לא בכדי מקובל לומר על המסלולים הקבועים שלנו שאנו יכולים לעבור אותם בעיניים עצומות. הייצוג שלהם במוח כל כך חד וצלול, שאם ננסה לעצום עיניים נגלה שאנו אכן יכולים לדמיין את מלוא הדרך. היכולת למפות את השטח סביבנו מרגישה מובנת מאליה, אבל עומד בבסיסה מנגנון מתוחכם ומורכב שהשימוש בו מפרה את המוח בדרכים שכלל אינן קשורות לניווט.

כשאנחנו פוסעים אל הסופרמרקט או מתניידים אל מקום העבודה – מקומות שפקדנו שוב ושוב – סביר שלא נצטרך להסתייע באפליקציית מפות, אלא ננווט לשם באופן 'אוטומטי'.

יכולת הניווט מתאפשרת בזכות מודלים מוחיים: מפות מנטליות שהמוח האנושי יוצר ללא הפסקה, תוך ייצוגים מרחביים מופשטים של המציאות. אבל מעבר ליכולת הניווט היומיומית ולתהליכי הלמידה מתברר שלמנגנון זה תפקיד בחיזוק קוגניטיבי, ובמניעת מחלות מוחיות.

אחד החוקרים הבולטים של המיפוי המנטלי היה פרופסור קווין אנדרו לינץ' מ-MIT, מתכנן עירוני וסופר אמריקאי. את המחקר העוסק באופן שבו אנשים תופסים סביבות עירוניות, שערך עם פרופסור לויד רודווין, מומחה בינלאומי בולט לתכנון עירוני ואזורי, פרסם בספרו דימוי העיר (The Image of the City) ב-1960.

נהגי מוניות חסינים יותר לאלצהיימר

'דימוי העיר', על פי לינץ', הוא ייצוג מנטלי של סביבה המוחזק על ידי תושביה. היא משתקפת באופן שונה בהזדמנויות שונות ובקרב אנשים שונים, ונראית בכל תנאי התאורה ומזג האוויר. בנוסף לתנאי הסביבה הפיזיים הנייחים, כמו בניינים וכבישים, גם האזרחים עצמם ופעילויותיהם ממלאים תפקיד מרכזי בתמונה הזו, כאשר כל תושב צופה בעיר ובסביבתה, כולל בעצמו ובמשתתפים אחרים.

התזה של לינץ' היא שישנם חמישה אלמנטים המסייעים לאנשים ליצור מפות מנטליות ולגרום לנו להבין את הסביבה בדרכים עקביות וצפויות: שבילים, קצוות, מחוזות, צמתים וציוני דרך. הוא מסביר בספרו שאנשים משתמשים בסוגים רבים של רמזים כדי לנווט: מתחושות חזותיות של צבע, צורה, תנועה או קיטוב של אור, ועד לחושים אחרים כמו ריח, צליל, מגע ותחושת כבידה. הוא מציין כי 'אמצעי איתור' כגון מפות, מספרי רחובות, שלטי מסלול ושלטי אוטובוס יכולים לייצר תמונה חיה, משולבת וחדה של העיר. תדמית סביבתית טובה, לפי לינץ', עשויה לשמור על יציבות רגשית של אנשים ולשפר את העומק והעוצמה של חווייתם.

התיאוריה הזו שופכת אור על המונח 'מיפוי מנטלי': מושג פסיכולוגי המתייחס לייצוג הפנימי שאנו יוצרים לסביבתנו. הוא מקיף את האופן שבו אנו תופסים, מנווטים ומקיימים אינטראקציה עם המרחב, כשהוא מעוצב הן מחוויות אישיות ומניעים סובייקטיביים והן ממציאות אובייקטיבית. המפה המנטלית של כל אדם היא ייחודית, ומאפשרת ניווט יעיל במרחבים מוכרים ולא מוכרים כאחד. מבחינה נוירולוגית, המיפוי המנטלי הזה מתרחש באזור ההיפוקמפוס – מבנה מרכזי באונה הרקתית שאחראי על יצירת זיכרונות חדשים, ניווט והתמצאות במרחב, וקישור בין חוויות לרגשות.

“נהגי אמבולנס ונהגי מוניות היו בסיכון נמוך (פחות מ-50%) למות מאלצהיימר, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. רק אחוז מנהגי המוניות ופחות מאחוז מנהגי האמבולנס מתו כתוצאה מהמחלה, בהשוואה לכמעט 4 אחוזים מהנבדקים ביתר המקצועות”.

חוקרים ממעבדת ספרוסטון לחקר המוח שבמכון הרוארד יוז עקבו במשך שבועות אחר פעילותם של אלפי נוירונים במוחם של בעלי חיים בזמן שתרגלו למידה, ופירטו באופן שיטתי, שלב אחר שלב, כיצד המפות הקוגניטיביות הללו נוצרות בהיפוקמפוס. הם גילו שכאשר בעל חיים לומד, תוך איסוף תגמולים משני מסלולים ליניאריים שונים במעט, כמו קומות שונות של מלון, נוירונים בהיפוקמפוס מתחילים להגיב בדרכים שונות. בסופו של דבר, המוח מייצר ייצוגים שונים לחלוטין של מסלולים חזותיים דומים אלה, הכוללים מידע המאפשר לבעל החיים להבחין בין שתי האפשרויות.

החוקרים זיהו גם את החישובים שהמוח עשוי להשתמש בהם כדי ליצור את המפות המנטליות הללו. הם מציינים כי הבנת האופן שבו אנו מיישמים את המודל המתמטי יכולה לעזור לפתח טיפולים טובים יותר להפרעות ולמחלות הפוגעות בזיכרון.

את התזה של מיפוי מנטלי ככלי להפחתת הסימפטומים של אלצהיימר בחנו חוקרים מאוניברסיטת הרווארד. הם ניתחו את שיעורי מקרי המוות הקשורים למחלה בקרב כמעט תשעה מיליון איש שעסקו ב-443 מקצועות שונים בין השנים 2020 ו-2022. הממצאים, שפורסמו במגזין הרווארד, חשפו נתונים מרתקים: נהגי אמבולנס ונהגי מוניות היו בסיכון נמוך (פחות מ-50%) למות מאלצהיימר, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. רק אחוז מנהגי המוניות ופחות מאחוז מנהגי האמבולנס מתו כתוצאה מהמחלה, בהשוואה לכמעט 4 אחוזים מהנבדקים ביתר המקצועות. "בעלי מקצועות אלו משתמשים במידה רבה בהיפוקמפוס כפונקציה של עבודתם היומיומית", מסביר אנופאם ג'נה, פרופסור למדיניות בריאות שהשתתף במחקר.

השימוש התכוף בפונקציית הניווט במוח הפכה את נהגי המוניות לעמידים בפני מחלות זיכרון. צילום: Nick Fewings on Unsplash

בהתחשב בשכיחות מחלת האלצהיימר ובהשפעתה ההרסנית, הוא מציין כי הוא מקווה לראות ניסויים עתידיים שיבדקו תרגילי מוח או התערבויות אחרות שמחזקות את הזיכרון הניווטי, כדי לראות אם יש לכך השפעה מגינה. לדבריו, גישה זו כנראה לא תעצור את הפתולוגיה הבסיסית של המחלה, אך היא יכולה לייצר חוצץ קוגניטיבי נגד תסמיניה. הוא מציין ששינון מסלול מדי פעם, במקום להסתמך על אפליקציות ניווט, יכול לספק יתרונות בהקשר זה.

לא רק מיפוי סביבתי פיזי תומך ביעילות המוח. מחקרים מראים כי גם הכנת מפת חשיבה (Mind Map) רעיונית תורמת לשיפור מיומנויות הזיכרון והחשיבה.

Mind the map: מפת חשיבה כמפתח לזיכרון

במאמר מאוניברסיטת קולומביה מוסברת 'מפת חשיבה' ככלי לקישור בין רעיונות תוך שימוש בצבעים, בתמונות ובקווים – על גבי דף, טאבלט או מחשב. מחקר שערכו פול פארנד מאוניברסיטת לונדון ועמיתיו מצא שזכירת חומר עובדתי הייתה טובה בהרבה בקרב נבדקים שהכינו מפת חשיבה לעומת אלו שלא, והשיפור נשמר גם שבוע לאחר יצירת המפה. מסקנת החוקרים היא שמפות חשיבה מספקות טכניקת למידה יעילה, במיוחד כשהן מיושמות על חומר כתוב.

אלכס בות', מורה ומאמן להתפתחות אישית ומקצועית, מתאר במאמר במדיום כיצד הכלי הזה שינה את חייו. בות', הסובל מדיספרקסיה (הפרעה נוירו-התפתחותית הפוגעת ביכולת של המוח לתכנן, לתאם ולבצע פעולות מוטוריות מדויקות), נחשף לשיטה במפגשי מיומנויות למידה במהלך שנתו הראשונה באוניברסיטה, והשתמש בה לכל אורך דרכו האקדמית עד לסיום הדוקטורט.

"אני מוצא שהדרך הטובה ביותר לקשר בין רעיונות באופן ויזואלי ולקדם חשיבה איתנה יותר סביב מושגים ורעיונות – היא מפת החשיבה", הוא כותב, "זוהי אסטרטגיה שאני עדיין חוזר אליה באופן קבוע, כל כך הרבה שנים מאוחר יותר. גם כאשר הקריאה והמחקר שלי על למידה יעילה הובילו אותי לגישות ואסטרטגיות שונות, ההיגיון שלי פשוט. מפות חשיבה קלות ליצירה (כאשר יודעים איך) וחשוב מכל, הן באמת עובדות".

“רבים נוטים להישען על טכנולוגיות GPS כדי להגיע אפילו למקומות שהם פוקדים בקביעות. התלות הזו שוחקת את הארכיטקטורה המנטלית של המיפוי הסביבתי, ואיתה את היתרונות לבריאות הכללית של המוח”.

בות' מפרט את הדרך לבנות מפת חשיבה אפקטיבית שתחזק קשרים קוגניטיביים: "בדיוק באותו אופן שבו נוירונים מקיימים אינטראקציה זה עם זה כדי לסייע בעיבוד, מפת החשיבה צריכה לחקות ולקדם את האינטראקציות הללו. עלינו לבנות מפה שזורמת באופן טבעי בין מושגים על הדף".

כדי ליישם זאת, כל רכיב במפה צריך להתחבר לנושא מרכזי באמצע ('הגזע'). מהגזע צומחים ענפים עיקריים, ומהם מתפצלים ענפים קטנים יותר ויותר, כך שכל רעיון זורם מהרעיון שלפניו. בות' ממליץ לצבוע כל זרוע מרכזית בצבע שונה כדי לארגן את החשיבה, ולצמצם את המידע למילים בודדות – מילה או שתיים לכל היותר בכל סעיף – כדי למקסם את יעילות העיבוד המנטלי.

עבור חלקנו, להתחיל לקנות חומרי יצירה או להנדס במחשב שרטוטים לקבלת החלטות יכול להישמע קצת מוגזם. אבל כשחושבים על כך, לקח לחברה האנושית, בהכללה גסה, כעשור או שניים להניח בצד את כישורי הניווט, מבלי שיהיו לנו אלטרנטיבות מקבילות לחיזוק המוח. רבים נוטים להישען על טכנולוגיות GPS כדי להגיע אפילו למקומות שהם פוקדים בקביעות. התלות הזו שוחקת את הארכיטקטורה המנטלית של המיפוי הסביבתי, ואיתה את היתרונות לבריאות הכללית של המוח.

לכן, אם לא מתחשק לנו לנסוע לחנות ציוד משרדי כדי לרכוש בריסטול ומדבקות (לטובת מפת החשיבה), אפשר פשוט ללכת או לנסוע – לא משנה לאן – בלי להפעיל את אפליקציית הניווט. כך אנו צפויים ליהנות מתועלת דומה בדרך הישנה והטובה.

תמונת כותרת: Thor Alvis on Unsplash

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

תשכחו כל מה שחשבתם על שכחה

המוח שלנו הוא חדר סימולציה תלת-ממדית לחוויות – כיצד להשתמש בו לשיפור הזיכרון?

מניפולציות קטנות שיכולות להגביר משמעותית את אחיזת הזיכרון במוח