תיאוריית הזמן התלת-ממדי מצביעה על קיומו של נתיב זמן נוסף לזה הנוכחי. בהווה מקביל זה מתרחשים אירועים אחרים מאלה שאנו חווים כעת. על בסיס התיאוריה הזו עולה השאלה: האם בהווה מקביל היינו מקבלים החלטות טובות יותר?
כשאנחנו חושבים על זמן, קשה לדמיין מרכיב יסודי ודטרמיניסטי ממנו בקיום האנושי. מהרגע שבו נולדנו ועד הרגע שבו נעזוב את העולם, הזמן מכתיב לנו הכול – את שעות היום והלילה, את העבר, ההווה והעתיד, את לוחות הזמנים וקצב החיים שלנו, וגם את אורך החיים עצמם.
אך מה אם הזמן, כפי שאנו תופסים אותו, לא באמת קיים?
הזמן הוא פרי דמיוננו
הפיזיקאי הבריטי ג'וליאן ברבור פיתח תיאוריה שנויה במחלוקת, שלפיה הזמן, כפי שאנו מכירים אותו, אינו אלא אשליה.
בספרו The End of Time שראה אור ב-1999 הוא מציג את תיאוריית יקום ללא זמן שמבטלת את ממד הזמן ממושג ה'מרחב-זמן' של איינשטיין, וקובעת כי ממד זמן חיצוני לא קיים. לשיטתו, היקום לא מתפתח על ציר כרונולוגי, אלא קיים כאוסף סטטי של כל התצורות האפשריות שלו – וכל תצורה מייצגת יקום שלם.
האשליה של זרימת הזמן נוצרת, לדבריו, משום שהמוח שלנו מארגן את התצורות לפי הקשרים ביניהן, כמו צפייה באלבום תמונות שיכולה להזכיר לנו את הטיול שעשינו באיטליה. כך נוצרות אצלנו תחושות של 'עבר' ו'עתיד'.
התיאוריה של ברבור, המוצגת באמצעות מדידה קוונטית חדשה שאינה כוללת קואורדינטת זמן, עוררה סערה לא קטנה בקרב פיזיקאים – לפחות בקרב אלו שהצליחו להבין אותה. אך היא לא מנעה מהם להמשיך לפתח תיאוריות אחרות, מהפכניות ושנויות במחלוקת גם הן.
אחת מהן היא תיאוריה חדשה יחסית של פרופסור גונתר קלצ'קה מאוניברסיטת אלסקה בפיירבנקס, וגם היא 'משחקת' עם התיאוריה של איינשטיין. אבל במקום לבטל את מושג הזמן, היא משווה ומעלה בשני ממדים נוספים.
שלושה ממדים של זמן
תיאוריית הזמן התלת-ממדי של קלצ'קה מציעה הסתכלות שונה על הזמן והמרחב מזו שמקובלת בפיזיקה כיום – במקום ממד זמן יחיד ושלושה ממדי מרחב, היא מציגה שלושה ממדים של זמן, והמרחב מתווסף רק כביטוי משני לזמן.
"שלושת ממדי הזמן הללו הם הבד העיקרי של הכול, כמו בד הציור", מסביר קלצ'קה בכתבה באתר אוניברסיטת אלסקה. לדבריו, המרחב על שלושת ממדיו אכן קיים, "אבל הוא יותר כמו הצבע על הבד מאשר הבד עצמו".
התיאוריה סובבת סביב רעיון שניתן לכנותו 'אפשרויות בחירה של הזמן', והיא הולכת כך: אתם נמצאים כיום בנתיב של זמן שהוא למעשה ההווה, כפי שאתם מכירים אותו, ונעים בו קדימה. את הנתיב שלכם חוצה נתיב שני, אנכי, שהוא גרסה אחרת להווה שלכם, ואם תבחרו לעבור אליו תגלו הווה אחר שמתרחשים בו אירועים אחרים. הממד הראשון של הזמן הוא התנועה קדימה, הממד השני הוא קיום של התרחשויות חלופיות לאותו זמן, הממד השלישי מסדיר את המעברים בין החלופות.
התיאוריה של קלצ'קה התקבלה בהתלהבות על ידי הקהילה המדעית. אין בכך משמעות שהיא הוכחה כנכונה – זה רק אומר שאנשים אוהבים אפשרויות בחירה, ופיזיקאים אוהבים לספק אותן. אבל מה שהופך את התיאוריה לפסגת חלומותיהם הוא שהיא מציגה, לראשונה בתולדות הפיזיקה, חישובים מדויקים של מסות חלקיקים.
האפשרות התיאורטית לעבור לציר זמן מקביל עם התרחשויות אחרות משמשת כתרגיל מחשבתי לפני קבלת החלטות. צילום: Evan Fitzer on Unsplash
המשוואות המתמטיות שפיתח קלצ'קה מציגות לראשונה את תוצאות חישובי המסות בדרך מתמטית בלבד, ללא צורך במדידות פיזיקליות. בנוסף, הן מספקות הסבר לאופן שבו המסה נוצרת.
מכאן מגיעה פריצת הדרך המשמעותית של התיאוריה: כאשר מנסים לאחד בין תורת היחסות הכללית של איינשטיין – שלפיה המסות מתקיימות ונעות במרחב־זמן רציף וחלק – ובין מכניקת הקוונטים – המורכבת מיחידות קטנות, בדידות ולא רציפות – מתגלה כי השונוּת בין אופן הגדרת המסות שלהן מונעת מהן להתחבר מתמטית. ואולם, תיאוריה שתאפשר חישוב מתמטי מדויק של מסות של כל החלקיקים תוכל לאחד בין שתי התיאוריות הגדולות של היקום ולהפוך להיות התיאוריה של הכול.
יש לך רגע לחשוב על הזמן?
הרעיון הזה, שבו יעמדו לרשותנו נתיבי זמן שונים שנוכל לעבור ביניהם כדי לקבל תוצאות שונות של אותו היום, הוא בגדר תיאוריה בלבד, אבל האחרונה מעלה שאלה עמוקה בנוגע להשפעת לחץ הזמן על תהליך קבלת ההחלטות שלנו – לו יתאפשר לתפיסתנו לקלוט ציר זמן נוסף, האם נקבל החלטות נכונות יותר? או שמא גרועות יותר?
בבסיס שאלה זו עומדת תופעה קוגניטיבית נפוצה שנקראת חשיבה אנטי-עובדתית, שבה אדם עובר מתפיסת הסביבה המיידית לפרספקטיבה חלופית ודמיונית. כך למשל, במקרה שסטודנט נכשל במבחן הוא עשוי לחשוב: "אם הייתי לומד יום אחד נוסף, הייתי יכול לקבל ציון גבוה יותר". אבל מה היה קורה לו יכול היה לעבור לאפשרות החלופית מבעוד מועד? האם הוא היה בוחר ללמוד יום אחד נוסף?
את התשובה מספק פלוריאן קלפרות', מהמכון הטכנולוגי של ברלין. במאמרו המקצועי הוא מראה שכמות הזמן שעומדת לרשותנו לצורך קבלת החלטה משפיעה באופן ישיר על איכות ותוצאות ההחלטה: "כאשר יש מעט זמן [לחץ זמן], אנשים נוטים לקבל החלטות מהירות יותר, להסתמך על אינטואיציה, ולעיתים קרובות לבחור באופציה המוכרת או הפשוטה ביותר. בכך הם מגדילים את הסיכוי לטעות תוך התעלמות מאינפורמציה חשובה".
לדבריו, כאשר יש עוד זמן, אנשים מערבים יותר תהליכים רציונליים, שוקלים חלופות באופן יסודי יותר ובוחנים את ההשלכות הרחבות: "משך תהליך קבלת ההחלטה מהווה גורם מכריע: הוא קובע באיזו מידה אדם יסתמך על עיבוד מהיר ואוטומטי לעומת עיבוד איטי ומעמיק".
"כמות הזמן שעומדת לרשותנו לצורך קבלת החלטה משפיעה באופן ישיר על איכות ותוצאות ההחלטה: 'כאשר יש מעט זמן, אנשים נוטים לקבל החלטות מהירות יותר, להסתמך על אינטואיציה, ולעיתים קרובות לבחור באופציה המוכרת או הפשוטה ביותר. בכך הם מגדילים את הסיכוי לטעות'".
אבל מה קורה כשעומד לרשותנו יותר מדי זמן? קלפרות' מזהיר כי הדבר עלול להוביל ל"חשיבת יתר"– מצב שבו אנחנו ממשיכים לשקול חלופות בלי להגיע להכרעה. מכאן עולה שנתיב זמן נוסף עלול לבלבל אותנו ולגרום לשיבוש משמעותי ביכולתנו לקבל החלטות. ייתכן שאם היינו יודעים מראש איזו תוצאה נקבל בכל אחת מההחלטות היה לנו קל יותר להחליט, אך תיאוריית הזמן התלת-ממדי אינה מאפשרת לנו לחזות מראש את התוצאה הספציפית של החלטותינו בכל נתיב שנבחר.
זה מעלה שאלה חשובה – האם אנו מוכרחים לדעת את התוצאות מראש כדי לבחור נכון? התשובה לכך שלילית. היכולת שלנו להסתמך על תהליכי למידה, להכיר בתוצאות שקיבלנו בעבר ולהשתמש בהן כדי לדייק את ההחלטות הבאות, מייתרת את ההכרח בכדור בדולח.
יחד עם זאת, האפשרות כי ייתכן שישנם נתיבי זמן מקבילים מעניקה לנו הזדמנות להיות מודעים יותר לבחירות שלנו – להשתמש בכך כתמרור עצירה, הקורא לנו לקחת רגע נוסף ולהרהר שוב בהחלטות שקיבלנו. בכך נוכל להשיג יותר חופש ושליטה. אנחנו יכולים לדמיין במוחנו את 'מפת התוצאות האפשריות' לכל החלטה שנבחר, ולנסות לבחור את ההחלטה שתספק את התוצאות האופטימליות ביותר. כך למעשה נוכל לבחור בעצמנו את הנתיב הנכון לנו בהתבסס על החלטות מושכלות ובעיקר כדי להיות שלמים יותר עם הבחירות שלנו, גם אם הן לא תמיד תספקנה עבורנו את התוצאה הטובה ביותר.
תמונת כותרת: Felix Tchvertkin / shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
פיזיקאים מתלבטים: האם הזמן באמת עובר או שהשינוי הוא אם כל האשליות?
האומנם כל רגע חולף לבלי שוב? מחלוקת המשתרעת על פני 2,500 שנה מעוררת סימני שאלה
הדרך הלוך נראית לכם ארוכה יותר מהדרך חזור? יש לזה הסבר מדעי
עוד מרדיו מהות החיים:
