אינטימיות היא רכיב חיוני לאיכות החיים שלנו ולבריאות הגוף והנפש. היא קיימת בצורות שונות בקשרים שונים ולשמחתנו, נראה שאפשר לטפח אותה אפילו בתקופות של ריחוק משמעותי.

מומחים שונים טוענים כי הרבה לפני שהקורונה התפשטה בין יבשות וכינסה איש איש בביתו, בדידות מסוג אחר החלה לצבור תאוצה מדאיגה. על-פי כתבה של ג'יימי דושארם ב-Time, בדידות הפכה כה רווחת בשנים האחרונות שיש שמכנים אותה מגפה של ממש. הקורונה, הם אומרים, רק העצימה את תחושת הניתוק החברתי שהייתה שם כבר קודם.

מחקרים שמציגה דושארם בכתבתה מראים כי 60% מהאוכלוסייה הבוגרת בארה"ב דיווחו בשנת 2019 על מידה מסוימת של בדידות וכי מאז פרוץ הקורונה שליש מאותו חתך אוכלוסייה חש החמרה בתחושת הבדידות. לדבריה, גם כשיוצאים מגבולות ארה"ב המספרים ממשיכים לתמוך בטענה: סקר אחר שנעשה באפריל 2020 וכלל אנשים בגילאי 18-75 מארצות-הברית, אנגליה, קנדה ואוסטרליה מצא כי 20% מהמשיבים, מכל קבוצת גיל, חשים בודדים מהרגיל. אם נחפור עוד קצת בנתונים, מחקר שערכו ב-BBC וכלל 46,000 נבדקים בודדים בגילאי 16-99 מ-237 ממדינות שונות ברחבי העולם חשף כי חתך האוכלוסייה הצעיר ביותר דיווח על הרמה הגבוהה ביותר של בדידות. אחריהם היה תור גילאי הביניים ודווקא המבוגרים, שלא פעם מאיישים את דימוי הבדידות, דיווחו על הרמה הנמוכה ביותר של בדידות ביחס לכלל.

בעידן שבו מתאפשר לשמור על קשר מכל מקום בעולם בלחיצת כפתור, בפרט לצעירים שעבורם הטכנולוגיה היא המגרש הביתי, נשאלת השאלה מדוע מדדי הבדידות ממשיכים לעלות? כשזה נוגע לקשרים חברתיים, מסבירה אמה פטי ב-New York Times, לא מדובר בקלות האינטראקציה או בכמות החברים, אלא באיכות השיח איתם. "אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מכירים המון אנשים אבל חשים קרובים רק למעטים מהם", היא כותבת, וזה עוד במקרה הטוב. אנחנו נוטים לבחון את ההצלחה החברתית שלנו לפי כמות האנשים שיגיעו למסיבת יום ההולדת התיאורטית שנעשה, היא טוענת, אבל השאלה האמיתית היא האם אנחנו יכולים להיפתח ולהיות פגיעים בחברת מישהו מהם? במילה אחת – אינטימיות.

"אינטימיות אינה משהו שעושים עם מישהו אלא הדרך שבה ניתן לעשות איתו כל דבר".

על-אף הצימוד האינטואיטיבי שאולי נהוג לעשות, "אינטימיות היא לא מילה נרדפת ליחסי מין", מסבירה מאיישה ג'ונסון ב-HealthLine. היא יכולה להתקיים בכל סוג של קשר או אינטראקציה חברתית והיא יכולה גם לא להתקיים, אפילו בתוך זוגיות רומנטית. אינטימיות, מסתמן, היא רכיב מפתח בתהליך הריפוי של מגפת הבדידות. באופן כללי, "אינטימיות מפחיתה את רמות הסטרס בגוף […], מחזקת את פעילות המערכת החיסונית, מורידה את לחץ הדם ומפחיתה סיכון למחלות לב", כותבת ג'ונסון, ואם לשלב את אלו עם המידע מכתבתה של דושארם ניתן גם לומר כי בעקיפין, מתוקף היותה מפיגה בדידות, אינטימיות מפחיתה דיכאון וחרדה, ועוזרת לגוף לטפל בדלקות כרוניות. איך שלא הופכים את זה, אינטימיות מצטיירת כמעיין מרפא חמים.

אבסורדי ככל שיישמע, לפעמים בשביל לייצר אינטימיות צריך להתאמץ להרפות. צילום: Naruedom Yaempongsa / Shutterstock

לפני שאנחנו לובשים בגדי ים וחלוקי רחצה מעניין להבחין בין סוגי האינטימיות השונים: אינטימיות רגשית היא מה שמאפשר לנו "לשחרר את השומרים שלנו להפסקה", מסבירה ג'ונסון. היא מקנה לנו תחושת ביטחון ומסוגלות לשתף את אשר על ליבנו מבלי חשש להיפגע. "אינטימיות אינטלקטואלית", ממשיכה ג'ונסון, "מתקיימת כאשר אנחנו לומדים להכיר את דרך החשיבה של אדם אחר ומאפשרים לו להיכנס אל תוך מחשבותינו". זו יכולה להיות שיחה פילוסופית מרתקת וחסרת מעצורים שגורמת לנו להרגיש שהקולגה שלנו מהמשרד הוא גם פוטנציאל לחבר קרוב.

שלושה סוגי אינטימיות נוספים מונה ג'ונסון: אינטימיות פיזית, חווייתית ורוחנית. "חיבוק טוב הוא דוגמה לאינטימיות פיזית עם חבר", היא כותבת ומזכירה לנו שזו אינה חייבת לבוא בהקשר מיני או רומנטי. אפשר גם סתם לשים ראש על ברכיה של אמא ולהתפנק בקצת "נעים בשיער". אינטימיות חווייתית היא כאשר חוויות משותפות הן הבסיס לאינטימיות: צפייה משותפת בסדרה, משחקי קלפים שבועיים או רכיבות אופניים. מעין מרחב פעילות שבו מרגישים נוח בנוכחות האחר, כשהפעילות מתווכת קשר עמוק. ובנוגע לאחרונה, "רוחניות מתפרשת בצורה שונה אצל אנשים שונים ומתוך כך גם אינטימיות רוחנית", מסבירה ג'ונסון. "אינטימיות רוחנית יכולה להיות ערך משותף שמקרב בין שני אנשים […] או אפילו תחושה בלתי מוסברת שנועדתם להיות זה בחיי זה", היא מדגימה. חיבור בינאישי שקשה להסביר במילים.

אנחנו יכולים, אם כן, לחוות אינטימיות עם מגוון רחב של אנשים ובצורות שונות. עצם ההיכרות עם שפע האפשרויות כבר יכול להצית בנו רעיונות לאנשים בסביבתנו שאליהם היינו רוצים להתקרב או סוגי קשרים שהיינו רוצים לטפח. לאיזה כיוון שרק נלך, כולם יתרמו לאיכות החיים שלנו וימנעו תחושת בדידות, בין שאנחנו חשים בה כבר עכשיו ובין שאנחנו מקדימים תרופה למכה.

"ההסכמה להוריד את כובע 'ההורה' ליד הילדים שלנו ולהישאר בכובע של 'אדם' אינה מובנת מאליה אך בזמן הנכון ובמקום הנכון היא יכולה להביא תועלת גדולה".

כדי לטפח אינטימיות בקשרים הקיימים שלנו, עלינו להתחיל מלבחון את בסיס הקשר. האם הוא יציב דיו להחזיק קרבה שכזו? פטי מציעה חמישה אלמנטים שמהווים תשתית טובה לאינטימיות בינאישית: עקביות, זמינות, מהימנות, היענות והלימה בין הצפוי למצוי. בהתאמה, היא מעודדת אותנו לעצור רגע ולשאול את עצמנו "האם החבר הזה עקבי בחיינו או שהוא הולך ובא עם כל גחמה? האם לחבר הזה יש מספיק זמן ופניות לבלות איתנו? האם נוכל לסמוך עליו אם נצטרך ממנו עזרה? האם הוא מראה נכונות לקשר? והאם התנהגותו צפויה או שהוא עלול להפתיע ברגע הלא נכון?" משזיהינו שהפוטנציאל קיים, נוכל להתקדם ולהעמיק את המפגש. כלומר, עקביות זמינות וכן הלאה, אינן מייצרות אינטימיות בהכרח, אבל הן נקודת פתיחה הכרחית להתחיל ממנה.

אינטימיות אינה משהו שעושים עם מישהו אלא הדרך שבה ניתן לעשות איתו כל דבר. היא מחול עדין של ניואנסים שמתקיים בעוצמות שונות לאורך זמן. תחילתה בהתכווננות לתשומת לב מלאה אל האדם שמולנו. "כשאנחנו מתבוננים במישהו במלוא תשומת הלב, שרירי הפנים שלנו מתחילים לשקף את שלו […] ההתחקות הזו עוזרת לנו להזדהות עם מצבו הרגשי", מסבירה פטי. ומשזיהינו והזדהינו, נוכל להתאים את עצמנו לקצב ולגובה האנרגיה של הפרטנר שלנו, מה שיעזור לו להרגיש בטוח ונינוח בחברתנו ויקדם אינטימיות.

תשומת לב מלאה יכולה להתקיים גם במפגש פנים אל פנים וגם מעבר למסך, או לטלפון. אומנם שיחות וידיאו משאירות מרחב מפתה למולטי-טסקינג, אך מסתמן ששווה להניח את הכלים בכיור ולהתמסר למפגש עומק על-אף מכשולים כמו אינטרנט אלחוטי מקרטע או לחץ של זמן. שיחת זום יכולה להיות שטחית, מעין סימון וי לשמירת קשר עם חברים שהיינו רגילים לראות על בסיס שבועי, אבל היא יכולה גם להיות מרחב זמן שמותר לשתוק בו ולהסתכל בעיניים עד שמשהו כן ואינטימי מצליח לצאת מהמאורה.

שכבה אחר שכבה, בסבלנות וברכות. המאמץ משתלם. צילום: K8 / Unsplash

בדידות לא בהכרח מותנית בלהיות לבד. כפי שמספרת אחת המרואיינות בכתבתה של דושארם, "את החודשיים האחרונים היא בילתה בביתה עם בעלה ושלושת ילדיהם, אך מעולם לא הרגישה בודדה יותר". על-פי הבנה מעמיקה של סוגי האינטימיות, ניתן לבחון את אופי האינטראקציה שלנו עם בני הזוג והילדים. המאמץ הראשוני לייצר מפגשים אינטימיים איתם אולי ידרוש יותר אנרגיה וסבלנות מסתם להעביר את הזמן ולשחק במוכר והידוע, אבל הוא עשוי למלא אותנו באוויר לנשימה. מגע אוהב, משחקי קלפים שמעודדים שיח רגשי או היכרות עומק, פעילות ספורטיבית משותפת או למידה של משהו חדש. ההסכמה להוריד את כובע 'ההורה' ליד הילדים שלנו ולהישאר בכובע של 'אדם' אינה מובנת מאליה אך בזמן הנכון ובמקום הנכון היא יכולה להביא תועלת גדולה.

גם את המפגש עם ההורים או הסבים שלנו ניתן לבחון באותם כלים: האם אנחנו מעודדים אינטימיות או נשארים בגובה הפרקטי? האם אנחנו שואלים אותם על ארוחת הבוקר ועל הטכנאי של הטלוויזיה או מעיזים לשאול אם הם מרגישים בודדים או איך הם מתמודדים עם התלות שמתפתחת עם השנים? ואולי סבתא שלנו, כמו שאנחנו מכירים אותה, לא טיפוס של שיחות רגשיות? אולי אינטימיות רוחנית בצורת שיחה על דת או אינטימיות אינטלקטואלית שמתחילה מטקסט מעניין שמצאנו ונקריא לה – הן יותר בכיוון?

מסתמן שכדי ליצור אינטימיות אפשר לעודד את הפתיחות והביטחון של האחר בנו ואפשר גם להיות הראשונים שמסירים את הבגדים ונכנסים למעיין. בכל מקרה, כדאי לשים לב שאנחנו לא ממהרים לקפוץ ראש למים רדודים. באינטימיות יש לנהוג בעדינות. לקלף שכבה אחר שכבה עד שמגלים אותה מצטנפת בחלקה הרך של הנפש.

תמונת כותרת: Photobank gallery / shutterstock

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

תשכחו מגינוני השיחה – על פי אריך פרום, הקשבה איכותית לאחרים נובעת מהלך רוח פנימי

האם אנו יודעים איזה רושם רגשי אנו מותירים באחרים – ואיזה אחרים מותירים בנו?

יכולת אישית עדיפה על קשרים שטחיים – אשליית הנטוורקינג ויתרונם של השקטים

עוד מרדיו מהות החיים:

מה קורה לספונטניות ולאינטימיות עם השנים? לילך ועופר דומינגז בטיפול זוגי