הדמיון, כלי עוצמתי ורב שימושים, מאפשר לנו לבצע סימולציה של תסריטי שיחה שונים ולבחון את תוצאותיו של כל אחד מהם בטרם נקיים את השיחה האמיתית. סימולטור הטיסה שמספק לנו מרחב בטוח גם בתרחישי קיצון.

סימולטורים מתוחכמים מאפשרים כיום לטייסים לחוות מגוון תרחישים בלי לעזוב את הקרקע, ומהווים כלי מפתח בחקירת תאונות ובהכשרת טייסים – כל זאת כדי למנוע סיכון מיותר באוויר בשלבי ההדרכה הראשונים. אף שהדמיית תרחיש אינה מאפשרת, למרבה הצער, לשנות את העבר, היא כלי רב ערך ללמידה ולעיצוב המציאות העתידית.

במרוץ החיים היומיומי, אנו נקלעים לאינספור סיטואציות הדורשות מאיתנו תגובה. מטעמי חיסכון במשאבים אנו מנהלים רבות מהן תוך כדי תנועה, וקצת כמו טייסים, מקווים 'לנחות' בשלום. במקרים רבים די בכך – לא כל בחירה או מילה שיוצאת לנו מהפה צריכה לעבור אישור דירקטוריון. ואולם, יש מצבים שבהם תכנון מוקדם שווה זהב. בנקודה זו, רגע לפני שאנו עוברים ממצב של טייס אוטומטי לשליטה ידנית, המוח מאפשר לנו להיכנס לסימולטור.

ההכרה בעוצמתו של הדמיון בתפקידו כסימולטור התחדדה ברגע שהמדע גילה כי המוח אינו מבחין בין 'אמת' ל'כאילו'. אותם מסלולים עצביים מופעלים בין אם אנחנו רצים בפארק ובין אם אנחנו רק מדמיינים את עצמנו מזיעים על השביל. הדבר נכון לא רק בהיבט הפיזיולוגי: יש בכוחן של שיחות מדומיינות עם אנשים מוכרים לסייע בפירוק מטענים רגשיים ובשיפור תסריט השיחה להשגת תוצאות מיטביות.

זירה לא שיפוטית לשחרור רגשות

קיילה בורצ'רדס, סופרת ובלוגרית בריטית בתחום בריאות הנפש, כותבת במאמר באתר שלה: "אתם יכולים לדבר עם אחת הדמויות מהחיים שלכם כמו שאתם מדברים עם חבר קרוב או מטפל". לדבריה, חברים – בשונה מהדמויות שבדמיון – לא תמיד פנויים להקשיב ולפעמים נוטים לנסות 'לשנות' אותנו. "לא לכולם יש גישה לטיפול, ואנחנו לא תמיד יכולים לסמוך על חברינו שיקשיבו בלי לשפוט או לנסות לתקן דברים. אבל הדמויות [שבראש] שלנו יקשיבו כל עוד אנחנו צריכים אותן, ייתנו תוקף לרגשות שלנו ויזכירו לנו שהן אוהבות אותנו ללא תנאי".

בורצ'רדס רואה ב'סימולטור' מכשיר לוויסות רגשי – מרחב בטוח ולא שיפוטי לפריקת מטענים רגשיים: "הדמיון שלכם הוא סביבה בטוחה שבה אתם יכולים לעשות כל מה שאתם רוצים בלי לפגוע באף אדם אחר". בשיחה דמיונית, היא מסבירה, אנחנו יכולים לומר כל מה שאנחנו רוצים לבוס או לבן הזוג החדש בלי לקלקל את מערכות היחסים איתם.

לצד הפריקה הרגשית, לסימולטור יש צד מעשי יותר הנוגע לא רק לנו אלא גם לסובבים אותנו. קיום שיחה דמיונית עם אנשים שעימם אנו עתידים לנהל דיאלוג במציאות עשוי לספק תובנות חשובות שיסייעו בניהול השיחה האמיתית: בחירת המילים הנכונות, הטון, העמדה שנקטנו, מידת ההעמקה בנושא ואפילו הבעות הפנים ושפת הגוף.

"הדמיון שלכם הוא סביבה בטוחה שבה אתם יכולים לעשות כל מה שאתם רוצים בלי לפגוע באף אדם אחר. בשיחה דמיונית אנחנו יכולים לומר כל מה שאנחנו רוצים לבוס או לבן הזוג החדש מבלי לקלקל את מערכות היחסים".

כך לדוגמה, נוכל לתסרט במוחנו שיחות מדומיינות עם בתנו המתבגרת שרוצה לנסוע לחו"ל לבדה. בתסריט הראשון נציב לה גבולות באופן נוקשה. נאמר לה שזה מסוכן, שהיא צעירה מדי לטייל בחו"ל ללא מבוגר מלווה ושהדבר לא בא בחשבון. כעת נדמיין את תגובתה: כמתבגרת, סביר שהיא תתנגד, תכעס, אולי תזרוק משפט מתלהם כלשהו ותצא מהחדר. התוצאה: המסר לא יועבר וייווצר מתח חריף ואולי אף עוינות.

בתסריט השני ננסה להתחבר יותר לזווית הראייה שלה: נשב לידה בחיוך, ובטון מרוכך נאמר שאנחנו גאים בה על תחושת העצמאות והאומץ שלה לנסות דברים חדשים. נציע לה שהפעם נתלווה אליה לטיול, או לחלקו הראשון, כך שתהיה לה תמיכה התחלתית, ובהמשך, כשתטייל לבדה, הדבר יקל עליה את ההתנהלות במדינה זרה. את תגובתה נוכל לדמיין במוחנו כעת, ולבחון אם תסריט זה יביא לתוצאות הרצויות, או שעלינו להמשיך הלאה לתסריטים נוספים.

הסימולטור האנושי: המוח מאפשר לנו להתאמן 'על יבש', כמו במאמני טיסה. צילום: Spech / shutterstock

משחק הכיסאות של המוח

פוטנציאל 'הדמיון כסימולטור' זכה לתוקף מדעי, ויתרונותיו הובנו היטב בקרב אנשי הרפואה והמדע. לאורך השנים פותחו לא מעט טכניקות טיפול פסיכולוגיות המבוססות על העיקרון. פסיכולוגיית הגשטאלט לקחה זאת צעד קדימה עם טכניקת 'הכיסא הריק'. דן בלום, פסיכותרפיסט מניו יורק ונשיא האגודה לקידום טיפול גשטאלט, תיאר בריאיון ל- Psychology Todayכיצד מטופלים יושבים מול כיסא ריק, מדברים אל 'העצמי המדומיין' שלהם, ואז מחליפים כיסאות באופן פיזי. לדבריו, "מטופלים עשויים לחוות היבטים שונים של הקונפליקטים שלהם בצורה חדשה באמצעות דיאלוג בכיסא ריק".

הרעיון של שיחה מדומיינת כסימולטור לקראת שיחה אמיתית מקובל גם על מטפלי NLP. בארגון NLP World מצוין כי הדבר מאפשר לנו להבין את הלך הרוח של הצד השני עוד בטרם התחלנו לדבר. הם מציעים לדמות את השיחה מארבע עמדות תפיסתיות שונות: להסתכל על האדם האחר דרך עינינו ;לדמיין שאנחנו בתוך גופו ומסתכלים על עצמנו; להפוך ל'זבוב על הקיר' שמביט בסצנה מלמעלה; ולבסוף, לבחון את הסיטואציה כ'מאמנים' המספקים לנו העצמה.

למעשה, אפילו טיפול בחשיפה, מהטכניקות המוכרות בפסיכולוגיה, נשען במידה מסוימת על סימולציה. מחקרים הראו שקליפת המוח הקדם-מצחית פועלת להכחדת תגובות עצביות ופיזיולוגיות לפחדים, בין שהאיום ממשי ובין שהוא מדומיין. בעקבות גילויים אלה פסיכולוגים יוצרים סביבה דמיונית בטוחה שבה ניתן לחשוף אנשים לגירויים המעוררים בהם מתח ופחד, ובכך להפחית את החרדה.

עריכת זיכרונות רטרואקטיבית

היה זה לילה חשוך במיוחד. עננות נמוכה וגשם יצרו ראות משובשת לטייסי אייר-קנדה שהתכוננו לנחיתה. בצד שמאל התקבצו רכבי חירום שהמתינו למטוס אחר, כשלפתע הגיחה משאית כיבוי ופרצה ישירות אל המסלול. במהירות הגבוהה מ-160 קמ"ש על מסלול רטוב, הטייסים לא הספיקו לבלום, והפגיעה הייתה קשה ודרמטית: ארבעים פצועים ושני טייסים נהרגו במקום.

שלושה ימים לאחר מכן, הטייס המסחרי אהרון מרפי ועמיתו קלאודיו טישיירה, מנכ"ל החברה, עלו לסימולטור, אך הפעם, במקום להתכונן לטיסה עתידית הם ניסו לחזור בזמן כדי לשחזר מה השתבש על המסלול.

את המציאות האכזרית של האירוע הזה לא ניתן היה לשנות, אך מתברר שאת הזיכרונות המאוחסנים דווקא אפשר. שימוש בדמיון כסימולטור למסגור מחדש של חוויות מבוסס על מנגנון מוחי המכונה 'דימויים מנטליים': סימולציות או שחזורים של חוויה תפיסתית ללא צורך בגירוי ישיר של החושים. ההסבר הפשוט לכך הוא שאם מישהו יאמר את המילה "לימון", המוח שלנו יתחיל לשחזר את הצבע, הריח והטעם החמוץ של הפרי, גם מבלי שיהיה שם באופן פיזי.

"שימוש בדמיון כסימולטור למסגור מחדש של חוויות מבוסס על מנגנון מוחי מכונה 'דימויים מנטליים': סימולציות או שחזורים של חוויה תפיסתית ללא צורך בגירוי ישיר של החושים. ההסבר הפשוט לכך הוא שאם מישהו יאמר את המילה 'לימון', המוח שלנו יתחיל לשחזר את הצבע, הריח והטעם החמוץ של הפרי, גם מבלי שיהיה שם באופן פיזי".

שימוש בדימויים מנטליים הוכח כיעיל במיוחד בטיפולים קליניים, ובייחוד בטכניקת 'תסריט מחדש של דימויים' (Imagery Rescripting). זוהי התערבות קוגניטיבית-התנהגותית המסייעת להמיר זיכרונות מטרידים לתמונות חיוביות. בתהליך זה, המטפל מנחה את המטופל 'לחזור' אל הזיכרון ולבחון אותו מחדש, בעזרת שאלות מכוונות כמו: מה היה רוצה לעשות אחרת? כיצד יכולה הייתה הסיטואציה להסתיים? כך יוצר המטופל עבור עצמו תמונה מנטלית חדשה. בכך למעשה הוא 'עורך מחדש' את ה'סרט' הפנימי ומעניק לו סיום חיובי יותר.

כך, כמו בענף התעופה, הסימולטור המשוכלל במוחנו יכול לפעול בכל נקודה על ציר הזמן: ניתן להשתמש בו כדי לבצע חזרה גנרלית לקראת אירוע עתידי; להיכנס לנעליו של האחר או לבחון איזו תוצאה מתקבלת בכל תרחיש כדי להגיב באופן מדויק יותר בהווה; ולערוך מחדש את הזיכרונות של אירועים מהעבר.

תמונת כותרת: Nick Fancher on Unsplash

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

המוח יודע המון דברים לפני שאנו מבינים אותם – במקרה אחד קריטי הוא נכשל

המוח שלנו הוא חדר סימולציה תלת-ממדית לחוויות – כיצד להשתמש בו לשיפור הזיכרון?

כשאנו מדברים עם הידיים משהו שונה מתרחש במוח – כך מחוות גוף משפיעות על התפיסה שלנו

עוד מרדיו מהות החיים:

פסיכותרפיה ביער – אוהד גיגי מדבר עם ילדים על הרפתקאות, סקרנות, דמיון ופחדים