ההרצאה השבועית של TED: מעגלי ההשפעה שלנו רחבים משנדמה לנו


פסיכיאטר המשתמש בסריקות מוח כדי לדייק את הטיפול במטופליו רואה בהצלתם עזרה לדורות שלמים


תום לב-ארי בייז | 13 ספטמבר, 2018

אפקט הפרפר מתאר שינוי קטן המתרחש בנקודת זמן ספציפית ואת תגובת שרשרת הנובעת ממנו ומובילה לאירועים ושינויים גדולים לאין שיעור. קצת כמו להיות האדם הנכון בזמן הנכון. קל לדמיין את זה בהקשר של עסקים או התפתחות אישית: אנחנו עושים בחירות מסוימות שנראות מינוריות באותו הרגע – למשל, מחליטים על מודל עסקי אחד לעומת אחר או נרשמים לשיעור שובר שגרה בפילוסופיה של המזרח – ואז, במרחק של כמה שנים, אנחנו מבינים את גודל ההשלכות של אותה בחירה. הכול פתאום מתנקז לאותו הרגע שבו שינינו את מי שהפכנו להיות בעתיד.

דניאל אמאן, פסיכיאטר שהתחיל את דרכו בהתמחות רנטגן, לוקח את אפקט הפרפר צעד אחד החוצה מתוך מעגל ה"אני". אמאן התאהב בפסיכיאטריה דרך סיפורה האישי של קרובת משפחתו שמצבה הנפשי התדרדר מאוד. בעצתו, היא פנתה לטיפול פסיכיאטרי שהצליח והחזיר אותה לחיים. "עם הזמן הבנתי", מספר אמאן, "שאם הוא [הפסיכיאטר] עוזר לה […] הוא לא רק מציל את חייה, הוא עוזר גם לילדיה ואפילו לנכדיה העתידיים, מכיוון שהם יתעצבו לצד אדם יציב יותר ומאושר יותר". כשתובנה זו באמתחתו, היה לו ברור שלשם פניו מועדות.

כמה השפעה יש בידינו כאשר אנחנו מבינים את השלכות מעשינו? כשאנחנו מתייחסים למתן עזרה לאדם אחד כאל תרומה לכל המעגלים הסובבים אותו? דמיינו את אותו עובד עירייה הסוחב עגלה עמוסה בציוד במעלה מדרכה. הכול מט ליפול וזיעה ניגרת ממצחו בעודו מנסה לתמרן את הגלגלים הקטנים בעלייה. אז אתם מתגייסים ומניחים יד מייצבת על דופן העגלה, דוחפים יחד איתו עד למישור ונפרדים בחיוך. עשיתם הרבה יותר מאשר לעזור לאדם לסחוב עגלה כבדה במעלה הרחוב: ברגע אחד, עזרתם לעובדים שיפגוש בהמשך היום, למנהל העבודה שלו ולמשפחתו שמחכה לו בבית. וזה רק מלדחוף עגלה. דמיינו את ההשפעה של עזרה שממש משנה חיים. בהרצאה שנשא על בימת TED מספר אמאן איך תחילת דרכו כמומחה רנטגן הובילה אותו למסקנות פורצות דרך בתחום הפסיכיאטריה שאליו התגלגל ובתוכו התפתח, וכיצד באמצעותן הצליח לשנות חיים של רבים.

כמה מדויק ניתן לטפל באיבר מבלי לראותו?

כאשר אנחנו מגיעים לבדיקה אצל אורתופד הוא מתבונן בעמוד השדרה, נוגע בו כדי לבחון את עוצמת הכאב ואת השלכותיו ושולח אותנו לצילום על מנת לראות את מנח העצמות ואת חיבורי המפרקים. הוא מתבונן באיבר הפצוע על מנת לאבחן אותו ורושם לנו טיפול הולם. גם רופא השיניים מתבונן היישר לתוך פינו, מצלם את השן דרך החניכיים על מנת לראות את נקודת החיבור ומטפל בנו לפי הממצאים. באותו אופן, גם רופא העור בוחן בזכוכית מגדלת כל נקודת חן וסימן לאורך גופנו. בפסיכיאטריה, לעומת זאת, מאבחנים באותה שיטה מאז 1840, מסביר אמאן, ומתכוון לתשאול.

פסיכיאטרים מטפלים במוח שלנו באמצעות תרופות המשפיעות על מאזן החומרים הכימיים הזורמים בדמנו ועל הפעילות העצבית המתרחשת בין האוזניים שלנו. כלומר, להשפעת הטיפול נגיעה בהיבטים רחבים ומגוונים של חיינו – מהרמה ההתנהגותית ומנעד הרגשות שלנו ועד להתנהלות פיזיולוגית רציפה ושגרתית. כדי לאבחן ולדייק את הטיפול המתאים הם מסתמכים על תשובותיהם הסובייקטיביות של המטופלים לשאלות. במילים אחרות, טיפול רב עוצמה והשפעה ניתן למטופלים בהתבסס על תפיסתם העצמית. ואולם, יש לזכור שתפיסה לא מאוזנת הובילה אותם לייעוץ פסיכיאטרי מלכתחילה. פרדוקסלי במקצת, הלא כן?

ב-1991 נחשף אמאן ל-Brain SPECT imaging, טכנולוגיה חדשנית בתחום הדימות המוחי המאפשרת להפיק מודל תלת ממדי של המוח ולאבחן ליקויים תפקודיים באמצעות השוואה למצב הבריא שלו. "בהרצאה אחת, חברו יחדיו שתי האהבות המקצועיות שלי – הדמיה רפואית ופסיכיאטריה – ובשיא הכנות, חוללו מהפכה בחיי", מתאר אמאן את הרגע שבו נבנה הגשר במוחו. אם ההשלכות הן כל כך גדולות, לטובה ולרעה, לא היה לו ספק שחשוב להשקיע יותר בשלב התכנון.

גם כשהסימפטומים זהים – 83,000 סריקות מוח מלמדות על ייחודיותנו

בשביל לזהות כשלים במוח פגוע צריך לדעת כיצד נראה מוח תקין. ובשל השונות העצומה הקיימת בין אנשים, לא מספיק להשוות סריקה אחת אל מול אחרת, כמובן. במשך 22 שנה מאז אותה תובנה, עמלו אמאן ועמיתיו על מאגר סריקות המוח הגדול בעולם. 83 אלף סריקות מוח של מטופלים מ-93 מדינות שונות. "טכנולוגיית SPECT מספרת לנו שלושה דברים על המוח", מסביר אמאן: "פעילות טובה, פעילות נמוכה ופעילות גבוהה". המודל שנוצר הוא אמנם צבעוני, אבל לא הצבעים משנים, כי אם המבנה. חוסר בפעילות יתבטא ויזואלית כחורים במודל המוחי. בהרצאתו מציג אמאן סריקות שונות של מטופלים הסובלים ממגוון מחלות, לעומת סריקות של אדם בריא, ומסביר כי לא מעטים המקרים שבהם טופלו אנשים בתרופות שמתאימות לאבחון המילולי שעברו כאשר הבעיה התפקודית הייתה שונה לחלוטין.

אמאן מתאר את הטיפול התרופתי הפסיכיאטרי כשהוא נטול אבחון ויזואלי כזריקת חיצים בחושך אל עבר המטרה. המחשבה על האסון שעלול להתרחש במוחו של אדם הנוטל תרופה פסיכיאטרית שאינה מתאימה הדירה שינה מעיניו. אותו אפקט פרפר פתאום הופך הרסני עבור רבים כל כך כאשר אנחנו פוגעים, שלא בזדון, באדם אחד. כדוגמה הוא מציג שתי סריקות מוח של חולים שאובחנו בדיכאון. על פניו, לשני האנשים סימפטומים זהים והם כנראה יטופלו באותה התרופה. אבל סריקות המוח שלהם שונות בתכלית – לאחד פעילות יתר באזורים תפקודיים מסוימים ולאחר תת פעילות באזורים אחרים. "איך תוכלו לדעת כיצד לעזור להם אם לא תסתכלו?" שואל אמאן,  וטוען כי טיפולים צריכים להיתפר במיוחד למידותיו של חולה ולא להיבחר על פי אוגדן סימפטומים.

סיפור מעורר מחשבה שמשתף אמאן הוא זה של נער בן 15 שנפל במדרגות כאשר היה בן 3. הוא איבד את ההכרה לדקות ספורות אבל התאושש וחזר לעצמו מהר מאוד. פגיעת הראש אובחנה כקלה והחיים המשיכו כסדרם. "לא היה שום דבר 'קל' באפקט המתמשך של אותה פציעה", אומר אמאן. "כשפגשתי אותו בגיל 15 הוא בדיוק סולק מהתוכנית השלישית במספר כנגד התנהגות אלימה", הוא לא נזקק לטיפול התנהגותי או לגיוון בתרופות, הוא ממשיך, "הוא נזקק לתוכנית שיקום מוחית", וזה מה שהוא קיבל. ממחקרים מסתבר שפגיעת ראש בלתי מאובחנת היא סיבה עיקרית לסימפטומים כמו התמכרות לסמים ואלכוהול, דיכאון, התקפי חרדה, בעיות קשב וריכוז והתאבדויות. אמאן חושש לגורלם של כל אותם חיילים החוזרים ממלחמות מבלי שאיש יסרוק את התפקוד המוחי שלהם וימנע מהם סבל מתמשך.

גושפנקה – סיפורי הצלחה אישיים

לא מעטים הם סיפורי ההצלחה של הטיפול המותאם באופן אישי. נערה מתבגרת שסבלה מהפרעת קשב וריכוז קשה שהובילה אותה לפגיעה עצמית טופלה בהתאם לאזורים המוחיים הלוקים בתפקודם. התוצאה: לא רק שבסריקה מתום הטיפול ניתן לראות מבנה מוחי מלא יותר, כלומר, תקין יותר, גם יכולותיה השתפרו בצורה משמעותית ומצבה הרגשי התייצב. אישה אחרת, שאובחנה בדמנציה ולבעלה נאמר כי בתוך שנה כבר לא תזכור את שמו, טופלה באופן ספציפי וייעודי לאזורים הפגועים במוחה, והיום, ארבע שנים לאחר מכן, היא עוד מנהלת חיי שגרה עם בעלה בביתם. "או הסיפור האהוב עליי", משתף אמאן את המקרה של אחיינו אנדרו, שבגיל 9 תקף ילדה באלימות בלי שום סיבה נראית לעין. "הוא היה מצייר את עצמו תלוי מעץ או יורה בילדים", נזכר אמאן ומתאר את החשש הנורא שסיפורו של הילד וילדים אחרים סביבו יסתיים בטרגדיה אלימה. במצב אחר הוא היה מטופל כמו ילדים אחרים בטיפול תרופתי גורף, אבל טכנולוגיית ה-SPECT לימדה את אמאן כי עליו להתבונן במוחו של הילד, ומה שהוא מצא שם היה ציסטה בגודל של כדור גולף, שהפריעה לתפקוד האונה הטמפורלית השמאלית שלו. ממש היכן שנמצא ההיפוקמפוס האחראי, בין השאר, על יצירת זיכרונות חדשים ושליפת זיכרונות, והאמיגדלה – המקושרת לוויסות רגשי ולתהליכי מנגנון הפחד בפרט. "שום כמות של תרופות לא הייתה עוזרת לאנדרו. […] כשהציסטה הוסרה, התנהגותו השתנתה, חזרה לנורמלית והוא הפך לילד המתוק והאוהב שהוא תמיד רצה להיות".

"השיעור הכי חשוב שאני ועמיתי למדנו הוא שניתן, פשוטו כמשמעו, לשנות את מוחם של אנשים. וכשעושים זאת, משנים את חייהם", מסכם אמאן ואנחנו כבר יודעים להשלים בראש את המעגלים הבאים המשיקים לאותם אנשים, שגם בהם ישתנו החיים לטובה. "אנחנו לא תקועים עם המוח שיש לנו, אנחנו יכולים לשפר אותו וזה מוכח". כיום  (נכון לתאריך ההרצאה), אנדרו בן 18 וחי בדירה משלו. עובד ומשלם מיסים, מספר אמאן בקריצה וממשיך, "הוא בן טוב יותר ויהיה בעל טוב יותר, ואפילו סבא טוב יותר". דור שלם שירוויח מכך שהייתה לאמאן הזכות לשנות את חייו. אמנם לא כולנו פסיכיאטרים או סורקי מוחות, אבל בדרכי כולנו נקרות הזדמנויות להשפיע על חייהם של אנשים. לפעמים אפילו ממש לשנות אותם לטובה מקצה לקצה. בפעם הבאה שהזדמנות כזו תידפק על דלתנו נוכל להעלות למודעות את כנפי הפרפר. את אותו החיוך, בקצה השני של ציר הזמנים, שיעלה על פניו של אדם שאולי לא פגשנו מעולם, כתגובת שרשרת למחווה הנעימה שבחרנו לעשות.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

הרשמה לניוזלטר של מהות החיים

קיבלנו! תוכן מעורר השראה מבית מהות החיים יגיע אליכם במייל ממש בקרוב.