אנתרופולוג מסביר: האבולוציה של הקשר האנושי עם מקום המגורים

כאשר נכנסים לבית יפני מסורתי, אחד הדברים הבולטים לעין הוא העיצוב המינימליסטי: מעט מאוד ריהוט המוצב נמוך יחסית, הצבעים השולטים הם גוני עץ והאלמנטים הצורניים מבוססים בעיקר על מרובעים. הבתים הללו מצליחים להשרות שקט ושלווה, כמעט כמו אלו שנופלים עלינו בביקור במוזיאון. נשאלת השאלה מה יש בסולידיות, בארגון ובמיעוט הפרטים שמצליח להשרות תחושה של רווחה נפשית? ד"ר ג'ון אלן, נוירו-אנתרופולוג מאוניברסיטת דרום קליפורניה, מאמין שהסיבות לכך נעוצות הרחק בהיסטוריה שלנו, עוד בתקופה שבני האדם חיו במערות – ואולי אף קודם לכן.

בטור שכתב עבור מגזין Aeon, אלן משרטט את האבולוציה של האדם ביחס למקום מגוריו ומציג שורשים רגשיים עמוקים לחיבה שפיתחנו כלפי סדר. נקודת המוצא שלו היא רב המכר מאת מארי קונדו, סוד הקסם היפני – איך להיפטר מהבלגן בבית לתמיד ולהיות מאושרים יותר. הוא סבור שהספר – המציג סודות פשוטים שיכולים להפוך את הבית למקום נעים יותר – מסתיר בתוכו (אולי בלי להתכוון) אמת אוניברסלית מרתקת על מערכות היחסים שלנו עם בתי מגורינו ועל המנגנון הפסיכולוגי שאחראי להן.

"ספרה של קונדו הוא למראית עין מדריך לשיפור הבית", אומר אלן, ומסביר כי השיטה היפנית של קונדו לארגון וסדר משקפת היבטים רגשיים שטבועים עמוק בהיסטוריה שלנו. "האבולוציה הביולוגית שלנו, כמו גם הנטייה התרבותית לייצר דברים", הוא מרחיב, "עיצבו אותנו להיות קשורים לבית לא רק בגוף, אלא גם בנפש". בית הוא מקום של ביטחון, ולכאורה הקשר הרגשי מובן מאליו, אך למעשה הוא מעט יותר מורכב. אלן מציג את תיאוריית "רגשות הרקע" של פרופסור אנטוניו דמסיו, מומחה למדעי המוח שחקר את הבסיס הנוירולוגי של רגשות ותחושות. לדברי אלן, רגשות הרקע קשורים להתחקות אחרי הגוף שלנו ולשמירה על איזון פנימי של המערכת. "הרגשות כלפי הבית נובעים ממנוחה, מילוי מצברים, נוחות וביטחון", הוא מוסיף, זאת בשונה מרגשות עזים יותר כמו פחד או הפתעה.

מדוע התפתחו רגשות עדינים מסוג זה כלפי מה שעל פניו אמור להיות מקום לשינה ולאחסון חפצים? הרי את מרבית שעות הערות אנו בדרך כלל לא מבלים בבית. ובכל זאת, הבית תמיד נמצא שם במוחנו כצור איתן לשוב ולהתרפק בצלו. באופן משעשע, המוח הוא שבכלל התחיל את הכול. אלן מסביר כי לפני כ-2 מיליון שנה החל המוח האנושי לצמוח בצורה משמעותית ביחס לשאר היונקים.  "ההאכלה והאימון של המוחות הרעבים-לאנרגיה והאיטיים-להתפתח הללו דרשו שינוי מהותי באורח החיים של אבותינו". הבית החל להוות מרכז להכנה ולחלוקת אוכל עבור בני האדם כדי לתמוך בצרכי הפיתוח החדשים של המוח. ככזה, הפך הבית לזירת הפעילות העיקרית של אבותינו והחל לשחק תפקיד משמעותי בחיים הסוציאליים. בין היתר, במסגרתו התעצבו הכישורים החברתיים שאנו נושאים עד ימינו, הילדים התפתחו והפכו בו למבוגרים והוא הפך לנקודה שבה יכלו בני האדם לנוח ולתכנן את פעילותם העתידית בבטחה יחסית.

מרכז להכנה וחלוקת אוכל, יערות הגשם באפריקה. Sergey Uryadnikov / Shutterstock.

אחת הסיבות שהבית – בין אם הוא מערה או אוהל – הפך למרכז חיינו היא היכולת לנהל בו את עיסוקינו בבטחה. האדם החל לפתח תחושת יציבות וביטחון כלפי מגוריו, אבל ברמה המעודנת יותר. מדבריו של אלן עולה כי סוג הביטחון שאנו חשים כלפי בית קשור, כאמור, לרגשות הרקע. כלומר, ייתכן כי אין מדובר על ביטחון ברמת האיום המיידי בסגנון תגובת "הילחם או ברח", אלא על רגש מתמשך שמעניק לנו שקט נפשי גם כשאנו עסוקים בשגרה. בזמן שהסכנות הקיומיות הלכו והצטמצמו עם השנים, הרגשות כלפי הבית נותרו חלק בלתי נפרד מהפסיכולוגיה והרווחה הנפשית שלנו.

הבית, אם כך, הוא הרבה דברים: הוא מעניק הגנה פיזית, הוא משמש לאחסון חפצינו, הוא מהווה סמל סטטוס ויכול אף להיות נכס להפקת רווח ללא מטרת מגורים. אבל כדי שהבית יוכל לשרת את מטרת הרווחה הנפשית, עלינו להתייחס אליו כאל מוקד רגשי משמעותי בחיינו. וזה מחזיר אותנו לעיצוב היפני, או לפחות לשיטת הארגון שמציעה מארי קונדו בספרה. ד"ר אלן מסביר: "קונדו טוענת כי החפצים חסרי התועלת, מסיחי הדעת והבלתי רצויים בעליל שמצטברים בבתינו, הופכים תחילה למחסום פיזי ואז למחסום מנטלי בדרך להפיכת הבית למקור של אושר ושביעות רצון". במילים אחרות, כשאנו נכנסים לבית עמוס ומבולגן, עלול להיווצר בתוכנו אי שקט שנובע מקהות רגשות הרקע שהבית אמור לספק. הנוחות, המנוחה והיציבות מיטשטשים בתוך חוסר הסדר – ואנו מחמיצים את אחד היתרונות הבולטים של הבית.

האם כל זה אומר שסדר הוא צורך אבולוציוני של האדם? שאם כן, הרי טבעי היה שאי-סדר ייעלם עם השנים ממאפייני ההתנהלות האנושית. ואולם, מחקרים גילו כי גם לבלגן יש יתרונות גדולים עבורנו. לכן, אלן מאמין כי בכל הקשור לארגון הבית ולשמירה על חפצים מעטים וחשובים, התהליך משמעותי יותר מהתוצאה. "אוסף של ג'אנק בבית יכול להוות הסחת דעת עיקשת אשר מטביעה את היכולת להרגיש בבית", הוא מסביר, אך מוסיף כי "הקסם משנה החיים של ארגון הבית הוא צורה של תרפיה לריפוי אחת ממערכות היחסים האבולוציוניות החשובות בחיינו: זו שבינינו ובין המקום שבו אנו חיים".

מלבד חשיפת החיבור הרגשי שלנו לבית באור חדש והמלצה לשיפור החיבור הזה על ידי ארגון, מסתתרות בתיאוריה של אלן שאלות מרתקות נוספות שבהן הוא נגע בעקיפין. הבולטת שבהן היא מערכת היחסים שבין התפתחות המוח ובין בתי המגורים לאורך ציר הזמן. על פניו נדמה כי עם ההתפתחות הקוגניטיבית, החל האדם לבנות בתים מורכבים ומשוכללים יותר. נקודת המבט של אלן מציעה אפשרות מסקרנת נוספת – ככל שהבית מספק את צרכינו הבסיסיים בצורה מלאה יותר, כך הוא מאפשר למוח שלנו את התנאים האידיאליים לצמוח ולהתפתח.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

מחקרים מגלים: מדוע בני האדם כל-כך קשורים לחפצים

האם נמצאה הסיבה שבגללה בני האדם ושאר בעלי החיים ישנים?

מדוע אנו רואים פרצופים בחפצים יומיומיים?

עוד מרדיו מהות החיים:

מה תפקידם של הספרים בחיינו? ואיך הם מחזיקים מעמד בים המילים הוירטואליות מסביבנו?