תופעות טבע שונות מייצרות אשליות אופטיות ומשקפות לנו מציאות מעוותת. בדומה, הטיות קוגניטיביות מתעתעות בנו ומשבשות את יכולתנו לקבל החלטות רציונליות. כיצד התודעה שלנו מושפעת מאשליות פנימיות ומה הסכנה בכך?
בדרום מערב בוליביה, סמוך לגבול עם צ'ילה, נוצרה תופעת טבע מרתקת המכונה 'המראה הטבעית הגדולה ביותר בעולם': כאשר יורד גשם על מישור המלח העצום סלאר דה אויוני נוצרת השתקפות טבעית – מעין מראה ענקית שמשקפת את כל מה שממול. תיירים מרחבי העולם נוהרים למקום ומצלמים את עצמם, את כלי הרכב שלהם, את ההרים, את העננים ואת השמים מעליהם, המשתקפים בצורה מושלמת ב'מראה הטבעית'. אך מה אם ההשתקפות שהם רואים אינה התמונה האמיתית?
מחקר שפורסם לאחרונה ב- Communications Earth & Environment'מנפץ' את המראה המושלמת של הטבע, כשהוא מוכיח שהיא למעשה כלל אינה מושלמת ואחידה כפי שמקובל לחשוב.
החוקרים ניתחו יותר מ-390,000 מדידות מכ"ם בין השנים 2016 ל-2024 ואת התוצאות מהשטח, ומצאו שפני אגם המלח משתנים ממקום למקום ולאורך זמן. הם גילו שהאגם הרדוד שנוצר בסלאר דה אויוני אינו מתנהג כמו מראה במשך הזמן כולו, ומשקף תמונה קרובה למציאות רק בתנאים מסוימים. האנשים המגיעים בהמוניהם לחזות בהשתקפות של עצמם וסביבתם מקבלים אפוא תמונת מראה שחלקים בה מעוותים, מטושטשים או חסרים לחלוטין. למעשה, הם מקבלים תמונה חלקית בלבד של המציאות ואינם מודעים לכך.
האם מה שניצב מולנו אמיתי?
מראה טבעית המציגה תמונה מעוותת או חלקית היא רק אחת מתופעות הטבע המייצרות אשליות. אחת המוכרות שבהן – מיראז' – המייצרת אשליה של המציאות, ערערה את שלוותם של בני אדם כבר משחר ההיסטוריה. אבל גם כשטובי המדענים בבריטניה פרסמו בשלהי המאה ה-19 הסברים רציונליים לתופעות הללו, שבהן רואים בבואה אחת או יותר של עצם בנוסף לעצם עצמו, אנשים עדיין התקשו להאמין כי מדובר במִירַאז' בלבד.
בין המדענים שהסבירו את הרציונליות מאחורי התופעה היה סר דיוויד ברוסטר, פיזיקאי וממציא סקוטי שהתפרסם בשל תגליותיו בתחום האופטיקה. בעבודתו המדעית מכתבים על קסם טבעי שפורסמה בשנת 1832 הוא הציג את מחקרו בנושא הקשר בין ראייה לשיפוט.
ברוסטר הסביר כי "ההכרה בכוח על טבעי הופכת לבלתי נמנעת בנסיבות רגילות", והזהיר כי זוהי ההשקפה שכדאי להיזהר ממנה. לתפיסתו, אשליות מכל סוג היו מסוכנות משום שהן הטעו אנשים ולכן יש "לחנך את התודעה האנושית מפני זיופים כאלו".
ועדיין, בין אם הם הטילו ספק בכוחה המתעתע של התופעה האופטית האטמוספרית, ובין אם התקשו לוותר על האשליות החזותיות המהפנטות – דוגמת "צוקים דמיוניים, דמויות של פיות לבנות, וכפרים התלויים במהופך מהאוויר", כפי שתיאר הגנרל סר ג'יימס את המיראז' שחווה בהודו באוקטובר 1829, מרבית האנשים נטו לקבל ביתר קלות את המציאות השגויה, על פני העובדה שהעיניים שלנו עלולות להתבלבל ולשחק לנו בראש.
לצד תופעות טבע המטעות את החושים קיימים גם גורמים פנימיים שעלולים לתעתע בנו ואף להשפיע על האופן שבו אנו מתנהגים ומקבלים החלטות. סוג מסוים של תעתועים כאלו מכונה הטיות קוגניטיביות. דפוסים מנטליים אלה המובילים לנטייה שיטתית של בני אדם לטעויות בתפיסה, בזיכרון, בחשיבה או בשיפוט, הוצגו לראשונה באופן רשמי על ידי הפסיכולוגים עמוס טברסקי ודניאל כהנמן מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, במאמרם פורץ הדרך משנת 1974 – שיפוט תחת אי ודאות: היריסטיקות והטיות.
התנאים האטמוספריים והנתונים הפיזיקליים של האגם מייצרים בכל פעם תמונת 'מציאות' שונה. צילום: Karla Robinson on Unsplash
תעתועי תודעה
טברסקי וכהנמן, זוכי פרס נובל לכלכלה בשנת 2002, עסקו בשאלה כיצד אנשים מקבלים החלטות בהינתן משאביהם המוגבלים, וחקרו את האופן שבו בני אדם משתמשים בקיצורי דרך מנטליים – היריסטיקות – כדי לקבל החלטות תחת אי-ודאות. מחקרם מצא כי בזמן שקיצורי דרך אלו שימושיים לעיתים קרובות, הם יכולים גם לגרום לדפוסי חשיבה צפויים ולא רציונליים. אחת מתוך חמש ההטיות הקוגניטיביות שמשפיעות על תפיסת המציאות שלנו, שנמצאו במחקר, היא הטיית העיגון. ההטיה קובעת כי אנו מושפעים בקלות ממידע לא רלוונטי המוצג לנו לפני קבלת החלטה.
במסגרת אחד הניסויים שהוכיח את הטיית העיגון, ביקשו כהנמן וטברסקי מהנבדקים לסובב גלגל מזל ולרשום את המספר שבו הוא נעצר. המלכוד היה שהגלגל תוכנן לעצור רק במספרים 10 או 65, במקום בטווח מספרים בין 0 ל-100. לאחר מכן, הם שאלו את הנבדקים שתי שאלות: האם אחוז המדינות האפריקאיות בקרב חברי האו"ם גדול או קטן מהמספר שכתבתם? מהו הניחוש הטוב ביותר שלכם לגבי אחוז המדינות האפריקאיות באו"ם? ההערכות הממוצעות של המשתתפים שראו 65 בגלגל המזל היו 45%, בעוד שאלו שראו 10 היו בעלי הערכה ממוצעת נמוכה יותר של 25%.
החוקרים הסבירו כי הנבדקים 'עוגנו' על ידי מספרי גלגל המזל, מה שהשפיע על הערכותיהם הסופיות. הטיית העיגון מובילה אותנו לבחירות לא רציונליות בחיי היום יום. כך למשל, סביר יותר שאדם יקנה כריך ב'מבצע מיוחד' תמורת 5 דולר, אם הוא ראה בעבר כריך אחר שעלה 20 דולר. זאת על אף שמחיר הכריך היקר יותר אינו רלוונטי להחלטת הקנייה הנוכחית. המשמעות של כך היא שההטיה הקוגניטיבית של עיגון תוביל אותנו לתפוס את הכריך הזול יותר כ'מציאה', כאשר ייתכן שהוא לא כזה – ייתכן שגם במקומות אחרים עלותו 5 דולר או אפילו פחות, או שחומרי הגלם שלו זולים משמעותית וכן הלאה.
"די בהכרה בקיומם של תעתועי ראייה כדי שנשנה את גישתנו למחזה הנגלה לנגד עינינו בסלאר דה אויני או במדבר. באופן דומה, הבנה כי גורמים פנימיים רבים משפיעים על תפיסתנו העצמית עשויה דווקא ליצור בהירות ואותנטיות בזהות שלנו".
ההטיות הקוגניטיביות מצטרפות למכלול של גורמים – חיצוניים ופנימיים – המערפלים את המציאות שלנו ומשפיעים על תפיסת העצמי. הפרעת חרדה חברתית, לדוגמה, עלולה לגרום להטיה שלילית בתפיסת העצמי כפי שהראה מחקר של קלנזגה וג'ואו משנת 2018, שבו משתתפים עם חרדה חברתית זכרו פחות מילים חיוביות ורלוונטיות לעצמם לעומת קבוצת הביקורת. באופן דומה, הפרעת נרקיסיזם פתולוגי עלולה לגרום לחוסר בהירות בזהות העצמית, כפי שהראה המחקר In the mind of the beholder: Narcissism, שמצא כי משתתפים עם הפרעה זו מציגים דימוי עצמי מעוות ו'משופר' לעומת משתתפים בריאים.
רעיונות אלו מעוררים שאלות עמוקות על תפיסת העצמי שלנו, ובעיקר האם היצמדות לזהות העצמית שלנו היא בשליטתנו? התשובה לכך אינה מוחלטת ועדיין נבחנת במחקרים, אולם חלקם כבר מראים כי הזהות שלנו אינה דבר סטטי או מוחלט, והיא ניתנת לשליטה מסוימת מתוך כך שהיא קשורה באופן חזק לערכים שלנו ולמי שאנו רוצים להיות.
לו גנרל סר ג'יימס היה מקבל את ההסברים האופטיים המדעיים של הפיזיקאי ברוסטר, הוא היה מבין מייד שהפיות והכפרים ההפוכים שראה היו למעשה אשליה אופטית בלבד. די בהכרה בקיומם של תעתועי ראייה כדי שנשנה את גישתנו למחזה הנגלה לנגד עינינו בסלאר דה אויני או במדבר. באופן דומה, הבנה כי גורמים פנימיים רבים משפיעים על תפיסתנו העצמית עשויה דווקא ליצור בהירות ואותנטיות בזהות שלנו. ברור לנו שהתמונה המשתקפת מתוכנו עשויה להיות מיראז', ורק מתוך כך אנו יכולים להתנהל ביתר יושרה.
תמונת כותרת: Juergen_Wallstabe / shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
הייתכן שאנו מסוגלים להבין את עצמנו רק בתיווך חיצוני?
האם התודעה שלנו אמיתית, או אשליה? ואולי מדובר בכלל בתופעה קוונטית מסתורית
המוח יעשה הכול כדי להוכיח שאנו צודקים, גם כשאנו טועים – כיצד להתגבר על הטיית האישור?
עוד מרדיו מהות החיים:
על רציונליזציה, פיתויים והטיות קוגניטיביות – מה גורם לנו לעגל פינות
