חיים עם מוגבלות פיזית מביאים עימם התמודדות עם אתגרים ומכשולים רבים, נוספים על אלו שרובנו מתמודדים איתם בכל מקרה. מעל בימת טד מדגים טום נאש כיצד על-ידי אימוץ גישה לחיים של פיראט מודרני, ניתן להסתכל אל הקשיים בעיניים ולצלוח אותם בחיוביות ועם הומור.

איזה דימוי עולה לכם בראש כשאתם חושבים על פיראט? מקפטן הוק ב"פיטר פן" ועד לונג ג'ון סילבר מ"אי המטמון", הפיראט הספרותי מוצג לרוב כנבל ערמומי עם נראות מובהקת: רטיית עין, תוכי על הכתף, קרס במקום כף יד, קב עץ שמחליף רגל אחת או שתיים, ריש מתגלגלת ואולי גם בקבוק רום תלוי על החגורה.

אך לפיראטים כמה מאפיינים משותפים נוספים שפחות נהוג לתת עליהם את הדעת: הם עשויים ללא חת, ששים אלי קרב ולא בוחלים באמצעים כדי להשיג את מטרתם. לא בכדי מהלכים הפיראטים עם קרסים וקביים. כל תותבת כזו היא למעשה עיטור גבורה – עדות לכך שנלחמו באיתני הטבע או באויב מאיים – ונשארו בחיים כדי לספר.

כזה הוא גם טום נאש. הוא אינו שודד ים ובכל זאת העניק לעצמו את התואר המפוקפק "פיראט". אם תתבוננו בו, מייד תבינו למה: קרסים מחליפים את שתי ידיו ותותבות מחליפות את שתי רגליו. אך הדמיון לפיראט סטריאוטיפי לא מסתיים רק בחזות הפיזית. מעל לכל אלו הוא ניחן בנפש נחושה של פיראט אמיתי. בהרצאתו מלאת ההומור ב-TED הוא מספר כיצד ההתמודדות עם מוגבלויותיו הגופניות העניקה לו במהלך חייו יכולות יוצאות דופן שסייעו לו להתגבר באומץ ובהצלחה על אתגרי החיים.

לעיתים כל מה שנחוץ לפתרון בעיה הוא שינוי זווית ההתבוננות

"כשהייתי בן 19 נדבקתי במחלה שכתוצאה ממנה איבדתי את שתי זרועותיי עד למרפקים, את שתי רגליי עד לברכיים, והעניקה לי מספיק צלקות כדי לעורר קנאה בקרב פרדי קרוגר", מספר נאש. "לעולם לא אוכל לתקשר בשפת הסימנים", הוא מתלוצץ, "אבל החסינות הנפשית והיכולת שלי לפתרון בעיות התחזקו על–ידי כך שנאלצתי לחשוב בצורה רוחבית בכדי להתגבר על בעיות שרוב האנשים אינם צריכים להתמודד איתן".

לאחר שאיבד את גפיו, היה נאש צריך ללמוד מחדש ובמאמץ רב איך לבצע פעולות יומיומיות שרובנו מבצעים באופן שגרתי ולוקחים אותן כמובנות מאליהן. לדבריו, להתנסות הזו הייתה השפעה חיובית וארוכת טווח על האופן שבו ניגש לכל דבר אחר בהמשך חייו. "לא רק שזה שינה את היכולת שלי לפתור בעיות, אלא הרגשתי שזה גם הפך אותי ליותר פרגמטי, פחות רגיש למכשולים במקרים מסוימים, יותר סבלני, וגם שינה באופן קסום את היכולת של אנשים להציע לי את המושב שלהם בתחבורה ציבורית", הוא מתבדח לקול צחוקו של הקהל.

כדוגמה נותן נאש את אחד השיעורים הראשונים שלמד בתקופת שיקומו, מייד לאחר שנאלץ לרכוש מחדש את היכולת ללכת. למרבה התסכול גילה שללא תנועת קרסול הוא אינו מסוגל לעלות עוד על שפת המדרכה בדרך שהכיר. לאחר מספר ימים מלאים בניסיונות כושלים, החליט לבחון את הבעיה מזווית אחרת – תרתי משמע. ברגע שמיקם את הרגל שלו בכיוון שונה והשתמש במפרק הירך במקום בקרסול – הצליח לעלות מייד. "בתוך 5 דקות שום גרם מדרגות לא עמד בפניי", מספר נאש. עוד באותו היום עליתי גרם מדרגות של 3 קומות. הצלחתי להרשים את עצמי, אלא שאז הבנתי שאני לא יודע איך לרדת בחזרה", הוא מתלוצץ.

כשהטריוויאלי הופך לאתגר, האתגר הופך לטריוויאלי

היה נראה שמאותו רגע היה נאש בלתי ניתן לעצירה. "מכשולים טריוויאליים החלו להחוויר בהשוואה לאתגרים שכבר התגברתי עליהם", הוא אומר. וכשהחל לגשת לקשיים בצורה שקולה ומאוזנת, לפתע היתרון של התמודדות ישירה עם המשימה – במקום לשקוע בשליליות – הופך לפתרון המובן מאליו. ראייה זו רק הגבירה את המוטיבציה שלו לכבוש יעדים שאפתניים אף יותר.

כך היה גם כשרצה לחזור לתשוקתו מהתקופה שלפני המחלה – נגינה בגיטרה. אף שהיה רק גיטריסט חובב, לא היה יכול לדמיין את חייו מבלי לפרוט שוב על המיתרים שכל-כך אהב. נחוש בדעתו, אמר לעצמו עם שחרורו מבית החולים: "אם ריי צ'ארלס יכול לנגן בפסנתר כשהוא עיוור כעטלף, בוא נתחיל לעבוד על פתרון לבעיית הגיטרה הזאת".

ואכן לאחר שהתייעץ עם מהנדס, עיצב לעצמו אביזרים אותם הרכיב על הקרסים שלו כך שיחליקו ויפרטו על הגיטרה. תוך מספר שבועות של ניסוי וטעייה הצליח להגיע לרמת הנגינה שלו מלפני שאיבד את ידיו. "אבל הפעם", מספר נאש, "לקחתי את זה רחוק יותר. הקמתי להקה עם החברים שלי. כתבנו שירים והקלטנו אותם. אפילו ניגנו בהופעות בפניי אנשים אמיתיים […] אבל למרות שזה היה צעד קטן, זאת הייתה קפיצת מדרגה עצומה ממה שהשגתי כשהייתי בעל גוף שלם".

אם מוחמד לא יכול להגיע אל ההר, נביא את ההר למוחמד

אם לא די בכך, החליט נאש אף להגשים את עצמו במקצוע חדש לגמרי עבורו – תקליטן. מעבר להתמודדות עם מערכות סאונד ואלקטרוניקה שלא היו מוכרות לו לפני כן, היה צריך גם לעמוד בקשיים הפיזיים של ההתעסקות עימן ללא כפות ידיים. מי היה חולם להעסיק תקליטן שכזה?

אם לאחרים הדבר יכול היה להיראות חסר סיכוי, הרי שנאש כבר היה מיומן בחשיבה מחוץ לקופסה: במקום להתחרות על עבודה מול שאר התקליטנים המנוסים בתעשייה, החליטו נאש ושותפו פשוט לפתוח מועדון משלהם – ולהעסיק את עצמם. יכולת הסתגלנות של נאש הוכיחה את עצמה פעם נוספת, ועד מהרה מצאו את עצמם השניים הבעלים של אחד מהמועדונים המבוקשים ביותר בסידני, מנגנים בפסטיבלי המוזיקה הגדולים באוסטרליה.

הלמידה האמיתית טמונה בהכרה בחולשות הייחודיות שלנו

אין עוררין על כך שלחוויות הטראומטיות בעברו של נאש חלק גדול ממה שהופך אותו למעורר השראה כל כך. לא פעם התנסויות כאלו מזכירות לפוגשים בהן עד כמה הם שבריריים כבני תמותה, וגורמות להם לחשוב מחדש על סדר העדיפויות בחייהם. אך לדברי נאש, השיעור החשוב באמת שלמד מההתמודדויות עם מחלתו ועם נכותו היה לגבי הדרך שבה אנו נותנים למודעות ולחשיבות עצמית לעצור אותנו מלקחת סיכונים ולממש את עצמנו.

"הרעיונות שאני מציג היום הוטמעו בי דרך נסיבות מצערות כמובן, אבל הם גם שוכבים רדומים בחייהם של כל מי שמוכנים ליישם אותם. אם כולנו נבין שלכולנו יש חולשות ייחודיות, ואם נהיה כנים לגבי מהותן, נוכל ללמוד איך לרתום אותן באופן הטוב ביותר, בין אם זו היכולת לעלות על שפת המדרכה או החשש מהצגת דו"חות מכירות או חוסר היכולת לנהל את כספים שלנו. שם טמונה היכולת ללמוד, להסתגל, ואפילו היכולת לבנות מחדש את התגובה האינסטינקטיבית של האדם לאתגרים. מכשולים הם דבר טוב – ביכולתם להפוך אותך לחזק יותר".

היכולת הזו היא בדיוק מה שהופך את הקרסים והתותבות של נאש לעיטורי הגבורה שלו. בדיוק כמו שודדי הים המיתולוגיים, גם הוא ניצח בקרבותיו ונמצא כאן כדי לספר לנו עליהם. נאש מספר שמדי פעם ילד סקרן אוזר אומץ ושואל אותו אם הוא פיראט. אז גם אם לא הקיף את שבעת הימים במרדף אחרי אוצר מוטמן, וגם אם איבד את ידיו למחלה ולא לתנין אימתני – נחישותו של נאש והאומץ שבו הוא מתמודד עם האתגרים בחייו הקנו לו ביושר את הזכות להשיב לשאלה "כן".

תמונת כותרת: Proslgn / Shutterstock

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

מ"קוד סגור" ל"קוד פתוח" – 10 צעדים שיסייעו לנו בבניית מיינדסט של צמיחה

5 סיפורים מעוררי השראה על אישים שהתגברו על אתגרים עצומים, ומה אפשר ללמוד מהם

בשלות רגשית – כיצד ניתן למנוע מעולמנו הפנימי להאפיל על זה החיצוני?

עוד מרדיו מהות החיים:

בחברה טובה: הישרדות - כיצד אנחנו מתמודדים עם קשיים ואתגרים בחיים?