הפילוסוף בן יוון העתיקה מסביר את הסיבות למערכות יחסים

נסו להריץ בראשכם את רשימת כל החברים שלכם. אחרי המעגל הראשון והמובן מאליו, המשימה מתחילה להסתבך. מה לגבי החבר של החבר, שמצטרף אלינו לעתים קרובות אבל הקשר שלנו מתווך על ידי גורם שלישי? ומה בנוגע לחברים מהצבא, שעברו עשרות שנים מאז שראינו חלק מהם. בימי השירות החברות הזאת הייתה עניין של חיים ומוות, אבל האם ממרחק השנים הקשר עוד פעיל או שהוא בכלל מונצח בתודעתנו ללא תלות ביישומו הלכה למעשה? אותן דילמות תקפות לגבי החברים מהתואר, מהזומבה, מהיוגה או מהכדורגל של שישי – וכל זה עוד לפני שנכנסנו לפייסבוק.

הקשרים שאנו מתחזקים כיום מורכבים אולי יותר מכל תקופה אחרת בהיסטוריה, דווקא בשל התערבותה של הטכנולוגיה – מצד אחד מקרבת, אך מצד שני עשויה לבלבל. עצם השימוש במילה "חבר" לציון מעמדו של אדם ברשתות החברתיות, במועדוני לקוחות, במפלגות וכדומה – עשוי להסיט את תפיסת החברות ממסלולה המקורי. תופעה זו מאפיינת את השפה העברית, להבדיל מאנגלית, למשל, שבה קיימת המילה Member (ולא Friend) לציון השתייכות לקבוצות בעלות מכנה משותף.

אבל נחזור לעברית ולרשתות חברתיות. השימוש בתואר "חבר" עבור מי שאינו בהכרח עונה להגדרה הקלאסית נכפה עלינו במידה מסוימת בשל הטרמינולוגיה של הרשת. כדי לחדד את התפיסה שלנו לגבי מערכות יחסים אולי שווה לחזור למקורות, אל עידן שבו פייסבוק טרם הייתה ניצוץ במוחו של מארק צוקרברג. הכוונה היא לתקופת יוון העתיקה, הזמן שבו נוסדו רבות מהתפיסות המערביות שבהן אנו מחזיקים היום. המגזין Classical Wisdom Weekly מנתח בקצרה את תורת החברות של אריסטו ומסייע לנו ליצור מעט בהירות מחשבתית ברשימת החברים שלנו, המציאותית והווירטואלית.

את מחשבותיו לגבי יחסי חברות כתב אריסטו בחיבור הידוע בשם האתיקה הניקומאכית. בטרם הוא ניגש לענייני הליבה, מזכיר אריסטו את חשיבותם של מערכות יחסים. "איש לא יבחר בקיום נטול חברויות, אפילו על חשבון כל הדברים הטובים האחרים". הוא ממשיך ומסביר כי כל מעמד וכל גיל מרוויחים ומשגשגים בזכות קשרים אנושיים, אולם לדעתו מסיבות שונות. צעירים, למשל, זקוקים לחברויות כדי למצוא את דרכם בעולם, ואילו מבוגרים משתמשים בחברויות כתמיכה וכמשענת עם היחלשות הגוף. זו כמובן תמונה חלקית של הסיבות ליצירת קשרים, אבל יש בבסיסה גרעין של אמת. על פי הכתבה, הפילוסוף ייחס לקשרים של חברויות משמעות הרבה יותר נרחבת מהפן האישי. המרקם העירוני, למשל, מתוחזק על ידי קשרים בין התושבים וקיומם של מעגלים חברתיים. "נראה כי חברויות מחזיקות את העיר יחדיו", טען אריסטו, והוסיף – "ונראה כי המחוקקים עסוקים בכך יותר מאשר בצדק".

 חברויות חיוניות למדינה. "אסכולת אתונה", רפאל. Viacheslav Lopatina/Shutterstock.

 

אם חברויות הן כה חשובות לחיי האדם הפרטיים והכלליים, אזי ככל שנרבה חברים כן ייטב לנו, הלא כן? אם התשובה לכך הייתה חיובית, והיינו מסתכלים על מערכות היחסים שלנו בעיניים כלכליות, משהו מהמהות של החברות היה טובע בים של אינטרסים. מובן שיש אנשים שמטבעם מתחברים בקלות ובמהירות ליותר אנשים, אבל זה לא המצב המתואר. כאן מדובר על צבירה מכוונת של חברים למטרה אחת – הגברת הרווח האישי ומקסום היתרונות שחברות מעניקה. אם זה הדבר שעומד לנגד עינינו בכל מגע אנושי, ההיגיון הבריא אומר שהסיכוי ליצירת קשר מהותי ועמוק צונח.

אבל בינינו, למי מאתנו אין קשרים שנולדו מתוך אינטרס? זה לא בהכרח שלילי כפי שזה עשוי להישמע. חברות שמבוססת על אינטרס היא התנהגות טבעית של האדם, כל עוד היא לא הופכת ליחסי ניצול. האדם הוא יצור חברתי מורכב ביותר ולכן מערכות היחסים שהוא מסוגל לפתח מורכבות ומרובות פנים. לעתים זה עשוי להכביד. כבר לפני כ-2,300 שנים חילק אריסטו את החברויות לקטגוריות כדי לעשות לנו קצת סדר בחיים החברתיים, ולמרבה הפלא החלוקה רלוונטית היום כפי שהייתה אז. הוא מגדיר חברות כ"יחסי גומלין של רצון טוב בין אנשים, מטעמים של תועלת, הנאה ומעלות טובות". אריסטו מתעכב לציין שחברות מתקיימת רק כאשר היחסים הם של היזון חוזר. הוא מדגים כי איננו יכולים להיות חברים של כוס יין, למשל, כיוון שהכוס נטולת יכולת להשיב חיבה ואהבה. עד כמה שנקודה זו נראית מובנת מאליה היא חשובה כיוון שניתן לגזור ממנה גם לגבי בני אדם. אם אדם לא מחזיר לנו חיבה ואהבה, היחסים לא עונים להגדרה של חברות.

1. חברות של תועלת

שלושת סוגי החברויות – הנטועים בהגדרתו של אריסטו – נובעים מהסיבתיות שקירבה בין האנשים, והוא מרחיב עליהם. אריסטו לא מדבר על הסיבות שהולידו את הקשר, אלא על הכוחות המקיימים את התמשכותו. הסוג הראשון הוא חברות על בסיס תועלת. היחסים הללו בתוקף כל עוד שני הצדדים עונים על צורך ספציפי אחד של השני. חשבו למשל על נטוורקינג – המושג שמלווה כמעט התנהלות מקצועית היום. יצירת קשרים על בסיס תועלת עסקית עונה להגדרה הראשונה, כיוון שהחברות תקפה רק בספרה מסוימת והיא לרוב מוגבלת על ידי מוסכמות תרבויות די נוקשות. אין ספק שחברות כזו יכולה להתפתח לכדי סוג אחר, אבל אז היא כבר לא רק חברות תועלתית. בקיצור, הסיבה שאנו שולחים "שנה טובה" בנוסח אחיד לרשימת תפוצה מהעבודה היא לא בגלל יחסים של קרבה עמוקה לכל אחד ואחד מהנמענים. כאמור, אין מדובר בהכרח בדבר שלילי, אבל חשוב לעשות את ההבחנה בין סוגי הקשרים בחיינו.

2. חברות של עונג

הסוג השני דומה לראשון והוא מבוסס על הנאה. הוא עונה על אותם קריטריונים, רק שכאן התועלת היא העונג האישי שמשיגים הצדדים. אריסטו משתמש בדוגמה של אוהבים צעירים כדי להמחיש מהי חברות המבוססת על הנאה. אבל העונג יכול לבוא גם בדמות השפעה פסיכולוגית אחרת. למשל חברות בין מנטור לתלמידו: עבור התלמיד העונג מגיע מהכיוון האינטלקטואלי ועבור המנטור ההנאה מתבטאת בהקניית ידע לדורות צעירים. לפי אריסטו, חברויות משני הסוגים הראשונים מאופיינות במשך חיים קצר והן דועכות כאשר הפונקציונליות שלהן נשחקת.

3. חברות של מעלות טובות

הסוג השלישי והאחרון של קשרים הוא מה שאנו נוהגים לכנות חברות אמת. במקרה הזה הקשר מבוסס על הכרה הדדית בתכונותיו של האחר וחיבה עמוקה לאישיות שלו. התועלת האישית בקשרים מסוג זה היא משנית (אף על פי שתיאוריות שונות גורסות כי האינטרס האישי נמצא ברקע של כל תופעה אנושית), והחברים שואפים לטפח את החברות מתוך אהבה אחד לשני ומתוך רצון אותנטי, האחד בטובתו של השני. כיצד נוצרות חברויות כאלה? ובכן, הן יכולות להתחיל מכל מפגש בין בני אדם. גם חברות תועלתנית או חברות על בסיס הנאה יכולות להתפתח לחברות אמת. התנאי האחד הוא החזקת שני הצדדים במכנה משותף של תפיסת הטוב. יחד עם זאת, אריסטו טוען כי פעמים רבות חברויות אמת נובעות מהתמודדות משותפת עם אתגרים גדולים. משנקשרות חברויות אלו הן לרוב יחזיקו מעמד למשך שנים רבות, ואפילו פערי זמן ומרחב לא יערערו את יסודותיהן בקלות. מאפיין נוסף הוא שלמרות היסוד האלטרואיסטי שבהם, קשרי אמת מספקים גם תועלת וגם הנאה לחברים.

ייתכן שכבר במהלך הקריאה צפו אצלכם כמה שאלות. האמנם לא מדובר בחלוקה גסה מדי? האם תורתו העתיקה של אריסטו אכן רלוונטית היום, או שמא פשוט צריך לזרום עם השינוי שמביאה הטכנולוגיה? הרי כבר קיימות תיאוריות הטוענות כי הטכנולוגיה משנה את טבע האדם ברמה הנוירולוגית. ובכל זאת, אפשר להפיק תועלת רבה מניתוחו של אריסטו. ראשית, כפי שנאמר, זוהי חזרה ליסודות תפיסת החברות. כדי לעשות הערכת מצב ולהחליט כיצד לנהוג בקשרים החברתיים בקונטקסט המודרני צריך להעמיד אותם אל מול נקודת המוצא שמהם התפתחה התפיסה שלנו. במילים אחרות, אריסטו מסייע לנו לבחור אם אנו נשארים עם הקטגוריות המוכרות – או מפליגים הלאה אל סוגים חדשים והגדרות חדשות של מערכות יחסים.

שנית, אריסטו מציע לנו הזדמנות להגדיל את מעגל חברי האמת. העובדה שמערכת יחסים כלשהי עונה להגדרה אחת אין בה כדי לשלול ממנה פוטנציאל להפוך לאחרת. תוכלו לעשות ניסוי ולהתבונן באדם מבעד לאינטרס של מערכת היחסים. יכול להיות שתגלו כי אכן מה שקושר אתכם יחד הוא מכנה משותף שיכול להיות זמני ונסיבתי. אבל אולי תופתעו לגלות שמעבר לכך מסתתרת אישיות שיש לכם חיבור עמוק אליה, כפי שלא שיערתם.

 

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

מה לימד טולסטוי את גנדי על טבע האדם? חליפת מכתבים היסטורית חושפת

ההרצאה השבועית של TED: מחקר חסר תקדים מגלה מה הופך את החיים לאיכותיים

הצל שלי ואני – הצצה לעולמו של עיוור וכלב הנחייה שחי לצדו

עוד מרדיו מהות החיים: