האם אנחנו מסוגלים להכיל תודעה שאינה אנושית – מבלי לאבד את תחושת הזהות שלנו? שאלות על המפגש עם חיים תבוניים חוץ-אנושיים מתגלות לעיתים דווקא כתהיות על זהותנו אנו: על הנפש שלנו, משאלות הלב שלנו ועל הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו – על עצמנו.
השאלה ׳מי עוד נמצא שם׳? עתיקה כנראה כמו האנושות עצמה. מאז ימי קדם נשאו בני האדם את עיניהם לרקיע ותהו על קנקנם של האורות השמימיים. מתרבויות קדומות כמו האבוריג'ינים והאמריקאים הילידים, שראו את האדם משתקף בשמיים, ועד אפיקורוס שדיבר על אינספור עולמות – הרעיון של חיים מעבר לכדור הארץ מלווה את הדמיון האנושי לאורך הדורות.
נדמה שמה שבעבר נחשב למיתוס או לרעיון פילוסופי – הולך והופך כיום לאפשרות מדעית ממשית. לאחרונה דיווחו חוקרים מ-NASA ומאוניברסיטת קיימברידג' על סימנים כימיים מובהקים באטמוספרה של כוכב הלכת K2-18 b – המרמזים על קיומם האפשרי של תהליכים ביולוגיים. הממצאים עוררו הד ציבורי עצום, ובצדק: זו הפעם הראשונה שיש בידי המדע אינדיקציה כה משכנעת לפוטנציאל חיים מעבר לגבולות מערכת השמש שלנו.
אבל ההשלכות של תגלית כזו עשויות להרחיק הרבה מעבר לשאלות ביולוגיות. האם גילוי של אינטליגנציה חוץ־ארצית ישנה את מה שאנחנו חושבים על עצמנו? האם הוא יעורר בנו תחושות איום וחרדה, או שמא ענווה, תקווה – ואולי אפילו הארה? ומה יקרה לאמונות, למוסדות ולנרטיבים שמגדירים את זהותנו האנושית?
כור היתוך תרבותי
גאי פ. הריסון, מחבר בתחום המדע והחשיבה הביקורתית, טוען ב־Psychology Today שגילוי חייזרים יזמן לאנושות התמודדות עם חוסר ודאות תקדימי: מפגש עם ישויות שכנראה יהיו שונות מאיתנו לא רק מבחינה פיזית, אלא גם אולי באופן שבו הן עשויות לחוות את המציאות, את הזמן, את דרכי התקשורת ועוד.
בשל ריבוי המשתנים הבלתי־ידועים, הוא מסביר, אין דרך ממשית לחזות כיצד ישפיע מפגש עם אינטליגנציה חוץ־ארצית על האנושות, ומה יהיו השלכותיו התרבותיות והחברתיות. על כן, לטענתו, ייתכן שבמקרה הזה הדרך הטובה ביותר לחזות את העתיד היא על ידי התבוננות בעבר. הריסון מציע להשוות את המפגש האפשרי עם חוצנים למפגשים ראשונים היסטוריים בין תרבויות שונות כאן על פני כדור הארץ – בין מגלי ארצות לעמים ילידיים, בין מזרח למערב. כל אחד מהמפגשים הללו היה אומנם לעיתים הרסני עבור צד אחד, אך במובנים רבים גם מפרה עבור שני הצדדים.
התרבות המערבית, למשל, שאבה רבות מהמפגש עם תרבויות המזרח: מהשימוש בנייר ובמצפן ועד אימוץ הספרות הערבית והרעיונות של קונפוציוס ובודהה. "העולם המערבי עוצב באמצעות מגעים חוצי־תרבות, גם אם הוא אינו נוהג להודות בכך", כותב הריסון. מנגד, לא פעם הרוויחו התרבויות המקומיות גישה לטכנולוגיות חדשות, לרפואה מודרנית ולמערכות חינוך.
בהקשר הזה, מפגש עם תרבות חייזרית תבונית עשוי להיתפס לא כסוף עידן – אלא כנקודת פתיחה חדשה. ״בהתחשב בניסיון שלנו על פני כדור הארץ, אפשר לצפות שמפגש ראשון יהפוך לכור היתוך של רעיונות שיעצבו את עתידנו״, אומר הריסון. לא רק בתחומי המדע והטכנולוגיה – אלא גם של זהויות, השקפות עולם ואפילו ערכים.
שינוי הפרדיגמה הדתית או שעת מבחן לאמונה?
אחת הזירות הרגישות ביותר שבהן עשוי גילוי כזה להכות היא הדת. לפי ברנדון אמברוסינו ב-BBC Future, כבר היום פילוסופים ותיאולוגים בענף הגות חדש – ׳אסטרו־תיאולוגיה׳ – שואלים כיצד הדתות יגיבו לידיעה שאנחנו לא לבד. האם יהיה בכך איום על המסורת? על ההיררכיה? על הנרטיב?
את המורכבות הזו ממחיש אמבורסינו באירוניה תוך ציטוט מסיפור בדיוני שבו יהודים בכוכב נוגה מתלבטים אם חייזרים יכולים להצטרף לעם היהודי. אחד הרבנים פותר זאת באמירה ש״יש יהודים – ויש יהודים. והחייזרים שייכים לקבוצה השנייה״.
מאחורי ההומור מסתתרת שאלה רחבה יותר: האם מערכות האמונה הדתיות ערוכות להתמודד עם רעיון של תודעה תבונית שאינה אנושית?
לדברי אמברוסינו, התגובות נעות בין שני קטבים: מצד אחד, תחזיות שלפיהן הדתות יתמוטטו נוכח ההבנה שהאדם אינו יצור חד-פעמי – במיוחד דתות המושתתות על סיפור בריאה ייחודי, כמו הנצרות והאסלאם. מצד שני, הוא מצטט תיאולוגים כמו פרופסור טד פיטרס שמאמינים שהדתות יסתגלו לשינוי בעזרת פרשנויות ואדפטציות – כפי שעשו מול קופרניקוס או דרווין. כך למשל ניתן לראות בקיומם של יצורים שונים ביקום כחלק מהתוכנית האלוהית. לפי גישה כזאת, אומר פיטרס, גילוי חיים תבוניים אחרים "לא יפגע באהבתו של אלוהים לחיים שעל פני כדור הארץ, בדיוק כפי שאהבת הורה לילד אחד אינה נפגעת משום שלילד הזה יש אחים ואחיות".
אמברוסינו מחזק זאת בעזרת הטענה התלמודית שלפיה ״אלוהים משוטט בין 18,000 עולמות״, ומציע שהאמונה באל אינה מחייבת בהכרח מרכזיות ארצית – כי אם פתוחה לקיום מגוון רחב של תודעות ותצורות חיים ברחבי היקום.
האסטרופיזיקאי ניל דגראס טייסון מסביר מדוע לדעתו הפחד מחייזרים נובע מהפחד של האנושות מעצמה.
מזרות רדיקלית לאינטימיות קוסמית
מעבר לשאלות של חברה ותרבות, לדעת חלק מהחוקרים נראה שעצם המפגש עם אינטליגנציה חוץ־ארצית נוגע במשהו עמוק עוד יותר בפסיכולוגיה האנושית.
במאמר ל־Big Think מציע דירק שולצה־מקוך, פרופסור לאסטרוביולוגיה, לחפש את התשובה לשאלת ״היום שאחרי״ במקום אחר: מחקרים עדכניים במדעי ההתנהגות שבוחנים את תופעת ה"אחרות". מדובר במרכיב מוכר בפסיכולוגיה החברתית – חיווט ביולוגי שמוביל לנטייה לזהות את הזר והלא־מוכר כמסוכן. זהו מנגנון הישרדותי שבחיים המודרניים מתורגם לא אחת לגזענות, לבדלנות ולפחד מפני מהגרים או תרבויות זרות. כשמדובר באינטראקציה עם מיני בעלי חיים אחרים, האפקט עמוק אפילו יותר. לפי שולצה־מקוך מחקרים מראים שככל שבעל חיים שונה מאיתנו אבולוציונית, כך גדלה הרתיעה ממנו. חרקים כמו תיקנים למשל, נוטים להתמקם גבוה בדירוג הפחד/גועל מצד בני אדם, לעומת יונקים כמו ארנבים, שממוקמים בקצה השני.
אם מפגש עם אדם מתרבות שונה או עם בעל חיים די בו כדי לערער את תחושת הזהות שלנו, תוהה שולצה־מקוך, מה יקרה כאשר ניתקל בזרות רדיקלית? חייזרים הם הרי ה״אחר״ האולטימטיבי: ישות שאינה מהעולם הזה, ושונה מאיתנו באופן מוחלט בכל מובן, או לפחות ככה אנו מדמיינים אותה.
מפגש כזה עלול לעורר תחושות קשות כמו פחד, רתיעה, ואף דחייה קיצונית של ה"אחר", שתוביל לעוינות או להכחשה. הפתרון האפשרי, מציע שולצה־מקוך, הוא הכנה נפשית ותרבותית מבעוד מועד – חינוך לתפיסת "אחרות" מרחיבה ותרגול אמפתי כלפי מה שמעבר למוכר.
אולם הפסיכולוגיה האנושית מורכבת, והפוטנציאל לריחוק ורתיעה הוא רק חלק מהתמונה. חוקרים אחרים מביטים באותו מפגש דרך עדשה שונה לגמרי: לא כאיום על הנפש האנושית – אלא כהזדמנות לריפוי של פצעים פסיכולוגיים קיומיים.
קרל סייגן, אסטרונום, אסטרופיזיקאי, אסטרוביולוג וסופר מדע פופולרי ומדע בדיוני, היה מהתומכים הנלהבים בחיפוש אחר חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ. הוא ראה בכך לא רק שאיפה מדעית, אלא גם מסע פילוסופי עמוק להבנת מקומה של האנושות ביקום.
לדבריו, אחת החוויות האנושיות העמוקות ביותר היא הבדידות הקיומית – התחושה שאנחנו נולדים לבד, מתים לבד, ואולי חיים לבד כל חיינו. בהקשר זה, הוא ראה בחיפוש אחר חיים תבוניים ביטוי לכמיהה להשתייכות, לחיבור, לקשר, לקרבה שיפיגו את הבדידות הקוסמית.
יש שרואים בסרט Contact, שמבוסס על ספרו של סייגן, את התגלמות השקפת עולמו. בסרט, מדענית בגילומה של ג׳ודי פוסטר מאתרת אותות מהחלל החיצון ויוצאת לפגוש את מי ששלח אותם. בסצנת המפגש אומרת הישות החוצנית: ״אתם מין מעניין, בני האדם. אתם מסוגלים לחלום חלומות יפים כל כך, אבל גם ליצור סיוטים איומים. אתם מרגישים כה אבודים, כה מנותקים, כה לבד – אבל אתם לא לבד. לאורך כל החיפושים שלנו ביקום, מצאנו רק דבר אחד שהופך את הריקנות לנסבלת – אחד את השני״.
עבור סייגן, המפגש עם הזר המוחלט עשוי להפוך לרגע של אינטימיות קוסמית, שבו טמונה הידיעה שאנחנו לא לבד תרפא את תחושת הבידוד של האנושות ביקום.
להביט החוצה כדי לראות פנימה
אם סייגן ראה במפגש עם חיים תבוניים כחיבור אפשרי עם משהו שמעבר לנו – הרי שחוקרים אחרים מציעים כי מפגש כזה עשוי לחזק דווקא את החיבור בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין כדור הארץ.
״אפקט מבט-העל״ מתאר תופעה שעל אודותיה דיווחו אסטרונאוטים שהביטו על כדור הארץ מבחוץ. הם תיארו תחושת יראה ואחדות עם האנושות, לצד חמלה ומודעות לעדינות השבריריות של קיומה. האסטרוביולוג גראהם לאו מציע כי גילוי חיים מחוץ לכדור הארץ עשוי לעורר תחושות דומות, באפקט שהוא מכנה ״פאנזואי״ (בלטינית: פאן – כל, זואי – חיים).
האפקט עשוי להעביר את האנושות טרנספורמציה באמצעות חוויות של פליאה ויראת כבוד – שיובילו אותה לראות את עצמה באור חדש: רחום ומכיל יותר. לדבריו, כמו אפקט מבט העל, גם האפקט הפאנזואי מציע לנו מראה קוסמית – שדרכה נוכל להביט פנימה, ולהבין מחדש את מקומנו ביקום.
לאו מסביר שעצם המחשבה על הרעיון שישנם עוד חיים תבוניים מזמינה הרהור במגוון התנאים שיכולים לאפשר חיים – ובאותה נשימה להבין כמה מקרי ונדיר יכול היה להיות הסיפור של כדור הארץ עצמו. למרות התנאים הקשים, הוא כותב, החיים בכל זאת מצאו את הדרך להתקיים. מחשבות כאלה עשויות לשמש תזכורת לאחריות של האנושות כלפי החיים שעל פני כדור הארץ. לראייתו, זהו לא רק עיסוק במדע או עתידנות – ״אלא גם קריאה פנימית להיות שומרי עולם טובים יותר ובני אדם רחומים יותר״.
״כשאני מרגיש את האפקט הפאנזואי, אני מתחיל לדמיין עתיד מלא תקווה – שבו החיפוש אחר חייזרים יוביל אותנו לאחדות, והפליאה המשותפת תעודד אותנו לדאוג זה לזה ולכדור הארץ שלנו. בין אם נפגוש חיים תבוניים אי פעם ובין אם לא – עצם החיפוש עשוי לשנות אותנו לטובה״.
תמונת כותרת: Ben Wicks on Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
אזרחים כבר החלו לטוס לחלל – כך זה משפיע על הפסיכולוגיה שלהם
הביטו לכוכבים – המסרים המאחדים של קרל סייגן לאנושות ממשיכים להדהד בחלל ובזמן
מדענית של נאס"א: חלקיקי יקום עתיקים חיים בתוכנו וזורמים בעורקינו
עוד מרדיו מהות החיים:
