סדר שמתחיל בארון יכול להתפשט ולהפוך את כל תחומי החיים לבהירים יותר


לפעמים אנו חווים מתח נפשי, אי שקט או סתם בלבול, אך לא מצליחים להבין מה בדיוק הגורם לכך. יכול להיות שזה משהו שאנו גוררים מהילדות, וייתכן שהארון שלנו פשוט מבולגן או הנייד עמוס באפליקציות. מה הקשר בין סדר וצמצום לשלוות נפש, וכיצד ארגון פיזי ודיגיטלי יכולים ליצור ניקיון בתודעה, ביחסים ובחיים בכלל?


בועז מזרחי | 16 אפריל, 2024

בימים של חסד אנו מנהלים שיחות בצורה כזו קולחת, שנדמה כי אין לנו מחשבה מיותרת אחת בראש. יותר מזה, כל אחת מהן מונחת במקומה בסדר מופתי, כך שלא נותרת לנו עבודה מלבד לכווץ ולהרחיב את מיתרי הקול. המחשבות נשפכות החוצה בצורה מושלמת. למוח אין צורך בליטוש הרעיון, בשינוי סדר המשפטים או בניסיון לאתר את המילים הנכונות. הוא פשוט ניגש ושולף את הפריטים באוטומט, בעיניים עצומות.

את ימי החסד הללו אפשר להרבות באופן יזום, שכן נראה כי באותו אופן שהמוח מחזיק פריטים מנטליים פנימיים, כך הוא מחזיק פריטים חיצוניים, פיזיים או וירטואליים. למעשה, עבור המוח כל פריט הוא מנטלי, ולכן זה אך הגיוני להניח שסדר בעולם החיצוני שלנו יתורגם למוח צלול. המוח שלנו ממפה את הסביבה, ומכיוון שהכי נוח לו לעבוד בדפוסים קבועים, ככל שהסביבה דינמית וכאוטית יותר כך עליו להשקיע מאמץ ומשאבים רבים יותר כדי להתנהל בתוכה. סדר, ארגון וצמצום, לעומת זאת, מאפשרים לו להפנות משאבים לפעולות אחרות ומפחיתים רעשי רקע שבאים לידי ביטוי בחוסר ריכוז ואי נחת. ההנחות הללו כמובן מגובות במחקרים שאליהם נתייחס בהמשך, אבל הקדימה אותם בהרבה תפיסת עולם עתיקה שמקורה במזרח.

פחות דברים שהמוח צריך להיאחז בהם, בפחות מקומות

צורת העבודה של המוח היא אחת מאבני היסוד של פילוסופיית הסדר והצמצום היפנית, שאת גרסתה המודרנית מובילה בשנים האחרונות במערב גורו הסדר והארגון מארי קונדו. סדר, על פי התרבות היפנית, הוא השקפת עולם, סגנון חיים, 'סטייט אוף מיינד', לא סתם משהו שעושים רק כדי למצוא דברים או להימנע מליפול עליהם. לכן, חלק בלתי נפרד מתהליך יצירת הסדר בחיים הוא צמצום. הבלוג Farnam Street מביא מספר קטעים מספריה של קונדו שממחישים למה מתכוונים בתרבות היפנית כשמדברים על ארגון, סדר וצמצום. ראשית קונדו מציגה מספר הנחות יסוד. לדבריה, התוצאה הסופית מביאה שינוי ויזואלי "כה עמוק עד כדי נגיעה ברגשות שלכם, שישפיע על צורת החשיבה ועל הרגלי החיים שלכם". כדי להבחין בשינוי הוא צריך להיות מיידי ולא הדרגתי. כמו הצפרדע שמתבשלת לאיטה במים החמים ולא מבינה זאת עד שמאוחר מדי, כך גם אנו עלולים להפסיד את האימפקט אם התהליך נגרר לאורך זמן. מה גם ששינוי כמעט פתאומי ייצור מציאות חדשה, מה שעשוי לשפר את סיכויי ההישרדות של הסדר. סדר מהיר יוצר הקפאת מצב, לעומת תהליך איטי שיוצר סביבה דינמית לאורך זמן, כזו שיכולה לנוע חזרה לבלגן. ההנחה האחרונה היא שסידור הבית הוא אמצעי ולא מטרה. החיים הצלולים שאנו מבקשים מתחילים ברגע שהגענו לשיווי משקל הגיוני עם החפצים שלנו.

מהנחות אלה נגזרת שיטה בת שני אלמנטים: סינון הדברים שאנו צריכים מאלה שאפשר להיפטר מהם, ויצירת ארגון במערך המיטלטלין הממוקד שהשארנו לעצמנו. סידור הקיים בארונות, כפי שניתן להבין, אינו מספיק, כיוון שנוצרת אשליית סדר, ואילו פוטנציאל המהפכה נותר בעינו. קונדו מציעה מגוון דרכים לגשת לתהליך כדי להצליח. למשל, סידור על פי קטגוריות במקום על פי אזורים, כדי להימנע מזליגת בלגן בין החדרים ומשחק 'תופסת' שבו אנו מנסים להפסיד בכוונה. עצה נוספת היא להימנע בכל מחיר מתחילת הסידור לפני תום תהליך הסינון. כדי לסיים אותו בהצלחה מסבירה קונדו את הקונספט שכנראה הכי מזוהה עימה – מבחן שמור/זרוק של החפצים.

 
ארון מסודר בשיטת קונדו צריך להיראות כמו מוזיאון. ארונה של שרה ברמן, דמות מפורסמת בחוגים הניו יורקיים, אכן הפך למוזיאון רחוב לאור הסדר המופתי שהתקיים בו.

כדי לפשט את השלת החפצים, אירוע קורע לב לכל הדעות, קונדו מציעה לשאול את עצמנו לגבי כל פריט: "האם זה מעורר בי שמחה". תשובה חיובית תעניק לפריט אורך חיים, ושלילית – תגזור עליו חיפוש בית חם חדש אצל משפחה, נזקקים או חברים. אם זו לא אופציה, הלאה אל סל המחזור או לאשפה. דבר נוסף שיכול להקל הוא תחילת סינון בחפצים עם היקשרות נמוכה, כדי ליצור מומנטום. לדבריה אלה בגדים, אבל שכל אחד ואחת יעשו את השיקולים שלהם. העיקר, טוענת קונדו, זה לא ליפול למלכודת ה"אני אצטרך את זה בעתיד". שם יש לנו נקודת תורפה מאוד חלקלקה, שכן היא מוסווית באצטלה של שיקול רציונלי. אם זה יכול לשמש אותנו בעתיד, ברור שנשמור את זה. אבל לדבריה, "אתם תופתעו לגלות כמה מהדברים שבאחזקתכם כבר מילאו את תפקידם".

ניקח את המשפט הזה עכשיו לתיבת האימייל שלנו ונגלה לחרדתנו מספר אסטרונומי של פריטים חסרי שימוש שאנו שומרים 'למקרה ש-'. נזכיר כי עבור המוח כל פריט הוא מנטלי, ולכן הבעיה בעולם החומרי מדלגת בקלות יתרה לעולם הדיגיטלי. למעשה, על פי כתבתה של קלי אוקס ב- BBC Future, לאור שטחי האחסון הווירטואליים שעומדים לרשותנו, הבעיה הדיגיטלית מועצמת אלפי, אם לא מיליוני מונים.

מה הסיכוי שאי פעם נפתח שוב את המייל הזה?

"יש לי וידוי", פותחת אוקס, "בתיבת הדואר הנכנס שלי יש 20,577 מיילים שלא נקראו, 31,803 תמונות בטלפון ו-18 לשוניות דפדפן פתוחות כרגע בלפטופ. כאוס דיגיטלי פלש לחיי". לדבריה, היא סובלת ממקרה יחסית סביר של מה שפסיכולוגים מכנים "אגרנות דיגיטלית". תהיו איפה שתהיו על הסקאלה, אתם כנראה רחוקים מאוד מהמקרה שבו תואר לראשונה המונח. היה זה מחקר על אדם הולנדי שנהג לצלם מדי יום כמה אלפי תמונות ובילה שעות בעיבודן. החוקרים שעברו על המקרה מספרים כי "הוא מעולם לא השתמש או הסתכל בתמונות ששמר, אבל היה משוכנע שיהיה להן שימוש בעתיד". קלסיקת ה'למקרה ש-'.

על פי הגדרת החוקרים, אגרנות דיגיטלית היא מצב שבהכרח מייצר מתח. כמויות שונות של רעש רקע דיגיטלי יכולות להשפיע אחרת על אנשים שונים, אבל ברגע שיש מתח בתמונה, הפסיכולוגים מציעים לבצע במכשירים הדיגיטליים תמרון קונדו.

מחיקת קבצים, מיילים ואפליקציות, וארגון המרחבים הווירטואליים שבהם אנו מתנהלים, כמוהם כסידור הארון והבית. ראשית, אוקס מסבירה כי החוקרים שמו לב במקרה ההולנדי שדפוס האגרנות התקיים הן במרחב הפיזי והן בדיגיטלי, מה שמחזק עוד יותר את ההנחה שאין הבדל מהותי בין הדברים בהשפעה על התודעה. שנית, הטיעון הפסאודו-רציונלי של שימוש עתידי בחפצים עולה שוב ושוב גם בהתייחסותם של אנשים למיילים שהם שומרים. "אלה סיבות תקפות לגמרי", כותבת אוקס, "אבל כאלה שמצטברות לאחסון מאות מיילים שכנראה לעולם לא תפתחו שוב".

למוח לא משנה אם הבלגן מגיע באטומים או בביטים. קרדיט: MikeDotta / Shutterstock.com

לכאורה, ערימות דיגיטליות לא אמורות לעניין אותנו, שכן הפלטפורמה בנויה כך שהן לא יהיו מול הפרצוף, כמו המגהץ שהשתמשנו בו לפני שבועיים וגילה עקשנות מיוחדת בשמירה על מקומו החדש בסלון. אבל מחקרים מגלים מציאות אחרת. מחקר אחד מצא קשר בין הרגלי אגירה דיגיטלית לבין רמות מתח. בנוסף לכך, עורך המחקר מסביר כי אגרנות יכולה להקשות עלינו בקבלת החלטות ולעורר תחושות של יגון וחרדה. חוקרים טוענים כי הכמות אפילו לא משנה. המצבים הללו נובעים מהרגשה של אובדן שליטה על המידע שלנו. מדוע בכל זאת אנחנו דבקים בשמירה? אחד החוקרים מסביר כי "התחושה שניתן לאחזר משהו אם רק נאחסן אותו היכן שהוא מספקת תחושת שווא של ביטחון".

אוקיי, אלה תוצאות עגומות למדי, אבל בינינו, לא הן מה שיעזור לשכנע אותנו – אלו הן דווקא התוצאות החיוביות שעשויות לצמוח לנו מארגון מרחב המחיה. כמובן שאפשר לומר הכול הפוך – זה יוצר שקט, עוזר לקבלת החלטות וכן הלאה. אבל יש ניואנסים פחות ברורים ויותר פיקנטיים. הלן אליס, למשל, טוענת על דפי האינטרנט של ה- New York Times כי סדר וארגון הצילו את הנישואין שלה. במאמר שנון שזור בהומור כמעט גרוטסקי, היא מתארת כיצד הפכה ממחוללת בלגן פתולוגית שאורחיה היו מגלים שאריות אוכל על הספה, לאדם שמנהל את ביתו כמו רס"ר משמעת.

הבלגן שלנו לא בהכרח חייב להיות 'אנחנו'

אליס למעשה פורשת את אחד המחסומים הגדולים במעבר לתודעה צלולה. בלגן, מרגישים רבים, הוא חלק מהזהות שלהם. לאחר שנת נישואים שאל אותה בעלה, לפי עדותה בנימוס רב, אם היא יכולה לשמור את שולחן פינת האוכל נקי. היא, בתגובה, ענתה לו: "אתה רוצה להתגרש?" סביר שנשפכה פה מנה גדושה של מלודרמה לצורכי אילוסטרציה ובידור, אבל הרעיון הגרעיני אותנטי. הפעולה העוקבת הייתה שיחה עם אמה, שבה ננזפה אליס והובהר לה כי מדובר בבקשה נורמטיבית למדי.

"וכך, כדי להציל את הנישואים שלי, לימדתי את עצמי לנקות", כותבת אליס כדי להפיח תקווה גם במי שמשוכנע שאי סדר זה חלק בלתי נפרד ממי שהוא. אבל זה לא היה מאבק קל. היא מספרת כי לאחר השיחה הצליחה לארגן את דבריה לתקופה, אבל לאחר זמן מה הדברים מצאו את דרכם חזרה למקומם הבלתי טבעי. זו אחת הסיבות שקונדו דוחפת לסינון חפצים במקום למצוא להם פתרונות אחסון. בפרפרזה על המשפט "הכאב זמני הגאווה נצחית" – הארון הוא זמני, הפח לנצח.

כדי להחזיר ארגון וסדר למציאות שלה, שכן לתפיסתה בכך היו תלויים נישואיה, היא הפחידה עצמה במרתון של Hoarders, תוכנית ריאליטי אמריקאית על אגרנים. באחד הפרקים, משתמע לדבריה, אישה נכשלה לבצע החייאה בבעלה כי חפציה חסמו את דרכה. עכשיו, מסבירה אליס בחצי ציניות, היה פה גם אלמנט של סכנת חיים. אז היא ביצעה בביתה מעשה קונדו – ולא הביטה אחורה. היא טוענת כי זה הכניס לחייה שלה ולחיי בעלה אושר, יחד וכל אחד לחוד. אבל משפט הסיכום שלה מתמצת את האפקט המשמעותי יותר: "עכשיו, כשבעלי בא הביתה, הדבר הראשון שהוא רואה זה אותי".

סדר, אפשר לומר, מכניס לחיינו קונטרסט: הוא עוזר לנו להבחין בין עיקר לתפל וממקד אותנו בדברים שחשובים לנו באמת. כך נשאר לנו מרחב פעולה להתקדם ולמצוא דברים חשובים נוספים, או סתם לשבת ולבהות במה שאנו אוהבים מבלי שאיזה מגהץ תועה ייתקע בינינו.

תמונת כותרת: Japan_room / shutterstock

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

הרשמה לניוזלטר של מהות החיים

קיבלנו! תוכן מעורר השראה מבית מהות החיים יגיע אליכם במייל ממש בקרוב.