גלגול נשמות כמשל לחיים


יותר מרבע מבני האדם בעולם מאמינים בגלגול נשמות. מה טוענים המתנגדים, מה יש ליהדות לומר בעניין וכיצד ניתן לראות ברעיון הזה משל שמתחבר לחיים של כולם?


תום לב-ארי בייז | 3 יוני, 2024

הסרט הדוקומנטרי Unmistaken Child עוקב אחר נזיר טיבטי צעיר שמקבל מהדלאי לאמה את משימת חייו – למצוא את גלגולו של הלאמה גשה קונצ'וג, מורה ומנהיג רוחני בעל אלפי חסידים שנפטר בגיל 74. הנזיר, שהיה תלמיד קרוב ואדוק של קונצ'וג, מסתובב בעולם ומחפש את "הילד שלא יהיה ניתן לטעות בו", כפי שמכנים אותו בסרט. הוא יודע שכשהם ייפגשו זה יהיה ברור. התחושה הרגשית תהיה מובהקת וכך גם כל הסממנים האינטלקטואליים. הילד ידע לזהות את חפציו מהגלגול הקודם, ויגיב בצורה שתואמת את זיכרונותיו. אחר כך, יהיה עליהם להתמודד עם השאלה: האם הוריו יסכימו להיפרד ממנו על מנת שיגדל במנזר וימשיך את תפקידו כמנהיג רוחני גם בגלגול הזה?

מלבד הבודהיסטים, הג'ייניסטים, הסיקים וההינדואים (המהווים כמעט רבע מאוכלוסיית העולם), שמאוד מזוהים עם האמונה בגלגול נשמות, מסתבר שאחוזים בלתי מבוטלים של מאמינים נמצאים גם בקרב דתות אחרות, ואף בקרב מי שלא משתייכים לאף דת. ב-2018 מצא מכון הסקרים האמריקאי Pew כי 33% מכלל האוכלוסייה הבוגרת בארה"ב מאמינים שהנשמה יכולה לחזור אל העולם בתוך גוף אחר. עוד עולה מהסקר כי על אף שהנצרות אינה תומכת ברעיון ואפילו מלמדת רעיונות שלא אחת נתפסים כסותרים, 29% מהנוצרים האמריקאים בכל זאת מאמינים בגלגול נשמות.

גם ביהדות ישנן אסכולות שמלמדות את המושג 'גלגול'. "יהודים רבים מופתעים ללמוד או אולי אפילו רוצים להכחיש שגלגול נשמות […] הוא חלק בלתי נפרד מהאמונה היהודית. אבל לימוד זה תמיד היה בסביבה. והוא נטוע היטב בפסוקי המקור", כותב ירחמיאל טילס ב-Chabad.org. לפי הקבלה, הוא מסביר, כל אדם רשאי לקיים את תרי"ג המצוות, ואם הוא לא יצליח במהלך חייו הוא יוכל לחזור שוב ושוב עד שישלים את המשימה.

בזמן שהקוראן מתנגד לרעיון, קיימים מיעוטים מוסלמים שמאמינים באפשרות להיוולד מחדש. חלקם שייכים לזרם הסופי ואחרים חיים בדרום אסיה ובאינדונזיה ומשמרים את אמונתם הפרה-איסלמית. בנוסף להם, במאמר שפרסמו רבא חלבי וגבריאל הורנצ'יק הם טוענים כי "ממצאים מצביעים על כך שהאמונה בגלגול נשמות משחקת תפקיד חשוב בחיי הדרוזים ונראה שהיא משמשת כמרכיב הבולט ביותר בהגדרתם של הדרוזים הצעירים את זהותם הקדמונית".

 "האמונה בגלגול נשמות משחקת תפקיד חשוב בחיי הדרוזים ונראה שהיא משמשת כמרכיב הבולט ביותר בהגדרתם של הדרוזים הצעירים את זהותם הקדמונית".

ובכל זאת, אותו רעיון שמאחד למעלה מרבע מאוכלוסיית העולם זוכה גם לביקורת מכובדת. האם מדובר באירוע שבכלל ייתכן? האם בכלל יש נשמה שתתגלגל או שגם קיומה במהלך החיים וגם האפשרות שהיא מתקיימת לאחר מותו של הגוף – שניהם אינם אלא ניסיון לנחמה שנובע מהפחד למות?

במאמר שפרסם ב-Philosophy Now מציג סטיב סטיוארט וויליאמס את נקודת המבט הפילוסופית שבוחנת תופעות פרא-נורמליות, ביניהן החיים שאחרי המוות. הוא מבקש לאשש או לפסול את אמינות התופעות באמצעים לוגיים. "למרות שאין סיבה הגיונית לפקפק בכך שלעיתים אנשים חווים חוויות חוץ גופניות וחוויות של כמעט מוות, חוויות אלו מוסברות באופן סביר במונחים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים", הוא כותב. "באופן דומה, זיכרונות מחיים קודמים עשויים להיות זיכרונות שווא, ותצפיות רפאים עשויות להיות פירושים שגויים של גירויים מעורפלים". הרעיון של גלגול נשמות, לעומת זאת, מצריך צלילה קצת יותר מעמיקה כיוון שלעיתים קרובות, לדבריו, לא נמצא הסבר נטורליסטי שפותר את הבנת האירוע.

כשהנזיר יצא לחפש את גלגולו של המורה הרוחני הוא ידע שהוא יכול להימצא בכול מקום בעולם ותחת כל מראה חיצוני שהוא. צילום: paha1205 / shutterstock

האם היקום נוצר כדי להיות הוגן?

וויליאמס מתייחס לסיפורים על אנשים שנפטרו וחזרו בדמות אדם אחר שמחזיק במידע שלא היה ניתן להשיגו בדרכים אחרות. פרופסור ג'ים טאקר הוא אולי השם המוכר ביותר בכל הנוגע לחקר מקרים של ילדים שמתארים זיכרונות מחייהם הקודמים. לפי כתבה של לורן קאן ב-Reader's Digest,  טאקר בחן למעלה מ-2,500 מקרים ברחבי העולם ואישש יותר משלושת רבעי מהם. אישוש, מבחינתו, משמעו שאין סיכוי שהילד נחשף למידע דרך הטלוויזיה או כל גורם אחר, שההורים נמצאים כאמינים וכי באמת התקיים בעבר אדם בעל סיפור חיים שתואם את דבריו של הילד.

פעוט בן שנתיים שמספר להוריו דברים שרק סבו שנפטר לפני היוולדו יכול היה לדעת, ילד בן ארבע שממרר בבכי במשך חודשים כי הוא מתגעגע לביתו הקודם בהוליווד או ילדה הודית שמתעוררת בוקר אחד ומדברת באופן שוטף ניב שמעולם לא שמעה קודם לכן.

ואולם, בעוד שמוביל המחקר טוען כי אמינותם אוששה – לדברי וויליאמס אמינותם עדיין שנויה במחלוקת. התופעה, שלפני הכול מבוססת ברובה על תיאורים של בני המשפחה, יכולה גם תמיד להיכנס תחת הכותרת: ניחוש שאינו סביר מבחינה סטטיסטית אך הסיכוי לו קיים.

"בגדול, טוענים התומכים כי העולם כפי שהוא היום אינו צודק (אנשים רעים משגשגים ואילו טובי לב סובלים), ורק המשכיות לאחר המוות שבה מתקיימים הגמול והעונש הם שמאזנים את המצב הקיים".

מעבר לכך, כיוון שהפסיכולוגיה והמדע הפיזי לא מצליחים לתת לתופעה הסבר מניח דעת, ניסה וויליאמס, שהתחנך על ברכי הטאוטולוגיה, לבחון את תקיפות הטיעונים בעד. בין ההסברים שמשמשים את המאמינים הרציונליים עולה עיקרון השכיחות. אם כל כך הרבה אנשים ברחבי הגלובוס מאמינים ברעיון, סביר להניח כי יש בו טעם. ובכן, הטעם הזה, לדבריו, עשוי לשקף יותר את הפחדים המשותפים לכלל האנושות, את כאבי הפרידה ואת מקורות הנחמה – יותר מאשר את היתכנות הרעיון עצמו.

בהמשך הוא בוחן את הקשר בין חיים לאחר המוות ובין צדק. בגדול, טוענים התומכים כי העולם כפי שהוא היום אינו צודק (אנשים רעים משגשגים ואילו טובי לב סובלים) ורק המשכיות לאחר המוות שבה מתקיימים הגמול והעונש הם שמאזנים את המצב הקיים. "ראשית, זהו טיעון טוב לא פחות לקארמה ולגלגול נשמות כמו לדעה שאלוהים מעניש או מתגמל אותנו בגיהינום או בגן עדן". שנית, "כדי להפוך את הטיעון לתקף, עלינו לכלול הנחת ביניים. הטיעון במלואו עשוי להיקרא כך: אם החיים מסתיימים במוות, אז החיים לא יהיו הוגנים. החיים הוגנים. לכן, החיים אינם מסתיימים במוות". ובכן, "אלא אם כן יש לנו סיבה טובה להאמין שהיקום הוגן, טיעון הצדק נכשל".

חיים לאחר המוות מאפשרים לנו להאמין כי העולם הוא מקום הוגן וכי צדק בסופו של דבר ייעשה. צילום: BlackMac / shutterstock

אך יש הסוברים כי קיימת סיבה טובה להאמין שהיקום הוא כן הוגן. "אמונה זו תלויה בקיומו של אלוהים" כי אלוהים מוכוון טוב ידאג לעולם הוגן שהינו מוכוון לטוב. "לצורך הדיון, הבה נניח שהחיים לאחר המוות הם תוצאה הכרחית של קיומו של אלוהים. במקרה כזה, טיעונים בעד קיומו של אלוהים יהיו גם טיעונים לחיים שאחרי המוות", מה שכשלעצמו הוא בעייתי כי דווקא בקרב המאמינים באלוהים ישנו רוב שלא מאמין בגלגול נשמות. ובנוסף, "בעוד שישנם טיעונים רבים המנסים להוכיח את קיומו של אלוהים, רוב ההוגים כיום רואים את התומכים בהם כמי שלא מצליחים להשיג את מטרתם". כלומר, יש לנו טענה שמתבססת על טענה אחרת שאינה מוכחת באופן חד משמעי.

מסתמן כי כל הממצאים מובילים לכך שלא ניתן להוכיח ולא ניתן להפריך את הרעיון של גלגול נשמות. לשמחתנו, לא שמנו לעצמנו מטרה להכריע בדיון. עם זאת, כשמעמיקים במהותו של הרעיון מתגלה משל שמדבר גם על חיינו הנוכחיים, אלו שבהם אין לנו כל ספק. ובכן, לרובנו. "גלגול נשמות מציע דרך לחשוב בעזרתה על ההווה כקשור לעבר העמוק שלנו, וגם לכל עתיד אפשרי", כותב אברם אלפרט ב-Aeon. לדבריו, מי שאנחנו היום מושפע ממי שאולי היינו בחיינו הקודמים, ומשפיע על מי שאולי עוד נהיה. וכך מתנהלים גם חייהם של כל מי הסובבים אותנו. ברדיוס של השכונה או במרחק יבשות וימים. מתוך כך, לדבריו, אנחנו עשויים לחלוק (בעבר או בעתיד), הרבה יותר משאנחנו מעלים על דעתנו, עם אנשים שאנחנו כביכול לא מכירים. "אנחנו חולקים תלות הדדית גלובלית וזמנית", הוא כותב.

 "אם החיים מסתיימים במוות, אז החיים לא יהיו הוגנים. החיים הוגנים. לכן, החיים אינם מסתיימים במוות. ובכן, אלא אם כן יש לנו סיבה טובה להאמין שהיקום הוגן, טיעון הצדק נכשל".

בזמן שהדיון הישיר עוסק בחיינו הקודמים ובגלגול הבא עלינו לטובה או לרעה – באופן יומיומי ולא פחות מובהק ניתן לומר כי כל יום שאנחנו חווים הוא תולדה של ימים עברו והוא גורם משפיע על הימים שיבואו: האירועים שאנו חווים הם תוצר של בחירות שעשינו בעבר והבחירות שאנו עושים היום יובילו לפתחנו אירועים מסוימים בעתיד. יתרה מכך, מי שאנחנו היום הוא לא מי שהיינו בעבר ולא מי שנהיה בעתיד. וכך גם הסובבים אותנו. אנחנו אף פעם לא יודעים אם חייו של הזר שחלף על פנינו זה עתה ייכרכו בחיינו בעוד כמה שנים. אנחנו לא יודעים אם זו שנתקעה עם העגלה במעבר וחיפשה עזרה היא הפקידה שתנסה לעזור לנו בעוד כמה חודשים להוציא דרכון חדש על אף כמה מהמורות בירוקרטיות. אנחנו לא יודעים את מי נפגוש שוב בהמשך הדרך וכל הבחירות שלנו ברגע זה מעצבות את המפגש העתידי שאולי יהיה לנו איתו.

נשמה, תתגלגלי לפה רגע

מבחינת אלפרט גלגול הנשמות, בין שנאמין בו או לא, נושא על כנפיו מסר של איחוד. "הפוליטיקה של גלגול הנשמות מסרבת לראות את העולם כמחולק לחברים ואויבים, מנצחים ומפסידים. היא מציעה כי כולנו טלאים, קשורים יחד על גלגל הזמן". כלומר, גם אם נסתכל על גלגול נשמות כרעיון שמאחד את כל הנשמות שעל פני כדור הארץ (ואולי מחוץ לו) ולאורך כל שנות הקיום – וגם אם נסתכל עליו כרעיון לטווח הקצר יותר, שעל פיו החיים מתגלגלים בצורה לא צפויה ואנשים שהיום הם זרים עשויים להיות קרובים אלינו בעוד כמה ימים – כך או כך, זהו רעיון שמציע כי אנחנו הרבה יותר מחוברים לסביבה שלנו משאנחנו נוטים לחשוב, ואנחנו לא יכולים לצפות כיצד ההתנהלות והבחירות שאנו עושים היום ישפיעו על מחר. כל נפש חיה היא חלק ממארג גדול שנקרא 'החיים', ואין לנו הבנה באיזה אופן הדרכים שלנו שזורות ועתידות להצטלב בהמשך.

בעיירה הציורית סאן מרטין דה לוס אנדס שבמערב ארגנטינה שוכן בית קפה קטן. מלבד האוכלוסייה המקומית הלא גדולה במיוחד, מטיילים רבים שעוברים ושבים פוקדים את הקפה ואז נעלמים לכמה ימים, שבועות או חודשים. בכניסה לבית הקפה קבוע שלט עץ באדמה ועליו נכתב בספרדית, באותיות צבעוניות ושמחות, משפט של המשורר האירי וויליאם באטלר ייטס: "כאן אין זרים, רק חברים שטרם הכרנו". והתחושה בו תואמת את ההצהרה: כל אדם שנכנס מתקבל בחיוך ובסקרנות ידידותית. כל אדם שנכנס הוא פוטנציאל לקשר. בין אם זה מפגש קצר שיותיר חותם לכל החיים ובין אם התחלה של ידידות בת שנים ארוכות.

תמונת כותרת: Kach233 / shutterstock

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

הרשמה לניוזלטר של מהות החיים

קיבלנו! תוכן מעורר השראה מבית מהות החיים יגיע אליכם במייל ממש בקרוב.