המיתוס לגבי הפכים שנמשכים זה אל זה הופרך בעבר, ויציאה מחוץ למעגל הדומים לנו כרוכה במאמץ ניכר. אך נראה כי ההשקעה משתלמת: לחברות עם אנשים בעלי מאפיינים שונים לחלוטין משלנו יש ערך החורג הרבה מעבר לגבולות הפרט, העשוי להשפיע על החברה כולה.
בשנים האחרונות הפכו המונחים "גיוון" ו"הכלה" מכותרות יפות במסגרת אסטרטגיה של מחלקת משאבי אנוש לקווים הישרדותיים מנחים בארגונים גלובליים. מנהלי גיוס משקיעים משאבים עצומים בבניית פסיפס אנושי המורכב מגילאים, דתות ומוצאים שונים, מתוך הבנה מבוססת שתפיסות עולם מנוגדות הן שמתדלקות את החדשנות, ומצעידות את הארגון קדימה בתחרות. בזמן שהעולם העסקי כבר אימץ את המגמה הזו, נראה שיש עוד פוטנציאל השפעה גדול במרחב האישי.
ואכן, ההיסטוריה מלמדת שלאינטראקציה בין אנשים מרקע שונה יש ערך בלתי מבוטל. לעיתים היא אף הופכת לכוח שמעצב אומות שלמות. כך למשל במקרה של שניים מהאבות המייסדים של ארה"ב ונשיאיה הראשונים – ג'ון אדמס ותומאס ג'פרסון.
"עבור רוב בני דורם הם היו הזוג המוזר של אמריקה", מתאר ההיסטוריון פרופסור ג'וזף ג'יי אליס במאמר ב-American Heritage המגולל את סיפור חברותם. "ג'ון אדמס היה נמוך, שמנמן, נלהב עד כדי טירוף. תומאס ג'פרסון היה גבוה, רזה, אניגמטי בשלוותו. נכון, הם שירתו יחד בקונגרס הקונטיננטלי בימי הפריחה של המהפכה האמריקאית. אבל לאורך שארית הקריירה הציבורית המפוארת שלהם, כפי שאדמס עצמו הודה, הם 'הביטו בעולם דרך קצוות שונים של הטלסקופ"'.
"שני הגברים מצאו את עצמם שוב ושוב בצדדים מנוגדים. בין אם מדובר בתוכנית הכספים של המילטון, בעמדתה של אמריקה כלפי המהפכה הצרפתית, בהסכם ג'יי עם בריטניה או ביחסים הראויים בין ממשלות פדרליות וממשלות של מדינות – ניתן היה לסמוך על כך שאדמס וג'פרסון לא יסכימו. נראה היה שאמונותיהם הפוליטיות, כמו סגנונם האישי וחזותם, תמיד נופלות על צדדים שונים של המשוואה הפוליטית האמריקאית".
אדמס נבחר כאחד מארבעת הנציגים של הקונגרס הקונטיננטלי, שהפך לימים לרשות המחוקקת של ארה"ב, והשפעתו בקונגרס הייתה רבה. כבר מההתחלה תמך בהיפרדותן של המושבות האמריקאיות מבריטניה, והיה אחראי על מסמך הכרזת העצמאות של ארה"ב.
שנה לאחר היכרותו עם ג'פרסון, בחר בו אדמס באופן אישי, לניסוח מגילת העצמאות. כפי שכותבת שרה פרויט במאמר ב-History, השניים עבדו יחד באופן צמוד בוועדה שכתבה את המגילה, לצד בנג'מין פרנקלין וחברים נוספים. הטיוטה הראשונה נכתבה בעיקר על ידי ג'פרסון, אבל אדמס לקח חלק מרכזי בניסוחה, והקונגרס אישר את ההכרזה ב-4 ביולי.
עד היום מוערכת חברותם החזקה של השניים, הכה שונים בהווייתם, ככזו שהובילה לעצמאותה של המדינה.
מה שאנחנו מקבלים מאנשים שונים
אין תחליף ליתרונות ההדדיים שמתקבלים מחברות בין אנשים בעלי השקפה שונה. רק בסוג זה של חברות זוכים לערכים כמו חשיפה לנקודות מבט שונות שמולידה חשיבה יצירתית, תהליך קבלת החלטות רחב ואפקטיבי יותר והרחבת תחומי העניין, כמו גם צמיחה אישית ואפילו שיפור הרווחה.
ויחד עם זאת, הטבע האנושי מושך אותנו לקבוצת הדומים לנו. הפסיכולוגית מיה גונזלס מאוניברסיטת קולומביה מסבירה ב- Evie Magazineאת עקרון ההומופיליה, שלדבריה "מתאר את הנטייה שלנו כבני אדם לבחור להתרועע עם אנשים שדומים לנו, בין אם ברקע שלהם, בערכים שלהם או בדעות שהם מחזיקים".
היא מסבירה שאנחנו מחפשים אנשים שיבינו אותנו, שיגרמו לנו להרגיש מאושרים במי שאנחנו ובנוח להיות העצמי האמיתי שלנו; כאלה שיש לנו איתם מכנה משותף משמעותי. אך גונזלס מציינת שדווקא החברים ששונים מאיתנו באמונתם, או בני דור אחר למשל, הם אלו שמאלצים אותנו להיות אמפתיים יותר, מפרקים סטריאוטיפים, מעשירים את הידע שלנו תוך למידת דברים חדשים, ומעניקים לנו נקודות מבט חדשות.
היתרונות הללו אינם רק רגשיים; הם מגובים במדעי המוח והקוגניציה. מחקר הראה כי אנו מסוגלים לאמץ יכולות קוגניטיביות מתרבויות אחרות. בניסוי מרתק שבחן הבדלים בין אמריקאים (הנוטים להתמקד בפרט) ליפנים (הנוטים לראייה הקשרית), נמצא כי משתתפים שנחשפו לתרבות השנייה החלו לאמץ את סגנון החשיבה שלה. חשיפה כזו לא רק מרחיבה נקודות מבט, אלא גם משכללת את הכלים שבאמצעותם המוח שלנו מעבד את המציאות.
החיבור בין השקפותיהם המנוגדות של ג'פרסון ואדמס נמצא בתשתית האומה האמריקאית. צילום: chrisdorney / shutterstock
מחיר הוויתור על הקשר
היתרונות של מערכות יחסים בין אנשים השונים ביניהם בגזע, במוצא באתני, במגדר ובנטייה מינית באים לידי ביטוי בחברות ובארגונים, כאמור. קתרין וו. פיליפס, שניהלה את המרכז למנהיגות ואתיקה באוניברסיטת קולומביה, מציגה יתרונות אלו ב-Scientific American: "גיוון משפר את היצירתיות. הוא מעודד את החיפוש אחר מידע ופרספקטיבות חדשות, מה שמוביל לקבלת החלטות טובות יותר ולפתרון בעיות. גיוון יכול לשפר את השורה התחתונה של חברות ולהוביל לתגליות בלתי מוגבלות ולחדשנות פורצת דרך. אפילו חשיפה גרידא לגיוון יכולה לשנות את אופן החשיבה שלכם".
ויחד עם זאת, פיליפס התייחסה גם לקושי ולחרדה שעלולים לצוץ במהלך יצירת קשרים עם אנשים השונים מאיתנו. לדבריה, "מחקרים הראו שגיוון חברתי בקבוצה יכול לגרום לאי נוחות, לאינטראקציות קשות יותר, לחוסר אמון, לסכסוך בין-אישי נתפס גדול יותר, לתקשורת נמוכה יותר וכן לפחות לכידות ויותר דאגה מאשר חוסר כבוד ובעיות אחרות".
לא צריך להיות אנשי מקצוע כדי להבין שחיבור עם אנשים בעלי מאפיינים שונים מאיתנו אינו פשוט. אין ספק שהכי קל לוותר על זה ו'לברוח' אל החברים הקרובים והדומים שלנו. אבל לוויתור הזה יש מחיר. אפילו מחיר אקספוננציאלי.
"אנחנו מחפשים אנשים שיבינו אותנו, שיגרמו לנו להרגיש מאושרים במי שאנחנו ובנוח להיות העצמי האמיתי שלנו; כאלה שיש לנו איתם מכנה משותף משמעותי. אך דווקא החברים ששונים מאיתנו באמונתם, או בני דור אחר למשל, הם אלו שמאלצים אותנו להיות אמפתיים יותר, מפרקים סטריאוטיפים, מעשירים את הידע שלנו תוך למידת דברים חדשים, ומעניקים לנו נקודות מבט חדשות".
ההשפעות השליליות של התרחקות חברתית בין אנשים בעלי מאפיינים שונים מתפשטות כאדוות המערערות את יסודות החברה כולה. בארצות הברית, הנטייה הזו מזינה את מה שמוגדר כיום כ'מגפת הבדידות הלאומית'. ד"ר ויווק מרת'י, לשעבר ראש שירותי בריאות הציבור של ארה"ב, פרסם דו"ח מטלטל בן 82 עמודים תחת הכותרת 'מגפת הבדידות והבידוד שלנו', ובו הוא מפרט כיצד הנתק החברתי הופך לאיום קליני של ממש.
"בשנים האחרונות, בערך אחד מכל שני מבוגרים באמריקה דיווח על חוויית בדידות", כותב מרת'י. הוא מבהיר כי בדידות היא הרבה מעבר ל"תחושה רעה […] היא פוגעת בבריאות הפרט והחברה. היא קשורה לסיכון גבוה יותר למחלות לב וכלי דם, לדמנציה, לשבץ מוחי, לדיכאון, לחרדה ולמוות בטרם עת".
אך העובדה המרתקת ביותר בדו"ח היא הזיהוי של הנטייה להצטמצם חברתית לאנשים הדומים לנו כאחד מגורמי המפתח בבידוד הזה. בניית מערכות יחסים רק עם מי שמשקף אותנו עלולה להעצים קיטוב חברתי ולהוביל לתוצאות הרסניות עבור החברה הרחבה. מרת'י מדגיש כי קיים "צורך דחוף לטפח קשר חברתי על פני הבדלים אידיאולוגיים מבוססי קבוצות באמצעות גישור על הון חברתי".
בכך למעשה מבהיר מרת'י שהנטייה לייצר קשרים חברתיים רק עם אנשים שדומים לנו עלולה להחריף את הבדידות עד לכדי רמה מסכנת חיים. אבל כיצד נוכל לנפץ את החסמים הפסיכולוגיים שמונעים מאיתנו להתקרב אל ה'אחר'? איך נפתח בשיחה עם אנשים ממוצא שונה או בגילאים אחרים לגמרי? כיצד ניצור עימם תחומי עניין משותפים? הפסיכולוג ג'מיל זקי מאוניברסיטת סטנפורד מציע תובנה חזקה במאמר העוסק בקושי של בני דור ה-Z לייצר קשרים חברתיים: "אם אנחנו מזלזלים באנשים באופן כללי, אנחנו מזלזלים מאוד באנשים שאנחנו לא מסכימים איתם". הוא כותב.
"מה עוצר אותנו מלהתחבר עם אנשים ששונים מאיתנו במהות? לעיתים אלו חסמים פסיכולוגיים, סביבתיים או חברתיים, ולעיתים רבות מדובר בפחד מדחייה או מעימות. כך או כך, דומה שהשער לגשר החברתי הזה מתחיל בהבנה שאחרים רוצים להתחבר בדיוק כמונו".
במסגרת ניסוי שערכו זקי ועמיתיו בסטנפורד, הם פנו לרפובליקנים ולדמוקרטים וביקשו מהם לתאר את 'האדם הממוצע שהם לא מסכימים עימו'. התוצאות חשפו עיוות תפיסתי עמוק: משתתפים משני הצדדים דמיינו את יריביהם כקיצוניים, שונאים ואנטי-דמוקרטיים פי שניים ואפילו פי ארבע מאיך שהם בפועל. זקי מציין כי "אם אתם מאמינים בכך לגבי 'הצד השני', הגיוני שתימנעו ממנו בכל מחיר".
ועם זאת, הוא מצא פתרון כשהבין שסדקים בחומה הזו נוצרים ברגע שמפסיקים לדמיין ומתחילים לדבר. במעבדתו הוא הפגיש רפובליקנים ודמוקרטים לשיחות זום על הנושאים הנפיצים ביותר – שינויי אקלים, הפלות ופיקוח על נשק. למרות החשש הכבד מהמפגש, המשתתפים הופתעו מהדינמיקה הטובה שנוצרה. לדברי זקי: "אנשים חוששים לקיים את השיחות האלה, אבל הם יוצאים המומים עד כמה הן התנהלו בצורה חיובית, וכמה פתוח, סביר, אמפתי ושלו האדם השני".
אז מה עוצר אותנו מלהתחבר עם אנשים ששונים מאיתנו במהות? לעיתים אלו חסמים פסיכולוגיים, סביבתיים או חברתיים, ולעיתים רבות מדובר בפחד מדחייה או מעימות. כך או כך, דומה שהשער לגשר החברתי הזה מתחיל בהבנה שאחרים רוצים להתחבר בדיוק כמונו, ושעלינו רק 'לקפוץ למים החברתיים' על אף שהחוף המוכר נראה מזמין ובטוח יותר.
בסופו של דבר, חברות עם אדם ששונה מאיתנו היא פעולה של ענווה, הכלה וקבלה. היתרונות הרחבים שמתקבלים מכך הם רק 'תוצר לוואי' ולא מרכיב הדחף. עבורנו, החיבור הזה עשוי לייצר חוויות חדשות, הנאה מפתיעה וחשיפה לעולמות חדשים, כך שאולי עלינו להפוך לגמרי את המחשבה ולשאול את עצמנו אם האושר שקיבלנו מהקשר החדש הזה לא נוצר למרות השוני, אלא בזכותו?
תמונת כותרת: Jametlene Reskp on Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
חלילה של רטוריקה – כשדברים נשמעים מתאימים מדי עבורנו
שיחות בין עמדות מנוגדות הן דרך פתלתלה – לכן כדאי לצלוח אותן בהילוך נמוך
מרגישים הקלה כשתוכניות מתבטלות? אתם לא לבד, וייתכן שמעט ספונטניות היא הפתרון
עוד מרדיו מהות החיים:
