פתק בכותל, מדיטציה ממוקדת או שירת הלל – ישנן דרכים רבות להתפלל. כשמתבוננים מעבר להבדלים ביניהן ומתמקדים במכנה המשותף, נחשפות השפעותיה האוניברסליות של התפילה והדרכים המגוונות שבהן היא מיטיבה עימנו.
תפילה היא מהמנהגים הרוחניים הנפוצים ביותר ברחבי העולם. בין אם זוהי תפילה בעלת נופך דתי שמבקשת לתקשר עם כוח עליון, ובין אם התכנסות פנימה וריכוז בדמות מדיטציה או תרגול חילוני של נוכחות בלתי שיפוטית ברגע (מיינדפולנס) או של הצהרות חיוביות, מיליוני אנשים עוסקים בביטויים השונים של תפילה משחר ההיסטוריה ועד היום.
פילוסופים ותיאולוגים התחבטו מזה דורות בשאלת השפעתן של תפילות מסוגים שונים. עם המהפכה המדעית החלו ניסיונות לחקור אותן באופן אמפירי, כותב מרצה לפסיכולוגיה ד"ר פיל צוקרמן ב-Psychology Today. מ-1807 ועד ימינו נערכו עשרות מחקרים שביקשו לבדוק את יעילות התפילה: ממעקב אחר החלמתם של חולים שהתפללו לשלומם ועד למדיטציות לשלום בניסיון להוריד את שיעורי האלימות באזורים מוכי פשע.
המסקנות משורות המחקרים לא היו עקביות, אלא אף מבלבלות ולעיתים גם סותרות. במקרים מסוימים נראה שהתפילה עזרה, באחרים לא נמצאה עדות להשפעה, ובחלקם אף נצפתה הרעה במצבו של נדבק שהתפללו עבורו. אומנם בקנה מידה מדעי נראה שהניסויים כשלו, אך ייתכן שעצם הניסיון להתיישר לפיו הוא הגורם לכישלונם. המשותף לכל אותם מחקרים הוא שבאף אחד מהם החוקרים לא באמת הצליחו לבודד את התפילה כמשתנה, או לכמת את ההשפעה שלה על מושאי המחקר. הרעיון שניתן למדוד את השפעת התפילה על גורם חיצוני זורק את הדיון החוצה מהמגרש המדעי בחזרה היישר אל המגרש התיאולוגי, מכיוון שהוא למעשה מבקש לבדוק את מידת ההיענות וההשפעה על הכוח שכלפיו מכוונת התפילה.
ואולם, כשמסתכלים על הדיון המדעי בתפילה מזווית שונה, ייתכן מוצא אחר לפלונטר הפילוסופי: בדיקת השפעת התפילה – על המתפלל עצמו. כאן, מתברר, ישנם שלל משתנים מדידים שניתן להגדיר ולכמת היטב גם באמות מידה מחקריות, משינויים במוח ועד ביטויים גנטיים.
הנוירולוגיה של האמונה
כדי לבדוק את השפעותיה של תפילה כדאי להבין יותר מה מגדיר אותה, ואת הקשר בינה לבין תרגולים רוחניים אחרים כמו מדיטציה. ד"ר קריסטינה פוצ'לסקי, מרצה לרפואה ומנהלת המכון לרוחניות ובריאות באוניברסיטת וושינגטון, מסבירה לקריסטן רוג'רס מ-CNN כי בזמן שמדיטציה מתמקדת בהרחקת המחשבות, תפילה כרוכה בעיבוד של מחשבות ואירועים. "תפילה גם מרמזת על הקשר של מערכת יחסים עם כוח עליון, בניגוד למסע עצמאי". יחד עם זאת, "לתפילה ולמדיטציה יש הרבה מן המשותף", מסביר לרוג'רס ראיין ברמר, מרצה לפסיכולוגיה. "שתיהן עשויות להגדיל את הנוכחות ברגע ובכך למנוע דאגנות יתר".
פרופסור אנדרו נויברג, רופא וחוקר מוח מוביל בתחום הנוירוביולוגיה של הדת, מסביר בריאיון לשיילה לאב במגזין Vice כי במוחם של מתפללים מכל הסוגים מתרחשים תהליכי נוירופלסטיקה ייחודיים, שמחווטים את המוח לפעולות קוגניטיביות ורגשיות מסוימות.
"תפילה מנטרלת את פעולת מנגנון 'הילחם או ברח': בזמן איום נתפס, כל תשומת הלב שלנו נתונה לעולם החיצון כהכנה להתמודדות איתו, בעוד שתפילה מכנסת אותה כלפי עצמנו. המיקוד פנימי משרה תחושת רגיעה, רווחה ושלום. התוצאה היא תגובה שלווה יותר לסביבה".
לדבריו, בסריקות מוח של אנשים שמבלים זמן רב בתפילה (לפחות שעה מדי יום) כמו נזירים בודהיסטים או נוצרים אדוקים חברי כנסיות, נמצאה בעת תפילה פעילות מוגברת באונה הקדמית ובמיוחד בקליפת המוח הקדם-מצחית, אזורים שאחראים על ריכוז והיגיון. מנגד, פוחתת הפעילות באונה הקודקודית שאחראית על תפיסות העצמי, הזמן, המרחב ועיבוד גירויים חושיים חיצוניים. במילים אחרות, ככל ששקועים יותר בתפילה, כך מרגישים יותר מכונסים פנימה, העולם החיצון כאילו נעלם, הגבולות שמגדירים את ה"אני" מתמוססים ומתחזקת תחושה של אחדות עם היקום או עם כוח עליון.
תרגולים ממוקדים כמו מדיטציה לטיפוח חמלה או תפילות המבקשות להתמלא בתחושת אהבתו של האל מעוררים רגשות חיוביים חזקים: בזמן התפילה מופעל מנגנון התגמול שבמוח שמפריש דופמין וסרוטונין. אלה משפיעים על המערכת הלימבית, המרכז הרגשי שבמוח, ומייצרים תחושות אופוריות.
נוסף על כך, מסביר נויברג, "התפילה משפיעה על מערכת העצבים האוטונומית שמווסתת את קצב הלב ואת לחץ הדם שלנו, ועוזרת לנו להרגיש את תחושת השלווה הזו, לא רק במוח, אלא בגוף. ביצוע תרגולי מדיטציה או תפילה גורמים לירידות בקצב הלב, בלחץ הדם וברמות הורמוני הלחץ".
כל אלה מעבים את המסלולים העצביים הרלוונטיים במוחם של המתפללים, ומחזקים את הדפוסים והתהליכים הפיזיולוגיים האלו. בזמן שהמוח מתפקד באופן דומה גם בזמן פעולות אחרות כמו קריאה, דיבור וחשיבה, לפי נויברג בזמן תפילה הם אינטנסיביים במיוחד, מה שמיטיב מאוד עם המוח שלנו. לדבריו, הרעיון הוא שככל שאנו משתמשים במוח שלנו יותר, כך הוא מתפקד טוב יותר, ותהליכי הזדקנות ודמנציה מתעכבים. "המוח שלנו והגוף שלנו נועדו לכך שנשתמש בהם, וככל שאנו משתמשים בהם יותר, בדרך כלל, יותר טוב לנו", הוא אומר. "תחשבו על זה כמו אימון כושר גופני. זהו חיזוק כולל של אזורי מוח חשובים, כמו קשב וויסות רגשי, שיכול לעזור לתהליכים קוגניטיביים אחרים, מכיוון שכולם חולקים את אותן רשתות מוחיות".
אשרי המאמין
הקשר ההדוק בין מוח, גוף ונפש מוודא כי התהליכים הנוירולוגיים האלו מתורגמים לשלל תועלות פסיכולוגיות ופיזיולוגיות. לדברי ברמר, האופי הטקסי והמרגיע של תפילות מסייע להשקיט את הנפש המוטרדת ולחזק את תחושת השליטה בחיים, ותחושת החיבור לכוח עליון או לערכים חשובים תורמת להפחתת בדידות, חרדות ופחדים.
רוג'רס מציגה מחקרים שמצאו קשר בין תפילה עבור אדם אחר (חבר בקבוצת המחקר, בן זוג או אדם זר) לבין הפחתה בכעס ותוקפנות ועלייה בסלחנות לאחר פרובוקציה בקרב המתפללים. "ייתכן שהתפילה מסייעת לראות מצבים באור חדש או בפרספקטיבה אחרת", כותבת רוג'רס. הסיבה לכך, לדעת כותבי המחקרים, היא שתפילה מנטרלת את פעולת מנגנון 'הילחם או ברח': בזמן איום נתפס, כל תשומת הלב שלנו נתונה לעולם החיצון כהכנה להתמודדות איתו, בעוד שתפילה מכנסת אותה כלפי עצמנו. המיקוד פנימי משרה תחושת רגיעה, רווחה ושלום. התוצאה היא תגובה שלווה יותר לסביבה, גם לאחר התגרות.
"אחד הדברים שרכשתי לאורך הדרך הוא תחושה בריאה מאוד של כבוד וחמלה כלפי מערכות האמונה של כולם. לכולנו יש מוח מאוד מוגבל, מלא פגמים, שמשקיף על יקום כמעט אינסופי, וכולנו פשוט מנסים להחזיק מעמד הכי טוב שאנחנו יכולים בניסיון להכניס קצת היגיון לכל זה. העובדה שהגענו למסקנות שונות – אחד נוצרי, אחד יהודי, אחד מוסלמי ואחד אתאיסט – מבוססת רק על איך שהמוח שלנו שוחה בעולם".
ד"ר קריסטל פארק, חוקרת ומרצה למדעי הפסיכולוגיה, טוענת בריאיון למגזיןEveryday Health כי למרות הקושי האינהרנטי במדידה ובחקר אמפירי של תפילה, גוף המחקר הקיים מצביע באופן ברור על קשר חיובי בין תפילה ורווחה נפשית. בין הממצאים עלה כי תפילה עשויה לתרום לתחושות חיבור, משמעות, הודיה ונוכחות ברגע חזקות יותר, על כל סגולותיהן לבריאות המנטלית. האופי המעודד של התפילה יכול במקרים מסוימים גם להקל על תסמינים של דיכאון וחרדה.
ואיך כל אלו משפיעים על מצבנו הבריאותי? ריצ'רד שיפמן סוקר ב-Huffpost שורת מחקרים שממצאיהם העלו כי מתפללים נטו לסבול פחות מלחץ דם גבוה, להחלים מהר יותר מניתוחי לב, להציג סימפטומים פחותים או קלים יותר של אסטמה, להיות בעלי מערכת חיסונית חזקה יותר ובאופן כללי להתמודד טוב יותר עם מחלות שונות מאשר קבוצות הביקורת. גם במקרים אלו, קשה לבודד את משתנה התפילה ממשתנים נוספים שייתכן וקשורים בה (למשל אורח חיים רוחני באופן כללי), אך עדיין המתאם קיים. שיפמן מעלה הסבר אפשרי לתופעה מתוך מחקרו של ד"ר הרברט בנסון, מרצה בבית ספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד שחוקר מעל לשלושה עשורים את השפעותיה המרפאות של תפילה. מסקנות המחקר מצביעות על כך שתרגול רוחני יומיומי לאורך זמן מסייע לנטרל גנים שמעוררים דלקות ומזרזים הזדקנות ומוות של תאים. "העובדה שתפילה יכולה להשפיע על ביטוי הגנים שלנו היא עדות מרגשת לאופן שבו התודעה עשויה להשפיע על תפקוד הגוף ברמה הבסיסית ביותר", כותב שיפמן.
אמונות שונות, תפילה אחת
ואכן, מן המחקרים אומנם עולה שמידת וטיב ההשפעה של תפילה עשויים להשתנות ממתרגל למתרגל, אך נראה כי בבסיסה יתרונותיה אוניברסליים. נויברג מסביר כי בין אם תפילה היא רוחנית, דתית או חילונית, המנגנונים שהיא מפעילה במוח דומים, על שלל תועלותיהם. "מה שהכי חשוב", הוא מסביר, "הוא לא אם אתה מתפלל, עושה מדיטציה, שר, חוזר על מנטרות או נכנס לטראנס – אלא שאתה עושה משהו בעל משמעות עבורך".
בשל כך, כותבת לאב, ייתכן שבין הדברים החשובים שחקר התפילה יכול להציע לנו נמצאת היכולת לאחד בין אנשים עם אמונות שונות, מתוך ההבנה שהמוח שלנו מעבד את אותן אמונות בדרכים דומות.
"אחד הדברים שרכשתי לאורך הדרך הוא תחושה בריאה מאוד של כבוד וחמלה כלפי מערכות האמונה של כולם", אומר ניוברג. "לכולנו יש מוח מאוד מוגבל, מלא פגמים, שמשקיף על יקום כמעט אינסופי, וכולנו פשוט מנסים להחזיק מעמד הכי טוב שאנחנו יכולים בניסיון להכניס קצת היגיון לכל זה. עצם היכולת שלנו לצאת מהמיטה כל בבוקר וללכת לעבודה היא מדהימה. העובדה שהגענו למסקנות שונות [לגבי ההיגיון שבו היקום פועל] – אחד נוצרי, אחד יהודי, אחד מוסלמי ואחד אתאיסט – מבוססת רק על איך שהמוח שלנו שוחה בעולם".
תמונת כותרת: Neshama Roash / shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
5 כלים לשלום פנימי ממסורות עתיקות ברחבי העולם
מדוע אנחנו מחזיקים באמונות טפלות – גם אם אנחנו לא ממש מאמינים בהן?
13 ציטוטים על אמונה ורוח מפי דמויות מפורסמות – היסטוריות ובנות זמננו
עוד מרדיו מהות החיים:
