מודל חדשנות הוליסטי מאפשר להתחקות אחר תהליכי היצירה ומסייע להבין איך צומחים רעיונות מעולים שחוצים את גבולות המחשבה והופכים למציאות. כיצד ניתן ליישם אותו? שאלות הפוכות, חיטוט בפחי זבל ואווירת גן ילדים הם חלק מן התשובות.

מהו בעיניכם המפתח לחדשנות? האם זהו דמיון מפותח? סביבה מעוררת השראה? משאבים זמינים? ואולי כולם יחד? טינה סילינג, ד"ר למדעי המוח, מחברת, מרצה ומנהלת תוכנית היזמות הטכנולוגית באוניברסיטת סטנפורד, ביקשה לענות על שאלה זו בדיוק כשפנתה לכתוב ספר חדש בנושא.

בהיותה מחברת מצליחה עם מספר רבי-מכר ברזומה, היא כבר סגרה את העסקה על הספר מול ההוצאה לאור עוד בטרם נכתב, רק על בסיס הרעיון שהבטיחה לה: "לא 'עוד' ספר על יצירתיות". ואכן, בשוק רווי מנטורים, ספרים ותוכניות, קשה לחדש. כשסיימה לכתוב את הטיוטה הראשונה, גילתה לדאבונה שקרה בדיוק מה שחששה ממנו: היה זה 'עוד ספר על יצירתיות'. וכך קרה גם עם הטיוטה השנייה והשלישית.

לבסוף הבינה סילינג שהיא צריכה לשנות פרספקטיבה. היא לקחה צעד אחורה והחלה לחקור מחדש את נושא היצירתיות, תוך שהיא שואבת השראה מתוך ניסיון שצברה ביותר מעשור של ליווי סטודנטים בתוכנית היזמות הטכנולוגית. כך יצרה מודל חדש שהיא מכנה "מנוע החדשנות". בהרצאה מבית U99 היא משתפת את המפתחות שיחד מאפשרים ליחידים ולארגונים לא רק לחשוב על רעיונות גדולים, אלא גם להוציא אותם לפועל: דמיון, ידע, גישה, סביבה, תרבות ומשאבים.

זבל של האחד הוא האוצר של האחר

ייתכן שכאשר מדברים על יצירתיות, המקום המתבקש ביותר להתחיל בו הוא הדמיון. לו היינו מתבקשים לתאר את התקופה בחיינו שבה הדמיון שלנו היה הפורה ביותר, סביר שרבים מאיתנו היו מצביעים על שנות הילדות. נדמה שככל שהשנים עוברות, כך אנו ממעטים להפעיל את הדמיון. מדוע זה קורה? לדברי סילינג, התשובה טמונה בדרך שבה מלמדים אותנו לפתור בעיות בבית הספר.

מערכת החינוך המסורתית רגילה להציג בפני תלמידים בעיות ושאלות שלהן תשובה נכונה אחת בלבד. למשל, תרגיל בחשבון כמו 15+15 = ? או שאלה בהיסטוריה כגון "בעקבות איזה אירוע פרצה מלחמת העולם הראשונה?" – אלו שאלות סגורות שמובילות לקו מחשבה יחיד ומגביל. אנשים יצירתיים באמת, מסבירה סילינג, מסתכלים על בעיה דרך עדשות שונות וכל הזמן מעניקים לה מסגור חדש. אם היינו רוצים לעודד יצירתיות, ניתן לתת תרגיל כמו ?+?= 30. אם לוקחים בחשבון גם מספרים שליליים ושברים – יש אינסוף פתרונות נכונים. מסגור פתוח מעודד את הדמיון. דמיינו למשל ארגון שמעוניין להשיק מוצר חדש. מנהל יכול לכנס צוות חשיבה ולשאול 'איזו מסיבת השקה נתכנן?' – מה שצפוי להגביל את התשובות שיעלו למסגור של מסיבה בלבד. לעומת זאת, אם ישאל 'איזו חגיגת השקה נתכנן?' מייד נפתח עוד שפע של תשובות אפשריות – אירוע אינטרנטי, ערב הרצאות, הבאת אורח מפורסם מחו"ל ועוד.

כאשר אנו ממסגרים משהו מחדש אנו מאתגרים הנחה קיימת – פעולה חיונית ליצירתיות. כך למשל, אחד התרגילים החביבים על סילינג הוא לתת לתלמידיה "משימת פח אשפה" :הם נדרשים לעבור על תכולת אחד הפחים הביתיים שלהם וליצור ממנה משהו חדש בעל ערך. סוודר חדש שתפור מגרביים ישנות ומשומשות, הוא דוגמה אחת לכך.

מרכיבי פאזלים או תופרי שמיכות?

דרך נוספת שבה אפשר לעודד יצירתיות היא על ידי שילוב רעיונות קיימים. רוב ההמצאות הגדולות לא צצו יש מאין, מסבירה סילינג, אלא התבססו על חיבורים ושימושים חדשים ומפתיעים בדברים קיימים. ביפן, אמנות השינדוגו מדגימה בדיוק את זה, על ידי חיבור אובייקטים מוכרים באופן שיוצר שימוש חדש. כך למשל נולדו פיג'מה לתינוק שמחוברת אליה מטלית רצפה, כדי שינקה בזמן שהוא זוחל, או מאוורר קטן שמחובר למקלות אכילה ומקרר את הנודלס תוך כדי הארוחה.

אך יצירתיות בלבד אינה מספיקה בכדי להוליד רעיונות. היא צריכה ארגז כלים שיסייע לממש אותם, וזה האחרון מגיע מהידע שברשותנו: בסיס נתונים קיים. במילים אחרות, ככל שאתה יודע יותר, כך יש לך יותר עם מה לעבוד. ולדעת סילינג, אחת הדרכים הטובות להשיג ידע על העולם היא פשוט דרך תשומת לב.  כדי להדגים זאת היא מספרת את סיפורו של היזם דייוויד פרידברג, שהיה נוסע לעבודה כהרגלו עד שיום גשום אחד הבחין שחנות השכרת האופניים שהיה עובר דרכה שוב סגורה בשל מזג באוויר. הוא החל להתעניין אילו עוד עסקים נפגעים באופן דומה, ובסופו של דבר הקים תאגיד שמוכר מעין ביטוח מזג-אוויר לחברות שונות. הרעיון מעולם לא היה עולה אם פרידברג לא היה שם לב לסביבתו.

"יזמים ואנשים חדשניים באמת אינם מרכיבי פאזלים, הם תופרי שמיכות טלאים. הם לוקחים את כל מה שיש לרשותם, גם אם זה דבר משונה או מפתיע, ומצליחים למנף אותם בכדי לגרום לדברים מדהימים לקרות".

כדי להשלים את המעגל הפנימי במודל "מנוע החדשנות" ולחבר בין ידע לדמיון – נדרשת הגישה הנכונה. "אם ידע הוא ארגז הכלים של הדמיון, ודמיון הוא הזרז שהופך את כל הידע הזה לרעיונות, גישה היא הניצוץ שמניע את שניהם", אומרת סילינג. זה לא פשוט לחשוב על רעיונות גדולים, קל וחומר להוציא אותם לפועל. מוטיבציה ונחישות הם מרכיבים חיוניים לתהליך. נוסף על כן, דרושה הסתכלות מסוג שונה לפתרון בעיות בצורה יצירתית. רוב האנשים רואים עצמם בתור מרכיבי פאזלים, מסבירה סילינג. הם מסתכלים על התמונה שעל האריזה ומכוונים לתוצאה שהם רוצים להגיע אליה. אך מה קורה אם חסרה להם חתיכה? הם נתקעים ולא יכולים לבצע את העבודה. "יזמים ואנשים חדשניים באמת אינם מרכיבי פאזלים, הם תופרי שמיכות טלאים. הם לוקחים את כל מה שיש לרשותם, גם אם זה דבר משונה או מפתיע, ומצליחים למנף אותם בכדי לגרום לדברים מדהימים לקרות".

החלל עושה את האדם עושה את החלל

דמיון, ידע וגישה הם שלושת המפתחות הפנימיים במנוע החדשנות – איכויות ומיומנויות אישיות שאפשר לעודד ולטפח בעצמנו ובאחרים. עם זאת, אף אחד מאיתנו לא חי בוואקום. כולנו מושפעים מתנאים ומגורמים חיצוניים. על כן יצרה סילינג במודל טבעת חיצונית המתייחסת ליחסי הגומלין איתם.

כך, למשל, הסביבה שלנו – היא יכולה לכלול מנהלים, קולגות לעבודה, לקוחות או מדיניות עבודה מסוימת, ואף את החלל הפיזי שבו אנו עובדים. בגיל הילדות שופע הדמיון אנו מבלים בגני ילדים צבעוניים מלאים במשחקים, חומרי יצירה וגירויים מעוררי חושים והשראה. ככל שאנחנו מתבגרים אנו עוברים לכיתות לימוד אפורות עם כיסאות ושולחנות מסודרים בשורות וטורים ישרים. מספסל הלימודים, אנו עוברים לאשקוביות במשרד שלא נראות שונות ממנו בהרבה.

"חלל הוא הבמה שעליה אנחנו מציגים את חיינו, וכשאנחנו עולים על הבמה הזאת או נכנסים לחדר הזה – אנחנו יודעים איזו התנהגות הם מעוררים בנו", מסבירה סילינג. חישבו על כמה מהחברות החדשניות והיצירתיות ביותר שאנו מכירים: גוגל, פייסבוק, פיקסאר. המשרדים שלהם מזכירים הרבה יותר גן ילדים מאשר סביבת עבודה מסורתית. כל דבר בהם צועק שזו סביבה שמקבלת בברכה ומקדמת יזמות, חדשנות ויצירתיות.

עוד גורם חיצוני שלוקח חלק בעיצוב תהליך היצירה הוא משאבים. ואין מדובר רק בכסף, אלא בכל דבר קיים העומד לרשותנו: משאבים טבעיים שלפעמים אנו לא שמים לב אליהם, תהליכים שמתקיימים בסביבתנו, ואפילו הקהילה שמקיפה אותנו ואנו יכולים להיתמך בה. את כל אלו ועוד עלינו לקחת בחשבון בהרכבת שמיכת הטלאים שלנו. לדוגמה, אם אנחנו עירייה שמחפשת פתרון חדשני לשיפור בטיחות הדרכים באזורי בתי ספר – במקום להטיל את כל העבודה רק על הוועדה האחראית, ניתן לפנות גם לבתי הספר עצמם, להורים ולתלמידים ולהיעזר בהם לסיעור מוחות או התנדבות.

עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה

הקהילה שבה אנו חיים היא גם מה שיוצר את התרבות שלנו – המפתח האחרון במודל. כמו מוזיקת רקע בסרט, התרבות קובעת את הטון והאווירה. איך מצופה מאיתנו להרגיש ובהתאם – להתנהג. אחד ההיבטים החשובים שיוצרים את תרבות העבודה הוא יחס הארגון לכישלון. "אני לא אוהבת את המילה כישלון", משתפת סילינג. "כמדענית, כשאני עושה משהו שיש לו תוצאות מפתיעות מתייחסים לכך כאל דאטה. וכשמדען מקבל דאטה לא צפוי – שם מתחילים להתרחש הדברים המעניינים באמת, שמובילים לרעיונות טובים ולהמצאות מועילות". ארגונים חדשניים מאפשרים ומעודדים את הצוותים שלהם להתנסות, וחוגגים גם את הכישלונות שלהם מתוך הבנה שזהו תהליך איסוף דאטה שיקדם אותם. ניתן לעשות זאת, למשל, בעזרת יצירת אבטיפוס מהיר וזול ללא הרבה השקעה, שיכול לספק הרבה תובנות בזמן קצר. כך, גם אם ייכשל – לא יהיה כרוך בו הפסד גדול של כסף או זמן.

"כמדענית, כשאני עושה משהו שיש לו תוצאות מפתיעות מתייחסים לכך כאל דאטה. וכשמדען מקבל דאטה לא צפוי – שם מתחילים להתרחש הדברים המעניינים באמת שמובילים לרעיונות טובים ולהמצאות מועילות".

כדוגמה לכך סילינג מציגה סרטון של עובדי חברת העיצוב והחדשנות IDEO, ובו הם מדגימים רעיון חדש לאפליקציה שבעזרתה ניתן ליצור מפלצת מרקדת על ידי הוספת תנועות בלחיצה. בסרטון נראה מסך סמארטפון ועל גביו מופיע אחד העובדים כשהוא מדגים את תנועות הריקוד, בעוד עובדת אחרת שולטת בלחיצות על תנועותיו. בסיום ההדגמה, מתגלה כי מסך הסמארטפון היה רק מסגרת קרטון מצוירת, וכי העובד שכיכב בסרטון כלל לא צולם אלא פשוט עמד מאחור מסגרת הקרטון כדי שתיצור אשליה שלו מופיע על גבי מסך. העובדת השנייה לא באמת לחצה על המסך, כי הרי לא היה כזה, אלא רק קירבה את אצבעה למסגרת. התוצאה? סרטון הדגמה שמעביר את מהות האפליקציה באופן אפקטיבי, מינוס מאמצי ועלויות ההפקה. "הראיתי את הסרטון הזה פעם בהרצאה והיו שם כמה בנות שישבו מאחור. בסוף ההרצאה הן ניגשו קדימה ושאלו איפה ניתן להוריד את האפליקציה". ההדגמה הייתה אינדיקציה נהדרת לרעיון, וגם אם לא הייתה עובדת, לפחות הם לא בזבזו עליה הרבה זמן וכסף.

כל מרכיבי המודל, הן הפנימיים והן החיצוניים, שזורים זה בזה. לכולם יש השפעה מכרעת האחד על השני, והם לא יכולים להתקיים ללא האחר. סביבה, למשל, היא הייצוג של הדמיון. לא ניתן לבנות סביבה מבלי לדמיין אותה קודם. וזו בתורה, משפיעה בחזרה על הדמיון שלנו, בכך שהיא מעודדת או מדכאת אותו. כך גם לגבי משאבים וידע: ככל שאנו יודעים יותר, כך נוכל לחלץ מהידע שלנו יותר משאבים. לחלופין, המשאבים שיש ברשותנו ישפיעו על הידע שלנו. לדוגמה, אם אנחנו דייגים – ככל שאנו מבינים יותר בדגים נתפוס יותר מהם, וככל שנתפוס יותר דגים נבין בהם יותר.

באופן דומה, תרבות היא סכום הגישות של היחידים שמרכיבים אותה: הם מעצבים אותה והיא מעצבת אותם.

"הדבר היפה במנוע החדשנות הוא שאפשר להתחיל בכל מקום כדי להניע אותו. אין לו התחלה או סוף",  מסכמת סילינג. בין אם אנחנו אינדיבידואלים או ארגונים, תמיד יש מפתח זמין שאנחנו יכולים להשתמש בו. אינדיבידואל יכול להתחיל, למשל, בהגדלת הידע שלו וכך להגדיל את המשאבים שעומדים לרשותו ולרשות הדמיון שלו. ארגון יכול להתחיל בכך שיבנה סביבה שתעורר השראה בדמיון העובדים.

בניגוד למה שאולי נהוג לחשוב, יצירתיות היא לא רק מתת אל שקיימת או אינה קיימת בתוכנו. מודלים כמו מנוע החדשנות מדגימים שכמו כישורים רבים אחרים, זהו שריר שניתן לפתח. כמו אפקט אדוות במים, סיבוב מפתח אחד קטן יכול להניע גלגלי שיניים גדולים ולהצית תהליכים חדשניים ומרחיקי לכת.

תמונת כותרת: Cristina Gottardi on Unsplash

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

כיצד ניתן להגיע להארה יצירתית? 7 דרכים שיעזרו לנו לחשוב כמו ארכימדס

ההרצאה השבועית של TED: 'להגיע לעבודה' גם כשהמוזה מבריזה

מהיכן צצים כל הרעיונות שלנו ומה קורה להם כאשר אגו נכנס לתמונה

עוד מרדיו מהות החיים:

האם לחכות להשראה זאת אופציה טובה? המניע – אלון נוימן צולל לעומק העניין