הרב מכר ״לממש את הטוב שבך״ עכשיו בחנויות הספרים, לרכישה לחצו כאן X

האם העיניים הן באמת חלון אל הנפש? מחקרים מדעיים בדקו מה הן מגלות


11 באפריל, 2018

לכל בעל חיים יש חוש דומיננטי שדרכו הוא מקבל את מירב חומרי הגלם להרכבת תמונת המציאות. אצל האדם זהו חוש הראייה. אנחנו, בעיקרנו, יצורים ויזואליים. יש לכך מגוון משמעויות נוירולוגיות ותודעתיות לגבי האופן שבו אנו חווים את העולם, ולצד אלה משמעויות פחות מדוברות ואולי מעט מפתיעות, הנוגעות למצב המנטלי והרגשי שלנו. העיניים שלנו, כך מסתבר, הם כלי מולטי-פונקציונלי.

העיניים, למשל, משחקות תפקיד בוויסות התנהגויות על פי היררכיה חברתית מבלי שנהיה מודעים לכך. במאמר משותף ב- Psychology Today כותבות ד"ר הת'ר האוסנבלאס וקת'רין שרייבר על התופעה של נעיצת מבט וכיצד היא משמשת אמצעי סימון בין אינדיבידואלים ביחס למעמד החברתי שלהם. הן מספרות על ניסוי במציאות מדומה שנערך באוניברסיטת קנט ומצא כי נבדקים שחשו ביטחון עצמי גבוה נטו יותר ליצור מגע עם דמות וירטואלית שנעצה בהם מבט חודר, לעומת נבדקים שהרגישו חלשים וניסו להימנע ממפגש עם אותה דמות.

כלומר, אנחנו משתמשים בעיניים כדי לסמן לאנשים את המעמד החברתי שלנו, וליתר דיוק – את עמדת הכוח שלנו. "אם מישהו נועץ בנו מבט ואנו חשים שלא בנוח", כותבות השתיים, "אנו עשויים להסיק, בתחושת בטן, שאנו בסטטוס נמוך משלו". שאלה שלא נבדקה במחקר היא מדוע בכלל אנחנו מרגישים מאוימים מנעיצת מבט? מה יש בעיניים שגורם לנו להירתע מנעילה ממושכת (למעט מקרים כמו רגעים רומנטיים)? אולי תתפלאו לגלות כי פסיכולוגים מהקולג' האוניברסיטאי בלונדון מצאו שאחרי כשלוש שניות של קשר עין ישיר כבר מתחילה להתעורר בנו אי-נוחות.

המבנה הנדיר של העין האנושית

הסבר אפשרי לתופעה שוכן בתפקידה הנוסף של העין כאמצעי להעברת מסרים רגשיים ולחשיפת המצב המנטלי שלנו. במילים אחרות, כשמישהו נועץ בנו מבט, ייתכן שזה מרגיש לנו כמו חדירה לפרטיות. השערה זו לא הועלתה במחקרים שלעיל, אבל כשמקבלים תמונה רחבה יותר של תפקידי העיניים, הקשר הזה מתיישב עם ההיגיון.

טוביאס גרוסמן, פרופסור לנוירולוגיה מאוניברסיטת וירג'יניה, סוקר במאמר ב-Aeon את האופן שבו אנו משתמשים בעיניים כדי לחלץ פיסות מידע על המצב המנטלי של אחרים, כבר מחודשי חיינו הראשונים. "לעיתים מתייחסים לעיניים, מטאפורית, כחלון אל הנשמה שלנו", הוא כותב. "היום יש ראיות משכנעות שתומכות ברעיון שלפיו ניתן ללקט מידע רב על המחשבות של אדם אחר מהעיניים שלו או שלה". לדבריו, האדם הוא היצור היחידי שמסוגל ליצור תמונת מצב מנטלי של אדם אחר באמצעות התבוננות בעיניים ובסביבתן. חוקרים פיתחו מבחנים שמודדים את יכולתנו לפענח את הרגשות של אחרים באמצעות קשר עין וגילו "ראיות נגד התפיסה העתיקה של פילוסופים במסורת הסקפטית, הגורסת שלא ניתן לצפות בתוכן של מוחות אחרים באופן ישיר".

את הייחודיות של העין האנושית מסביר גרוסמן כבר במבנה ובצורה. העין שלנו היא בעלת קווי המתאר האופקיים והמוארכים ביותר מבין בעלי החיים, ובני האדם הם גם היצור היחיד בעל שטח סקלרה (לובן העין) חשוף כל כך. למעשה, אנחנו היחידים שהסקלרה שלהם בצבע לבן. המאפיינים הללו התפתחו ככל הנראה כדרך של תקשורת, המאפשרת לנו להבין בין היתר לאן מופנה מבטו של אדם אחר, אך לא רק. מחקר השוואתי עם בעלי חיים אחרים גילה כי האדם סורק את אזור העין של בני מינו הכי הרבה זמן, ומגיל ההתבגרות אנחנו עושים זאת כמעט באופן מוחלט, בזמן שחיות אחרות מפיקות מידע בדרכים אחרות, כמו למשל הפניית ראש.

שחקני פוקר מנוסים לומדים לשלוט במידע שהם מעבירים באמצעות המבט.

דרך יעילה לחקור את העין כאמצעי לתקשורת רגשית היא לבחון את פעולתה אצל מי שעדיין לא מסתמך על שפה – תינוקות. גרוסמן מציג מספר מחקרים שגילו כמה ממצאים מעניינים בנושא, כמו משיכה של תינוקות לפרצופים עם עיניים פקוחות לעומת עיניים סגורות, או העדפה של עיניים טבעיות על פני עיניים 'הפוכות' - לצורך הניסוי נצבעה הקשתית בלבן והסקלרה בגוון כהה. כמו כן, נמצא כי בזמן שהם מביטים בעיניים, עוללים רכים משתמשים באזורי מוח שבהם משתמשים מבוגרים לצורך הבנת רגשות אצל אחרים, והם מסוגלים לזהות אותות רגשיים על סמך לובן העין כבר בגיל שבעה חודשים.

גם בקרב מבוגרים אפשר למצוא מסקנות מרתקות, כמו מחקר שגילה קשר בין קשר-עין ובין המוליך העצבי אוקסיטוצין, או בשמו העממי "הורמון האהבה". כאשר הנבדקים קיבלו מנה של אוקסיטוצין הם הפגינו נטייה חזקה יותר להתקבע על העיניים. גרוסמן טוען כי הראיות לקשר הזה אמנם ראשוניות, אך בהסתמך עליהן ייתכן שמדענים יוכלו לפתח שיטות טיפול מבוססות אוקסיטוצין לבעיות תקשורת מסוגים מסוימים.

 "בסופו של יום", טוען גרוסמן, "היכולת לקרוא מחשבות מתפתחת מוקדם בשלב הינקות של האדם, ומושפעת מאוד מרמזים של העיניים. התופעה אינה דורשת הבנה מפורשת וקונספטואלית של תודעתם של אחרים, אלא נסמכת על חוויה ישירה של מצבם הרגשי והמנטלי של אחרים". במילים אחרות, היכולת לקרוא מחשבות דרך העיניים היא אינסטינקט שהאדם מפתח עוד לפני שהוא לומד להשתמש בשפה, והוא ייחודי למין שלנו.

פני פוקר

המחקרים הללו מבססים מה שרובנו מרגישים, אך לא בדיוק יודעים לנסח במילים מדויקות. אנחנו יכולים לטעון שהעיניים של פלוני מהפנטות, ואילו של אלמוני עייפות. אנחנו יכולים לחוש חוסר נוחות כשמביטים בנו, או לחילופין משיכה עזה. תלוי בהקשר ובנסיבות. המשמעות היא שכשמישהו מביט בעיניים שלנו, הוא למעשה שואל את עצמו מה קורה איתנו, מה המצב שלנו ומה עובר לנו בראש עכשיו, ואפילו לא בטוח שהוא עצמו מודע לסקרנות שהתעוררה בו לגבינו. מאליו מובן שזה נכון גם בכיוון השני. בכל פעם שמבט מצטלב נוצרת שיחה, אמנם פרימיטיבית, אבל כזו שחודרת חומות וביצורים שאנו בונים באמצעות השפה המילולית. לאור הדברים הללו קשה להימנע מתהיות לגבי מוקדי המשיכה העיקריים של המבטים שלנו היום. בכל זמן שהעיניים שלנו נעוצות במסכים זה בא על חשבון מידע רגשי שאפשר להפיק הנוגע לסביבה שלנו. כתופעה רחבה, ייתכן כי מדובר בהפחתה של רמת האינטראקציה הרגשית בחברה. אגב, זו אחת הסיבות שמשקפי שמש יוצרים רושם של ריחוק וחוסר נגישות.

ואולם, בסיטואציות מסוימות זה יכול לשמש כמפלט. אומרים שהדבר היחיד שלעולם אי אפשר לקחת מהאדם הוא המחשבות שלו. תודעתו של אדם – מבצרו. האמנם? האם אנחנו מסוגלים להסתיר באמת את מצבנו הפנימי? כשחושבים על זה, כל שסתום חד-כיווני הוא למעשה שסתום דו-כיווני, אם רק מבצעים שינוי טכני קטן. הרי אם משהו נכנס, הוא יכול גם לצאת בדרך זו או אחרת. כך גם העיניים: הן אולי אמצעי קליטת המידע הדומיננטי שלנו, אבל במקביל הן גם מוציאות מידע מתוכנו החוצה. ובינינו, מי היה רוצה להשאיר את דלת הכספת הרגשית שלו פתוחה למבקרים? כשאנו לא יוצרים קשר עין אנחנו שומרים את הקלפים קרובים לחזה.

מצד שני, אל לנו להפריז בכמות ובדיוק המידע שאנו יכולים להפיק מקשר עין בלבד. זוהי התרשמות כללית שאינה מספקת את תוכן המחשבות, אלא רק את האווירה. ולמעשה, כמו ששתיקה היא אמירה, כך גם אי-יצירת קשר עין, כך שאין לנו כל כך מפלט. כל זמן שאנו בקרב אנשים והם ירצו לדעת משהו לגבינו, הם יגיעו למסקנה שלהם אם נרצה ואם לא. אז אלא אם אתם במשימת ריגול או במשחק פוקר, מדוע לא לסייע להם להגיע למסקנה הנכונה? רוצים בכל זאת לשמור על עמימות? תמיד אפשר להוסיף קריצה בסוף.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

עושה זאת כמו אף אחד אחר – המידע המפתיע שחוש הריח מגלה לנו בלי שנשים לב

המקום שבו תשמעו את הדם זורם בעורקים – האם ניתן לחוות דממה מוחלטת ומה השפעותיה?

כמה חושים יש לנו באמת – וכיצד הם משפיעים על ההכרה שלנו?

בועז מזרחי העורך הראשי של מגזין מהות החיים

סיים בהצטיינות תואר בתקשורת עם התמחות שיווקית מהמרכז הבינתחומי, הרצליה. עוסק בכתיבה, עריכה, מדיה חברתית ויצירת סוגים שונים של תוכן משנת 2011. את שעותיו הפנויות מקדיש לקריאה, צילום וספורט.

עוד ממהות החיים

18.10.18
ההרצאה השבועית של TED: אפשר להגיד כמעט הכול, העניין הוא כיצד אומרים
17.10.18
למידה משמעותית או רגע של זן – מדוע תהליך הייצור של עבודות יד כה מהפנט אותנו?
16.10.18
אבידות ומציאות – מה יש בחיפוש התמידי שעושה אותנו מאושרים?
15.10.18
כשהמוח מחליט שהוא ינשוף – 5 טכניקות שיכולות להפוך את הלילות לאפקטיביים יותר
14.10.18
יסודות יציבים מחזיקים מגדל יציב – עבודה עם כפות הרגליים כמשל לחיים
11.10.18
ההרצאה השבועית של TED: תתפלאו לגלות כמה טובים אתם בפענוח תמונות
10.10.18
מצאתם את הרוטינה היומית המושלמת? מעולה, עכשיו הזמן לשבש אותה קצת באופן יזום
09.10.18
קוראים תיגר על מערכת העצבים האוטונומית – מפקדת המשנה של האבולוציה
08.10.18
האינטליגנציה החבויה בכפות ידינו מחכה להתגלות – עבודה עם האצבעות כמשל לחיים
07.10.18
חוכמת חיים מול בדיקה מדעית – למה הייתם מקשיבים כדי לקבל החלטות?
27.09.18
ההרצאה השבועית של TED: האם דפוסי החשיבה שלכם פתוחים או סגורים?
26.09.18
המקום שבו תשמעו את הדם זורם בעורקים – האם ניתן לחוות דממה מוחלטת ומה השפעותיה?
25.09.18
השורשים העמוקים של חיי החברה אצל צמחים נחשפים
17.09.18
ספרים – כדאי שיהיו בסביבה, גם אם אין לנו זמן או כוונה לקרוא אותם עד המילה האחרונה
16.09.18
3 מדרגות של משמעות – פילוסופיית היצירה של ג'ים קארי, לו ריד ואנדריי טרקובסקי
13.09.18
ההרצאה השבועית של TED: מעגלי ההשפעה שלנו רחבים משנדמה לנו
12.09.18
מהו מצב ה'סופר-פלואו' של המוח - ומה אפשר ללמוד מספורט אתגרי כדי להגיע אליו
06.09.18
ההרצאה השבועית של TED: חייכו יותר, זה יכול להאריך את חייכם
05.09.18
ממדיטציה ועד מטעי אבוקדו – 3 דברים שאפשר ללמוד על התחדשות ממקורות מפתיעים
04.09.18
סוד השלווה של הים הסוער – מדוע אנו מוצאים נחת רוח מול הגלים הנשברים?