הרב מכר ״לממש את הטוב שבך״ עכשיו בחנויות הספרים, לרכישה לחצו כאן X

מדענית של נאס"א: חלקיקי יקום עתיקים חיים בתוכנו וזורמים בעורקינו


בזמן שאנו תופסים את החלל כאינסוף אפל, קר ונטול חיים, מדובר למעשה בערש החיים על כדור הארץ. כור המחצב שממנו יצאו היסודות הכימיים שבגופנו הוא ליבות כוכבים שהתפוצצו בסדר גודל בלתי נתפס ושילחו את חומריהן לחלל, כדי שישמשו את צורת הקיום הבאה בתור.


בועז מזרחי | 20 בינואר, 2021

בלב האוקיינוס השקט, מרחק 1,000 ק"מ מהיבשת הקרובה, עומד לו בשמש הטרופית אטול קווג'לין, חלק מאיי מרשל. על האי נרשמת תנועה ערה של מדענים פלנטריים, שפעם בשבוע מגיעים למתקן דמוי תיבת דואר כדי לקחת ממנו חבילה, ותכולתה – אבק.

ד"ר פנלופה ווזניאקביץ', חברה בצוות החוקרים, מספרת באתר המוזיאון הלונדוני להיסטוריה של הטבע, כי בין גרגירי האבק מעניינים אותה במיוחד חלקיקים מיקרוסקופיים בעלי צורה עגולה מושלמת, המעידה כי מקורם בכוכבים או באסטרואידים.

מדי שנה נוחתת על ראשינו כמות של בין 20 ל-30 אלף טונות אבק חלל, היא מסבירה. אלא שבין יתר החלקיקים שמקורם בכדור שלנו, קשה מאוד לאתר את אלה הקוסמיים. לכן היא וצוותה מרחיקים לאזור נקי יחסית מאבק ארצי ולוקחים דגימות ישירות מהאטמוספירה.

עבודת הנמלים הזו, שכרה בצדה: קטנים ככל שיהיו, חלקיקי אבק החלל יקרים מפז עבור מדענים כמו ווזניאקיבץ', ולמעשה עבור האנושות כולה. במיקרו-מילימטרים שלהם מסתתרים רמזים לסודות היקום: הרכבם הכימי של כוכבים, תהליכי ההיווצרות והמוות שלהם, מבנים של פלנטות, ומידע רב נוסף על גרמי השמיים.

בני האדם מביטים על שמי הלילה מאות אלפי שנים ורואים את אותה תמונה. אותן קבוצות כוכבים באותם מקומות משחר ההיסטוריה. זה גורם לנו לעיתים לתפוס את החלל כמרחב קפוא ואפל שבו לא קורה דבר. מוות קוסמי. ואולם, איסוף החלקיקים מציף תמונה אחרת: בחלל מתרחשים תהליכים רבים של מטמורפוזה, כאילו היה זה מפעל מחזור אינסופי. למעשה, מוות קוסמי הוא בדיוק ההיפך ממה שקורה שם. הסתכלו על כף ידכם ותמצאו ראיה חיה לאחד מתהליכי השינוי האלה, המשונה, המוזר והתמוה ביותר שאנו מכירים.

אבני הבניין של החיים, היסודות הכימיים שלוקחים חלק פעיל בתהליכים הביולוגיים בגופנו, נוצרו באירועי סופרנובה – התפוצצות כוכב כשחייו מגיעים לסיומם. בסרטון משותף ל-Atlantic ולפרויקט The Really Big Questions ד"ר מישל ת'אלר, אסטרונומית בנאס"א, מתארת בצורה פיוטית את תהליך מותם של כוכבים המהווה את ערש החיים על כדור הארץ.

"אנחנו כוכבים מתים שמביטים חזרה מעלה אל השמיים", אומרת ת'אלר, "כל מה שאתם – מילולית, הברזל שבדם שלכם – מגיע מהשנייה לפני שכוכב מת. אתם נחתכים ורואים את האדום מההמוגלובין המחומצן, וזה היה רגע מותה של מערכת שמש".

כוכבים, היא מסבירה, נוצרים כתוצאה מדחיסה אדירה של ענן גזים על ידי-כוח כבידה. הכוח הזה כה חזק שהוא שואף לקרוס לתוך עצמו, ובדרך מייצר חום כה רב שמוביל להיתוך גרעיני. כך שבליבת הכוכב נוצר כוח מאזן המונע את קריסת כדור הגזים. ואולם, כשהמימן המתדלק את ההיתוך הגרעיני אוזל והליבה דועכת, מתגבר כוח הדחיסה יותר ויותר, תהליך שבו מסונתזים יסודות כמו פחמן, חמצן וחנקן. בשלב מסוים מתחילים להיווצר יסודות כבדים יותר כמו ברזל, עד שלבסוף הליבה מתפוצצת באירוע שנקרא סופרנובה (בקרב כוכבים גדולים מאוד).

"הסתכלו על כף ידכם ותמצאו ראיה חיה לאחד מתהליכי השינוי האלה, המשונה, המוזר והתמוה ביותר שאנו מכירים".

"כל מה שכבד יותר מברזל, כל הזהב, הכסף, העופרת, האורניום – כל זה נוצר בפיצוץ הסופרנובה", אומרת ת'אלר, ומוסיפה כי ליבות כוכבים הן המקום היחידי ביקום שמייצר את החומרים האלה. היסוד היחידי שלא זקוק לכוכבים הוא מימן, שחלק ממנו נוצר לפני הכוכבים, כבר במפץ הגדול. במאמר אחר שפרסם המוזיאון הלונדוני מוסבר כי ייתכן שחלק מהמימן הקיים בגופנו מקורו באמת ברגע היווצרות היקום.

במילים אחרות, החיים בכלל וגופנו בפרט הם מורשתם של כוכבים מתים. אנו אוהבים מדי פעם לנסות כוחנו בתיאור סדרי הגודל של היקום והמרחקים בין גרמי השמיים שהדעת אינה תופסת. אבל במובן מסוים חלק מגרמי השמיים נמצא ממש כאן, בקרבה הכי אינטימית שיכולה להיות. הדיבורים על הקשר של האדם ליקום ועל אחדות עם הקוסמוס נשמעים לפעמים כמו הגיגים מופשטים של העידן החדש. ובכן, מתברר שהקשר הזה די מוחשי וחומרי. זוהי תוספת של ממד ארצי למחשבות ברומו של עולם על מקומו של האדם וייחודם של החיים בסדרי הבריאה.

החלל מקבל משמעות מעניינת לאור הגילויים על אודות תהליכי השינוי הקוסמיים. במקום לדבר על אינסוף שמתפשט ומייצר הרבה מאוד 'אין', אפשר להביט גם על היקום גם כעל פרויקט סופר משוכלל ליצירת חיים, שכל מיקרו-מילימטר בו תומך באיזשהו אופן בקיומם (או לפחות לא מונע אותו). כפי שהיטיב לומר הסופר זאק פאוארס בשיחה על גרמי השמיים וספרות במגזין LitHub: "מה נותר לי אם לא להתפעל על שום העזת המצח האדירה שלנו כגרגירים? אנחנו האבק שסירב לשקוע".

תמונת כותרת: NASA on Unsplash

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

בין קן נמלים לרשת הקוסמית – מדענים חושפים את מסתרי המוח במקומות משונים

האם המציאות, ואנחנו בתוכה, היא למעשה הולוגרמה? האמת מסתתרת בחורים שחורים

0 ו-1 מגדירים את עצם קיומנו במובן עמוק בהרבה מהמהפכה הדיגיטלית

עוד מרדיו מהות החיים:

מדיטציית צלילים – קולות מנוגה, מהקלטות מיוחדות של נאס"א