בניסוי עצמי גוף אחד הופך למעבדת מחקר, לפעמים מתוך תכנון מסודר ולפעמים כי אין ברירה אחרת. מה אפשר ללמוד ממי שהתנסו במצבים שאין מאחוריהם אף הבטחה להצלחה? ומה קורה כשהחוקר והנבדק הם אותו אדם? סיפורים אישיים חושפים שיטות פורצות דרך – ושאלות שנותרו פתוחות.
לא בהכרח בשמו, אבל כמעט כולם שמעו על מורגן ספרלוק, הבחור שצרך במשך חודש שלם אך ורק מזון מסניפי מקדונלד'ס. הוא בקושי הזמין סלטים, דאג לנסות לפחות פעם אחת כל ארוחה מהתפריט ונענה תמיד בחיוב להצעה להגדיל את המנה. בתום הניסוי הוא דיווח על עלייה של 11 קילוגרמים, כאבי ראש, דיכאון ופגיעה בפעילות הלב והכבד. הסרט הדוקומנטרי שעקב אחריו הותיר מסר נחרץ: מזון מהיר יהרוג אותנו. הוא נחשב לאחת המוטיבציות של הרשת להוסיף ולקדם מנות בריאות.
קשה לדבר בשבחי מזון מהיר שכן חסרונותיו ברורים, אבל יש לומר כי ניסויים עצמאיים שבאו בעקבות ספרלוק העלו מסקנות מעט שונות. סוסו וויילי, למשל, צרכה רק מזון מסניפי מקדונלד'ס למשך חודשיים, אך דאגה לאיזון בריא בין ירקות, חלבונים, פחמימות וסוכרים, אכלה באופן שתואם את הרעב שלה ואף הקפידה על פעילות גופנית. היא דיווחה על ירידה של 8 קילוגרמים ושיפור במדדי הכולסטרול ובהרגשה הכללית. בזמן ששיפור ערכי המזון בתעשייה הוא שינוי מבורך, ניכר כי המינונים ואורח החיים הכולל השפיעו רבות.
ניסויים עצמיים אינם מוגבלים על ידי רגולציות מוסדיות והאחריות היא של המשתמש בלבד. בשל כך הם יכולים לספק תמונות מצב קיצוניות ולעורר רעש גדול. מצד אחד, גלום בהם הפוטנציאל לתובנות פורצות דרך ומעוררות השראה, ומצד שני, הם מציגים מקרה בוחן בודד שמושפע מהרבה גורמים. מה גורם לאנשים לסכן את גופם למען ידע? אילו מוטיבציות אחרות הניעו אנשים להמר על בריאותם? ומה עוד הונח על כף המאזניים?
חקר עצמי בלית ברירה
במהלך השנה הראשונה לחייו איבד דניאל קיש את שתי עיניו. ללא כל הכוונה החל להשמיע בעזרת הלשון קולות נקישה והבחין בהבדלי ההדהוד החוזר שלהם. הוריו לא הכירו לו את אמצעי הנחייה השכיחים, מה שחיזק את הסתמכותו על המידע הקולי שאסף. הוא התמקצע ביכולת שפיתח ונעשה עצמאי עד כדי רכיבה על אופניים. לימים הבין שהפעולה נקראת איכון הד (Echolocation), שכלל שיטה מסודרת ללמידה שלה והפך למורה. קיש מהווה דוגמה לחקר עצמי אותנטי. כתינוק להורים רואים, איש לא שימש לו מודל אלא שתוך ניסוי וטעייה גילה בעצמו דרך ייחודית לאסוף מידע. הוא לא ממש לקח סיכון ואפילו לא היה מודע לכך שהוא עורך על עצמו ניסוי. אבל מחקרים שבחנו את מוחו כבוגר הראו כי האזור במוחו שמעבד מידע חזותי הוסב לחלוטין לעיבוד מידע קולי. מסקנות אלו מספקות ביטחון לעיוורים ברחבי העולם להקדיש את הזמן והמאמץ ללמידת הטכניקה.
גם הניסוי העצמי של ד"ר טרי וולס נבע מצורך הישרדותי ושינה את הפיזיולוגיה של גופה, אך הוא נעשה באופן מודע ומלומד. בהרצאה שהעניקה על בימת TED מספרת הרופאה כיצד בשנת 2000 אובחנה בטרשת נפוצה. היא קיבלה את מיטב הטיפול המערבי ונטלה את התרופות הכי חדישות, אך תוך שלוש שנים עברה לכיסא גלגלים ולאחר ארבע נוספות כבר בילתה את רוב זמנה בשכיבה. וולס הקדישה את זמנה לקריאת מאמרים בנושא ומצאה מחקרים שהעידו כי תוספי מזון מסוימים הגנו על מוחן של חולדות מפני נזקי מחלות דומות לשלה. "תרגמתי את המינון העכברי למינון אנושי והתחלתי בסבב הניסויים הראשון על עצמי", היא מספרת. ההידרדרות האטה, והתעוררה בה תקווה לתוצאות טובות יותר. היא העמיקה את הלמידה והמחקר, וכשכמות הכדורים שצרכה הפכה לערימה רצינית תהתה מה אם המזון שלה יהיה המקור המרכזי לתוספים. תוך שלושה חודשים של דיאטה קיצונית וקפדנית שאין בה מלבד תמיכה בתאי הגוף – וולס חזרה ללכת עם מקל. אחרי חמישה חודשים נוספים היא עלתה בחזרה על אופניה. תוך שנה חזרה לפעילות מלאה.
יש אנשים שחזרו ללכת למרות הטרשת הנפוצה, אך וולס היחידה שחקרה, פיתחה וניסתה את שיטתה בעצמה. צילום: Steven HWG on Unsplash
ללכת לקצה בשביל לתקן את העבר
בעוד המטרה של ניסויי מקדונלד'ס הייתה להוכיח או לסתור ביקורת חברתית ולטפל בבעיה נרחבת, המוטיבציה של וולס לא נבעה מרצון לשפר את המדע אלא מהצורך להציל את עצמה בכל הכלים שרכשה בחייה. היא הסתמכה על ידע קודם והעזה לבחון תיאוריות קצה ששיערה על בסיס מחקרי עכברים – מהלך לא שגרתי שבדרך כלל דורש שלבי ביניים ובקרה מחמירה.
גם פרדריק מתיאס אלכסנדר הונע לחקר עצמי מפאת חוסר היכולת של הרפואה המערבית לטפל בצרותיו. בשנת 1889 עבד אלכסנדר כשחקן תיאטרון מתחיל באוסטרליה. בעודו מככב על במות ומדקלם את מילותיו של שייקספיר, ההתרגשות הייתה בשיאה. ואולם, באחד המופעים לקה בצרידות שמנעה ממנו לשחק. הוא נטל תרופה שהמליץ הרופא, והבעיה חלפה, אך כשעלה שוב לבמה גילה שהצרידות חזרה. לולאה של טיפולים וחזרות העלתה בו את החשד שהרופא מטפל בסימפטום ולא באמת מבין ממה הוא נובע. כשהבחין כי דיבור יומיומי לא פוגע בקולו, אלא רק הנאומים על הבמה, החליט לבחון מה קורה לו שם.
בעזרת מערכת מראות שבנה התבונן בעצמו בעודו מדמה את התנהלותו על הבמה. אלכסנדר גילה ששריריו מכווצים ומאומצים ושמנח גופו בפועל שונה מאוד מהאופן שבו הוא חושב עליו. הוא ניסה לתקן את היציבה אבל נתקל בקושי – ההרגל הפיזי שהושרש כנראה במשך זמן רב השתלט על הפקודות הרצוניות. תוך עבודה ארוכה של תצפיות, השערות וניסיונות, הבין שדווקא הרפיה ופסיביות מאפשרת להשתחרר מהרגלים של הגוף וליצור חדשים. השיטה שפיתח, וקרויה על שמו, משמשת עד היום שחקנים, מטפלים ואנשי תנועה.
"הוא האיץ לאלף קמ"ש תוך 5 שניות ואז הגיע לעצירה מוחלטת תוך 1.4 שניות. הלחץ שהופעל על גופו במהלך 28 הבדיקות שערך הגיע לפי 40 מכוח המשיכה. הוא סבל משברים בידיים ובצלעות, מדימום ברשתיות ומאובדן ראייה זמני, ואף איבד כמה סתימות מפיו. הוא עשה זאת למען בטיחותם של כלל הטייסים ובסופו של דבר, של כלל האוכלוסייה".
בדומה לוולס, גם אלכסנדר התנסה על גופו במטרה לרפא פתולוגיה, ובדומה לקיש הוא לא התבסס על ידע קודם אלא עבד דרך תצפיות, התבוננות והתנסות אישית. מידת הסיכון שלו הייתה נמוכה מאוד באופן יחסי. הצרידות לא איימה על חייו ומהרפיה ומנחי גוף בעמידה על שתי רגליים קשה להיפצע. את זה אי אפשר לומר על המקרה של קולונל ג'ון סטאפ – האיש שבזכותו אנחנו מאבטחים את עצמנו ואת עוללינו בחגורות בטיחות. בשנת 1954 ערך סטאפ, חוקר רפואי בחיל האוויר האמריקני, סדרת ניסויים שנועדו לבחון את גבולות הסיבולת האנושית בעת התרסקות מטוס. במתקן שנועד לדמות את המצב הוא האיץ לאלף קמ"ש תוך 5 שניות ואז הגיע לעצירה מוחלטת תוך 1.4 שניות. הלחץ שהופעל על גופו במהלך 28 הבדיקות שערך הגיע לפי 40 מכוח המשיכה. הוא סבל משברים בידיים ובצלעות, מדימום ברשתיות ומאובדן ראייה זמני, ואף איבד כמה סתימות מפיו. הוא עשה זאת למען בטיחותם של כלל הטייסים ובסופו של דבר, של כלל האוכלוסייה. על בסיס הקרבתו פותחו מנגנוני מילוט, ושופרו רתמות הגנה במטוסים ובכלי רכב אחרים.
ההקרבה הגדולה הזו למען הכלל מעוררת פליאה. מדוע שמישהו ישים עצמו על המזבח לטובת אנשים שאינו מכיר? סרט דוקו קצר של The History Guy מציג פרטים רלוונטיים מחייו האישיים. את דרכו האקדמית החל סטאפ בכוונה להיות סופר, אך עדות לתאונת דרכים טרגית שבה נהרג בן דודו הפעוט הובילה אותו להחלטה אחרת – הוא יעשה כל שביכולתו כדי להציל חיים. הוא שינה מסלול לרפואה וביופיזיקה ולבסוף הצטרף לצבא. גם שם חזה בתאונות. 1 מתוך 4 טייסים שנטשו מטוס נהרגו. סטאפ היה מוכן לשלם בחייו ורק לשים לכך סוף. הוא הצליח לפתור כמה מהבעיות הלא פתירות של חיל האוויר ומת בשלווה במיטתו בגיל 89.
כולנו חלק מניסוי כלשהו
כל הסיפורים, בפרט זה של סטאפ, מעוררים תמהיל של השראה, יראת כבוד והכרת תודה. בזכותם ניצלו והשתפרו אינספור חיים. ויחד עם זאת, אפשר רק לשער כיצד הגיבו בני משפחתו של סטאפ כששמעו שהוא הולך לסכן את עצמו בצורה כזו. האם מישהו ניסה להניא אותו מההשתתפות? לכל ניסוי עצמי עשויות להיות השלכות שליליות על הסביבה הקרובה. איש מחקר שנפצע הופך לנטל על משפחתו, וחולה שבוחר בדרך אלטרנטיבית ניסיונית ונמנע מטיפול קונבנציונלי לוקח סיכון שעלול להסתיים במוות.
בני הזוג הבריטיים מאט ואדל אלן הוזמנו לתוכניות אירוח בטלוויזיה וסוקרו בחדשות המקומיות בשל סגנון ההורות הרדיקלי שלהם. הם מאמינים כי אוטונומיה מוחלטת לילדיהם, מגיל לידה, היא הדרך הבריאה ביותר עבורם לגדול עצמאיים, מחוברים לעצמם ומאושרים. לבקשת הצעירים, כפות הרגליים יחפות תמיד, צחצוח שיניים הוא עניין של בחירה, רופאים אינם חלק מהתפיסה ולוח הזמנים דינמי ונתון לשליטתם המוחלטת. ולא משנה אם הבכור ער בלילות וישן בימים. בשל הקיצוניות של אורח חייהם והאופן שבו הזוג מתעד ומשתף את הקהל הרחב בתהליכים, בשיטות ובתוצאות, ניתן להתייחס לחייהם כאל ניסוי עצמי, עם הסתייגות לגבי ההגדרה 'עצמי'.
"לכל ניסוי עצמי עשויות להיות השלכות שליליות על הסביבה הקרובה. איש מחקר שנפצע הופך לנטל על משפחתו, וחולה שבוחר בדרך אלטרנטיבית ניסיונית ונמנע מטיפול קונבנציונלי לוקח סיכון שעלול להסתיים במוות".
האם 'ניסוי משפחתי' הוא רעיון מוכר? עד כמה אתי לבחון תיאוריות של עצמנו על אחרים ללא הבנתם המלאה, ובאילו תחומים נוספים זה מתרחש? רק הזמן יגיד האם הילדים, היום בני שש, תשע ושלוש-עשרה, גדלו להיות מה שהוריהם כיוונו אליו. עם זאת, אינספור פרמטרים עשויים להטות את תוצאות "הניסוי" לכאן או לכאן. למעשה, אם ממשיכים להעמיק בסיפורם עולה השאלה: הלא כל הורות, באשר היא, היא ניסוי באחרים?
חלק מהניסויים העצמיים הפכו לידע שבהמשך נבדק על כמויות גדולות של אנשים ונמצא כבעל השפעה חיובית. אחרים הופרכו, ובכל זאת הניעו שינויים בעולם. וישנם גם כאלו שכשלו ואפילו לא שמענו עליהם. אלו שצלחו את החזרות והפכו לעובדה בשטח מבלי לעבור דרך התהליך הקלאסי של התגבשות ובחינה מוסדית מעלים שאלה נוספת: הייתכן שגם במדע לפעמים מספיקה מסה משמעותית של הצלחות כדי שמשהו ייחשב מהימן, גם אם אנו כמשתמשים לא ממש מבינים אותו עד הסוף?
תמונת כותרת: Julian Wan on Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
הזוי ומעורר מחשבה – 5 מחקרים זוכי פרס איג-נובל מוכיחים כי חוכמה ניתן למצוא בכל מקום
5 ניסויים מחשבתיים קלאסיים שטרם נמצא להם פתרון
האם העיניים הן באמת חלון אל הנפש? מחקרים מדעיים בדקו מה הן מגלות
עוד מרדיו מהות החיים:
