רגע של תשומת לב: כיצד להתמקד בפתרונות ממשיים במקום לחפש אחר אשמים?


אם נהיה כנים כמו פרופסור לסוציולוגיה ברנה בראון, ניאלץ להודות שלא פעם כשמשהו משתבש האינסטינקט הראשוני שלנו הוא חיפוש אשמים. ואולם, לדבריה, המחקר מגלה כי לפעולה זו אין תועלת של ממש, ואם אנו מבקשים תיקון, יועיל יותר להתמקד בבקשה לנטילת אחריות, להבדיל מאשמה. כיצד עושים את המעבר?


בועז מזרחי | 26 פברואר, 2019

כשמשהו מפריע לנו אנו שואפים שיתוקן, או לחלופין שייעשה צדק. כדי שזה יקרה אנחנו זקוקים לכתובת לפנות אליה. אבל התשובה לשאלה אם עוול יתוקן או צדק ייעשה תלויה בפעולה שננקוט כשנגיע לכתובת. פרופסור לסוציולוגיה ברנה בראון, שהתפרסמה בעקבות אחת מהרצאות TED הפופולריות ביותר, מסבירה כי עצם הפניית האצבע המאשימה לא בהכרח תשיג את התוצאה שאנו מבקשים. מה ניתן לעשות במקום?

בווידיאו קצר בערוץ היוטיוב של RSA היא מספרת כי גם בה מקנן יצר האשמה מפותח. היא משתפת במקרה אישי שבו נשמטה מידה כוס קפה, ותגובתה הראשונית, "אני מתכוונת אלפית שנייה אחרי שהיא פגעה ברצפה", כדבריה הייתה: "לעזאזל איתך, סטיב". סטיב הוא בעלה של בראון, שלילה לפני חזר מעט מאוחר יותר, מה שגרם לה לדחות את שעת השינה וכתוצאה – בניגוד להרגלה – לצרוך כוס קפה נוספת בבוקר. זאת, כאמור, נשברה ולכלכה את בגדיה ואת המטבח.

שיחת הטלפון שבאה בעקבות תקרית הקפה הסתיימה בניתוק מהיר, כי סטיב צפה מה הולך לקרות. בדיוק בנקודה זו, אומרת בראון, יש לנו אפשרות להכריע כיצד תתפתח הסיטואציה. לדבריה, החיפוש אחר אשמים "מעניק לנו משהו שדומה לשליטה", עד כדי כך שנעדיף להאשים את עצמנו על פני לא להאשים כלל. אבל בדיוק כפי שקרה עם בעלה, הפניית אצבע לא מובילה לרוב לתוצאות פרודוקטיביות. היא מספרת כי במחקרים נמצא שהאשמה "היא פריקה של חוסר נוחות וכאב", מה שברוב המקרים נופל על אוזניים ערלות. בניגוד לכך, דרישה ללקיחת אחריות שמה אותנו במקום של פגיעות, כי אנחנו צריכים להודות שהפעולה לא הייתה נעימה לנו. אבל אז הצד השני פתוח יותר לשמוע ולפעול לתיקון. במילים פשוטות, במקום לומר לאנשים שהם לא בסדר, יותר יעיל להסביר להם כיצד הם יכולים לעשות טוב.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

הרשמה לניוזלטר של מהות החיים

קיבלנו! תוכן מעורר השראה מבית מהות החיים יגיע אליכם במייל ממש בקרוב.