ברקע אינספור תיאוריות בתחום תהליכי קבלת החלטות, מתגלה שדווקא ההחלטות שמתקבלות מעצמן – ללא בחירה רציונלית ומושכלת – הן אלו שבונות את החיים שלנו. האם זה בהכרח רע?
אם נבחן את האירועים החשובים בחיינו – הולדת ילדים, ניהול מערכת יחסים זוגית, התקדמות במקום העבודה – נגלה כמעט תמיד שהם התרחשו באופן טבעי, מבלי שנקבל החלטה בעניין. דומה שההחלטות הגדולות הללו מתקבלות מעצמן, ויש לכך סיבות אבולוציוניות.
ההבנה הזו עלתה בעקבות תאונה היסטורית. ב־13 בספטמבר 1848, בדרום קאוונדיש שבוורמונט, בזמן שהונחו יסודות מסילת הרכבת ראטלנד ובורלינגטון, פיניאס גייג', מנהל מוכשר בחברת הקבלנים, אדם מאוזן, שקול ובעל תחושת מנהיגות, ניהל את צוות פירוק הסלעים באתר. באותו אחר הצהריים תכנן הצוות לפוצץ סלע שחסם את קו המסילה. גייג' החדיר אבק שריפה באמצעות מוט דחיסה – פעולה שגרתית לחלוטין – אלא שחיכוך בלתי צפוי הצית את האבק. הפיצוץ שיגר את המוט, שאורכו כמטר וקוטרו כ-3.2 ס"מ, דרך לחיו השמאלית, עינו, ואל תוך החלק הקדמי השמאלי של מוחו, ואז נחת כ-25 מטרים מאחוריו.
גייג' שרד, אבל הפגיעה המוחית שספג שינתה את יכולת קבלת ההחלטות שלו מן הקצה אל הקצה.
התאונה הפכה לאבן דרך בפולקלור הרפואי, ולמוקד מרכזי בדיון הנוירופסיכיאטרי של המאה התשע עשרה. המקרה תרם להבנה דרמטית של הקשר בין מוח לנפש ושל הטופוגרפיה המוחית. האדם שהיה קודם לכן רציונלי ושקול הפך אימפולסיבי, חסר יציבות ולעיתים בלתי צפוי. חקר האזור המוחי שנפגע – האונה הפרה־פרונטלית – סייע לשרטט מפה חדשה של האישיות האנושית ושל המנגנונים שמנהלים את קבלת ההחלטות שלנו.
אנו מתלבטים לגבי חלב יותר מאשר לגבי חתונה
עם התגליות המיוחדות נמנתה חלוקת אזורי המוח המעורבים בתהליכי קבלת החלטות. בזמן שקליפת המוח הקדמית אחראית לקבלת החלטות רציונליות, נמצא שמניעים אבולוציוניים כמו דחף הרבייה ושימור המין 'מעבירים' החלטות הקשורות לעניינים אלו לאחריות המערכת הלימבית. מערכת זו, המכונה גם 'המוח הרגשי' והאחראית על עיבוד רגשות, למידה והישרדות, משתלטת למעשה על המערכת הרציונלית, כך שבמקום שנשאל את עצמנו: בכמה נפשות אני יכול לתמוך כלכלית, או האם אני מוכנה כרגע להקרבה האישית הנדרשת, אנחנו עושים ילדים בלי לשאול שאלות ובלי לקבל החלטה אפילו.
העמדת צאצאים, כאמור, שייכת לקטגוריית 'החלטות שמקבלות אותנו', ויש להן לא מעט יתרונות מלבד שימור הגזע.
אחת מהן היא הגנה מפני עודף אפשרויות. מי שגדל בישראל בשנות ה-50 זוכר ודאי כמה פשוט היה לקנות חלב במכולת. באותה תקופה הוצע למכירה חלב 2.6% שומן בלבד, והאפשרות לחלב שאינו מפרה לא התקיימה אפילו בדמיון. הבחירה התרחבה לראשונה ב-1958 כשלשוק נכנס חלב 3% שומן. עשור לאחר מכן החלה חברת טנא נגה לשווק חלב 1%, וזמן קצר לאחר מכן הכניסה תנובה למרכולים את החלב דל השומן שלה.
היום, לקנות חלב זה כבר סיפור אחר לגמרי. לא רק שצריך להחליט לגבי אחוזי השומן, אלא גם מאיזה מקור אנחנו רוצים שהוא יגיע: פרות, שקדים, פולי סויה, שיבולת שועל וכן הלאה. לפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו עומדים דקות מול המקררים של הסופר, מוצפים משפע האפשרויות ופשוט לא מסוגלים להושיט יד ולקבל החלטה. וזה עוד רק חלב – מוצר שמחירו סביר יחסית.
חשבו כמה אנרגיה נדרשת כשמדובר ברכב או בדירה. כמה חרדה מייצר תהליך קבלת ההחלטה עצמו. האם לא היה פשוט יותר לו ההכרעות הללו היו מתהוות באופן טבעי, בלי שנצטרך לשאת את כובד הבחירה?
החלטות בנאליות תוקעות אותנו, בזמן שהחלטות גורליות מתקבלות בזרימה עם החיים. צילום: ShU studio / shutterstock
החיים שלנו מעצבים את עצמם
הפרדוקס הוא שבני אדם יכולים להשקיע תהליכי החלטה מורכבים בנושאים אזוטריים יחסית: טלפון חדש, שמלה לאירוע, תוכנית טלוויזיה. לעומת זאת, אנו יכולים לחיות שנים בזוגיות מסוימת או לעבוד במקום עבודה מסוים מ'כוח האינרציה', מבלי שבכלל קיבלנו החלטה מושכלת בעניין, אלא זרמנו עם הנסיבות ועם מה שזמין באותו רגע. חלק מהבחירות הגדולות אינן תמיד תוצאה של ישיבה אסטרטגית. לעיתים הן תוצר של המשכיות.
למשל בעת התקבעות במקום עבודה. כאשר אדם אינו סובל, אינו נשחק ואינו מדוכא מכך, היצמדות למקום עבודה אחד לאורך שנים יכולה להעניק לו יציבות וביטחון פיננסי, לצד ערכים נוספים כמו צבירת מומחיות, קידום והטבות ותק. ויש כאלו שזה אפילו עושה אותם מאושרים.
הסיפור של וולטר אורתמן ממחיש זאת היטב. במאי 2022 רשם בן ה-100 שיא גינס לקריירה הארוכה ביותר באותה חברה. הוא החל לעבוד ב-ReneauxView ב-1938, בגיל 15, והמשיך 84 שנים ו-9 ימים. בכתבה ב- Fox13מצוטטת הודעתו לעיתונות שבה הוא מציין שנהנה מהחיים: "אני לא מתכנן הרבה, וגם לא אכפת לי הרבה מהמחר. כל מה שאכפת לי ממנו הוא שמחר יהיה עוד יום שבו אתעורר, אתאמן ואלך לעבודה; אתה צריך להיות עסוק בהווה, לא בעבר או בעתיד. כאן ועכשיו זה מה שחשוב. אז בוא נלך לעבודה".
עם כמה שהצהרה זו עשויה להישמע פשוטה, היא מבטאת פילוסופיה כמעט רדיקלית של החלטות שמתקבלות מעצמן. כאן הבחירה הגדולה ביותר היא לשחרר, ויש בכוחה להוביל לחיי רווחה.
אם נחזור לעניין הילדים – החלטה המתקבלת מעצמה ונשענת על רכיבים גנטיים־אבולוציוניים עמוקים – ההיסטוריה מראה כיצד ניסיון להפוך אותה ל'הכרעה מהונדסת' גובה מחיר כבד.
"הביולוגיה ציידה אותנו במגוון כלים כדי לנווט את דרכנו בחיים. רציונליות היא רק אחת מהן, והיא לא בהכרח הבכירה. במקרים רבים אנו יודעים להתאים אינטואיטיבית את שיטת קבלת ההחלטות להחלטה עצמה".
מדיניות הילד האחד שהונהגה בסין ב-1979 נועדה לבלום קצב גידול אוכלוסין במדינה שהתקרבה למיליארד תושבים. המפלגה הקומוניסטית עשתה את מה שהורים אינם עושים: חישבה, תכננה והסדירה ילודה באמצעות חוק שקבע כי משפחות עירוניות הוגבלו לילד אחד, וכפריות – לשניים, אם הבכורה יוצאת בת.
במהלך למעלה משלושה עשורים שבהם הוחלה המדיניות נוצרה קשת רחבה של השלכות רדיקליות. בטווח הקצר נרשמו הפסקות הריונות של נשים שנשאו עוברות נקבה, מקרי נטישה, רצח תינוקות וחטיפות ילודים זכרים. בטווח הבינוני נוצר מבנה משפחתי של שני הורים וארבעה סבים סביב ילד יחיד – מה שהוביל לדור ילדים שסבלו מלחץ עצום להצלחה. בהמשך, דור זה נדרש לשאת לבדו בנטל טיפול בהורים מזדקנים. לפי Britannica, כבר ב-2016 היו בסין מעל 33 מיליון גברים יותר מנשים. ההשפעות ארוכות הטווח של השינויים הדמוגרפיים, כפי שמפורטות ב-Investopedia, כוללות ירידה בכוח העבודה ושיעור גדול יותר של האוכלוסייה שפרשה לגמלאות. הדבר הציב אתגרים לצמיחה כלכלית מתמשכת ולרשת הביטחון החברתית. עד היום נחוות בסין השלכותיה הקשות של התוכנית – מנתוני הבנק העולמי עולה כי 8 שנים לאחר הפסקת התוכנית, ב-2023, עמד שיעור הפריון בסין על 1.0, מהנמוכים בעולם.
הדוגמה הזו ממחישה את הנזקים המקיפים שמייצר תהליך קבלת החלטות קר במקום שבו הדרך הטבעית שדברים ייעשו מעצמם.
הביולוגיה ציידה אותנו במגוון כלים כדי לנווט את דרכנו בחיים. רציונליות היא רק אחת מהן, והיא לא בהכרח הבכירה. במקרים רבים אנו יודעים להתאים אינטואיטיבית את שיטת קבלת ההחלטות להחלטה עצמה.
אז ייתכן שהגישה המודרנית, שגורמת לנו להאמין שכל דבר חייב לעבור דרך טבלת אקסל, נועדה למעשה לתחזק אשליה של שליטה? כשלוקחים בחשבון שהמוח האנושי אינו בנוי מתהליכים רציונליים בלבד, אלא מופעל בידי מגוון מניעים לצורך הבטחת מערכות יחסים, הישרדות, רבייה והמשכיות, אין לנו אלא לשאול – האם ישנן החלטות נוספות שכדאי שנימנע מלקחת? אולי דווקא מתוך זרימה טבעית, מתוך דחף, נגלה שבעצם 'קיבלנו' את ההחלטות הטובות ביותר. ואולי זה יחסוך לנו דקות יקרות מול המקרר בסופר.
תמונת כותרת: Curated Lifestyle on Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
הרשו לעצמכם להוריד את האצבע מהדופק מדי פעם – התועלת מצמצום הבקרה בחיינו
מרגישים הקלה כשתוכניות מתבטלות? אתם לא לבד, וייתכן שמעט ספונטניות היא הפתרון
עוד מרדיו מהות החיים:
