הנחת היסוד היא שפעולה לטובת אדם אחר תתרום לו ותביא לרווחתו. ואולם, מקרים רבים המחישו לאורך ההיסטוריה כיצד כוונות טובות הובילו לפגיעה באנשים. באיזו נקודה הרצון המוסרי שלנו עלול להתהפך לתוצאה שלילית?
באחד הימים בשלהי המאה התשע עשרה בבית ספר עתיק בעיר ראג'קוט שבהודו, ישבו תלמידים בכיסאותיהם ולמדו אנגלית כסדרם כשלפתע נכנס מפקח בית הספר לכיתה. ברצונו להרשים את המפקח, העביר המורה לאנגלית מבחן בנוכחותו. בתוך כך הבחין כי אחד הנערים מתקשה באיות מילה מסוימת. הוא קרב אל הנער ועודד אותו בשקט להציץ בדף של התלמיד לידו, אך להפתעתו הנער סירב לעשות זאת, ואף הגיב בתדהמה לכך שמורו ומחנכו, שאמור לדאוג למהימנותם ולאופיים של תלמידיו, מעודד אותו לרמות.
אירוע זה ביטא את אחד הסממנים הראשונים באופיו הייחודי וחתירתו למוסר של הנער, אשר לימים יכונה מהאטמה גנדי, ייזכר כמנהיגה הפוליטי המפורסם ביותר של הודו וזה שהביא לעצמאותה, ויוכר בעולם כולו כסמל ההתנגדות הלא-אלימה לרשע, והשראה לאינספור תנועות לזכויות האדם.
חתירתו לשלום המשיכה ודבקה בגנדי בכל שארית חייו. זה בא לידי ביטוי בעוצמה כשהתנגד באופן פעיל לחלוקתה של מדינת הודו לשתיים: הודו, ופקיסטן, מתוך תפיסתו שהדבר יביא לעוינות כלפי המוסלמים ולא לשלום ואחווה. שאיפתו לטוב ומניעת אלימות עמדו בבסיס דרישתו מהממשל ההודי לעמוד בהסכם המדיני ולהעביר נכסים וכספים לפקיסטן, בזמן שמוסלמים פגעו בהינדים בגבול. אבל לא כולם ראו זאת עין בעין. וכך, באירוניה צורמת, נרצח סמל אי-האלימות גנדי בידי חבר הארגון הלאומני ההינדואי בשלוש יריות מטווח קצר.
יריעת ההיסטוריה הרחבה אינה נמתחת לכיוון הצדק באופן ליניארי ועקבי. החתירה לטוב, לשלום ומוסר גבתה את חייהם של מוביליה הגדולים, שברוב המוחלט של המקרים נרצחו על בסיס אידיאולוגי בידי אנשים שהתנגדו לפעולותיהם, כיוון שהתנגשו עם עקרונותיהם המוסריים. כך היה עם ההתנקשויות במרטין לותר קינג, ג'ון קנדי, יצחק רבין וכן במקרים מהשנים האחרונות כמו ניסיונות החיסול של דונלד טראמפ ורצח צ'רלי קירק.
מה שכל הדמויות הללו תפסו כחתירה לטוב, היה בעיני רוצחיהם רע. ומה אם בקרבנו נתפס כרוע – רצח – ובעיני המתנקשים היה חתירה לטוב. אז איך שופטים את המגמה? האם בסיכומו של דבר מפעל חייו של גנדי מאופיין בטוב, או בטרגדיה? ומה לגבי היתר?
האם יש אמת אוניברסלית של 'טוב'?
כלל המקרים הללו, מעבר לטרגיות המובהקת שבהם ולעובדה שרצח הוא מעשה פסול בכל מקרה, מחדדים את האלמנט הסובייקטיבי של חתירה לטוב. גישה פילוסופית רווחת התומכת בהשקפה זו מכונה רלטיביזם מוסרי, ולפיה ערכים מוסריים אינם משקפים אמת מוחלטת או אוניברסלית, אלא תלוית אדם, מקום, זמן, תרבות ועוד. התזה העומדת בבסיס הגישה היא שתרבויות שונות מציגות לעיתים קרובות ערכים מוסריים שונים באופן קיצוני. היא מכתיבה שעלינו להימנע משיפוטים מוסריים על אמונות ומנהגים האופייניים לתרבויות אחרות משלנו, ומבטלת אפשרות שישנם ערכים מוסריים אוניברסליים המשותפים לכל חברה אנושית.
אז מה זה אומר בעצם? האם עלינו לקבל בהבנה רצח של בני אדם כחלק מפולחני קורבן פגניים בתרבויות שבטיות? האם עלינו להשלים עם השחתת איברי מין נשיים כחלק מטקס מילת נשים? שאלות דומות הטרידו ככל הנראה את מוחם של מבקרי הגישה, הטוענים כי ללא ספק ישנן נורמות מוסריות אוניברסליות, ולא ניתן להסכים עם גישה הקובעת ש'הכול מותר' בהנחה שזה מקובל על בני חברה מסוימת.
אבל גם פעולות הנעשות במסגרת ערכי המוסר האוניברסליים, במטרה להיטיב עם חייהם של בני אדם, עלולות להזיק להם בסופו של דבר.
זה מה שקרה לסיילה, חקלאית קשת-יום מקמבודיה.
באחד הימים נקראו תושבי הכפר העניים, סיילה ביניהם, אל חצרו של ראש הכפר בקמבודיה, שם המתינו לנציגים מהארגון ההומניטרי הבינלאומי – Concern Worldwide – שהפעיל תוכנית הלוואות בקמבודיה במטרה לצמצם את העוני.
דילמת הדגים של ארגוני סיוע – לחלק בחינם או ללמד לדוג? צילום: Yunus Tuğ on Unsplash
הנציגים דיברו איתם על תקווה חדשה: הלוואות שיאפשרו להם להקים עסקים ולפרנס את משפחותיהם. "הם התעניינו בחיינו ורצו לעזור לנו", מצוטטת סיילה ב-pioneerspost. "לא היינו צריכים ערבות, רק אחריות הדדית בקבוצה". אך מאחורי ההבטחות האופטימיות התברר שהדרך לכסף לא פשוטה: ראשית נדרשו החברים להפקיד את חסכונותיהם ב"קופסה מיוחדת" בביתו של הצ'יף – תנאי מוקדם לקבלת ההלוואה. "לא הבנתי איך הם מבקשים ממני לחסוך כשאני נאבקת להאכיל את ילדיי", היא מספרת, "אבל עשיתי כל מאמץ".
לאחר שיצאה מגדרה הצליחה סיילה לעמוד בתנאים, אך ההלוואה התעכבה ולא הגיעה בזמן לעונת החקלאות. סיילה החליטה לקחת את ההלוואה בכל זאת, ולפתוח בעזרתה עסק קטן לתפירה, אבל בנה חלה והיא נאלצה להשתמש בכסף לתרופות. כשביקשה להחזיר את ההלוואה היא פנתה לצ'יף לקבל את חסכונותיה, וגילתה שהכסף איננו. "הצי'ף השתמש בכסף שלנו, והאחראי מהארגון אמר שאין מה לעשות". סיילה נותרה חסרת כל. סיפורה, שתועד בידי אנטון סימנוביץ וקתרין נוטס בספרם The Business of Doing Good, ממחיש כיצד גם יוזמות צדקה שנולדו מכוונות טובות ונוהלו בידי ארגונים בינלאומיים מסודרים עלולות להחריף את מצוקתן של הקהילות שהן מבקשות להציל.
מדינות המערב מעניקות סיוע כלכלי למדינות עניות, כגון אפריקה, במסגרת מדיניות הומניטרית. אבל מבקרים רבים באפריקה טוענים שהתלות בסיוע חוץ פוגעת בכלכלה המקומית – השגת ביגוד, מזון ותרופות ממקור חוץ, בחינם, גורמת לקריסה של יצרנים מקומיים ומחלישה מוטיבציה ליזמות וחדשנות מקומית.
כשעשיית טוב למען מישהו אחר פוגעת בך
לצד גישת המוסריות היחסית ובעיית הכוונות הטובות, קיימת תסבוכת נוספת בניסיון להיות מוסריים. ב־2013, במחוז גואנגדונג שבצפון סין, הבחין רוכב האופנוע וו וויקינג באדם מבוגר קורס בצד הדרך. וויקינג לא חשב פעמיים, עצר את אופנוע בצד ומיהר לעזור לו לקום. לתדהמתו הקשיש החל לצעוק עליו: "אתה זה שפגעת בי. אתה עשית לי את זה, ואתה צריך להיות אחראי".
המום מתגובתו, החליט וויקינג לסיים את הסיפור ולקח את האיש לבית החולים, לבדיקה על חשבונו. הוא קיווה שבכך הסיפור ההזוי יסתיים, אבל לבני משפחתו של הקשיש שהמתינו לו שם היה רעיון אחר. הם מנעו ממנו לעזוב ואילצו אותו לשלם להם 450 דולר אמריקאי לבדיקה נוספת. לפני שהלך הם אמרו לו בחריפות כי מעתה והלאה יהיה עליו לשלם את כל ההוצאות הרפואיות של הקשיש.
וויקינג הצליח להוכיח באמצעות בדיקה משטרתית שאופנועו לא פגע באיש, אולם בני המשפחה לא ויתרו. הם טענו שגם אם לא התרחשה תאונה פיזית, עצירת האופנוע הבהילה אותו וגרמה לו ליפול, ומתוך כך מצבו הבריאותי התדרדר. לצערו הרב, המעשה הטוב שעשה עלה לו בכסף, ובהמשך גם בחייו. כשקיבל דרישה לפיצוי בסך 200,000 דולר, זה כבר היה עבורו יותר מדי והוא נטל את חייו.
"לשאלה מהו מעשה טוב אין תשובה אחידה. אליה מצטרפות שאלות נוספות על מוסר וצדק, כמו: האם מידה מסוימת של אכזריות היא מוצדקת כשהמטרה נעלה? האם השקפה מוסרית מנוגדת היא רעה? האם אנו בכלל אחראים להתפתחות המוסרית של אחרים? שאלות אלו קשות למענה, ולרוב מותירות אותנו בתחושה של חוסר ודאות באשר למקומנו ב'טבלת המוסר'".
סיפורו הטרגי של וויקינג מתאר ניצול ציני, קר ואכזרי של מעשה טוב. הוא מוסיף נדבך של מורכבות לשיפוט שלנו כלפי טיבם של מעשים: לא רק האם החיוביות של מעשה נמדדת על פי הכוונה או על פי התוצאה, אלא גם מה הגבול בין מוסריות ונאיביות?
לכאורה שאלות המוסר הללו עוסקות בנושאים גדולים, אבל הן רלוונטיות מאוד גם לחיי היום-יום שלנו. אנו נתקלים בהתנגשויות כאלה חדשות לבקרים: אב שדורש מבנו לשבת וללמוד במשך שעות למען שיפור ציוניו, עשוי להיות בטוח שהוא עושה טוב לעתיד הילד, אבל למעשה עלול לפגוע בעצמאותו וברווחתו הנפשית.
לשאלה מהו מעשה טוב אין תשובה אחידה. אליה מצטרפות שאלות נוספות על מוסר וצדק, כמו: האם מידה מסוימת של אכזריות היא מוצדקת כשהמטרה נעלה? האם השקפה מוסרית מנוגדת היא רעה? האם אנו בכלל אחראים להתפתחות המוסרית של אחרים? שאלות אלו קשות למענה, ולרוב מותירות אותנו בתחושה של חוסר ודאות באשר למקומנו ב'טבלת המוסר'.
כאשר אנו חושבים על מעשה טוב, אנו נוטים לעמוד על טיבו לפי התפיסות והאמונות שלנו, וייתכן, שללא כוונה, אנו פוגעים באחרים. בסופו של דבר, כל שאנו יכולים הוא לעשות את הטוב ביותר שאפשר ולבחון קצת יותר לעומק את המעשים הטובים שבכוונתנו לעשות. ואולי יותר מהכול – להשתדל ככל האפשר שלא להזיק לאחרים, כל שכן לעצמנו.
תמונת כותרת: NOAA on Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
עולם מושלם נשמע כמו אידיאל לשאוף אליו, אך מתברר כי יש בו פרדוקס אפלולי
ההנחה המטעה שכדי לשלוט בגורלנו אנו יכולים לשלוט באחרים
עד כמה אנו חסינים ללחץ חברתי ומדוע זו תכונה שמאפיינת גיבורי קומיקס רבים?
עוד מרדיו מהות החיים:
