כיצד תחושת המגע בנויה במוח, מדוע החוש הראשון שנוצר אצלנו הוא האחרון שנרשם בסדר החשיבות, מה השפעתו על החוויה האנושית וגם – האם הוא יכול ללמד אותנו משהו חדש על גברים ונשים?

באחד הימים בשנת 1887, בעיירה טסקמביה שבאלבמה, ביקשה ילדה בת שבע ממורתה כוס מים. לכאורה, בקשה יומיומית, כמעט בנאלית. אלא שהילדה לא הייתה ילדה רגילה, והמילים לא היו מילים רגילות. זו הייתה הלן קלר, והיו אלה המילים הראשונות שלה.

קלר נולדה לקפטן ארתור ה’ קלר ולקת’רין אדמס קלר. בהיותה בת שנה ושבעה חודשים חלתה בדלקת קרום המוח שפגעה בחושי הראייה והשמיעה שלה. השילוב של עיוורון וחירשות לא רק מנע ממנה תקשורת, אלא חסם כמעט לחלוטין את האפשרות לרכוש שפה. ילדותה המוקדמת התנהלה בכאוס מתוך הקושי להתמצא בסביבה, ותסכול ממושך שנבע מאי יכולתה לתקשר את צרכיה ורצונותיה. החסכים שלה התבטאו בהתפרצויות זעם ובהתנהגות שנראתה פראית וחסרת שליטה. אבל כל זה עמד להשתנות.

בהיותה בת שש, הוריה פנו למכון פרקינס לעיוורים בבוסטון. משם נשלחה אליהם אן סאליבן, צעירה בת 21, לקוית ראייה בעצמה, ונטולת ניסיון הוראה פורמלי, אך עם הבנה אינטואיטיבית עמוקה: כשאין ראייה ושמיעה, נדרש כלי אחר שישמש ללימוד השפה.

סאליבן ביססה את תהליך רכישת השפה של קלר על חוש המישוש. כל אות בשפת החירשים סומנה בתנועה ייחודית על כף ידה של הילדה. בתחילה, הסימנים היו חסרי משמעות עבורה, אבל נקודת המפנה המרגשת הגיעה ביום שבו הבליח במוחה של המורה רעיון יצירתי. היא לקחה אותה למשאבת המים בחוץ, והניחה את ידה של הילדה תחת זרם המים. כשהמים זרמו על ידה אחת, סאליבן סימנה באצבעותיה, בכף ידה השנייה של הלן, את המילה 'w-a-t-e-r'. תחילה לאט, אחר כך במהירות. היא חזרה על כך שוב ושוב עד שהלן הבינה שהתנועות המסוימות שמורתה עשתה בכף ידה סימלו למעשה את המושג 'מים'. ההתרגשות הייתה עצומה כל כך, שכבר באותו יום למדה 30 מילים חדשות, ובהדרגה, את השפה האנגלית כולה.

האם ההיררכיה של חמשת החושים נדרשת לעדכון?

חוש המישוש שימש את הלן קלר לכל אורך חייה, גם כשלמדה כתב ברייל ויכלה לראשונה לקרוא ולכתוב. הוא הציל אותה מחיים של בדידות ללא תכלית, ואפשר לה לחצות את מגבלות הנכות, ללמוד באוניברסיטה ולטפח קריירה בכתיבה.

ואולם, הסיפור שלה מציג פן אחד של חוש המישוש, בזמן שחשיבותו רחבה בהרבה מתחום התקשורת. אריסטו היה הראשון שהגדיר באופן שיטתי את חמשת החושים, ואף קבע להם סדר היררכי. בראש ניצבו הראייה והשמיעה, שהוא כינה חושים 'נעלים', המספקים מידע ממרחק ומאפשרים לאדם להתמצא בעולם. הריח הוגדר כחוש ביניים, ואילו הטעם והמישוש שובצו במקומות האחרונים כחושים המחייבים מגע קרוב וישיר עם הגוף. הסדר הזה התקבע במשך מאות שנים, והשפיע על האופן שבו תפסנו את חשיבות החושים השונים, למעשה עד היום.

אך מחקרים מהעשורים האחרונים הגיעו לממצאים שמציבים סימן שאלה מעל התפיסה המקובלת. כך למשל, התגלה שמישוש הוא החוש הראשון שמתפתח ברחם, וההערכה היא שארבעת החושים האחרים התפתחו בעקבותיו. לכן חוקרים רבים רואים אותו כחוש החשוב ביותר להתפתחות האדם – 'אבי כל החושים' – ביניהם האנתרופולוג האמריקאי אשלי מונטגיו, שספריו ועבודתו זכו לפרסום רב.

"מישוש הוא החוש הראשון שמתפתח ברחם, וההערכה היא שארבעת החושים האחרים התפתחו בעקבותיו. לכן חוקרים רבים רואים אותו כחוש החשוב ביותר להתפתחות האדם – 'אבי כל החושים'".

המגע מספק לנו ערוץ תקשורת נוסף וממלא תפקיד חשוב בניהול הרווחה הרגשית שלנו. כך למשל העור, האיבר הגדול בגופנו, משמש  כמערכת חישה מורכבת, רצופה קולטנים המעבירים למוח מידע על לחץ, חום, כאב, תנועה ומיקום.

ד"ר סנדרה בלומנראת' מסביר ב-BrainFacts כי מידע סומטוסנסורי מהעור בכל רחבי הגוף מתפשט אל קליפת המוח ויוצר שם מפה טופוגרפית, שמאפשרת לנו לזהות את המאפיינים של מה שאנו חשים: הצורה, המרקם, הטמפרטורה וכדומה.

המשמעות של כך היא שחוש המישוש עוזר לנו להגדיר את גבולות העצמי, אבל חלק מהמידע החשוב לגביו מגיע דווקא מהמקום שבו הגבולות הללו מופרים, וזה קורה במגע אינטימי.

חוש המישוש מקטין את המרחק בין 'מאדים' ו'נוגה'

בספרו א־ב של אהבה כתב יורם טהרלב את השיר בלי ידיים: "כשאומרים בלי ידיים, לא יודע מה לחשוב. איך אפשר בלי ידיים לאהוב? אהבה בלי ידיים – זה כמו ללעוס ללא שיניים, כמו לראות ללא עיניים, להריח בלי האף […]".

השיר נכתב בהלצה, אך נוגע בשאלה רצינית: כמה השפעה יש למגע על מערכת יחסים רומנטית? מחקרים בתחום הפסיכולוגיה של היחסים מצביעים על כך שמגע של חיבה – חיבוקים, החזקת ידיים, נשיקות ומגע עור לעור – הוא רכיב מרכזי וחיוני באיכות הקשר. מעבר לכך שהוא תורם לשביעות רצון כללית ממערכת היחסים הרומנטית, יש לו גם תרומה בלתי מעורערת לשביעות הרצון מהגוף – במקרה של נשים.

מעבר לתחושה הפיזית, למגע רומנטי יש משמעויות של ביטחון, זהות וקבלה עצמית. צילום: Richard Stachmann on Unsplash

המטרה של מי שהובילה מחקר בנושא, ג'סיקה ט. קמפבל, היה לנסות למצוא דרכים שיעזרו להעלות את שביעות הרצון של נשים מגופן, ולהתגבר על ההשלכות השליליות של אי השלמה: קשיים בבריאות הנפש, בריאות גופנית ירודה ועוד.

במחקר שערכה עם עמיתיה, הם ניסו להבין כיצד מגע משפיע על האופן שבו נשים חוות את גופן ואת הקשר הזוגי. הם סקרו נשים הנמצאות במערכות יחסים מחייבות, ומצאו כי תדירות גבוהה יותר של מגע חיבה נקשרה לשביעות רצון גבוהה יותר מהקשר, לסיפוק מיני, ולתחושת קבלה גופנית. במילים אחרות: המגע לא רק מחזק את הקשר – הוא מתווך את האופן שבו האישה חווה את עצמה בתוכו. ועם זאת, יש לזכור, כי מערכת יחסים זוגית היא, איך לומר, זוגית. ולכן לא ניתן להתעלם מהשאלה – מה משמעות המגע הגופני עבור הגברים?

למרות שהתשובה לשאלה זו מגיעה בחלקה מארגון אקווימונדו לקידום שוויון מגדרי, יש בה הרבה יותר מאשר 'שוויון הזדמנויות'. אולי היא אפילו עשויה לקצר את המרחק התפיסתי בנושא מגע שהתהווה בין 'אנשי מאדים' ו'נשות נוגה' – כפי שהגדיר הסופר ג'ון גריי, גברים ונשים לכאורה יצורים מכוכבי לכת נפרדים – כשהיא שופכת אור חדש על התחושה הנשית הרווחת, שגברים שמפגינים 'חתירה למגע' הם כנראה נצלנים שלא מעוניינים בקשר רציני.

"המגע לא רק מחזק את הקשר – הוא מתווך את האופן שבו האישה חווה את עצמה בתוכו".

התשובה אם כך, נעוצה במונח הרפואי 'רעב למגע' (Touch starvation) המבטא מצוקה אמיתית הנובעת מהיעדר מגע פיזי. תופעה זו ניכרת בעיקר בקרב גברים, כיוון שנשים פחות נתקלות בסירוב למגע, ועלולה לגרום אצלם לשורה של בעיות בריאותיות משמעותיות, החל מחרדה ודיכאון, דרך מחלות לב וכלי דם, דמנציה ושבץ, ועד למוות בטרם עת. מכון אקווימונדו, שזיהה מגמות של ניתוק חברתי פיזי כתוצאה מעליית השימוש ברשתות החברתיות, סקר מאות גברים בארצות הברית, מצא ש-40% מהם דיווחו על תסמיני דיכאון, ו-44% דיווחו על מחשבות אובדניות.

חוקרים תולים זאת בעובדה שבני אדם מחווטים באופן טבעי להשתוקק לקרבה גופנית, וכי מגע משחרר אוקסיטוצין, הורמון הקשור לאמון, רוגע וחיבור, ואחד מ'הורמוני האושר'. ד"ר ויווק מרת'י, שכיהן כראש שירותי בריאות הציבור של ארה"ב, אף הזהיר מפני 'מגפת הבדידות הגברית', שעשויה להסביר חלק מהפער בשיעורי ההתאבדות בין גברים לנשים.

חוסר מגע, אם כך, עלול ליצור השלכות נפשיות קשות. ככל שמבינים זאת, מתבהרת התמונה לגבי הצרכים הגופניים של הגברים והמרחק התפיסתי המגדרי עשוי להתקצר. אבל ישנם מצבים שבהם חוסר המגע אינו הבעיה, אלא חוסר האפשרות להרגיש. ליתר דיוק, יש רק מצב אחד כזה בעולם.

מה קורה כשאין אפשרות למשש ולהרגיש?

קים סטנגר, עורכת דין מאוהיו, היא האדם היחיד בעולם הידוע כחסר חוש מישוש לחלוטין. היא נולדה עם נוירופתיה חושית מלאה, מצב נדיר שבו העצבים האחראים על תחושת מגע, כאב וטמפרטורה אינם מעבירים מידע. סטנגר אינה חשה פציעות, חום או קור, אך חייה אינם חסרי רגש.

בפברואר 2023, התראיינה סטנגר לראשונה בטלוויזיה, וסיפרה לסוזן לה מיניוט מ-CBS 2 על המצב שממנו היא סובלת מאז היוולדה. היא גם שיתפה בקשר החזק שנוצר בינה ובין פגי מייסון, חוקרת מוח מאוניברסיטת שיקגו, אשר משנת 2017 חוקרת את מערכת העצבים הייחודית שלה.

מייסון ושותפיה למחקר מצאו שאכן סטנגר אינה יכולה לחוש שום דבר פיזי על עורה, אך יתר חושיה לעומת זאת, פועלים היטב. בנוסף, הם מצאו שלמרות היעדר יכולת המישוש היא לא מציגה סימני טראומה רגשית, והחיבור שלה עם הוריה בריא וחזק כבר מילדותה. המידע הזה מאפשר לראשונה לבחון מחדש איזה תפקיד בדיוק משחק המידע הסנסורי מהעור בהתפתחות רגשית: האם די בידיעה שנוגעים בנו מתוך קרבה כדי לחזק מערכות יחסים, ואילו התחושה הגופנית משנית?

"קים סטנגר, עורכת דין מאוהיו, היא האדם היחיד בעולם הידוע כחסר חוש מישוש לחלוטין. היא נולדה עם נוירופתיה חושית מלאה, מצב נדיר שבו העצבים האחראים על תחושת מגע, כאב וטמפרטורה אינם מעבירים מידע. סטנגר אינה חשה פציעות, חום או קור, אך חייה אינם חסרי רגש".

מכיוון שמדובר בתסמונת נדירה, בינתיים הדעה הרווחת בקרב העוסקים בתחום היא שמגע הוא מסלול בסיסי וחיוני להתפתחות רגשית בריאה כמו גם להתפתחות המוח, ויסות לחצים ויצירת קשרים בטוחים, כשחסך במגע עלול לייצר ליקויים בריאותיים. עוצמתם של חוש המישוש ויכולת המגע מקבלים ביטוי גם כשהם האמצעי העיקרי לביסוס תחושות הביטחון וחיבור מינקות ועד בגרות.

לאורך כל חיינו אנו נסמכים על מגע כדי להרגיש, להבין, ללמוד ולדעת. העור שלנו עצמו אינו גבול סטרילי, אלא איבר שמסייע לנו למקם את עצמנו ביחס לעולם. הוא מתווך קרבה ומרחק, ומאפשר לנו לדעת מי אנחנו ומהי הסביבה, או האחר שנמצא מולנו. בניגוד לראייה ולשמיעה שיכולות לפעול ממרחק, מגע דורש נוכחות ואינו מאפשר לנו להיעלם. וכשחושבים על כך יותר לעומק, קשה לדמיין חיים שבהם לעולם לא נרגיש חיבוק חם, ליטוף, או נשיקה. כל שכן מגע מיני אשר נוכח כחיוני לבריאות הנפשית שלנו.

בעולם שבו יותר ויותר חוויות מתווכות דרך מסכים, מתחדדת עוד יותר שאלת חשיבותם של מישוש ומגע: מה אנחנו מאבדים כשאנו מצמצמים אותם בחיינו? בבסיס כל התועלות של החוש הזה נמצא החיבור הישיר שלנו למציאות. חשבו על קליטת אינטרנט בוויי-פיי לעומת בחיבור כבל. ככל שהטכנולוגיות הווירטואליות מתפתחות, כך המישוש עשוי להוות לנו עוגן – אמצעי שדרכו אנו לומדים לזהות מה אמיתי.

תמונת כותרת: Antonio Guillem / shutterstock

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

עושה זאת כמו אף אחד אחר – המידע המפתיע שחוש הריח מגלה לנו בלי שנשים לב

האם העיניים הן באמת חלון אל הנפש? מחקרים מדעיים בדקו מה הן מגלות

לשמוע צבעים ולראות טעמים – כיצד פועל המוח כשמתמוססים הגבולות בין החושים

עוד מרדיו מהות החיים:

דליק ווליניץ וד"ר שמעון אזולאי משוחחים עם ד"ר שרה חגבי-פרידמן, אודיולוגית קלינית