בזמן שהחברה המודרנית הרגילה אותנו להימנע מהבעת עמדות שליליות כלפי אחרים, מדע הפסיכולוגיה וההיסטוריה עצמה מעידים שהשתקה אינה מעלימה דעות קדומות, כי אם תורמת לקיבוען. דווקא כשהן גלויות לכל נוצרת הזדמנות להתעמת איתן ולטפל בהן.

כשרובנו נתקלים במונח 'דעה קדומה' התגובה המיידית שלנו היא רתיעה. הנורמה התרבותית מכתיבה שמדובר בעמדות שליליות, ויש להימנע מלהחזיק בהן, קל וחומר מלהביע אותן בגלוי. במובן מסוים, זוהי 'הדעה הקדומה' שלנו לגבי דעות קדומות: התפיסה שהדרך למגר אותן היא פשוט להשתיקן. ואולם כשבוחנים כיצד מוגרו דעות קדומות בעבר מתברר כי ההיפך הוא הנכון: כדי שחברה תוכל להיפטר מעמדה מסוימת, היא חייבת תחילה להיות ערה לקיומה ולהבין את היקפה.

חקר הפסיכולוגיה הקוגניטיבית ומבנה הנפש שלנו מגלה שהמוח האנושי מייצר דעות קדומות מתוך צורך בסדר, בבהירות ובשליטה. הפסיכולוגים ארנה רוטס ואלן ואן הייל מאוניברסיטת גנט שבבלגיה מסבירים כי הנטייה לגבש דעות קדומות חזקה במיוחד אצל אנשים שמתקשים להכיל מצבים של עמימות ואי-ודאות. במאמרם באיגוד מדעי הפסיכולוגיה הם טוענים כי "כולם צריכים לקבל החלטות, אבל יש אנשים ששונאים אי-ודאות ולכן מסתמכים במהירות על המידע הברור ביותר, לעיתים קרובות המידע הראשון שהם נתקלים בו, כדי להפחית אותה. זו גם הסיבה שהם מעדיפים סמכות ונורמות חברתיות שמקלות על קבלת החלטות. לאחר מכן, ברגע שהם גמרו בדעתם, הם דבקים בהן".

פרופסור רוטס מסביר שכשאנחנו פוגשים אדם חדש, אנחנו מיד רואים אותו כגבר או אישה, צעיר או מבוגר, שחור או לבן, בלי להיות באמת מודעים לקטלוג שאנו עושים. "קטגוריות חברתיות שימושיות כדי להפחית את המורכבות, אבל הבעיה היא שאנחנו גם מקצים כמה תכונות לקטגוריות האלה. זה יכול להוביל לדעות קדומות וסטריאוטיפים".

המלכוד של ההשתקה: כשהדעה הופכת ללחישה מוסדית

אם הנטייה לקטלג ולהכליל היא חלק מהארכיטקטורה הקוגניטיבית שלנו, עולה השאלה מה עלינו לעשות לגבי דעות קדומות? לכאורה נגזר עלינו לחיות איתן, כיוון שהן תוצר לוואי של אופן פעולת המוח. ולכן אחת המסקנות האינטואיטיביות שהחברה הגיעה אליהן היא לצנזר ולהשתיק כל ביטוי של דעה קדומה. אם כל אחד ישמור את מחשבותיו לעצמו, המרחב הציבורי יהיה מכיל יותר. הבעיה עם המסקנה הזו היא ביצועית, כיוון שההשתקה אינה מעלימה את המחשבה, היא רק מונעת את השמעתה. וכשהדעה הקדומה אינה מבוטאת היא ממשיכה לפעול 'מתחת לרדאר', ואז אפילו קשה יותר להתמודד איתה.

הפסיכולוג גורדון אלפורט עסק בבעיה הזו בדיוק. בספרו 'טבע הדעות הקדומות' הוא מבהיר שאנשים ומוסדות ממשיכים לפעול מתוך דעות קדומות, פשוט מבלי להודות בכך. כך למשל, מוסד יכול להפלות מבלי שאף אדם יצטרך להכריז על עצמו כגזען. הסטריאוטיפ הופך להימנעות סמויה וליחס לא שוויוני שהגורם לו נותר עמום. אפשר לומר שזה קורה במישור הבינאישי, המקצועי ואפילו ברמת העיתוי, כשמאחורי הקלעים המנוע הוא קבוצת השיוך של האדם המופלה.

במאמר המסכם את עבודתו של אלפורט מצוין כי דעה קדומה נותרת שימושית משום שהיא מראה כיצד תהליכים מנטליים רגילים יכולים להפוך למסוכנים חברתית. "סיווג, הכללה, נאמנות, שייכות, פחד, מעמד, הרגל וסמכות – כולם יכולים לעזור לדעות קדומות לשרוד. התוצאה אינה תמיד שנאה קולנית. לפעמים מדובר בהימנעות, הדרה, חשד, יחס לא שוויוני, או בביטחון השקט ש'אנשים כאלה' שונים איכשהו".

אנני קני, ממובילות המאבק לזכויות הפוליטיות של נשים בבריטניה ובעולם בכלל. צילום: iD8 Stock / shutterstock

הצפה יזומה של סטריאוטיפים בשיחות כנות

ולכן המסקנה – המנוגדת לאינטואיציה – היא שמתן ביטוי לדעות קדומות, בזהירות ותוך הבנה שאיננו מכשירים אותן חלילה כערך ראוי, הוא תנאי הכרחי על מנת לעמוד מולן. אם איננו יודעים מה אנשים חשים או חושבים, איננו יכולים להתמודד עם מחשבות שגורות ומוטעות.

לאורך ההיסטוריה האנושית, גילוי בוטה של דעות קדומות במרחב הציבורי הוא שהצית את המאבקים הגדולים ביותר לתיקון. אם הדעות הקדומות היו נותרות כלואות רק בלחישות שקטות או במוחם של אנשים, למתנגדים לעמדות אלה היה קשה מאוד לשנות את המציאות.

כך, למשל, במקרה של הסופרג'יסטיות. עד תחילת המאה ה-20 התבסס הדיכוי המגדרי על הדעה הקדומה שנשים הן יצורים 'רגשניים, היסטריים וחסרי מסוגלות מנטלית להבנת פוליטיקה'. תנועת הסופרג'יסטיות בבריטניה ובארה"ב לקחה את התפיסה הזו והפכה אותה לדלק שהצית את מאבקן הבלתי מתפשר לשינוי. הקמת ארגון ה-WSPU ב-1903 ומחאות הענק שבעקבותיה, כמו הפגנת רבע מיליון הנשים בהייד פארק, היו תגובה ישירה ואקטיבית לתפיסה ציבורית גלויה שזלזלה בהן.

דוגמה נוספת היא המאבק האפרו-אמריקאי ופירוק הדימוי שנוצר לאוכלוסייה זו. במאמר ב-Jim crow museum מתואר כיצד סטריאוטיפ ה'סמבו' – הגבר השחור כצייתן, עצלן ופשטני הזקוק לאדונו – הופץ בגלוי דרך תרבות פופולרית, ספרות ומשחקים, ושימש כהצדקה לאפליה ולעבדות. האפליה פגעה בכל תחומי החיים של האפרו-אמריקאים – מחינוך ועד תעסוקה. אך דווקא הנוכחות המאיימת והגלויה של הסטריאוטיפים והאפליה שנוצרה בעטיים הביאה למלחמה ארוכה על זכויות האדם.

"לאורך ההיסטוריה האנושית גילוי בוטה של דעות קדומות במרחב הציבורי הוא שהצית את המאבקים הגדולים ביותר לתיקון. אם הדעות הקדומות היו נותרות כלואות רק בלחישות שקטות או במוחם של אנשים, למתנגדים לעמדות אלה היה קשה מאוד לשנות את המציאות".

דעות קדומות אינן עניין חיובי, והן גרמו לאורך ההיסטוריה לסבל אנושי כבד. אך הניסיון לפתור את הסבל הזה באמצעות הדחקה או השתקה קולקטיבית חוטא להבנת הטבע האנושי.

הטיפול היעיל כאמור הוא הצפת העמדה – לא באמצעות מסרי גנאי חד-צדדיים, כמובן, כי אם על ידי תקשורת בונה. במרכז לריפוי מגזענות בטקסס מציעים דיאלוג פתוח ככלי לפירוק סטריאוטיפים ולטיפול בגזענות. "באמצעות שיחות כנות, אנשים יכולים לשתף את חוויותיהם, לאתגר תפיסות מוטעות ולטפח אמפתיה". הם מוסיפים כי "דיאלוגים בקהילה בהנחיית המרכז לריפוי גזענות הובילו לשינויים אישיים וקהילתיים עמוקים. מפגשים אלה יוצרים מרחבים בטוחים עבור המשתתפים לחקור נושאים רגישים ולבנות הבנה הדדית. התגברות על גזענות באמצעות דיאלוג אפשרית אם כולנו מוכנים לשבת ולדבר".

המסרים הללו הופכים על פיה את המחשבה השגורה באשר לדעות קדומות. הם מראים שכשאנחנו מאפשרים להן לצאת אל פני השטח, איננו בהכרח מעניקים להן לגיטימציה, אלא אנחנו מעניקים לעצמנו הזדמנות לפענח את מקורן. הבנת הפחדים והצורך המנטלי בקטלוג עוזרת להתעמת עם הדעות השליליות שלנו תוך הבנת המנגנונים הפסיכולוגיים שמזינים אותן. בדרך זו אנחנו יכולים להתחיל לבנות את יסודותיה של חברה מודעת ובריאה יותר.

תמונת כותרת: Humberto Arellano on Unsplash

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

ההנחה המטעה שכדי לשלוט בגורלנו אנו יכולים לשלוט באחרים

עד כמה אנו חסינים ללחץ חברתי ומדוע זו תכונה שמאפיינת גיבורי קומיקס רבים?

מדוע אנו כה נמשכים לריכולים – וכיצד הם משפיעים על מבנה החברה שלנו