שלא הבחנו בקיומו, או להטותו מטה אל פרח קסום הנחבא בין שיחים. אין מניעה שאותו אפקט יעבוד גם מהפניית מבט פנימה.
תמונת כותרת: Christopher Ruel on Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
ההבדל בין 'יפה' ל'נשגב' – וכיצד הוא מסביר את תחושת ההתמזגות עם הטבע והיקום
סוד השלווה של הים הסוער – מדוע אנו מוצאים נחת רוח מול הגלים הנשברים?
תעלומת המוזיקה העצובה – מדוע צלילים נוגים עוזרים דווקא לעודד אותנו במצב רוח ירוד
עוד מרדיו מהות החיים:
