כל דבר עתיד להתפרק לרכיביו הבסיסיים: עלה שנובל, סלע שנשחק בנחל, וכמובן כל היצורים החיים – כפופים כולם לחוק השני של התרמודינמיקה. תיאוריה סוציולוגית גורסת כי גם החברה האנושית פועלת על פי אותו דפוס: הקשרים שלנו נידונו להתפוררות, וציוויליזציות בהכרח ישקעו לכאוס. האם יש לנו דרך לשנות את המגמה?

החוק השני של התרמודינמיקה קובע שמערכות סגורות שואפות תמיד לאנטרופיה, כלומר לאי-סדר מקסימלי. כדי לשמור על סדר, יש להשקיע אנרגיה באופן קבוע. כך, למשל, ספל קפה חם יתקרר תמיד בטמפרטורת החדר כיוון שאנרגיית החום שלו מתפזרת אל הסביבה. למעשה, אי-הסדר הוא רק איך שאנו תופסים את הדברים; מבחינה אובייקטיבית, המערכות פשוט שואפות לאיזון תרמודינמי. בפועל המשמעות היא שכל דבר סופו להתפרק.

החוק הפיזיקלי הזה מציע גם זווית פילוסופית וסוציולוגית מרתקת, המעתיקה את המושג המדעי אל לב המבנה החברתי והקהילתי – ומתארת את הנטייה של מערכות חברתיות מאורגנות להתדרדר באופן טבעי לאי-סדר ולכאוס עם הזמן.

תיאוריית האנטרופיה החברתית מנפצת את האשליה שלפיה 'הדברים יסתדרו מעצמם', ומכתיבה באופן חד-משמעי כי כיוון שהטבע שואף לכאוס, חברה שאינה משקיעה אנרגיה של ערכים באופן אקטיבי נידונה להתפרק. המושג משתרע כיום על פני מגוון תחומים במדעי החברה, ומציע מסגרות חדשניות להבנת מערכות יחסים, ארגונים וחברות גלובליות שלמות.

המודרניות כמאיץ חלקיקים של הכאוס

הסופרים הקנדיים שיין פאריש, מייסד Farnam Street, וריאנון בוביין, שעבדה בסוכנות המודיעין הקנדית במשך כעשור, מקדישים חלק ניכר מזמנם להנגשת מודלים מנטליים מורכבים לציבור הרחב. בספרם המשותף The Great Mental Models ובמאמריהם הרבים, הם מסבירים בהרחבה את מושג האנטרופיה ומגדירים אותו כ'כוח הנסתר שמסבך את החיים'.

"הנה העניין", הם מסבירים במאמר, "אי-סדר אינו טעות; זוהי ברירת המחדל".

עבור פאריש ובוביין, אנטרופיה חברתית מגלמת במדויק את האופן שבו חוקי הפיזיקה מוחלים על החיים החברתיים והאישיים שלנו. אנטרופיה, הם מציינים, עולה באופן טבעי עם הזמן, ואז מתעוררות בעיות: הבית מתבלגן, הגינה מתמלאת בעשבים שוטים, והחום מהקפה מתפוגג. ברמה המקרו-חברתית, התוצאות דרמטיות לא פחות: עסקים נכשלים, פשעים ומהפכות מתרחשים, ומערכות יחסים מגיעות אל קיצן. בטווח הארוך, הכול מתפורר באופן טבעי, ואי-הסדר תמיד גובר.

כדי להבין לעומק את המנגנון הזה, פרופסור כריסטיאן אספלטר, מומחה למדיניות חברתית באוניברסיטת בייג'ין, מבקש לעשות סדר במושג 'אי-סדר'. במאמרו הוא טוען כי בדומה לפיזיקה, גם בחברה האנושית פועלים כוחות מתפתחים שמייצרים אי-סדר באופן אקטיבי. המשפיעה העיקרית על כך כיום, לדבריו, היא התקשורת המודרנית, המונעת על ידי הטכנולוגיה המהירה ואורח החיים העכשווי. הוא מגדיר זאת כ"כמויות ודרגות של תקשורת חברתית, המוגברות על ידי העברה מהירה במיוחד – או כמעט מיידית – של מידע".

הטכנולוגיה משנה את חוקי המשחק באופן חסר תקדים. אספלטר מסביר שהצורות החדשות של תקשורת מייצרות כמויות מוגברות של אינטראקציות חברתיות, ובתדירות הולכת וגדלה. תהליכים אלה כבר גלובליים, לא תחומים לחברה נתונה או לאזור גיאוגרפי, כך שהאינטרנט ורשתות חברתיות בפרט מגדילים את המורכבויות החברתיות אקספוננציאלית. ככל שמורכבויות אלו נותרות ללא מענה הולם, חברות בכל העולם אינן מתמודדות עוד רק עם בעיות בסיסיות, אלא עם איומים קיומיים ממש.

"אנטרופיה עולה באופן טבעי עם הזמן, ואז מתעוררות בעיות: הבית מתבלגן, הגינה מתמלאת בעשבים שוטים, והחום מהקפה מתפוגג. ברמה המקרו-חברתית, התוצאות דרמטיות לא פחות: עסקים נכשלים, פשעים ומהפכות מתרחשים, ומערכות יחסים מגיעות אל קיצן".

בריאיון שערכנו עימו מסביר אספלטר מהן אותן מורכבויות ואילו בעיות קיומיות הן מייצרות לחברה.  לפני הכול הוא מחדד כי יש להבחין בין מורכבויות חיוביות לשליליות. "מערכת ביטחון, כמו ביטחון לאומי למשל, היא בדרך כלל מערכת מורכבת וטובה". ואולם, הוא ממשיך, "לצדה קיימים סיכונים והתפתחויות שליליות חריפות. בחברה שבה המערכת החברתית המרכזית מתרחשת באינטרנט, אנחנו מתמודדים גם עם תופעות לוואי הרסניות כמו שיווק ויראלי ומחאות ויראליות קיצוניות. החברות המודרניות שלנו – המאופיינות במהירות ובדינמיקה גוברת של תקשורת, ובפרט בהשפעת הבינה המלאכותית על כל הקשור לידע ולתקשורת – נמצאות בשל כך בסיכון הולך וגובר לקריסה מוחלטת".

אומנם, אם לשפוט לפי התיאוריה, החברה האנושית תמיד הייתה נתונה במצב של אנטרופיה. תהליכי ההתפוררות החברתית מלווים אותנו כנראה משחר ההיסטוריה. מה שייחודי בימינו הוא הקצב והפיזור של תהליכים אלה. הטכנולוגיה כמו מאפשרת לנו 'לבזבז' את עצמנו כחברה הרבה יותר מהר, ומכאן החשש הקיומי של אספלטר.

הוא מבהיר כי הבעיות הקיומיות שנוצרות כתוצאה מכך עבור חברות (ממשלות וכלכלות) כוללות  למשל טרור, מצב מלחמה מתמיד, איומי וירוסים ביולוגיים, איומים גרעיניים, שינויי אקלים קיצוניים ופתאומיים, קריסה של שוקי עבודה עקב אבטלה טכנולוגית של צעירים (הנגרמת על ידי דיגיטציית-על ובינה מלאכותית בפרט), וכתוצאה מכך גם קריסה של שוקי צריכה וכלכלות לאומיות, וכן הלאה.

אך האנושות אינה מתכוונת לעצור, מסתבר. פרופסור אספלטר מחדד כי אנשים וממשלות לא יוותרו על הטכנולוגיה, ובוודאי שלא על המרוץ לשליטה עולמית מבחינת יכולות מחשוב קוונטיות, אינטרנט קוונטי ובינה מלאכותית קוונטית.

אנטרופיה היא נטיית ברירת המחדל של כל מערכת להתפרק. כך גם החברה האנושית. צילום: Galen Crout on Unsplash

חיפוש אחר הבלמים

מול המדרון החלקלק של האנטרופיה, חוקרים שונים מנסים למצוא איזונים ובלמים שימנעו את קריסת המבנה החברתי. את אחד הפתרונות המוקדמים הציע חוקר מדעי המדינה פטריק אופולס,  אשר הקדיש ספר שלם לניתוח האופן שבו ציוויליזציות נכשלות וקורסות תחת משקלן עצמן. בספרו Immoderate Greatness הוא מחדד כי כדי להימנע מהגורל המשותף של כל הציוויליזציות הקודמות בהיסטוריה האנושית, יידרש שינוי עמוק ויסודי באתוס שלנו: ויתור מכוון ומודע על רדיפת הגדולה והצמיחה האינסופית. הדרך היחידה לעצור את התהליך או להפוך את המגמה, לפיו, היא לחיות חיים כה פשוטים וחשופים עד שלא ניתן יהיה לכנותם 'מתורבתים'. אופולס עצמו מודה כי מדובר בדרישה קיצונית ומורכבת: "וזה לבקש לא מעט", הוא מסכם.

הקריאה לריסון אינה נשארת בגדר תיאוריה פילוסופית בלבד. מחקר משותף של אוניברסיטת קיימברידג' באנגליה והמכון הבינלאומי לכלכלה סביבתית תעשייתית בשוודיה תומך בכך. החוקרות מצאו שאימוץ אקטיבי של אורח חיים המבוסס על פשטות מרצון – המוגדר כהפחתה מכוונת של רמות ההכנסה והצריכה לטובת השגת יותר זמן פנוי ואיכותי – תורם באופן ישיר לשינוי עמוק בדפוסי הצריכה של הפרט, ומכוון אותם לצריכה בת-קיימה. הן מדגישות במסקנותיהן שאימוץ חיים פשוטים ופחות חומרניים אינו רק מיטיב עם רווחתו הנפשית של האדם, אלא מהווה "דבר הכרחי בדחיפות, משום שבני אדם כיום חיים מעבר ליכולת ההתחדשות של כדור הארץ".

מנגד, יש הסבורים כי הפתרון לאנטרופיה החברתית טמון דווקא בריסון ממוקד של אותם ערוצי תקשורת שמאיצים אותה. פתרון מעשי וממוקד מסוג זה מציע עורך הדין האמריקאי מארק הוג, המתמחה בהיבטים המשפטיים והחברתיים של בינה מלאכותית. במאמר מקצועי טוען הוג כי המפתח לשליטה בכאוס הוא הגבלת כמות המשתמשים והאינטראקציות בתקשורת הדיגיטלית.

"תהליכי ההתפוררות החברתית מלווים אותנו כנראה משחר ההיסטוריה. מה שייחודי בימינו הוא הקצב והפיזור של תהליכים אלה. הטכנולוגיה כמו מאפשרת לנו 'לבזבז' את עצמנו כחברה הרבה יותר מהר".

כדי להמחיש זאת הוא מציג דוגמה ספציפית ומנתח את המבנה של הרשת החברתית X (לשעבר טוויטר). לדבריו, על X להגביל באופן מובנה את מספר החשבונות שמשתמש בודד יכול לעקוב אחריהם, וזאת על פי המודל המדעי המוכר כ'מספר דנבר'. הוג מסביר את הרציונל מאחורי המגבלה ומציין כי רק 150 מערכות היחסים הראשונות יכולות להרשות לעצמן שמץ של ידע אינטימי או חברות אמיתית. מעבר לכך, מערכות יחסים כאלו הן רק היכרות שטחית שאינה מסוגלת להכיל תקשורת איכותית, ורק מגבירות את רעש הרקע ואת האי-סדר במערכת.

פה צריך לסייג ולומר שבאופן כללי, רגולציה תמיד מגבילה את האזרחים ופוגעת בחופש זה או אחר שלהם. זה טרייד אוף שצריך לקחת בחשבון, כי במיוחד במערכות חברתיות קשה לצפות איך תשפיע כל התערבות.

ללמוד לחיות עם הכאוס

בזמן שחלק מהחוקרים מציעים פתרונות של ריסון, נסיגה או הגבלה, זרם סוציולוגי אחר טוען כי הניסיון לבטל את האנטרופיה או להגיע לאיזון מושלם הוא אשליה בפני עצמה. הסוציולוג האמריקאי פרופסור קנת' דילון ביילי, שהקדיש חלק ניכר מפעילותו המקצועית לחקר האנטרופיה החברתית, ביקש להבהיר במאמריו כי לא קיימת נקודת איזון סטטית באנטרופיה חברתית, ועל כן אין טעם לשאוף אליה או לנסות להגיע אליה.

יוהאן גלטונג, הסוציולוג הנורווגי המפורסם שנחשב לאבי דיסציפלינת לימודי השלום, המשיך את קו המחשבה המערכתי הזה. גלטונג טען כי במקום לפתח תקוות שווא להשגת איזון חברתי קבוע, המערכת החברתית צריכה להיות בנויה מראש בצורה גמישה שמאפשרת לה להתמודד עם אנטרופיה, אי-סדר, בלגן ומורכבות בעודם קטנים – במטרה למנוע את "הפיצוץ" הגדול.

אל שורת הפתרונות הללו מצטרף הפתרון של פרופסור אספלטר, המציע לייצב את המערכת באמצעות חיזוק וחידוד ערכים, ופיזור נרחב של ידע וחינוך רחב-היקף לדורות הבאים. "כפי שהציע אולריך בק, הסוציולוג המשפיע ביותר של התקופה האחרונה, עלינו ללמוד ולחנך את הדינמיקה של חברות מודרניות התלויות בטכנולוגיה סופר-הייטקית", הוא אומר.

אך למרות האתגרים שמציבה לנו תיאוריית האנטרופיה החברתית, פרופסור אספלטר מסרב להרים ידיים. כשם שחוקי הפיזיקה מהווים תמרור אזהרה לדינמיקה חברתית שלנו, הוא מוצא בהם גם את ההשראה להתמודדות: מכניקת הקוונטים, שבה תופעות פיזיקליות כמו תנועה וזמן עובדות על פי דפוסים אחרים לגמרי, משאירה לנו פתח להאמין ולפעול נגד המגמות ששואפות להתפוררות חברתית.

תמונת כותרת: Denys Nevozhai on Unsplash

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

המציאות היא שחוק מרפי הוכח מדעית – איך מתקדמים מכאן?

ההנחה המטעה שכדי לשלוט בגורלנו אנו יכולים לשלוט באחרים

האפקט המשחרר של אקראיות – וכיצד היא יכולה לעזור לנו לקבל החלטות נקיות יותר

עוד מרדיו מהות החיים:

כיצד אנו יכולים להשפיע על ילדינו לייצר ולטפח מיומנויות חברתיות?