סדרה ברדיו מהות החיים על פועלו והגותו של הרמב"ם

בעולם המערבי נחשבים ימי הביניים לתקופה דלה ביצירה מחשבתית. לא בכדי מכנים אותם Dark Ages. ואולם, דווקא בחברה היהודית של אותה תקופה צמח אחד ההוגים הגדולים ביותר, לא רק עבור היהדות, אלא עבור החברה המערבית כולה. רבי משה בן מימון, הרמב"ם, נתפס באופן שונה על ידי אנשים שונים: האחד רואה בו רופא, האחר – גדול הפוסקים, שלישי מביט בו כתזונאי ורביעי – כפילוסוף. וכולם צודקים.

את מפעל חייו של הרמב"ם קשה לתפוס במושגים של היום, כשרוב האנשים מתמקדים בתחום אחד או שניים. ואם לא די בכך שהיה מומחה גדול בכל-כך הרבה עולמות ידע, הרמב"ם גם לקח על עצמו את המשימה למצוא את הקשרים ביניהם וליצור הגות אחודה שמכילה את המציאות על כל רבדיה, מחיי היומיום של האדם ועד למהות הישות האלוהית. אדם שירצה כיום לחיות את חייו במלואם על פי הרמב"ם, סביר להניח ימצא פתרונות לשאלות כמעט בכל תחום.

אסף דה פריס, מורה למחשבת ישראל ובקיא גדול בקורות הרמב"ם, ישב לשיחה עם אסי זיגדון ברדיו מהות החיים, אשר הניבה סדרה בת חמישה פרקים. השניים יוצאים למסע בעקבות חייו והגותו של הרמב"ם – מעיר הולדתו בקורדובה, דרך שהותו בישראל ועד לביסוס מעמדו כרופא הבכיר של שליט מצרים. בכל צעד בדרך אנו מגלים כי מדובר במהפכן אשר עיצב במו ידיו תפיסות עולם יהודיות וגלובליות שחלקן מלוות אותנו עד היום.

יהדות אריסטוטלית

כדי להבין את מפעל חייו של הרמב"ם צריך להכיר את מה שדה פריס מכנה "חוט השני" במחשבתו. לדבריו, הרמב"ם היה "אדם שהציב אופציה דתית שלוקחת בחשבון את התבונה… ואפילו אפשר לומר את זה יותר רדיקלי, הוא אדם תבוני שלוקח בחשבון את הדת". מבחינתו הדת היא לא האמת, אלא רק כלי קיבול שלה. האמת היא אחת, והיא נכונה למציאות כולה. כפי שנפרט בהמשך, טענתו הא כי הישות הבוראת תקשרה את האמת הזו דרך היהדות. לדת אין בלעדיות או חזקה על האמת, כיוון שהאמת היא אוניברסאלית ורציונלית.

הפרויקט הגדול של הרמב"ם היה לפצח את הקשרים בין מסורת ישראל לתבונה האוניברסאלית. ויש חשיבות גדולה לאוניברסאליות הזו. יהודים במאות ה-11-12 אמנם חיו בקהילות, אך בתוך משטרים נוצריים או מוסלמים, כמו במקרה של הרמב"ם. לכן הם היו חשופים במידה זו או אחרת להשפעות תרבותיות ותיאולוגיות, בוודאי המלומדים שבהם. הרמב"ם, למשל, הכיר והיה מושפע מהאסלאם, ואולי יותר מכל מהפילוסופיה היוונית, ומאריסטו בפרט. הוא תפס את המדע האריסטוטלי כאמת מוחלטת על העולם וגמר אומר להכיר את בסיס הידע הזה ליהדות ולשלב אותה בתוכו. במילים פשוטות, הוא ניסה לפתור את המתחים בין הדת והמדע, ועשה זאת דווקא בתקופה שבה ידה של האמונה הדתית הייתה על העליונה, טרום המהפכה המדעית.

לרמב"ם הייתה גישה הוליסטית למדע ואמונה או לחומר ורוח, מה שבא לידי ביטוי בעיסוקיו הן כפילוסוף, הן כרופא והן כפוסק הלכה. אפשר לראות את התפיסה הזו בראשי התיבות שייחס למילה 'בריאות': בולם רוגזו, יפחית אוכלו ויגביר תנועתו. "הרמב"ם ראה את האדם כאחדות גופנית ונפשית", מסביר דה פריס, "הוא ראה במלאכת הרפואה – וזה ציטוט מדויק מדבריו – מהגדולה שבעבודות ה', הוא ממש ראה ייעוד דתי בעבודת הרפואה". לצד זאת, "אפשר לקרוא לו אבי הטיפול הקוגניטיבי היהודי", הוא מסכם.

המפתח אצל הרמב"ם הוא איזון

נתחים גדולים מהמחקר הרפואי כיום מתמקדים בתחום של רפואה מונעת באמצעות תזונה והרגלי חיים. המודעות שיש לנו היום לאוכל בריא, לשינה ולפעילות גופנית הייתה עיסוק מרכזי בחייו של הרמב"ם כבר לפני 800 שנה. כרופא הוא יצר מעין מתכון לחיים בריאים שבו הוא שילב כהרגלו בקודש את רפואת הגוף ברפואת הנפש. הרמב"ם פירט הרגלי אכילה שרבים חוזרים אליהם כיום, ולצד זאת עסק בפסיכולוגיה האנושית והתמודדות עם החיים. העיקרון המנחה בתורתו הוא שמירה על איזון – לא לברוח לנקודות הקיצון באף תחום בחיים.

דה פריס משתמש בדוגמה של תכונת הפחדנות כדי להסביר את עמדת הרמב"ם לגבי החיים בכללם. פחדנות יתרה, או פוביה, יכולה לשתק את האדם ולמנוע ממנו לחוות את החיים בשלמותם. לעומת זאת, אומץ עודף יכול להעמיד את חיי האדם בסכנה שלא לצורך. מהו, אם כן, האמצע? דה פריס אומר כי על פי הרמב"ם "אומץ לב הוא לעשות את הדברים הנכונים על אף שהם מפחידים, ולהתמודד עם הפחד הנכון בצורה נכונה שמתגברת עליו". הרמב"ם מחפש את דרך האמצע שתאפשר לאדם להתחבר לכל קשת הרגשות שלו, אך לצמוח מתוכם ולא לתת להם להשתלט עליו. בנוסף, התפיסה של הרמב"ם הייתה יחסית. כלומר, אין נוסחה אחת של איזון התקפה לכולם, אלא על כל אדם להכיר את עצמו ולדעת למצוא את האמצע הנכון לגביו, וזאת בעזרת מורי דרך – אם דתיים ואם פסיכולוגיים.

כפי שהיה פורץ דרך רפואי ופסיכולוגי, כך היה מהפכן בתחום התיאולוגי-פילוסופי. בשונה מהרבה רבנים יהודים, הרמב"ם היה פתוח לפילוסופיות זרות ואף שקד במרץ כדי לחפש את הקשרים והחיבורים של היהדות לחכמות אחרות. העבודה העיקרית שלו הייתה למקם את המסורת בתוך הקונטקסט המדעי, מה שהביא לפתחו ביקורת רבה. אולם להשקפתו החיפוש אחר האמת הוא גדול מהכל והיא לא בהכרח נמצאת באופן בלעדי במקום אחד. החיבורים של הרמב"ם ירדו לפרטי פרטים, עדה לרמת כמות המזון שמומלץ לאכול בארוחה, אבל כל זה נועד לשרת את אותה אמת שאחריה חיפש. מבחינתו, כל פסיק פעולה זניחה בחייו של אדם נועדה להעלות אותו במדרגה הרוחנית כדי שיוכל להתקרב כמה שיותר אל האמת – אל ידיעת הישות האלוהית.

השכל העליון שמניע את העולם

האלוהות של הרמב"ם היא – במילה אחת – הנצח. "מבחינת הרמב"ם, האלוהים הוא השכל האחד העליון שמניע את העולם" אומר דה פריס, "הוא לא זהה לעולם… למעלה עומד המניע הבלתי מונע". האל במובן הזה הוא העל-זמני, הוא הישות שיצרה את ממד הזמן כמבנה מציאות עבור בני האדם. זוהי ישות מוחלטת שאינה כבולה לאף פרדיגמה אנושית, ולכן הרמב"ם לא היסס לחפש את ההכרה שלה גם במחוזות חדשים, וביניהם המדע. לשיטתו, היהדות והתורה מביאות את החכמה האלוהית לבני האדם, והן נוצרו ככלי לתיקון העולם. המצוות וההלכה הן חשובות, אבל הרמב"ם האמין כי חשיבותן נובעת לא מתוך אמונה עיוורת, אלא ממקום רציונלי – הן הכלי שניתן לאדם כדי להגיע אל האמת. כלומר, המצוות הן האמצעי ולא המטרה.

שני חיבורים מונומנטליים של הרמב"ם מבטאים היטב את הפילוסופיה שלו, 'משנה תורה' ו'מורה נבוכים'. החיבור הראשון הוא פרויקט גרנדיוזי של איגוד ועריכת כלל ההלכות במסורת היהודית. הרמב"ם אסף את עבודתם של כל חכמי ישראל והביא אותם בשפה פשוטה לאדם הממוצע כפירוש לתורה ולמצוות. במשך 10 שנים כתב הרמב"ם את 14 הכרכים של משנה תורה שידועים גם בשם "היד החזקה" וריכז בהם "אלפי דינים, הלכות והסתייגויות שהיו מפוזרים על ספריות שלמות".

אם משנה תורה הוא ספר מעשי, מורה נבוכים הוא החיבור הפילוסופי, הצד השני של המשוואה. הרמב"ם מצהיר כי ספר זה מיועד לאנשים ברמת היכרות גבוהה יותר עם התורה אך גם עם המדע. הוא מכיר בפער שקיים בין עולם המדע לבין המסורת היהודית והבלבול הכרוך בהיכרות עם שני העולמות. מורה נבוכים, אם כן, בא לסגור את הפער שבין התפיסה הדתית ובין התפיסה התבונית, מה שהיום חזר והפך להיות פופולרי בחוגים אקדמיים שחוקרים את מכניקת הקוונטים ואת הקבלה.

החיבורים הללו הם תורות משלימות, שני צדדים של אותה מטבע. הם מייצגים נאמנה את החידוש שהביא הרמב"ם, חקר אחר האמת האוניברסאלית תוך דבקות חזקה באמונה ושילוב בין העולמות. כל מהלך מחשבתי של הרמב"ם נעשה מתוך רציונליות ולוגיקה, כשהוא מונע תמיד בכיוון אחד ועל ידי כוח אחד – האמת. הוא הקדיש את חייו להנפת דגל התבונה בתוך המסגרת האמונית, והגותו יכולה לשמש בסיס איתן לכל מי שמחפש אחר חיבורים בין רוח וחומר בחייו, בין אם מאמין ובין אם לאו.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

האם תם העידן המפריד בין מדע ורוח? 3 סימנים חושפים מגמה מעניינת

6 מחקרים שמגלים עובדות מרתקות על רוחניות בעידן המודרני

הפסיכולוגיה החיובית של הבעל שם טוב

עוד מרדיו מהות החיים:

איך אוכל יכול להבריא? והאם אוכל בריא יכול להיות גם טעים?