מתי מגיע הזמן לעבור מרעיונות של אחרים למחשבה עצמאית

אחת השאלות שמעסיקות היסטוריונים ואמנים כבר שנים היא זהות האישה שהיוותה את ההשראה ליצירתו של דה וינצ'י, הלא היא המונה ליזה. קיימות אמנם השערות מבוססות למדי לגבי האישה שהפכה לאחת הדמויות המפורסמות בעולם, אבל הנקודה המרתקת היא שהעיסוק בהשראה לעתים מתעלה על העיסוק ביצירה עצמה. השראה היא מנוע היצירתיות, כפי שמעידים יוצרים רבים וטובים. סביר להניח שלא נהגה רעיון אחד בעולם שלא עירב השראה, בצורה כזו או אחרת. כך אנו מתוכנתים לפעול, שהרי השראה היא בסך הכול צורה נעלית ומעודנת של למידה.

לאור המשפט האחרון, נראה מגוחך לשאול האם יש דבר כזה יותר מדי השראה, שכן אז יהיה עלינו לתהות אם אדם יכול להיות בעל יותר מדי ידע. את השאלה הזו נניח להזדמנות אחרת. אבל בשונה מעודף ידע, הרי שבנוגע להשראה קיים דיון ער. רבים מסכימים כי אכן ניתן להגיע למצב של הצפה השראתית, ואפילו די בקלות.

כאשר עומדים להטיל ספק גדול בערך כה חשוב, נהוג קודם לספר בשבחו. ד"ר סקוט בארי-קאופמן עשה זאת היטב במאמר שפרסם בכתב העת Scientific American. בין היתרונות שהוא סוקר מציין בארי-קאופמן שהשראה משמשת כמקפצה ליצירתיות, מהווה בסיס להתקדמות לעבר מטרות ומגבירה את הרווחה. על פי המחקר שהציג "אנשים שחוו השראה מרובה דיווחו על רמות גבוהות של משאבים פסיכולוגיים חשובים הכוללים אמונה ביכולותיהם, הערכה עצמית ואופטימיות". כמו כן, החוקרים מצאו קשר בין מידה גבוהה של השראה ובין רכישת מיומנות גבוהה בתחום העיסוק, כושר לימוד ויצירתיות. אז מדוע שנרצה להגביל את כל הטוב הזה?

מנת יתר של השראה

כדי להבין כיצד השראה משפיעה עלינו, כדאי להתחיל את הבירור אצל אנשים שיצירה היא תחום העיסוק העיקרי שלהם: מעצבים, כותבים, ושאר אנשי מקצוע שזקוקים לרעיונות חדשים כמו לחמצן. מסתבר שכאשר שואלים לדעתם, רבים מאנשי העבודה הקריאטיבית מאמינים כי השראה היא משאב שצריך להשתמש בו בצורה מתונה ומווסתת. שכן לצד כל היתרונות, להשראה יש שתי תופעות לוואי שצריך לשים לב אליהן. האחת היא יצירת הצפה בחיינו עד לטביעה והשנייה היא סירוס יצירתי. אלו אולי מילים כבדות, אך הן שבות ועולות בהקשר של חשיפת יתר להשראה.

כמו היבטים אחרים רבים בחיינו, המהפכה הדיגיטלית יצרה הגברה אקספוננציאלית של השראה. לא הייתה תקופה בהיסטוריה שכל כך הרבה אנשים היו חשופים לכל כך הרבה רעיונות בזמן אפסי ובהישג יד, פשוטו כמשמעו. יצירת אמנות? רומן מכונן? אמנות אוונגרדית? משפטי חוכמה סיניים? לא משנה מה תחפשו, הכול זמין, מיד. כשלעצמו, זהו מצב מעולה. קשה לתאר את השפעותיה החיוביות של הדמוקרטיזציה של המידע. אך כאשר אנו רוצים ליצור, עלינו לשאול עד כמה השפע משרת אותנו? מתברר שבשלב מסוים הוא עלול להתהפך כנגדנו.

הצפה השראתית היא תופעה מוכרת בקרב העוסקים בתחום. כך, למשל, לורה גוואלי, עורכת תוכן בארגון לייעוץ קריירה לנשים, כותבת כי "במקום לבנות באופן יומי אסטרטגיה לקראת חיי החלומות שלנו, התחלנו לעבוד בחצי משרה (ולפעמים משרה מלאה) בלהיות המומחים הכי גדולים בכל מה שראוי לשיתוף באינסטגרם". התפקיד של רשתות חברתיות – אשר ככל הנראה מעניקות את הגישה והנפח הגדולים ביותר למקורות השראה – לא נעדר גם מדבריהם של אנשי מקצוע נוספים. ליין אהמן, המחברת של מספר רבי מכר ויועצת ליזמים, טוענת כי "אנו כותבים יותר הערות, מוסיפים עוד תמונות לפינטרסט ומנסים למלא את המוח ואת הנשמה שלנו בכל כך הרבה – עד שאנו מוצפים ללא שום מאמץ מצדנו". והרוח הזו מנשבת במחוזות נוספים. בשורה התחתונה, יוצרים רבים טוענים כי עודף האינפורמציה עשוי להוביל אותנו למרדף אינסופי שעלול להתגבש למצב של התמכרות והימנעות מיצירה בעצמנו. אנחנו עלולים למצוא את עצמנו חיים את היצירתיות של אחרים. מחפשים מה לעשות על חשבון העשייה עצמה.

התופעה השנייה שכרוכה בעודף השראה היא סירוס יצירתי. זה קורה בגלל שתי סיבות עיקריות. ראשית, כאשר אנו ניצבים כל הזמן מול מוקדי הכוח של ההשראה, אנו למעשה עושים השוואה של היכולות שלנו מול מוצר שיכול להיות כמעט מושלם. מי רואה תמונה מדהימה ולוקח בחשבון את כל שעות ההמתנה, הטעויות, הכישלונות, התקלות והתהליך המייגע שעבר היוצר בתנאים קשים לפני שהצליח להביא את היצירה לכדי שלמות? אנחנו נוטים לבצע את ההשוואות עם אנשים מצטיינים בתחומם ולשאול את עצמנו האם אנו מסוגלים לעמוד ברף הזה. שנית, שיטוט ברשת לחיפוש השראה עשוי ליצור את הרושם שכל הרעיונות המוצלחים נוסו בעבר.

אז מה הסיכוי ליצור משהו חדש? זה עלול להוציא את הרוח מהמפרשים ולהימנע מנקיטת פעולה. מעצבת בשם הולי וולד מביעה את הטיעונים הללו בבלוג Handmadeology ומסכמת היטב בציטוט של תיאודור רוזוולט: "ההשוואה היא הגנבת של השמחה". בהמשך לכך, ג'ייסון פריד, יזם וכותב, שיתף בבלוג Signal v Noise וידיאו קצר שמציג את עבודתו של רוג'ר וו. סמית', יצרן שעונים בעבודת יד מהאי מאן בבריטניה. הוא מספר כי סמית' מתרחק במכוון משווייץ, בירת השעונים העולמית, כדי לא 'לחבל' במידת המקוריות שהוא מכניס לעבודתו. בווידאו מסביר סמית': "ההשפעות לא נמצאות סביבי ואני יכול פשוט להתקדם בעבודה היומית שלי ולייצר את מה שאני רוצה לייצר".

המינון קובע

אם כן, במקום לעודד את החשיבה, כשהיא באה במנות גדולות מדי, ההשראה עלולה לעצור תהליכים יצירתיים על ידי הפיכת החיפוש לעיקר ועל ידי ביטול הצורך לחדש שכן הכול כבר נעשה. השאלה הבלתי נמנעת היא כיצד אנו יודעים שעברנו רף מסוים של חיפוש יצירתיות, ומכאן והלאה היא לא מועילה ואף עשויה להזיק. כמובן שכל אדם יכול לחשוב לבדו על המינון הנכון עבורו, אבל המאמנת והיועצת הפופולרית מארי פורלאו מציעה דרך פשוטה לעשות את ההבחנה.

היא מכנה את זה יחס ה- c:c, כלומר creating לעומת consuming. "בכל נקודה ביום שלכם אתם עושים אחד מהשניים", היא מסבירה. או שאתם עסוקים בליצור, לפתח ולעבוד על הדברים שלכם, או שאתם צורכים רעיונות של אחרים. "תכנית המשחק היא לעסוק הרבה יותר ביצירה מאשר בצרכנות". כדי לשמור על מאזן חיובי בכלכלת ההשראה היא מציעה שתי דרכים. האחת היא ליצור לפני שצורכים, כלומר, התפנו להשראה רק לאחר שסיימתם את העבודה המשמעותית לאותו יום. הדרך השנייה היא לרכז את החשיפה. רובנו מפזרים את החשיפה להשראה לאורך כל היום: פה נכנסים לפייסבוק, שם קוראים מאמר, מרעננים שוב את הבלוג לראות אם עלו תמונות חדשות. אם אתם מאבדים שליטה, רכזו את כל צריכת ההשראה יחד, ובכל מקרה, אל תקדישו לה את הזמנים שבהם אתם נמצאים בשיא הפרודוקטיביות.

למרות כל מה שנאמר, לפורלאו חשוב להדגיש כי אל לנו לדכא את יצר הסקרנות והלמידה. להיפך, השראה היא אם כל היצירה. החוכמה היא לנהל את מקורות ההשראה בצורה שתשרת את היצירתיות ואת היצרנות שלנו. כי בסופו של דבר, חיפוש רעיונות יצירתיים באינטרנט זה כמו לצאת לשחייה באוקיינוס בציפייה למצוא מים. זה פשוט לא נגמר. אמנם מי הים נעימים ומהנים, אבל לצד זאת מלוחים. אנחנו, לעומת זאת, יצורים שחיים על מים מתוקים – ואת האיכותיים ביותר נמצא בבאר שחפרנו במו ידינו. את הטעם המלוח אפשר להשאיר לזיעה שהגרנו בדרך.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

"רעיונות הם כמו דגים" – הבמאי דיוויד לינץ' באבחנה מרתקת על יצירתיות

מנוע הסקרנות - מפיק הוליוודי בכיר מספר על השעה וחצי ששינתה את חייו

התשובה בגוף השאלה – כך תעזרו למוח להניב פתרונות יצירתיים לכל סיטואציה

עוד מרדיו מהות החיים:

אפרת בן צור