אפשר לכנות זאת ביקורתיות, אולי חקירת עומק, ובשפת העם – חפירה. העניין הוא שלפעמים לופ שאילת השאלות שלנו עלול לבטא ספק עצמי . עד כמה אדם תוהה ותוהה לגבי החלטות ובחירות בחייו – וכמה אנרגיה הוא משקיע בלופ? היכרות עם הספק הופכת לכלי פשוט ובעל ערך רב לבנייה מחודשת של הדימוי העצמי.

  – "נו כבר תחליטי, את יוצאת איתנו בערב או שלא? כבר אין לי כוח כל פעם מחדש לשטויות שלך, את כל פעם מתרצת. את לא יציבה ועוד מעט ייגמרו לי הכוחות אלייך".

כך שמעתי נערה מתבגרת זורקת לחברתה כשהן יושבות על ספסל בגינה הציבורית. האינטראקציה הזו עוררה בי תהייה, עד כמה הנערה הננזפת מצליחה להבין את מסריה של חברתה? האם המילים חדרו להבנתה והיא קלטה שחוסר החלטיות מרמז משהו על מקורות הדימוי העצמי?

לפי טכניקת המודעות הקשובה (מיינדפולנס), עלינו לתרגל את הרגע ולאפשר למחשבות המתרוצצות בראשנו לחלוף. זאת כדי שנוכל להיות נוכחים ברגע נתון. אחת המטרות היא להסיר ספקות כדי לייצר שקט ולייצב את הדימוי העצמי.

במטרה להכיר את הקשר בין ספקנות עצמית ומקורות הדימוי העצמי, מוצע בזאת שימוש ייחודי בטכניקת המיינדפולנס. נקודת המוצא היא לא להיפטר ממחשבות, אלא לעשות סדר במחשבות באמצעות זימון השקט – כך ישנה סבירות גבוהה ליצור תודעה עם גלים שקטים. ככל שהדיבור הפנימי וביטוייו כדיבור חיצוני עוברים מסערה למשב רוח, כך ניתן לזהות לאט ובתהליך מעמיק האם הספק מוביל אתכם לדימוי עצמי נמוך.

מקורות הדימוי העצמי והספק

בספרות המחקרית מייחסים את היווצרות הדימוי העצמי לשלושה מקורות מרכזיים. הראשון מתייחס לחוויות והתנסויות של האדם מיום היוולדו ובאופן מצטבר. כאן אין ספק שלהורים, המורים והסביבה של האדם יש השפעה רבה על דימויו האישי. אם כל פעולה של יוזמה מצד הילד תיענה בשלילה או בגיחוך, או שכל שאלה של הילד תיענה בהשקטה, הילד ירגיש שהוא מטרד או חסר ערך. ככל שהסביבה תעריך את מחשבתו, יוזמתו ופועלו, כך הילד – והאדם שיגדל להיות – יעריך את עצמו.

ההיבט השני הוא אינטראקציות בינאישיות. האם היה שיח מעצים ביני לבין סובביי? האם היה מקום שבו יכולתי לבטא את עצמי? האם לימדו אותי שצריך לדבר ולא להסתיר רגשות?

ההיבט הראשון והשני נשמעים די דומים. מה למעשה ההבדל ביניהם? החוויות וההתנסויות האישיות מעצבות את האופן שבו אנו תופסים וחווים את היכולות שלנו. אינטראקציות בינאישיות הן נקודת ייחוס לאחר – עד כמה אני טוב מול האחר.

וההיבט השלישי מתייחס לתרבות, לחברה ולנורמות הנהוגות בהן. כך למשל, האם בתרבות הביתית תמיד נערכות השוואות בין הילדים בבית? או האם התרבות במרחב הבית-ספרי היא הישגית ותחרותית?

הדימוי העצמי שלנו נבנה בין היתר באינטראקציות חברתיות. ספק שנולד בנו יכול לשקף דימוי עצמי שדורש חיזוק. צילום: MAD.vertise/shutterstock.com

למעשה, טיבו של כל אחד מההיבטים הללו יכול לעורר ספק. כלומר, אם נתייחס לחוויות והתנסויות האדם, ללא תמיכה ועידוד, האם האדם מתחיל בשאלות כמו האם הוא מטרד? האם יוזמותיו הן מקור לגאווה או לבושה? אם נתייחס לאינטראקציות בינאישיות, נוכל להבחין בכך שאדם המעוניין לבטא את עולמו הרגשי הפנימי אך נדחה על ידי סביבתו יתחיל להעלות ספק בלגיטימיות של תחושותיו. וכך בהתייחס למקורות התרבות והחברה. אם הנורמות כוללות השוואה בלתי פוסקת, ישאל את עצמו האדם האם אני מספיק טוב או מספיק ראוי כדי להיות חלק מהחברה?

באופן פרדוקסלי, האדם המעוניין בחקר וסקרנות בראשית חייו, במידה והוא נעצר או נדחה על ידי חוויות, התנסויות, אינטראקציות ו/או החברה, הוא יפסיק לחקור ויתחבר לספק. הספק גם עוסק בשאילת שאלות, אך מדובר כבר בסוג אחר של שאלות.

ספקות הן הקריאה הפנימית לחיזוק יסודות הדימוי העצמי

הספק העצמי הוא מקום שבו יש שאילת שאלות שאינן מעודדות תהליכי קבלת החלטות כי מקורות הדימוי העצמי מעורערים ולא יציבים. יש בשאלות שמקורן בספקנות מן הסירבול ועיכוב בקבלת החלטות עד כדי תסכול והימנעות מקבלת החלטה. ספק הוא המקום שבו אדם לעולם אינו בטוח שמחשבתו או הרגשתו ראויה דייה. ספק הוא מרחב המזמן את האדם לבקש את השקט ולהבין את הסערה שבתוכו.

אם נצליח להקשיב לכמות הספקות המתעוררים בקרבנו, נוכל לראות את ההזמנה לבניית הדימוי העצמי מחדש.

אם כן, מה ניתן לעשות?

בכל פעם ששאילת השאלות יוצרת תחושה של מטוטלת שמוציאה את האדם וסביבתו מאיזון, כמו בשיחה בין החברות ממגרש המשחקים, אפשר לעשות תהליך הפוך שבו במקום להיסחף אחר האינטראקציה או החוויה החיצונית, יש התבוננות בצורך הפנימי, כפי שמציעות גרסאות שונות של מיינדפולנס. כך, ככל הנראה, אמרה לעצמה אותה הנערה:

– "אני רוצה לצאת עם החברים למסיבה, אבל חוששת מהאינטראקציות האישיות… לא בא לי להיות לבד, מפחדת שלא אמצא את עצמי במסיבה, אני לא מצליחה להחליט… מה לעשות?"

אם המילים של חברתה עוררו אצלה מחשבה שרוצה לבחון מדוע זו הייתה התגובה, השאלה הראשונה הזו אמורה לעזור בניקוי שאלות ספק נוספות שעתידות לבוא. דרך יעילה לסובב את הספקות הראשוניים לצורך חיזוק הדימוי היא העלאת השאלה הראשונה על והנחתה בצד.

השאלה הראשונה במקרה הזה יושבת על חשש מאינטראקציות אישיות. סימון של נקודה זו יכול לעזור לאדם לזהות את מקור הספק. בשלב השני, צריך להפסיק עם מטוטלת השאלות ולקבל את החששות. קבלה כזו תעזור להבין איזה מקור של הדימוי העצמי מבקש חיזוק.

כתוצאה, כל החלטה אם כן או לא להצטרף למסיבה נוכל לקבל באופן שקט ורגוע, ובכל פעם שיעלו שאלות הספק על ההחלטה שהתקבלה, ניתן לחזור לשאלה הראשונה שנכתבה.

בתהליך ממושך, כתיבת השאלות הראשונות שעולות יזקקו לאדם את המקור לדימוי העצמי שעליו יש לעבוד עם עצמו או בסיוע של אדם אחר.

תרגול מייינדפולנס עשוי להיות מפתח בתהליך זימון המעבר מסערה למשב רוח. ובאופן ממוקד יותר, להקפאת התגובתיות והאימפולסיביות. הוא יסייע לגזור איים של שקט בשיח הפנימי והחיצוני.

תמונת כותרת: Nikki Zalewski/shutterstock.com

 

*

ד"ר רוני גז לנגרמן, מומחית בתקשורת ויחסים בינלאומיים העוסקת גם ביחסים בינאישיים, מטפלת בדפוסי קשב וריכוז בשיטת רביב ומתמחה באסטרטגיות למידה.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

מיהם האנשים בעלי החדות הרגשית המיוחדת – וכיצד הכוח הזה משפיע עליהם ועלינו?

אהוב אותי כמו שאני – מה גורם לנו לחפש אישורים מבחוץ, וכיצד לצמצם את התלות שלנו בהם

התוצאות המפתיעות שיכולות לבוא בעקבות חשיפת עצמנו והפגנת פגיעות

עוד מרדיו מהות החיים:

זום אאוט: שרי אריסון בשיחות שמעניקות פרספקטיבה ייחודית ממעוף הציפור על ענייני השעה