שני כוחות מנוגדים מכוונים את עתידנו, שגרה ושינוי. אך יש להם מכנה משותף: שניהם דורשים מוטיבציה. בדיוק כשם שקשה לנו לעלות על נתיב חדש, כך אנו עלולים להתקשות בביצוע הפעולות המוכרות והמחזוריות של היומיום. את הכוח לעשות שינוי ולשמור על שגרה, מסתבר, אפשר למצוא באותם מקומות.

מה גורם לכם לקום בבוקר, לצאת לעולם ולעשות משהו? מה הדרייב הגדול שקובע מה תעשו היום ולאן תגיעו מחר? כשמדברים על מוטיבציה פעמים רבות עולות השאלות הללו, והן גדולות מאוד. לפעמים מדי. לעיתים קרובות הכוחות שמניעים אותנו נסתרים מעינינו או מוסווים כדברים אחרים. ובכלל, איזה מוח מכיל מספיק אנרגיה כדי להגות במשמעות החיים – שהרי בכך עוסק המניע – בשבע בבוקר?

המציאות היא שרבות מהפעולות שאנו מבצעים לאורך היום הן אפורות ומחזוריות, נתח הבשר העיקרי שממנו מורכבת שגרה. גם אם יש מניע גדול ברקע, דרושות הרבה שעות סיזיפיות כדי לייצר רגעים ספורים של תהילה. אפשר לכנות משימות כאלו מוטיבציות משנה: אלה הן הפעולות ההיקפיות שאנו צריכים לעשות כדי למקסם את ה'למה' שלנו, אם אנו מברי המזל שהספיקו לברר מהו. מאוד חשוב להשקיע בבירור ה'למה', אבל החיים לא נעצרים עד שיש לנו משמעות ראויה לשמה. בין כה וכה, אחרי זמן מה את רוב הפעולות ההיקפיות אנו מתחילים לעשות בחריקת שיניים.

לכן, יש ימים שבהם אנו מתעוררים בבוקר בתחושה שהעולם הצטמצם לממדים של המיטה שלנו. אנו לא מוצאים שום סיבה לצאת ממנה ואין לנו חשק לעשות דבר. למרבה ההפתעה, גם כשאנו מעוניינים ו/או צריכים להניע שינוי עלולה להופיע תחושה דומה שתמגנט אותנו למיטה. במקרה הזה אולי מצאנו את ה'למה' ואולי אנו עדיין בחיפוש, אבל הבנו שזה זמן לפעול. מהיכן מגרדים את המיקרו-מוטיבציה, זו שדרושה כדי לבצע את הפעולות הממשיות בזמן אמת, בין אם כדי להמשיך ובין אם במטרה להתחיל?

גם לפעולה הקטנה ביותר יש מטרה – החוכמה היא לזהות אותה

בזמן שמשמעות יכולה לדחוף אותנו חזק בנקודות מסוימות, קשה להחזיק אותה בראש מעייננו בכל זמן נתון. אנו גם עלולים לשחוק את הכוח שלה. העובדה הפשוטה היא שאנשים מתמודדים עם רגעים של חוסר מוטיבציה, גם כשיש להם משמעות רחבה. לכן, מומחים מציעים כלים למציאת מוטיבציה מפרספקטיבות אחרות. אחד הדברים הראשונים שאפשר לעשות הוא לשאול את עצמנו איך אנו חושבים שנראית מוטיבציה. אליזבת' גרייס סאונדרס, מאמנת ניהול זמן, מסבירה ב- Harvard Business Review שמוטיבציה, תחזיקו חזק, "לא אומרת שאתם צריכים לחוות תחושה מסוימת, כמו התרגשות או ציפייה. תחת זאת, מוטיבציה היא פשוט עוד סיבה שיש לכם כדי לפעול בדרך מסוימת".

לדבריה, הסיבות לא חייבות להיות כרוכות ישירות בהגשמה עצמית. "הפחתת מתח" יכולה להיות מוטיבציה נהדרת, היא מסבירה, וכך גם "להיטיב עם אדם אהוב; רווח כלכלי; להימנע מתוצאות שליליות; לעמוד בערכים שלכם" ועוד. נקודת המבט של סאונדרס מעשית ונוגעת לדברים שאנו צריכים לבצע למרות שאנו לא רוצים. כדי להתגבר על הפער הזה היא מציעה לנסח באותו משפט את הפעולה שהיינו שמחים להימנע ממנה, לצד התועלת שטמונה בחובה: אני לא רוצה לעשות X, אבל אם אעשה זאת אשיג את Y. סיבות כאלה אולי לא יגרמו לנו להתפרצויות שמחה בלתי נשלטות או לתחושת שליחות, אבל כן עשויות להוביל אותנו מעבר לקו. מה גם שהן רלוונטיות לכל סיטואציה, בין במסגרת שגרה ובין במסגרת הנעת תהליך חדש.

פול ג'ון, איש תוכן ויזם, מציע ב- Fast Company זווית מרעננת נוספת על מוטיבציה. לשיטתו, זהו לא כלי שאפשר ליישם בשגרה או בשינוי, אלא אמצעי להתפתחות במצב הביניים שבין שגרה לשינוי. המצב הזה מגיע לאחר תקופה ממושכת בשגרה, כאשר אנו כה מנוסים ומתורגלים עד כי החיים שלנו מתנהלים באוטומט. הוא מכנה זאת "מישור הבסדר": פרק זמן ממושך שבו האתגרים מצומצמים למינימום, אך כך גם הצמיחה והגדילה. זו לא שגרה רגילה אלא כזו שמתחילה לכרסם בתחושת המשמעות שלנו. רבים יתחילו לחוות שיעמום, מיצוי, תסכול, סטגנציה ולפעמים שילוב של כל אלו. לשיטתו, אם כן, מוטיבציה מתארת את הצורך להיוולד מחדש כאשר הגענו לרמת שליטה גבוהה מאוד בתחום עיסוק כלשהו ואנו מתקשים להתקדם.

איך עוברים מהנוחות של המישור לטיפוס מעלה?

הדרך לצאת מ"מישור הבסדר", על פי ג'ון, כרוכה ברענון סט הכישורים שלנו. וזה נעשה על ידי הזרקת דם חדש להוויה היומיומית. כדי להוריד את מילים הללו לקרקע אפשר לדמות את התהליך לחוק השוואת הלחצים. ניקח אקווריום, נציב בו מחיצות ניילון ונמלא כל תא בנוזל בצבע אחר. לצורך הדיוק המדעי נניח שמדובר בתמיסות בעלות ריכוז מלח שונה. מישור הבסדר הוא מצב שבו כל התאים נמצאים בשיווי משקל והצבעים נותרים אחידים. כדי להפר אותו, עלינו להתחיל לנקב את המחיצות ולאפשר למים בצבעים שונים לעבור בין התאים. כשאנו עושים זאת, אנו פותחים אפשרות לרכישת כישורים חדשים. ג'ון מדגים בעזרת מוצרט, שהיה עילוי בגיל צעיר מאוד, ועדיין הצליח להשתפר כל הזמן. לדבריו, הוא שמע סגנון מסוים אצל באך, ובמקום לשמור על ייחודיותו של הסגנון ה'מוצרטי' הוא הוסיף אותו לרפרטואר והניח לו להיטמע בעבודתו. "הנכונות לפרוץ את התהליך של עצמו במטרה ללמוד אחר, מנעה ממנו לעמוד במקום".

קיימות טכניקות נוספות לניקוב מחיצות, כפי שמסביר ג'ון. אם אנחנו עובדים על אוטומט, הדבר ההופכי יהיה פיתוח הרגל של התבוננות מפורטת על הטכניקה שבה אנו מבצעים פעולה שגורה ולחפש בה פערים. נניח שאנחנו בריסטה כבר 7 שנים באותו בית קפה, ומסוגלים להכין שורה של משקאות בעצימת עיניים. חיטוט מפורט בטכניקה ייאלץ אותנו לשאול האם נהיה מסוגלים לעשות זאת עם סט כוסות אחר, שבו יחסי המידות שונים, למשל. דרך נוספת לחלץ עצמנו ממישור הבסדר היא יצירת דימוי ויזואלי של המטרה החדשה, במקום לחשוב במונחים של שיפור כללי. כך, מסביר ג'ון, אנו יכולים להתמקד בטכניקה המדויקת שאנו רוצים לשפר. ולבסוף, הוא מציע לעשות מיקור חוץ לפידבק על העבודה שלנו. אבל צריך להיזהר עם זה, שכן הדרך היעילה להתקדם היא התמקדות ב'איך' – כלומר קבלת הדרכה על האופן שבו כדאי לעשות דברים מכאן והלאה, להבדיל מהסוג הנפוץ יותר של ביקורת, חיובית או שלילית, שעוסקת בתוכן של מה שעשינו.

זרימת מידע פנימה והחוצה עשויה לגרות את בלוטות המוטיבציה

המוטיבציה, במקרים הללו, מתאפשרת כאשר אנו נפתחים החוצה ומאפשרים למידע חדש – ואיתו אפשרויות חדשות – לזרום פנימה ולהצית בנו משהו חדש. הפרספקטיבה השלישית והאחרונה מגלה לנו, באופן מפתיע, כי גם זרימה הפוכה של מידע היא מקור מוטיבציה חזק. ליאה פסלר מציגה ב-Quartz את מחקרן של איילת פישבאך, פרופסור למדעי ההתנהגות ושיווק מאוניברסיטת שיקגו וד"ר לורן אסקריס ווינקלר מבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת פנסילבניה, אשר מצאו כי דווקא מתן עצות והדרכה לאחרים יכולה לעורר בנו מוטיבציה יותר מקבלת עצות והדרכה.

בסדרה של ניסויים מצאו שתי החוקרות באופן עקבי ובמגוון של תחומים, כי כאשר אנשים מעניקים עצות לעמיתים בתחום שבו הם עצמם מתמודדים עם קושי להמריא, הם מרגישים מוטיבציה חזקה יותר. במקרה הזה, המנגנון הפסיכולוגי שעומד ברקע הוא שליטה עצמית: היעדר מוטיבציה מוגדרת כבעיה בתרגום ידע לפעולה. כלומר, אנו יודעים מה נדרש לעשות, אבל לא מצליחים לעשות אותו. מנגנון זה נוגע יותר לשינוי מאשר לשגרה, ובהלימה לכך מצאו החוקרות כי פעמים רבות בבסיס העניין עומדת שאלה של ביטחון עצמי. ממחקרן עולה כי מתן עצות לאחרים יכול לחזק אותו. פסלר מסבירה כיצד: "נראה כי מתן עצות, בניגוד לקבלתן, עוזר לאנשים ללא מוטיבציה לחוש מועצמים כיוון שזה כרוך בהרהור בידע שכבר יש ברשותם".

משימת חיים גדולה שממנה נשאבת כל המוטיבציה שלנו היא רעיון רומנטי ויפה, אך לצערנו לא נפוץ כפי שהיינו רוצים. בפועל, לעיתים קרובות אנו צריכים למצוא דרך לעבור את היום, או את השעה בצורה פרודוקטיבית, מבלי שהילה שמיימית תזרח מעל המשימה שלנו. ברגעים הללו מעודד לזכור שעומדים לרשותנו מוקדי מוטיבציה מרובים. הם עוזרים לנו לשמור על תנועה גם כאשר לא ברור לנו מדוע, אבל בהחלט ברור לנו שהיא מחויבת המציאות. אפילו בימים שבהם נדמה שהעולם נגמר בשולי המיטה.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

האם אנחנו נולדים עם ייעוד וכל שנותר לנו הוא למצוא אותו? מחקר חדש מגלה

מה עושים כאשר התשוקה הגדולה והכישרון הבולט שלנו לא חופפים?

מהי "חשיבה אחורה" וכיצד התפיסה המקורית הזו יכולה להוות יתרון בהשגת מטרות

עוד מרדיו מהות החיים:

דנה דבורין - לקראת החגים