לפעמים כעס על אחרים הוא הדרך של המוח לרמוז לנו בעקיפין משהו על עצמנו


המוח לא אוהב להכיר ישירות בחסרונות שלנו, זה יוצר דיסוננס. לכן, כדי ליצור הרחקה מתכונות שאנו לא אוהבים אנחנו משליכים אותן על אחרים, לרוב באופן לא מודע. לא פעם כעס על אחרים הוא סימן לכך שאנו מנתקים עצמנו מהחסרונות. בדיוק מסיבה זו הוא יכול להיות גם מנוף להתמודדות עם כל הצדדים שלנו ולהוביל אותנו לחיות איתם בשלום.


בועז מזרחי | 26 מרץ, 2019

טיפוח תדמית עצמית חיובית הוא סיפור מסובך. אנחנו, אחרי הכול, אנושיים, והמשמעות היא שלכולנו חסרונות, נקודות תורפה וחולשות. אבל אם כל אלה יהיו חשופים בפנינו בכל רגע נתון, סביר שנתקשה לנהל חיים נורמליים. לכן המוח מבצע כל מיני מניפולציות שנועדו לדחוק הצידה את התכונות, ההתנהגויות וההרגלים שפוגעים בדימוי העצמי החיובי שלנו.

לפעמים הוא עושה עבודה כה טובה, שאנחנו מנתקים לגמרי תכונה או התנהגות מסוימת מעצמנו ומעבירים אותה לאחרים. המנגנון הפסיכולוגי הזה מכונה השלכה, והוא פותר לנו דיסוננס קוגניטיבי. אנחנו מייחסים לאחרים תכונות שאנו לא אוהבים בעצמנו, וכך לא נאלצים להתמודד איתן ישירות. ד"ר נתן הפליק כותב ב- Psychology Today על ניסוי שהראה כי "כשהובילו נבדקים להאמין שיש להם תכונה שלילית, הם נטו יותר לראות את התכונה השלילית הזו אצל אחרים. ועוד, בעשותם זאת פחתה הנטייה שלהם לחשוב שיש להם את התכונה הזו. כלומר, באמצעות ראיית תכונה שלילית אצל אדם אחר, אנשים תפסו עצמם טוב יותר ביחס לאותה תכונה".

כאמור, מנגנון חיוני לשמירה על דימוי עצמי חיובי. אלא שאז, הדימוי העצמי שלנו אינו תואם את המציאות, או לפחות את הדרך שבה אחרים רואים אותנו, מה גם שהוא חוסם אותנו מצמיחה, כיוון שאנו כלל לא מכירים בקיום התכונה בקרבנו. כיצד בכל זאת נוכל לראות מעבר למסך הפסיכולוגי שהמוח מייצר כדי לחצוץ בינינו לבין אחרים?

בשנת 2014 יצא לאור סרטון אנימציה קצר, The Present, שממחיש את כל הסיפור בצורה חכמה, מתומצתת, מפתיעה ומרגשת, וטומן בחובו גם דרך לפתרון. הסרטון זכה ב-77 פרסים בתחרויות שונות וזיכה את שני יוצריו בעבודות באולפני פיקסאר ודיסני, בין היתר כיוון שהוא נוגע בתופעה הכה אנושית הזו. כדי לא להרוס את הפאנץ' נספר שבמרכז העלילה נער מתבגר שמקבל מאימו במתנה גור כלבים עם שלוש רגליים – מה שבמקום לשמח, די מכעיס אותו.

כעס על אחרים, כפי שנראה בסרטון, עשוי להיות רמז לכך שאנו לא מרוצים ממשהו בעצמנו. ד"ר ג'רמי שרמן מסביר, גם הוא ב- Psychology Today, כי "כשאנו כועסים אנו מייצרים ניגוד חד בינינו לבין אלה שמכעיסים אותנו […] על ידי הגזמה של כמה רע האדם שעליו אנו כועסים, אבל גם הגזמה של כמה טובים אנחנו בהשוואה".

כמובן שלא בכל המקרים אנחנו כועסים על אחרים בגלל תכונה שקיימת בנו. ויחד עם זאת, אם אנו רוצים להכיר את עצמנו היטב ולשנות או לחיות בשלום עם כל הפנים שבנו, עלינו לשאול את עצמנו – על מה בדיוק אנו כועסים? זה יכול להיות טריגר לתהליך של בדק בית ואנשים אחרים, במובן הזה, יכולים לשמש לנו מראות. ייתכן שנגלה כי אנחנו כועסים על משהו בעצמנו, וייתכן שלא. אבל כדי לצמוח תמיד צריך לעשות את הבדיקה.

שרמן מסביר כי הוא קיבע לעצמנו מנהג: בכל פעם שהוא מתרגז על מישהו, הוא מנסה להיזכר בפעם שבה פעל בדיוק באותו אופן. גסות רוח היא דוגמה נפוצה, כיוון שלרובנו יש פתיל באורך סופי, אבל אף אחד לא יודע כמה ממנו התכלה כבר כשהוא פוגש בנו. ולכן, כשאנו בזים להתנהגות גסה של אדם מסוים, אנו יכולים להיזכר ביום הנורא ההוא שהכול שיחק נגדנו ובסוף התפרצנו על אדם בסביבתנו שבמקרה היה שם כשהפתיל נשרף עד קצהו. ייתכן שאותו גס רוח שאנו רואים עכשיו מזכיר לנו את מה שאנו רוצים לשכוח. אבל אם אנחנו מכירים בהתנהגות הזו גם בתוכנו, ייתכן מאוד שבפעם הבאה שהפתיל שלנו יגיע לקיצו, התגובה שלנו תהיה מתונה יותר.

במקביל, הסרטון מלמד אותנו דרך נוספת להתמודד עם התופעה, והיא אימוץ. כשהוא מאמץ את הכלבלב, הילד למעשה מאמץ גם המצב של עצמו. הוא רואה את הנחישות ושמחת החיים של הגור למרות מצבו, וזה מעורר בו השראה ומדרבן אותו עד שהכעס שוכך. המסקנה היא שמעט אורך רוח מאפשר לנו לראות באדם שעליו אנו כועסים גם צדדים חיוביים, וזה מאפשר לנו לאמץ את מה שאנו מנסים להרחיק מעצמנו באמצעותו. במילים אחרות, הוא מזכיר לנו שבדיוק כמוהו, גם אנחנו אנושיים.

 

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

הרשמה לניוזלטר של מהות החיים

קיבלנו! תוכן מעורר השראה מבית מהות החיים יגיע אליכם במייל ממש בקרוב.