מדוע מבטא צרפתי מידבק?


התכנסות – פיזית ולשונית – היא אחת הדרכים העדינות ביותר, אך עם זאת רבות העוצמה, שבאמצעותן אנחנו משפרים את התקשורת שלנו ומטפחים קשרים משמעותיים. מאימוץ סלנג ועד למנח גוף, אנחנו כמו זיקית שמשנה את צבעה כדי להתברג, לרוב מבלי לשים לכך לב.


תום לב-ארי בייז | 4 מרץ, 2024

בתחילת 2015 ישבתי במשרדו של ראש החוג לחקר המוח באוניברסיטת בר אילן. הוא ישב מולי, על כורסה זהה לשלי כששום שולחן לא חוצץ בינינו. זו הייתה שיחה שגרתית שניהל עם כל הסטודנטים של שנה א' כדי להכיר את תחומי העניין שלנו ואת נטיות הלב. לקראת סופה הבחנתי בכך שכמה רגעים לאחר ששילב את זרועותיו בחיקו – גם אני שילבתי את שלי. כשהוא נשען לאחור, אני אחריו. וכשהוא מניח רגל על רגל או מחליף בין השתיים – כך גם אני. נבוכה, עצרתי בעד עצמי וניסיתי לשמור על מנח משלי. בדיעבד הבנתי שיכול להיות שהגוף שלי היה חכם יותר מהראש.

"אפקט הזיקית" הוא מונח שטבעו צמד פסיכולוגים כבר ב-1996 כדי לתאר תופעה פסיכולוגית רווחת: הנטייה האנושית לחקות גינונים, מחוות גוף או הבעות פנים של האנשים שאיתם אנחנו מתקשרים. אלו יכולים להיות האנשים הקרובים אלינו ביותר או זרים שזה עתה פגשנו. לרוב, הביצוע עדין כל כך שאפילו לא נבחין כשאנו עושים זאת.

כמה שנים לאחר הגדרת התופעה נערך ניסוי באוניברסיטת ניו יורק ובו נבחנו מפגשים של עשר דקות בין שני זרים: נבדק ו"נבדק" שתול. השניים התבקשו לתאר תמונות מתוך מגזינים כשהשתול, באופן מכוון, מגרד מדי פעם בראשו או מטלטל את רגלו. מהממצאים עלה כי גם במפגש קצר שכזה, מבלי להיות מודעים לכך, אנשים נוטים לחקות את שפת הגוף של אדם זר – בהינתן משימה משותפת. בנוסף, נמצא כי לאפקט הזיקית יש תפקיד בשיפור האינטראקציה ההדדית ובהגברת מידת החיבה ששני הצדדים חשים זה כלפי זה.

זה יכול להיות האופן שבו היא מסיטה את שערה אל מאחורי האוזן ומחייכת, או רצינות פניו. עוצמת קולה או עמידתו הזקופה. היכולת שלנו לזהות ניואנסים התנהגותיים ולחקות אותם באה לידי ביטוי במגוון עצום של מפגשים בינאישיים בחיינו ומייצרת תחושת חיבור ושייכות. שפת גוף דומה משדרת פוטנציאל לחיבור, היא גורמת לצד השני להרגיש יותר בנוח – גם אם הוא כלל לא מבחין בשינוי שחל בנו. וגם לנו, מבלי ששמנו לב. להבדיל מזיקית שלפעמים משנה את צבעה כדי להסתתר, אנחנו, לרוב, משנים את עיטורי האינטראקציה שלנו על מנת להתחבר טוב יותר. על מנת להימצא ולהשתתף.

ההתחקות העדינה שלי אחר שפת גופו של ראש החוג הביעה רצון לשיתוף פעולה. לעולם לא אדע כיצד הייתה מתגלגלת השיחה אילולא שילבתי את זרועותיי ושיכלתי את רגליי בדומה לו. אך המחקר בתחום מציע שכנראה הייתה לכך השפעה חיובית על המשך התקשורת המוצלחת בינינו. את ההתאמות של שפת הגוף אנחנו מבצעים באופן לא מודע, אך עם זאת, לא אחת, אנחנו שמים לב אליהן רק לאחר מעשה. לעיתים תוך כדי פעולה ולעיתים רק זמן מה לאחר מכן. אבל כאן לא נגמרים הטריקים התקשורתיים שאנו מחזיקים בשרוול. מחקר בלשני שערכה לייסי ווייד באוניברסיטת פנסילבניה מלמד על התאמות ברזולוציה גבוהה יותר שבהן אנחנו עשויים לא להבחין אפילו בדיעבד.

התכנסות פיזית. צילום: loreanto / Shutterstock

אילו יכלה הזיקית לדבר

'התכנסות לשונית' היא אולי תת קטגוריה או הגרסה השפתית של אפקט הזיקית. "התכנסות מתייחסת לשינויים שאנשים עושים בדיבור שלהם כדי להתקרב לזה של הסובבים אותם. זוהי הגדרה רחבה בכוונה שנועדה להקיף כל מיני התאמות, בין אם מכוונות או בשוגג, בולטות או עדינות, כאלו שמופנות כלפי ניבים שלמים או רק כלפי מאפיינים לשוניים מסוימים", מסבירה ווייד ב-The Conversation. מחקרה עסק בעיקר בהתאמות עדינות ולא מכוונות כמו בחירת מילים שתואמת לשותפים שלנו לשיחה, שיקוף מבני משפטים או חיקוי הגיות. לתופעה זו מטרה זהה לאפקט הזיקית: חיקוי המאפיינים הלשוניים של האדם מולנו יקל על התקשורת בינינו, ייצר תחושת חיבור וימקסם את האינטראקציה.

זו הסיבה שהורה משתמש ב'שמיכי' במקום 'שמיכה', בדומה לבנו הקטן, או שמישהו מדבר לאט ליד אדם חולה. התכנסות לשונית היא כשאנחנו מדברים באנגלית קלוקלת עם המטפל ההודי של סבתנו, וכשאנחנו נשארים עם ניואנסים של מבטא צרפתי גם אחרי שקלוד, התייר שעימו ניהלנו שיחה נעימה בטיילת, כבר המשיך בדרכו.

"אנשים יכולים לצפות כיצד מישהו ידבר אפילו לפני שהוא מוציא מילה מהפה, ולהתכנס לקראת החיזוי הזה. אז התקשורת יכולה להיות יעילה יותר. אם הציפיות מדויקות, ההתכנסות יכולה להיות נכס חברתי".

במחקרה מצאה ווייד כי מספיק שאנחנו שומעים כיצד האדם שמולנו מבטא כמה מילים בצורה שונה משלנו בכדי שנשלים בראש את כל סט האדפטציות שצפוי להיות לדיבור שלו ונשנה את שלנו בהתאם. כלומר, נבדקים שהקשיבו לאדם בעל מבטא דרומי (דרום ארה"ב) השתמשו בהגייה דרומית באופן לא מודע ואפילו שינו מונחים שבהם אותו אדם כלל לא השתמש. די היה להם בהנחה שכך סביר שידבר. "אנשים יכולים לצפות כיצד מישהו ידבר אפילו לפני שהוא מוציא מילה מהפה, ולהתכנס לקראת החיזוי הזה. אז התקשורת יכולה להיות יעילה יותר. אם הציפיות מדויקות, ההתכנסות יכולה להיות נכס חברתי", היא כותבת.

"חשוב לציין שההתכנסות היא בדרך כלל עדינה מאוד", מסייגת ווייד. כל כך עדינה שאנחנו בקושי מרגישים שאנחנו מתכנסים. "ויש סיבה לכך. התכנסות מוגזמת מדי – הנקראת לפעמים התאמות יתר – יכולה להיתפס כלעג או כפטרונות".

התכנסות דיגיטלית – עד כמה אנחנו מתאימים את עצמנו לאדם שמעבר למסך?

עולות השאלות, מי מתכנס אל מי? האם בכל התכנסות יש היררכיה מסוימת? האם מי שהאינטרס שלו לתקשורת מוצלחת גבוה יותר הוא זה שמתכנס אל עבר האחר? או שאולי מי שיש לו יכולת הסתגלות גבוהה יותר הוא זה שמתכנס? טניה ל. צ'ארטרנד וג'ון א. בארה, שני החוקרים שערכו את הניסוי של אפקט הזיקית באוניברסיטת ניו יורק, כותבים במאמרם: "אנשים בעלי אמפתיה גבוהה מציגים נטייה גדולה יותר לחיקוי". ואכן, אמפתיה מכילה בתוכה את היכולת להתמסר להתבוננות והקשבה לאדם שמולנו. כישורים הכרחיים לטובת התכנסות פיזית או לשונית.

שיח טכנולוגי מהווה היום אחוז מכובד מהתקשורת היומיומית שלנו. ובכן, עד כמה אנחנו מתכנסים במדיה הדיגיטלית? האם סגנון הכתיבה שלנו משתנה בין הצ'אטים השונים בוואטסאפ? אולי אנחנו מפחיתים שימוש ב'חחחחח' ואייקונים בהתכתבות עם קולגה שתגובותיו ענייניות לחלוטין או משנים את צבע ה'לב' מאדום לבורדו ולסגול בהתאם לזה ששולחת החברה הספציפית? האם אנחנו מאריכים במילים מול אמא שאוהבת מגילות ומזניחים תחביר מול אבא ('מגיעה בשש')?

במיקרו, היתרון הקוגניטיבי הזה תורם לחיבור שלנו עם האדם שמולנו. במאקרו, חיבור בינאישי יכול להפוך לשייכות לקבוצה, לקהילה, לאוכלוסייה. לא בכדי, אחד הדברים שמעסיקים אנשים שהיגרו למדינה אחרת הוא ההיטמעות בשפה ובסגנון המקומיים. בתוך כל המאמצים המודעים שאנחנו עושים על מנת להשתייך, מסתמן שקיימת מעין שכבת שריר פנימית יותר, חכמה ושקטה, שפועלת להפחית חיכוך באינטראקציות חברתיות ומאפשרת לנו להתחבר לאחרים בקלות יתרה.

תמונת כותרת: Marie-Sophie Tékian / Unsplash

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

הרשמה לניוזלטר של מהות החיים

קיבלנו! תוכן מעורר השראה מבית מהות החיים יגיע אליכם במייל ממש בקרוב.