יסודות יציבים מחזיקים מגדל יציב – עבודה עם כפות הרגליים כמשל לחיים


* כתבה זו מופיעה גם בגרסת אודיו בתחתית העמוד *

כיצד ניתן לחזק את היציבה הפיזית והמנטאלית מהבסיס?


תום לב-ארי בייז | 14 אוקטובר, 2018

רבים מאיתנו סובלים מכאבים בצוואר, הנובעים משריר מכווץ שלא מרפה או מדלקת כרונית. אנחנו מעסים את האזור ואולי גם מורחים משחה מחממת, אבל כל בוקר הוא חוזר להציק ואנחנו חוזרים לטפל בו. ומה אם הבעיה אינה בצוואר? מה אם העורף הנוקשה הוא רק קצה הקרחון של שרשרת תופעות שתחילתה במקום הכי רחוק על המפה הפיזיולוגית – בכף הרגל? גוף האדם אמנם מחולק לסגמנטים (מרמת התא הבודד ועד לחלוקה גסה ביותר של פלג גוף עליון ותחתון), אך כישות תנועתית ניתן לראות כיצד כל פעולה באזור אחד משפיעה על שרשרת של אזורים אחרים. כשקבוצות שרירים מסוימות אינן חזקות מספיק, תנועה במקום אחד עשויה לגרור תגובת פיצוי בנקודת התורפה וליצור מתח. דמיינו, למשל, שאתם שוכבים על הגב ומרימים את הרגליים מעלה ב-90 מעלות. אם שרירי הבטן, שהם קבוצת המפתח בתנועה זו, לא חזקים מספיק, סביר להניח שנרגיש את העומס באזור הכתפיים, השכמות והגב התחתון – שיתגייסו כולם כדי לפצות על החסך.

כאשר כף הרגל קורסת פנימה, גם הברך נוטה פנימה אחריה והאגן באותו הצד צונח. נשמע כמו בלגן אנטומי היסטרי, אבל לא באמת. הדמיה של התהליך ניתן לראות בסרטון. שרשרת תגובות שכזו מתרחשת אצל רבים והשינויים במנח הם כה מינוריים עד שלרוב לא נבחין בהם בעין בלתי מיומנת. כשהאגן יוצא מאיזון וצידו האחד צונח מילימטרים ספורים מטה, עמוד השדרה מוטה יחד עימו. אם נקצין את התנועה ניראה כמו מגדל פיזה, אבל כמו שאמרנו, בהטיות מזעריות עסקינן. יחד עם זאת, די בשינוי הקטן ביותר כדי להטות את מנח כתפינו בצורה שתפריע להתנהלותנו. בשביל לפצות על זה, באופן בלתי מודע ואינסטינקטיבי כמובן, נרים את הכתף של הצד שצנח ונקבל כיווץ תמידי בצוואר.

כפות הרגליים הן נקודת הממשק העיקרית שלנו עם הקרקע. לפחות בתיאוריה. להוציא את נתח הזמן שרובנו מבלים על כיסא, כל יציבות הגוף מתבססת על שני איברים שאינם גדולים במיוחד ביחס לגובה שהם נושאים. איך הן עושות את זה? כף הרגל בנויה מ-26 עצמות ו-33 מפרקים. כמות כה גדולה של מפרקים מעידה לרוב על תנועתיות. רמז לכך שתנועתיות מקנה יציבות. בנוסף, מסתבר שאחד הדברים שמבדילים בין כף הרגל של האדם העומד על שתיים, ובין זו של הקוף, קרובנו הנתמך בארבע גפיים רוב הזמן, הוא הקשתות. שימפנזים יכולים לעמוד על שתיים אבל לא לאורך זמן. שיווי המשקל שלהם הופך מאוד רעוע במנח שכזה. אנחנו, לעומתם, זכינו בשלוש (כן, שלוש) קשתות המפזרות את משקל הגוף מהעקב אל עבר הבוהן הגדולה ומייצרות משטח קפיצי ודינאמי (בסדרי גודל של רצועות וגידים, כמובן). הן ממקסמות את שטח הפנים הנושא אותנו, מגיבות לעומס המשקל שמתנשא מעליהן ומאפשרות לנו להתאים את אחיזתנו בקרקע לסוגי משטחים שונים. נשארנו עם תנועתיות וסתגלנות.

ההבדל בין שליטה להיאחזות

אז אנחנו יודעים שכאשר היסודות קורסים כל המגדל צריך לפצות על ההטיה. ואנחנו מבינים שיסודות יציבים, כאלו המאפשרים שליטה בגוף ומניעת פציעות, הם בעלי תנועתיות ויכולת הסתגלות לסביבה. אז למה כשזה נוגע לצד המנטלי שלנו אנחנו נוטים לקשר קשיחות לשליטה? למה כאשר אנחנו רוצים להרגיש ביטחון ויציבות אנחנו מהדקים את האחיזה? נצמדים לדברים שאנחנו יודעים, לכל מה שמגדיר אותנו, להחלטות לגבי הילדים שלנו. נצמדים חזק ולא משחררים על מנת להרגיש שהשליטה בידיים שלנו. האם ההיאחזות הקשיחה הזו באמת מקנה לנו שליטה? כשיורים באקדח, בניגוד לנטייה הטבעית לאחוז בו חזק ולהכין את הזרועות להתנגד לרתע, ההנחיה היא דווקא להרפות. לשמור על ברכיים כפופות ומעין קפיציות עדינה כזו במפרקי כף היד. בדומה לזו שמאפשרות הקשתות. לא להילחם ברתע אלא לנוע עימו, כמו בהליכה על חבל או בגלישה על גלשן. היציבות המרבית, או השליטה המרבית, נובעת מרכות וגמישות. מהיכולת להגיב ולהסתגל לשינויים בצורה המהירה והטובה ביותר.

כמה אנחנו מתאמנים בסתגלנות? כמה אנחנו משקיעים בתרגול הגמישות המנטאלית שלנו, יכולת ההתאמה שלנו אל האנשים שהילדים שהיינו גדלו להיות? אל ה'אני' החדש שהתעצב בתקופה האחרונה? כמה אנחנו יכולים ללמוד מאותה גמישות שמייצבת את הבניין הפיזי שלנו בשביל להיטיב עם הבניין המנטאלי? ביוגה קיימים שני מושגי יסוד הנחשבים כ'תורה כולה על רגל אחת'. סטירהה וסוקהה. סטירהה, משמעותה יציבות, חוזק, סדר, שהייה ארוכה. וסוקהה, משמעותה רכות, שמחה, עונג, עדינות. ריבוי הפירושים נועד כדי להצליח לדמיין את החוויה וגם על מנת שלא נצמצם את המושג שמשמעותו מאוד רחבה בשפת הסנסקריט. סטירהה וסוקהה הן המילים המתארות את התרגול היוגי. הפיזי והמנטאלי.

לעיתים רבות מתנהל שיח על המתח בין יציבות לרכות. כיצד ניתן לעמוד בתנוחת שיווי משקל ביציבות וחוזק ובאותה נשימה, ברכות ועדינות? במחשבה ראשונה, סטירהה וסוקהה נשמעות כמו צמד ניגודים שהאיזון ביניהם מתאר איזו שאיפה כמעט בכל הרבדים בחיים. אך האם הם באמת ניגודים? אם נשליך את התובנות שאספנו מכפות הרגליים על השיח, רכות וגמישות הן המפתח ליציבות. סטירהה וסוקהה הן צמד משלים. זו הרכות והנינוחות שמקנה לנו את היציבות בתנוחה. בין אם אנחנו מתרגלים יוגה של הגוף, גולשים או אוחזים באקדח. בין אם אנחנו מתעסקים במנח האנטומי שלנו ובין אם אנחנו מתעסקים במיינד. אז כיצד ניתן למקסם את יציבות כפות הרגליים, והאם באותה צורה ניתן להגביר את תחושת היציבות והביטחון שלנו בחיים? אחד הרעיונות שאפשר להתחיל עימם הוא שיעור יוגה באורך חצי שעה שמעבירה אדריאן מישלר, שחקנית, יזמית ומורה ליוגה.

מהם היסודות המנטאליים שלנו וכיצד נשמור אותם יציבים?

מה שנחמד בשיעור שמציעה מישלר הוא שבמשך חצי שעה כל תשומת הלב ממוקדת בכפות הרגליים. הנשימה נשלחת אל עבר קצה הגוף התחתון, אל כל אצבע ואצבע, וכל תנוחה משלבת משחק בשיווי המשקל – העברתו אל קצות האצבעות ואחורה אל העקב. אל הקשת הפנימית והחוצה. בתוך משחק שכזה אנחנו לומדים להכיר את הנטייה הטבעית של הגוף שלנו ולמצוא את האמצע. "זה אולי נראה כאילו אנחנו לא עושים כלום, אבל אנחנו עושים הרבה", מסבירה מישלר. דרך המשחק בפיזור המשקל על כף הרגל אנחנו לומדים להניע שרירים שבדרך כלל לא מקבלים יחס של יחידה נפרדת. חיזוקם במנח הנכון, כלומר כשהרגל אינה קורסת לשום כיוון, עם הזמן, ישמור את המנח גם כשלא כל תשומת הלב תופנה אל הרגליים, גם בעמידה ובהליכה יומיומית.

"כפות רגליי ללא ספק השתנו במהלך תרגול היוגה, וגם שלכם [ישתנו] אם תתרגלו באופן קבוע… ראיתי הרבה אנשים עוברים טרנספורמציה עם המגבלות שהיו להם בכפות הרגליים על ידי תשומת הלב הזו", משתפת מישלר בעודה מנחה תרגילים, מתנוחות מאתגרות יותר ופחות ועד לעיסוי כפות הרגליים בשמן מנטה. דרך עבודה זו מפתחים גמישות, חוזק, היכרות וחיבה. כולן באוריינטציה הייחודית לכפות הרגליים. למה חיבה? כי חלק גדול מלסמוך על היסודות שלנו מתחיל בלהעריך אותם. היכרות, חיזוק וחיבה יובילו אותנו להערכה ומשם לביטחון. האם הבניין המנטאלי שלנו, גם הוא יושב על יסודות חזקים, גמישים ואהובים? בדיוק כמו הגוף, גם הנפש, אם יסודותיה רעועים, לא תעמוד יציבה ונינוחה אל מול דינאמיות החיים.

מהם היסודות המנטאלים שלנו? יכולות להיות לכך מספר תשובות שונות, אחת מהן היא ערכים. ערכי הליבה שלנו, אלו שמאירים לנו את הדרך כמגדלור ומכווינים אותנו בבחירות שלנו. יהיו אשר יהיו, וכמובן שהם עשויים להשתנות במהלך תקופות שונות בחיינו, האם אנחנו בכלל מכירים אותם? האם עצרנו לחשוב מה חשוב בעינינו? על פי איזו דרך היינו רוצים להתנהל בעולם? היכרות תהיה השלב הראשון, חידוד הערכים והבנה של ההשלכות שלהן עשוי להיות השלב השני – ואז עבודה איתם, בדיוק כמו עם כפות הרגליים, שתייצר תשתית מודעת, אהובה ויציבה לבניין חיינו.

 

 

כתבה נוספת בסדרה: האינטליגנציה החבויה בכפות ידינו מחכה להתגלות – עבודה עם האצבעות כמשל לחיים

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

הרשמה לניוזלטר של מהות החיים

קיבלנו! תוכן מעורר השראה מבית מהות החיים יגיע אליכם במייל ממש בקרוב.