מחקר חושף שש צורות שונות של אהבה, את האזורים שכל אחת מהן מפעילה במוחנו ואת עוצמות ההפעלה השונות. האם לראשונה אנחנו יכולים לענות באופן פיזיולוגי על השאלה – את מי אנחנו אוהבים יותר? או שאולי אי אפשר בכלל להשוות.

היו זמנים, ולא רחוקים מאוד, שבהם שאלות על אהבה נחשבו כלא ראויות. כל שכן השאלה "את מי אתה אוהב יותר?" שעד לאחרונה הייתה שמורה לילדים בלבד, והופנתה בעיקר להורים כתחרות טבעית בין אחים. הפניית השאלה כלפי בן/ת הזוג לא הייתה עולה על הדעת. אבל זה היה לפני שתחום בריאות הנפש התפתח, העמיק, ותלה את הצלחותיו בשיח פורה ופתוח.

בשנים האחרונות, שאלות על אהבה, עוצמותיה והשפעותיה הפכו לשגורות, ולכשעצמן מעוררות שאלות נוספות. ככל שחוקרים את מושג האהבה מבינים שרגשות אלו הם בין התופעות האנושיות המשמעותיות ביותר: אהבה משפיעה על יצירה ותחזוקה של יחסים זוגיים, על עוצמת הקשר בין הורים וילדים, על טיבן של מערכות יחסים עם חברים ואפילו על תחושותינו כלפי הטבע.

המדע יורד לרזולוציות שהן מחוץ לחוויה היומיומית שלנו והרבה מעבר לרגש עצמו. בין היתר בוחנים מדענים את האופן שבו רגשי אהבה עוצבו אבולוציונית, כיצד הם משפיעים על המוח שלנו ואילו נוירונים הם מעוררים.

מה קורה לנו במוח כשאנו מאוהבים?

לאורך השנים ניסויים הראו כי אהבה רומנטית, במיוחד בשלבים המוקדמים שלה, מפעילה רשתות עמוקות של התקשרות ותגמול במוח, ותורמת לשחרור הורמונים כמו דופמין, שיוצר תחושות של ריגוש והנאה, ואוקסיטוצין שמפחית תחושות פחד ומגביר אמון. השילוב הזה יוצר את אותה תחושת אופוריה מוכרת, תופעה בין־תרבותית שמטרתה אבולוציונית – קידום קשרים חברתיים ורבייה. באחד המחקרים נמצא כי חשיפה לאדם אהוב מפעילה אזורים קדומים במוח הקשורים לתגמול ומוטיבציה אצל יונקים.

אבל מהמחקרים הללו אנו מקבלים תמונה כללית לגבי אהבה, בזמן שבמציאות אנו חווים צורות נבדלות שלה. אהבה רומנטית, למשל, אינה דומה לאהבת אם לילדיה. האם מדובר באותו רגש? והאם הוא מפעיל אותנו בדרכים שונות?

שאלות מסוג זה בוחן הפילוסוף והסופר רינה פרטילי מזה 15 שנים. הוא בוחן את מושג האהבה מזוויות שונות, החל מלימודי התואר השני שלו בפילוסופיה תיאורטית, דרך הדוקטורט שעשה על תפיסת האהבה של עמנואל קאנט, ועד למחקר שמפנה את הזרקור מהפילוסופיה אל המוח עצמו, אותו ערך בשנת 2024, במחלקה למדעי המוח של אוניברסיטת אלטו בפינלנד, יחד עם צוות רב-תחומי.

"אהבה רומנטית אינה דומה לאהבת אם לילדיה. האם מדובר באותו רגש? והאם הוא מפעיל אותנו בדרכים שונות?"

הצוות מיפה שישה סוגים שונים של אהבה – אהבה רומנטית, אהבה לילדים, אהבה לחברים, אהבה חומלת לזרים ואהבה לחיות מחמד ולטבע. לאחר מכן ניגשו לבחון האם סוגי האהבות השונים מפעילים מנגנונים נבדלים במוח באמצעות fMRI.

התוצאות הראו כי סוגי האהבות השונים הפעילו אזורים שונים במוח, ואף בעוצמות שונות. אהבה בין־אישית – לבני זוג רומנטיים, לילדים ולחברים – הפעילה בעיקר אזורים הקשורים לקוגניציה חברתית שאחראים על אמפתיה, הבנת האחר, ותחושת ערך ותגמול. אזורים אלו הופעלו בעוצמה גבוהה בהרבה מאשר בעת אהבה כלפי שלושת המושאים האחרים. בקרב בעליהן של חיות, אהבה לחיות מחמד הפעילה את אותם אזורים מוחיים בעוצמה גבוהה יותר, לעומת נבדקים שאין חיה בבעלותם. אהבה לטבע הפעילה אזורי מוח אחרים מיתר סוגי האהבה, הקשורים להערכה אסתטית ולתחושת קשר לסביבה.

מסקנת החוקרים היא שפעילות עצבית במהלך תחושת אהבה תלויה באובייקט שלה. הסיבה לכך, כפי שציינו בדוח המחקר, היא ש"חוויית האהבה מעוצבת על ידי גורמים ביולוגיים ותרבותיים, שמקורם במנגנונים נוירוביולוגיים בסיסיים של התקשרות". ומכולם נמצא כי אהבה לילדים עוררה את הפעילות המוחית העזה ביותר. אחריה אהבה רומנטית, אהבת חברים, אהבה חומלת לזרים ולבסוף האהבה לחיות מחמד ולטבע.

אך הסיפור לא נגמר כאן.

חיות מחמד נקשרות לאדם בצורה אנושית יותר מאשר חייתית. צילום: Eric Ward on Unsplash

האם הוא אוהב את הכלב שלו יותר מאשר אותי?

נזכיר כי אהבה היא רגש סובייקטיבי, וכשמעמיקים לחקור עוד יותר מגלים שיש גם מושאי אהבה שונים לחלוטין, המפעילים אצלנו תחושות אהבה כמעט זהות. וזה המקום להחזיר את כבודן האבוד של חיות המחמד שלנו.

אנשים שמגדלים כלבים במסירות ומנהלים במקביל קשר רומנטי, ודאי מכירים את התהייה אם האהבה לכלב חזקה יותר מאהבה לבן הזוג. היא עולה לא פעם מצד בני זוג שתוהים היכן מקומם בסדר העדיפויות. והאמת היא, שלא בטוח שהם יאהבו את התשובה.

האהבה האנושית חורגת מגבולות בין מינים, וכשמדובר באהבה לכלב שלנו, היא עשויה להגיע לאותה עוצמה של אהבת אם לילד.

"אנשים שמגדלים כלבים במסירות ומנהלים במקביל קשר רומנטי, ודאי מכירים את התהייה אם האהבה לכלב חזקה יותר מאהבה לבן הזוג".

המחקר של מיהו נגסאווה, מהמחלקה למדעי בעלי חיים וביוטכנולוגיה באוניברסיטת אזאבו שביפן, חשף כי מבטים הדדיים בין כלבים לבעליהם מעלים את רמות האוקסיטוצין בקרב שני הצדדים. עוצמת הרגשות שמעורר בנו הכלב שלנו טמונה במטרה אבולוציונית, שכן לאורך ההיסטוריה, כלבים נעשו תלויים בנו יותר ויותר. אהבה בעוצמה אימהית כלפיהם מבטיחה שנדאג להם ונספק את כל צורכיהם.

מה שחסר במחקר הוא הסבר אבולוציוני לחלק שלנו – מדוע שאנו נפתח אהבה כה עזה לכלבים? חוקרים מאוניברסיטאות בבריטניה מציעים גשר פסיכולוגי-חברתי לפער הזה, המתבטא בתרומתן של חיות מחמד לרווחה שלנו. ראשית, דאגה וטיפול בבעלי חיים הם פעילות מתגמלת שמעוררת רגשות חיוביים ומפתחת תחושת מטרה חזקה יותר. שנית, התמיכה החברתית שאנו מקבלים מנוכחות חיית המחמד עשויה להפחית בדידות. ערך נוסף שאנו מקבלים מהקשר החזק מכונה 'הדבקה רגשית'. כפי שהחוקרים מסבירים: "רבות מחיות המחמד שלנו נראות מאושרות וחסרות דאגות רוב הזמן, וזה יכול להיות 'מידבק'. חיית מחמד יכולה לעזור לנו להקיף את עצמנו במעגל חברתי אופטימי יותר". כשמצרפים את כל אלה לאינסטינקט הורי שטבוע בנו, ולדחף האבולוציוני של חיות מחמד להתחבב עלינו – לא סתם קוראים לזה 'פאפי אייז' – נוצר תמהיל נסיבות שכנראה אחראי לאהבה העוצמתית שאנו חשים כלפיהן.

עוד, אבל לא מאותו דבר

למרות שקיימת זליגה בין סוגי אהבות, כפי שנגסאווה הראה, עדיין לסוגי האהבה השונים תפקידים אבולוציוניים שונים והם מפעילים אזורים במוח הקשורים לתפקידם.

האהבה החזקה ביותר – לילדים שלנו – משחררת אוקסיטוצין ומביאה לכך שנגן עליהם מכל. בכך היא מבטיחה את המשכיות הדור. האהבה לבני זוג רומנטיים משחררת דופמין המייצר ריגוש והנאה, ותורמת להבטחת רבייה והתמשכות, והאהבה ההדדית שלנו עם חיות המחמד משמרת את מערכת היחסים איתם. אהבה חומלת לזרים כשמה כן היא – דואגת לכך שנסייע לאנשים בזמן מצוקה. והאהבה לטבע, כפי שמראה המדע, מחברת אותנו לסביבה. לבסוף, אהבתנו לחברים הנעוצה בערך החברות, החשוב עוד מסיבה הישרדותית – מתקופת השבטים, שבה אנשים חיו, צדו, ליקטו ונלחמו יחד כדי להגדיל את פוטנציאל ההישרדות – ועד לתרומה המנטלית בעידן המודרני, כאשר קשרי חברות מספקים חיזוק ותמיכה, ותורמים לבריאות הנפשית.

בהינתן כל זאת, ייתכן שהשאלה לא צריכה להיות "את מי אנחנו אוהבים יותר?" אלא "האם אנחנו אוהבים יותר?" כלומר, האם אנחנו חווים כמה שיותר סוגים של אהבה. ייתכן שהרווחה הנפשית שלנו טמונה בשילוב של סוגי אהבה שונים יחד, בדומה לאופן שבו סוגים אלו מופעלים על ידי מספר אזורים במוח המשולבים ביניהם. אז אולי זה הזמן לאמץ כלב, לצאת איתו לטיול בטבע, יחד עם משפחה וכמה חברים, ומי יודע אילו זרים מרתקים אתם עשויים לפגוש בדרך.

תמונת כותרת: Shea Rouda on Unsplash

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

ההיסטוריה של הנשיקה – מדוע בני האדם פיתחו את המנהג הזה?

כלבים הם אומני שפת גוף – ויש לכך השלכות בריאותיות משמעותיות על חיינו

מומחים מציגים 3 זוויות מרעננות להתבוננות במערכות היחסים הרומנטיות שלנו

עוד מרדיו מהות החיים:

חינוך לאהבת בעלי חיים