מנהלת כוח אדם מספקת הצצה מרתקת אל הפסיכולוגיה של שוק העבודה

מאז ומעולם היה כושר העבודה תנאי להישרדותו של האדם – מליקוט וציד ועד לפיתוח טכנולוגיות אופטיות או חישובי הון להשקעה. למעשה, מרגע שתינוק מגיח לאוויר העולם, חלק ניכר מהמידע שהוא סופג ומתהליכי הלימוד שלו נועדו להכין אותו לשוק העבודה ולסייע לו להפוך לפרט מתפקד בתוך החברה. המציאות היא שאנו מבלים את מרבית זמננו בעבודה, ולעתים גם כשאנחנו לא שם בגוף – אנחנו שם במחשבה. לאור החשיבות העצומה של מסגרות העבודה, מדהים לחשוב שהרבה פעמים גורלנו תלוי בדף נייר בודד עם תיאור תמציתי שמביא את הסיפור שלנו בצורה שטחית.

סיפורים רבים שדלפו ממשרדי משאבי אנוש מתארים תהליך סינון מעורר השתוממות, כמו למשל מנהלים שבודקים רק את המוסד האקדמי ומנפים מועמדים מבלי לקרוא אפילו את שמם, עיסוקם או ניסיונם. רג'ינה הארטלי היא מנהלת משאבי האנוש של חברת השילוח UPS, שמספקת מדי יום כ-15 מיליון חבילות ללקוחות ב-200 מדינות. עם 25 שנות ניסיון, הארטלי בוחרת להביא את הצד האחר של ניהול משאבי האנוש ומספקת תובנות מעניינות על הפסיכולוגיה שמאחורי התהליך.

לטענתה, דווקא מועמדים בעלי קורות חיים "לא מושלמים" יכולים להיות בעלי פוטנציאל מימוש גבוה יותר מאחרים. כיצד השתלשלות חיים רצופה מהמורות הופכת ליתרון כאשר מדובר בשוק העבודה?

קורות חיים מספרים סיפור

לצורך המחשת הרעיון מציגה הארטלי שני אבטיפוסים של מועמדים: את הראשון היא מכנה "כפית הכסף". לכאורה זהו המועמד האידיאלי. יש לו קורות חיים 'לפי הספר' – בוגר אוניברסיטה יוקרתית, סיים בהצטיינות, עוסק בהתנדבות וכן הלאה. האבטיפוס השני הוא "הלוחם העיקש". כאן מדובר במועמד שעל הנייר הנתונים שלו הם בינוניים – למד במכללה, ציונים כנראה ממוצעים וניסיון בעבודות סטודנטים. הארטלי מספרת כי "לאורך השנים למדתי משהו על אנשים שקורות חייהם נראים כמו שמיכת טלאים, משהו שגרם לי לעצור ולשקול את מועמדותם ברצינות".

הארטלי מסתכלת על מסמך קורות החיים כעל סיפור וכאן הרבה תלוי בפרשנות. "רצף עבודות זמניות יכול להצביע על חוסר עקביות, חוסר מיקוד, התנהגות בלתי צפויה", היא אומרת, "או שזה יכול להעיד על מאבק עיקש כנגד מכשולים". לצד זאת, קורות חיים של "כפית הכסף" יכולים לספר על המאמץ הכרוך בלימודים במוסד אקדמי יוקרתי, ומאידך הם מספרים על דרך שנסללה עבור המתמודד ואולי לא הכינה אותו לאתגרים שמספקים החיים האמיתיים. הארטלי, אם כן, מכירה ביתרונות של כל המועמדים על כל סיפורי החיים שלהם, ומבקשת לכל הפחות לתת הזדמנות ראויה גם לאלה שגורלם זימן להם נתוני פתיחה פחות נוצצים.

הגישה הזו לא צמחה יש מאין – היא נטועה עמוק בהיסטוריה של הארטלי. היא חושפת על הבמה את סיפורה האישי כבת לאב סכיזופרן שגדלה לבסוף במשפחה חד-הורית ברובע קשה של ברוקלין. היא מתארת ילדות נטולת מכונית, טלפון או מכונת כביסה בבית. למרות – ולדעתה בזכות – התנאים הללו, היא התברגה בראש משרד משאבי האנוש של אחת החברות המובילות בעולם בתחומן. והיא לא לבד.

צמיחה פוסט-טראומטית, יש דבר כזה?

"כשהתחלתי לפגוש יותר ויותר אנשי עסקים מצליחים ולקרוא קורות חיים של מנהלים מהדרג הגבוה, הבחנתי במכנה משותף – רבים מהם חוו קושי בצעירותם", מספרת הארטלי. איינשטיין נחשב לתלמיד בעייתי וכושל ביסודו, סטיב ג'ובס מחזר בקבוקים כדי לקנות אוכל בפיקדון, ג'ים קארי חי כהומלס לתקופה, שרליז ת'רון גדלה בבית עם אב אלכוהוליסט ואלים, וקיימות עוד דוגמאות בשפע. מרבית המחקר הפסיכולוגי מביט על טראומות וקשיים מזווית אחת: כיצד הן פוגעות בתפקוד. במחקר של הארטלי, לעומת זאת, "הנתונים שנאספו חשפו תגלית בלתי צפויה: שאפילו הנסיבות הגרועות ביותר עשויות להוביל לצמיחה ושינוי. התגלתה תופעה מדהימה ונוגדת כל הגיון, שקרויה בפי מדענים 'צמיחה פוסט-טראומטית'".

כיצד חלק מהאנשים שהתמודדו עם קשיים הצליחו ואחרים לא? הארטלי מסבירה באמצעות מחקר על יזמים בעלי דיסלקציה. כשנשאלו, הם תיארו את המצב הזה כיתרון "שבזכותו הם למדו להיות קשובים יותר ורגישים יותר לפרטים הקטנים". ביל גייטס מכנה את התפיסה הזו תודעת צמיחה,  ומסביר שלהשקפת העולם יש משקל רב יותר משל גנטיקה בנוגע להצלחה. לדברי הארטלי, אותם יזמים שהשתתפו במחקר "מקבלים באהבה את הטראומה והקשיים כחוויות שעיצבו אותם, ויודעים שלולא חוויות אלה ייתכן ולא היו מפתחים את הכח והנחישות הדרושים להצלחה".

יתרון נוסף שמייחסת הארטלי ללוחמים העיקשים הוא יחסי אנוש. "אנשים שמתגברים על קשיים לא עושים זאת לבד… להיות מסוגלים לפנות למישהו שתמיד ניתן לסמוך עליו זה גורם הכרחי בהתמודדות עם קשיים". במילים אחרות, ללוחמים העיקשים יש ניסיון מוכח ביצירת מגע חיובי ומפרה עם אנשים אחרים, שאותו הם יכולים ליישם גם בסביבת התעסוקה. כפי שהיכולת הזו הייתה חיונית לצמיחתם, היא חיונית גם לשגשוג במקום העבודה.

בשורה התחתונה, הארטלי טוענת כי המנוע הפסיכולוגי של הלוחמים העיקשים מייצר אנשים עם דבקות במטרה, הכרת תודה, יכולת התמודדות עם משברים ועם אתגרים בלתי צפויים. לעתים רבות התכונות הללו יעילות הרבה יותר בהתנהלות של ארגון השואף להצטיינות. אתם מוזמנים לעבור בראש על החוויות הכי מאתגרות לאורך חייכם ולשאול מחדש – איזה סיפור קורות החיים מספרים עליכם?

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

מדוע החוסן הנפשי שלנו הוא כמו אבן ענבר?

מהי הנקודה שבה הביטחון העצמי שלנו מתחיל לשגשג?

3 סיפורים של סטיב ג׳ובס: על לידה, אהבה וסוף החיים

עוד מרדיו מהות החיים:

שיחה על הקשבה