מדוע ללמוד לבשל? מדוע ללמד את ילדינו לבשל? הרי מי שאינו חובב קולינריה יכול להסתפק בידע מינימלי ולהסתמך על מזון מוכן מראש. ואולם, מעבר לסוגיה הבריאותית, בישול הוא עיסוק שמספק הרבה מעבר לארוחה. המטבח הוא בית ספר לחשבון, למדע, לאסתטיקה ולתחומים נוספים. כדי לבסס את כישורי הבישול כדאי להקנות לילדים חיבה לתחום כבר בגיל צעיר.

"אם אתה לא יכול לעמוד בחום", נהג לומר הארי טרומן, "צא מהמטבח". כשמדובר על בישול עם ילדים המטבח באמת עלול להפוך לקלחת רותחת. אזהרה, הסצנה הבאה עלולה להכיל תיאורים קשים לעיכול. דמיינו את המטבח שלכם במצבו האידיאלי, מסודר ומצוחצח ללא רבב. אתם נכנסים אליו ביראת קודש מהולה במורא גדול, שכן בדיוק עכשיו הילדים הגיעו לשלב פריקת העול ואתם חייבים למצוא להם תעסוקה. "מה כבר יכול להשתבש בהכנת כמה עוגיות?" אתם משקרים לעצמכם.

זה מתחיל בסדר. ביקשתם מהילדים להוציא קערת זכוכית ובניגוד לסדרי הטבע היא שרדה כל הדרך מהארון לשיש. לרגע מתגנבת לליבכם תקווה שאולי בכל זאת תצאו מהסיטואציה ללא פגע. אבל מיד כשהחלו לגעת בחומרים נפתחו שערי גיהינום. אתם רואים בהילוך איטי איך הקמח מתפזר לכל עבר ויוצר ענן שלא היה מבייש רימון עשן. המיקסר, שזה עתה ערבב ביצים, הופעל בניגוד לחוק הבינלאומי מחוץ לקערה ועיטר את כל המטבח בנטיפים שאולי רק בפסח הבא תגיעו לאחרון שבהם. הסוכר. אתם מחפשים בגוגל אפליקציה ללימוד נמלית, שכן לא מנומס להתעלם מהדיירים החדשים של הבית. בקיצור – למה זה טוב? מזל שכל זה קרה רק בדמיון ואפשר לנו להוציא לילדים צו הרחקה מהמטבח מבעוד מועד.

המטבח הוא מעבדת ניסויים ביתית לפיתוח חשיבה מדעית וביטחון עצמי

טוב, אולי קצת נסחפנו. אבל עדיין, יותר פשוט, מהיר ונקי לבשל לבד. אלא שבראייה אסטרטגית התוצאה הסופית – עוגיות, ארוחת צוהריים וכדומה – היא לא הדבר החשוב ביותר. האינטרס ארוך הטווח שלנו הוא להפוך את המטבח למקום חביב על ילדינו, שכן מדובר במעבדה אינטרדיסציפלינרית המספקת למידה והתנסות במגוון תחומים ספציפיים, ובד בבד מקנה לילדים כישורי חיים כלליים.

לפני הכול, הבישול מאמן את צורת המחשבה של הילדים, מסבירה מולי בירנבאום בכתבה במגזין Time. הוא מפתח בהם "חשיבה ביקורתית, יצירתיות ושיתוף פעולה". זה קורה על ידי פיתוח סקרנות, שכן אל מול המשימה הילדים מדורבנים "לעשות קישורים לעולם הרחב יותר באמצעות השאלות, 'מאין מגיע המזון הזה?' ו'מה ההיסטוריה של המתכון הזה?'"

כשיורדים לרמה המעשית יותר, טוענת בירנבאום, הבישול "מאפשר להם ליישם את מה שלמדו בבית הספר בהקשר חדש. מדידת רכיבים, הגדלה או הקטנה של מתכון או רידוד בצק לממדים ספציפיים […] בודקים את כישורי המתמטיקה של שפים צעירים". לצד זאת, כשהם מתעסקים ברכיבים עצמם ומפעילים עליהם מניפולציות כמו חימום, ערבוב, טחינה וכדומה, הם לומדים בעל כורחם את תכונות החומר, כימיה ופיזיקה. הם מגלים כיצד חלוף הזמן משפיע על תהליכים ובתוך כך לומדים להעריך את חשיבותו של תזמון ודיוק.

בירנבאום מספרת למשל על סדנה שבה למדו ילדים להכין מיונז וגילו כיצד הוספה הדרגתית של שמן למעבד מזון הופכת את תערובת הביצים למרקם אחיד וחלק, לעומת הוספה בבת אחת שהפכה הכול לעיסה שומנית חסרת תועלת. ובזמן שהצלחות בונות ביטחון, עצמאות ואף ניצנים של כישורי מנהיגות, גם הכישלונות יתרונם בצידם. "הם עוזרים לילדים לפתח חוסן", כותבת בירנבאום, ומסכמת, "בישול בונה אופי". בישול בונה עמידות בחום של המטבח, מילולית ובהשאלה.

כשכל זה קורה לצד הוריהם ואחיהם לומדים הילדים גם עבודות צוות, שיתוף פעולה ולא פחות חשוב, החוויה פותחת את אופקיהם לטעמים חדשים. נדירים ההורים שאין בליבם משאלה כזו.

ילדים שאוהבים לבשל יגדלו לצרוך פחות מזון מעובד

עד כאן כישורים ויכולות שבישול עוזר להשחיז בגיל צעיר. אבל אנחנו, כאמור, חושבים אסטרטגית. אז בואו נסתכל על כמה כישורים, יכולות וצורות חשיבה שישרתו אותם בעתיד (ולמעשה, כל האמור מכאן והלאה לא בלעדי לילדים).

נושא הבריאות היה בינתיים בשולי הדברים, אבל נראה כי אחת הטובות הגדולות שאנו יכולים לעשות לילדינו בהיבט הזה היא לחבב עליהם את המטבח. בהרצאה שנשא בכנס של החברה המלכותית למדעים טוען פרופסור מייקל פולן כי בישול ביתי הוא קלף הג'וקר של תזונה בריאה.

הסופר, המרצה והעיתונאי, שפרסם מספר ספרים בנושא תזונה, טוען כי "מה שהכי חשוב בבריאות של אדם הוא לאו דווקא הרכיבים התזונתיים הטובים והרעים שהוא צורך או מתרחק מהם, או אפילו ספירת הקלוריות. מה שמנבא יותר מהכול תזונה בריאה הוא העובדה שהיא בושלה על ידי בן אדם ולא על ידי תאגיד".

יש המון סיבות לכך, אבל פולן מתמקד בשלושה שותפים עיקריים לפשע – מלח, סוכר ושומן. לדבריו מדובר ברכיבים זולים, מאוד ממכרים וכאלה שצריכה גבוהה מהם אינה בריאה בעליל. בגלל שני המאפיינים הראשונים – דהיינו זול וממכר – משתמשים בבישול תעשייתי בכמויות עצומות של מלח,  סוכר ושומן. פולן מסביר, אם כן, שככל שהתזונה שלנו תתבסס יותר על בישול ביתי כך נמעיט בצריכת סוכר, מלח ושומן.

בנוסף, לבישול תעשייתי יש יתרון בהכנת מאכלים ספציפיים. את קציצות הדגים ברוטב נענע וצנוברים לא תמצאו במדפי הסופר. צ'יפס, לעומת זאת, תגלו בשפע צורות וצבעים. פולן מסביר כי צ'יפס הוא דוגמה מצוינת ליתרונות של בישול תעשייתי, כי מכונות עושות את כל העבודה השחורה, ובטונות. לעומת זאת, אם תרצו להכין צ'יפס בבית מחכה לכם עבודה סיזיפית שהיחס בינה ובין התוצר הסופי לא מפתה במיוחד. "עליכם לשטוף תפוחי אדמה, לקלף אותם, לחתוך לרצועות, לטגן בהמון שמן, לטנף את הכיריים בנתזים, לנקות ואז יש לכם את ערימת השמן הזו להיפטר ממנה". כל זה בשביל כמות צ'יפס שתמיד נגמרת מהר מדי. צ'יפס מוכן מהסופר היה מספק לנו תוצאה סופית דומה במאמץ מינימלי. "זה כאב ראש", אומר פולן ולכן, "אם תכינו בעצמכם תאכלו את זה [רק] פעם בחודשיים".

כשמרגילים את הילדים לבשל בעצמם ולהתרחק ממזון תעשייתי מוכן, אנו יוצרים להם תשתית בריאה יותר של הרגלי תזונה. גם תהיה להם שליטה רבה יותר על חומרי הגלם שהם מכניסים לאוכל ועל הכמויות שלהם, וגם הם ישמרו על פרקי זמן ארוכים יותר בין מאכלים קשים להכנה כמו צ'יפס, מאפים, קינוחים למיניהם וכן הלאה. "אכלו מה שאתם רוצים", מסכם פולן, "פשוט בשלו אותו בעצמכם".

האינטואיציה והלוגיקה מתחדדים בעבודה עם מתכונים

תוצר לוואי אחר של ההרגל לבשל הוא השחזת האינטואיציה שלנו. תועלת אסטרטגית זו היא תוצאה של הניסיון המצטבר בעבודה עם מתכונים, כפי שמסביר ג'ו פינסקר ב-Atlantic. ההיגיון הוא כזה: בבישול יש שיטות מגוונות להשיג מטרות מסוימות. אפשר למשל לסגור קציצה באמצעות טיגון, ואפשר בצלייה על גחלים. אחרי שמתנסים מספיק פעמים בסגירת קציצות מגיעים למסקנה שהעניין מסתכם במקור חום גבוה לזמן קצר. לצורך העניין אפשר לסגור קציצה גם עם מגהץ. או, למשל, כשאנו משתמשים בתבלינים מגוונים אנו מתחילים ללמוד אילו טעמים מחמיאים זה לזה, ואילו אינם קשורים.

"כל אחד מהמתכונים מציע פתרון תחת תנאים מסוימים", כותב פינסקר, "אבל אחרי שבישלתם באמצעות מספיק מהם, ההמלצות המבודדות האלה יכולות להתגבש לכדי תובנה". אט אט, מארוחה לארוחה, אנו מגלים חיבורים בין דברים ואז יש לנו את הידע והביטחון האינטואיטיביים הדרושים כדי לנסות דברים חדשים.

הבישול, אפשר לומר, מחדד את יכולת האלתור של הילדים, את היצירתיות שלהם ואת הדחף לחקור ולגלות עולמות חדשים. הוא מפתח בהם חשיבה לוגית ויכולת הסקת מסקנות על בסיס התנסות אישית. אלה כישורים שבקלות אפשר ליישם בתחומים נוספים בחיים מחד, אבל כישורים שקשה עד בלתי אפשרי לרכוש בכל סוג של בית ספר מאידך.

הניסיון יקר הערך הזה דורש שעות מטבח מרובות, תרגול ועמידה איתנה מול כישלונות. תנאי מקדים לכל אלה הוא חיבה למטבח. מבלי שהילדים ירגישו בנוח לצד הכיריים, אין שום כוח בעולם שידחוף אותם לבשל וכתוצאה ליהנות מהרגלי תזונה בריאים, מפיתוח החשיבה ומשאר היתרונות שפירטנו. לכן האינטרס שלנו הוא להתחיל בגיל צעיר. כפי שאומרים, עם האוכל בא התיאבון, תרתי משמע.

ולכן, עושה רושם שעם כל חבלי הלידה שכרוכים בהכנסת פיל לחנות חרסינה, מדובר במחיר משתלם כדי לראות אותו הופך לבלרינה.

תמונת כותרת: Michelle Aleksa / shutterstock

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

מהי פילוסופיית השף - ומדוע מסעדנים בכל העולם בוחרים ליישם אותה גם בחיים האישיים?

פסיכולוגים: תנו לילדים להתחכך בחיים, רק ככה הם ילמדו איך לחיות

מילים מעצבות את הילדים שלנו ברמה העצבית – כיצד להשתמש בהן כדי להעצים את האפקט

עוד מרדיו מהות החיים:

ספורט אלגנט - לימור מזרחי על הקשר בין קשר בין תזונה נכונה להישגים בספורט