היא מפעילה את כל המוח בו-זמנית, מחזקת את הדימוי העצמי ואת החוסן הרגשי, ומטפחת כישורים חברתיים עמוקים. מבין כל המיומנויות שילד יכול לרכוש – הייתכן שמוזיקה היא המסע השלם ביותר של גוף, נפש ותודעה?
הפילוסוף ג'ון דיואי הגדיר אמנות כ"חוויה חיה״ – רגע שבו העולם הפנימי והעולם החיצוני נפגשים, מתנגשים, משתנים. עשייה אמנותית, לפי דיואי, אינה רק יצירה של אובייקט – אלא תהליך טרנספורמטיבי, שבו האדם חווה את עצמו אחרת, תופס מחדש את רגשותיו ומגלה מבנים חדשים של משמעות. היא פועלת בעת ובעונה אחת על החושים, על הרגש ועל המחשבה – ולכן מסוגלת לעצב מחדש את הדרך שבה אנחנו מרגישים, מבינים ופועלים בעולם.
סטיבן פאלק, מומחה לפיתוח מנהיגות וחוקר מצוינות, מספר ב-CNBC שבעשורים של מחקר אכן גילה שוב ושוב ש״עשייה אמנותית מכל סוג יכולה לשנות אדם מהיסוד״. אך מבין כל התחומים האמנותיים, הוא מצא ששליטה בכלי נגינה היא הצורה החזקה ביותר לעיצוב מבני חשיבה.
ואכן, מחקרים מראים כי אימון מוזיקלי מפעיל את המוח בדרכים שמיומנויות אחרות אינן מסוגלות. לדברי פאלק, הנגינה מפעילה בו כמעט כל חלק, דורשת ממנו לפעול במלוא הקיבולת שלו, ובונה תשתית עצבית להצטיינות כמעט בכל תחום אחר. על כן, הוא מאמין שכל הורה צריך לעודד את הילד שלו להתחיל לנגן כמה שיותר מוקדם.
מה יש בנגינה שמעורר כל חלקיק בגוף ובנשמה? ככל שמעמיקים להביט, מגלים שהיא נוגעת בנו באופן ייחודי, מתחברת לרגש, ומעצבת כישורי חיים שמלווים אותנו הרבה אחרי ששיעורי המוזיקה מסתיימים.
כשהצלילים מחברים את כל הנקודות
משפחת הכישורים שנמצאת בין המרוויחים הגדולים של השכלה מוזיקלית היא הקוגניטיבית, כפי שמציינת באתר PBS ד"ר לורה לואיס בראון, מומחית להתפתחות ילדים. לדבריה, ילדים שלומדים מוזיקה מפעילים בו-זמנית את השמיעה, הראייה והמוטוריקה העדינה והגסה. פעילות זו, היא מסבירה, משפרת את זיכרון העבודה, מגבירה את מהירות עיבוד המידע, ותורמת לשיפור בכישורים לשוניים, קואורדינציה עדינה ויכולת ריכוז.
בנוסף, היא מסבירה כי אימון מוזיקלי בונה את מה שמדעני המוח מכנים ׳רזרבה קוגניטיבית׳ – מעין מאגר גיבוי עצבי שמסייע למוח להתמודד טוב יותר עם עומסים, שינויים ואתגרי למידה בהמשך החיים. בעת הנגינה נוצרים קשרים חדשים בין אזורי מוח שונים, מתפתחים מסלולים עצביים מגוונים – והתוצאה היא גמישות מחשבתית, חוסן קוגניטיבי ואף עמידות רגשית.
לדבריה, ״חוויה מוזיקלית עשירה הכוללת שירה, הקשבה ותנועה מעניקה לילדים צעירים תועלת רצינית ככל שהם מתקדמים ללמידה פורמלית יותר״.
אחת ההשפעות המובהקות ביותר שבראון מדווחת עליהן היא עלייה במדדי מנת המשכל (IQ). מחקר שצוטט על ידה מצא כי ילדים בני שש שלמדו נגינה על פסנתר ושירה במשך שנה העלו את מדדי ה-IQ שלהם בשלוש נקודות בממוצע לעומת קבוצות שלא עסקו במוזיקה. עוד היא מציינת כי האפקט אינו קשור רק למוזיקה כתחום אמנותי כללי, אלא לנגינה עצמה – פעולה המשלבת שליטה מוטורית, הקשבה מתמשכת, פרשנות רגשית וזיכרון.
״סוד כוחה של המוזיקה טמון בטבעה הייחודי: הפעלה מתוזמרת של כל מערכות המוח בעת ובעונה אחת, ללא הפרדה בין זיכרון, תחושה, תנועה ורגש. השפעה כה אינטגרטיבית, עמוקה ורבת ממדים – נדירה בתחומי למידה אחרים״.
מעבר לכך, חינוך מוזיקלי נמצא כתורם לשיפור בכישורים מרחביים-זמניים – כלומר היכולת לדמיין כיצד דברים משתלבים במרחב ובזמן, תכונה בסיסית לפתרון בעיות מתמטיות ומכניות.
בראון מדגישה כי התועלות הללו באות לידי ביטוי גם בהישגים אקדמאים ממשיים. לפי מחקר שציטטה, תלמידים בבתי ספר עם תוכניות מוזיקה איכותיות השיגו ציונים גבוהים יותר ב־22% באנגלית וב־20% במתמטיקה, לעומת תלמידי בתי ספר ללא תוכניות מוזיקה משמעותיות.
עוד נמצא שהשפעה זו ניכרת במיוחד אצל תלמידים מרקע סוציו-אקונומי חלש. אותם ילדים, שלרוב מתחילים מנקודת פתיחה נמוכה, מפיקים מהמוזיקה תועלת גבוהה במיוחד – הן ברמה האקדמית והן ביכולת לבסס שגרת לימודים יעילה יותר.
בראון טוענת שסוד כוחה של המוזיקה טמון בטבעה הייחודי: הפעלה מתוזמרת של כל מערכות המוח בעת ובעונה אחת, ללא הפרדה בין זיכרון, תחושה, תנועה ורגש. לדבריה, השפעה כה אינטגרטיבית, עמוקה ורבת ממדים – נדירה בתחומי למידה אחרים.
מוזיקה פורטת על מיתרי הלב
מעבר לחידוד החשיבה, מוזיקה היא גם אמצעי לעיבוד רגשי עמוק ולהתפתחות נפשית. לדברי פאלק, מי שהתנסה בצעירותו ביצירה מוזיקלית פיתח לא רק שליטה עצמית, אלא גם הבנה רגשית חדה יותר של עצמו ושל סביבתו.
לטענתו, נגינה מלמדת את המוח הצעיר להתמודד עם רגשות במקום לברוח מהם. במציאות שבה פעילויות רבות שבהן ילדים עוסקים מסיחות את הדעת, המוזיקה דורשת שהייה בתוך הרגש – אפילו אם הוא קשה כמו כאב או עצב. לדבריו, ילדים שלומדים מוזיקה נדרשים לפרש את הצלילים, להחיות אותם ולתת להם משמעות – פעולה שמעודדת חקירה פנימית של רגשות ותרגול של ויסות רגשי לאורך זמן. השהייה בקושי מסייעת גם לפיתוח חוסן מנטלי: ההתמודדות עם תסכולים, טעויות וחזרה סיזיפית מטפחים עמידות בפני משברים, שריר רגשי יקר ערך שנשמר לאורך החיים.
תוצאה נוספת של ההתמודדות עם לימודי נגינה, לפי פאלק, היא חיזוק תחושת הביטחון העצמי. עצם העבודה עם קטע מאתגר, ההופעה מול קהל, או אפילו השגת הצליל הנכון לאחר מאמץ ממושך – כל אלה מעצבים חוויות הצלחה אישית שתורמות לדימוי העצמי. תהליך זה גם מקדם ביטוי אישי: ילדים שמנגנים או מלחינים לומדים לבטא את עצמם בדרך ייחודית, יצירתית ולא-מילולית.
חינוך מוזיקלי הוא לא רק נגינה, אלא גם האזנה פעילה. צילום: Will Francis on Unsplash
הנרי דונהיו, מנכ"ל ארגון Save The Music לעידוד תוכניות לימוד מוזיקה בקרב תלמידים, מסביר שהחוויה הרגשית שנוצרת דרך נגינה תורמת גם ליחסי האנוש ולכישורים החברתיים. כאשר ילדים לומדים להקשיב לעצמם, הוא טוען, הם לומדים גם להקשיב לאחרים.
אחת ההשפעות הבולטות שדונהיו מציין היא פיתוח אמפתיה: היכולת להבין רגשות של מישהו אחר, להגיב ברגישות, ולבנות קשרים בינאישיים משמעותיים. מוזיקה, לדבריו, יוצרת מרחב שבו מתורגלות לא רק מיומנויות טכניות, אלא גם אינטראקציות אנושיות – שיחה ללא מילים, תיאום עדין ותחושת שייכות.
״בשונה משיעור בחשבון או בקריאה״, הוא כותב, ״שיעור מוזיקה מזמן מרחב שבו ילדים לא רק לומדים – אלא גם חווים יחד״. שירה קבוצתית, הרמוניה קולית והקשבה הדדית – כל אלה הופכים את שיעור המוזיקה למעבדה חברתית חיה, שבה ילדים לומדים לשתף פעולה, להוביל ולוותר, להקשיב ולחכות לתורם.
דונהיו מציין גם ממצאים בתחומי הקהילתיות והאזרחות: בני נוער שהיו מעורבים בחינוך מוזיקלי נטו להפגין מעורבות חברתית גבוהה יותר – התנדבות, עניין באקטואליה והשתתפות באירועים אזרחיים. גם כאן הקשר ניכר במיוחד בקרב ילדים מרקע סוציו-אקונומי נמוך. ייתכן שעבורם, החיבור המוזיקלי הוא לא רק מסלול להצלחה לימודית – אלא גם גשר לחברה רחבה יותר ותחושת ערך עצמי שמקורה בתרומה ובשייכות.
מוזיקה כדרך חיים
לצד התועלות הקוגניטיביות, הרגשיות והחברתית, ילדים שלומדים מוזיקה מפתחים גם מיומנויות חשובות לחיים – כאלה שילוו אותם להצלחה בכל תחום אחר, כותב פאלק.
כך למשל, מוזיקאים צעירים מתרגלים לדמיין הצלחה עוד לפני שהיא קורית. הם רואים בעיני רוחם איך זה יישמע, איך זה ירגיש, ואיך זה ייראה כשהם מצליחים. תרגול כזה של דמיון פעיל עוזר להם להציב מטרות ולחתור אליהן – לא רק במוזיקה, אלא גם בפעילות פדגוגית ובחיים בכלל.
בנוסף, הנגינה מסייעת לפתח ולדייק את תחושת הזמן, מסביר פאלק. דרכה לומדים להרגיש את הקצב, לתזמן ולהבין את חשיבות הנוכחות ברגע ללא הסחות דעת. לדבריו, חוויה זו מפתחת יכולת התמדה ומשמעת עצמית אמיתית – לאו דווקא מהפחד לטעות, אלא מהערכה ליצירה ומהרצון לדייק בכל רגע.
מיומנות נוספת היא היכולת להתמודד עם שעמום. לדברי פאלק, שעמום הוא איתות לחוסר בהירות. אולי חסרה מטרה, אולי אין חיבור רגשי למה שמנגנים. במקום לחשוב ׳משעמם לי׳, ילדים לומדים לשאול את עצמם: ׳מה אני רוצה להשיג פה׳? – וכך מתמקדים ומוצאים משמעות מחדש גם ברגעים פשוטים.
״החוויה הרגשית שנוצרת דרך נגינה תורמת גם ליחסי האנוש והכישורים החברתיים. כאשר ילדים לומדים להקשיב לעצמם, הם לומדים גם להקשיב לאחרים״.
כך גם בעת יצירה מקורית – תהליך שנולד מניסוי וטעייה, ומלווה לא פעם בחוסר הצלחה ותקיעות. ברגעים כאלו מאמנים באמת את שרירי הגמישות המחשבתית ולומדים להמשיך לנסות, לשנות, לאלתר, לזהות השראה. או אז, תקיעות יכולה להפוך ליצירתיות וכישלון – להצלחה.
בסופו של דבר, טוען פאלק, מוזיקה מעלה את הסטנדרט שהילד מציב לעצמו. מי שחווה הצלחה – מרגיש אותה בצליל מדויק, בהרמוניה שלמה – כבר לא מוכן להסתפק בפחות. הוא כבר יודע מה אפשרי, וכמה מוצלח זה יכול להיות כשמתעקשים לעשות את הדברים נכון.
מנגינת הלב מתחילה מהבית
ישנן דרכים רבות לשלב מוזיקה כחלק מחיי הילדים בגילאים שונים. אודרי וידאל, מחנכת וחוקרת חינוך יצירתי, מציעה כמה עקרונות פשוטים שיכולים לפתוח לילדים דלת לעולם שלם של מוזיקה – גם בלי תקציב גדול או מסגרת רשמית.
בכל הקשור לבחירת כלי נגינה, היא מציעה לוותר על ההיגיון וללכת עם הרגש. במקום לשאול מה משתלם או ׳נחשב׳, כדאי לבדוק עם הילד מה מרגש אותו. משם מתחיל החיבור האישי שיכול להפוך את התרגול לשגרה.
כדי להסיר חסמים, היא אומרת, כדאי להתחיל בקטן – אורגן פשוט, גיטרה זולה או כלי הקשה ביתי. ומה שבוחרים לנגן חשוב באותה מידה: מוזיקה מתוך משחקי וידיאו, סרטים או שירי פופ עכשווי יוצרים חיבור רגשי מיידי – ולא פחות לגיטימיים מבאך או מוצרט.
גם משחקים פשוטים – תיפוף בעפרונות, שירים על היום שעבר – יכולים להפוך מוזיקה לחלק טבעי מהשגרה, במיוחד כשהם משתלבים בתחומי העניין הקיימים של הילד. וידאל ממליצה לקשור מוזיקה לתנועה, לטיולים, לרגעים משפחתיים. ערב קריוקי, האזנה לציפורים או זמן ׳ג'אם סשן׳ משפחתי – כל אלה מחברים את המוזיקה לחיים.
ולבסוף, מציינת וידאל, שווה לזכור שהדרך חשובה יותר מהתוצאה. לדבריה גם אם מתאמנים רק עשרים דקות ביום זה מספיק, כל עוד נשארים ממוקדים. לאורך זמן, ההתמדה הזו יוצרת שינוי אמיתי – עצבי, רגשי, מנטלי. בעיניה מה שחשוב באמת הוא לחגוג את ההתקדמות – לא את הביצוע. לעזור לילד לשאול את עצמו: ׳מה אני יודע היום שלא ידעתי אתמול?'
צעדים קטנים מספיקים כדי לחולל שינוי גדול בטווח הארוך. לכן, למרות שמקצוע זה אינו תמיד חלק קבוע ממערכת השעות האקדמית, אין פירוש הדבר שיש למהר להירשם דווקא לבית ספר למוזיקה. מוזיקה, כך נראה, בכל צורה או נפח, היא כבר בית ספר שלם בפני עצמו.
תמונת כותרת: Klara Kulikova on Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
בכוחה של מוזיקה לשלוח אותנו אל מעבר לגבולות ההכרה, ולהחזיר אותנו בחזרה
ההרצאה השבועית: מוזיקה היא חבל טבור שמחבר אותנו לאבותינו הקדומים ולאמא אדמה
כשזוקפים אוזניים מגלים כי מוזיקה משפיעה כמעט על כל צעד בחיינו
עוד מרדיו מהות החיים:
סולמות בזמן – הקשר שבין התפתחות המוסיקה להתפתחות האדם והתודעה
