מומחה לאימונולוגיה מציע לחשוב מחדש על רפואה: להתחיל לדאוג לאנשים דווקא כשהם בריאים

נתון מעניין לגבי מערכת הבריאות: היא מתעסקת רק בחולים. מדוע, אם כן, מבלי לפגוע באיש, לא מכנים אותה מערכת החולי? או, הצעה יותר פרודוקטיבית, מדוע שלא תתעסק בבריאות? אנחנו רגילים להסתכל על מוסך כמקום שמגיעים אליו כשהרכב מתקלקל, אבל אם תחשבו על זה, רוב הביקורים שלכם שם הם לצורך תחזוקה שוטפת: החלפת שמן, החלפת מסנן. האוטו לא מקולקל, ובכל זאת הולכים לרופא. סליחה, למוסכניק.

האם ייתכן שאפשר ליישם את ההיגיון הזה גם על מערכת הבריאות? ד"ר תומס מולנבק, מומחה לאימונולוגיה, מאמין שהתשובה היא בפירוש כן, וכי שינוי הדגש מתיקון המקולקל לשמירה על הקיים יוביל בסופו של דבר לרמה גבוהה בהרבה של בריאות, ולעלייה ניכרת באיכות ובתוחלת החיים הממוצעת. בהרצאת TED הוא מציע לחשוב מחדש על מבנה מערכות הבריאות בעולם: במקום לשלם לרופאים על טיפול בחולים, לתגמל אותם על כמות ועל משך הזמן שאנשים נשארים בריאים.

רפואה מונעת היא לא קונספט חדש כלל ועיקר. רבים מאיתנו מיישמים אותו בחיינו הפרטיים בלי קשר למוסדות הרפואיים. אך בחזונו של מולנבק יחול שינוי תפיסתי בדרך שבה אנחנו כחברה שומרים על הבריאות שלנו. יותר מזה, הוא מדבר על שינוי בתפיסת התפקיד של הרופא – לא עוד איש מקצוע שאליו מגיעים כדי לתקן, אלא יועץ ומלווה באופן קבוע שכל ייעודו בחיים לשמור אותנו בריאים. כיצד ניתן להגשים רעיון זה, מה היתרונות והחסרונות שלו, ואיך ייראו החיים שלנו בעולם שבו רופאים יעשו ככל יכולתם על מנת לשמור את המרפאות ובתי החולים ריקים מאדם?

לו הייתם רופאים – אילו שיקולים היו לכם?

עם כל הכוונות הטובות שלהם ויחד עם השליחות של הצלת חיי אדם, רופאים נתונים לא פעם לביקורת ציבורית נוקבת. מדוע הרופא קיבל החלטה זו ולא אחרת? כיצד ייתכן ששני רופאים מספקים חוות דעת שונות? איך ייתכן שהרופא לא אבחן את המצב מבעוד מועד? האם בהכרח דרוש טיפול כל כך אגרסיבי? וכן הלאה וכן הלאה. אנו תופסים את הרפואה כמדע מדויק ומצפים שכך היא תתנהל – שתהיינה נוסחאות ברורות, קבועות ואחידות כמו במכונה. ולמרות שמדעי החיים הם אכן מדויקים, גוף האדם הוא מערכת עם כל כך הרבה משתנים, שרמת הדיוק של התהליכים כמעט לא רלבנטית.

ויש בעיות נוספות. מולנבק מציג דילמה שהייתה לרופא השיניים שלו כשבא אליו עם שן פגומה. הרופא, הוא מספר, התלבט בין החלפת ציפוי קרמי ב-100 דולר לבין שתל טיטניום ב-10 אלף דולר. על מה ימליץ הרופא שצריך להתפרנס? מולנבק מסביר כי אלו הן דילמות שכיחות ולא תמיד רופאים מקבלים את ההחלטות האידיאליות מנקודת מבט רפואית, גם אם הם חושבים ככה. "מחקר שנערך על ידי עיתון לאומי אמריקאי העריך שכמעט 30 אחוזים מהניתוחים בארצות הברית – כולל צנתורים והשתלות קוצבי לב, החלפות מפרק ירך וכריתות רחם – בוצעו למרות שאפשרויות טיפול אחרות לא פולשניות עוד לא מוצו עד תום". המשמעות של המספרים הללו היא שכשאנו ניגשים לרופא, יש סיכוי לא מבוטל שנקבל טיפול שאינו נדרש.

זה לא מחייב אותנו לפקפק ביושרה המקצועית של אנשי סגל רפואי. רופאים, כמו שאר בני האדם, נתונים להטיות, וקל מאוד לשכנע את עצמך ביתרונות הרפואיים של הליך ב-10 אלף דולר. נוסף לכך, כשרופא נתון לעומס רב, ייתכן מאוד שיעדיף להקדים תרופה למכה ולבצע הליכים מתקדמים יותר, כדי לחסוך ביקור אפשרי נוסף של אותו פציינט. כמובן שאין בכך שום משמעות כיוון שהחולים אף פעם לא נגמרים. מנקודת מבט מערכתית, אין משמעות לזהות הספציפית של מקבל הטיפול, כך שאפילו תפיסת מקום של מטופל אחד לאורך זמן היא לא שיקול משמעותי.

נכון שרופאים יכולים להפעיל שיקול דעת לא נכון במקרים מסוימים. אבל מולנבק מאמין שעצם העובדה שרופאים מתמודדים עם הדילמות האלה לא קשור אליהם, אלא למבנה המערכת שבה הם עובדים, ויותר מזה – לאופן שבו החברה שלנו תופסת את הרפואה ואת הבריאות. הגורם העיקרי שלדעתו דורש חשיבה מחודשת הוא שיטת התגמול. "מכיוון שרוב מערכות הבריאות מתגמלות את הרופאים בשיטה המבוססת על תשלום עבור שירות לפי כמות וסוג הטיפול שבוצע, ייתכן שהתמריץ הכלכלי הזה מפתה רופאים מסוימים להעדיף טיפולים ניתוחיים בעלי רווח גבוה במקום בדיקה של אפשרויות טיפול אחרות". שוב, אין בכך כדי להטיל ספק בכוונות הרופאים, אבל כשאנו פועלים במערכת שמתעלת אותנו להתנהגות מסוימת באופן מובנה, לא פשוט ללכת נגד הזרם. לסגל הרפואי אין את הכלים לבצע את עבודתם בצורה אחרת, כיוון שהם פועלים במסגרת פרוטוקולים ונהלים המושתתים על הגישה הזו.

רופאים יקבלו שכר על משך הזמן שאנחנו בריאים

ולכן, כדי להביא לשינוי בגישה של הרופאים למטופלים, מולנבק מאמין כי לפני הכול עלינו לבצע שינוי בתשתית התפיסתית, וכפועל יוצא – לעצב מחדש את המבנה הארגוני של מערכות בריאות. "זהו שינוי גישה מטיפול באנשים מרגע שהם הופכים להיות חולים – לשימור בריאותם של הבריאים לפני שהם חולים", הוא מדגיש, וטוען כי בסופו של תהליך כזה הרפואה תהפוך ממקצוע של תיקון למקצוע שמתמקד בעיקר בתחזוקה שוטפת. כדי שזה יקרה, החשיבה צריכה להשתנות לא רק אצל הרופא והמטופל, אלא גם בקרב האדמיניסטרציה של בתי החולים, חברות התרופות, מקבלי ההחלטות הפוליטיות, חברות ביטוח ובעצם כל מי שידו נוגעת במערכת הבריאות.

תרחיש הגיוני אידיאלי לפי מולנבק הוא כזה שבו מערכת הבריאות משלמת לרופאים על כל יום שבו אדם נשאר בריא ולא נכנס בשערי המערכת. לעומת זאת, בכל פעם שאדם חולה או זקוק לטיפול רפואי, התשלום מפסיק. זה ייצור מוטיבציה של הרופאים להחזיר את הפציינטים למצב בריא בצורה הכי יעילה, אבל יותר חשוב מזה, למנוע מהם להיקלע למצבים רפואיים מלכתחילה. מובן שיש סייגים כמו פציעות בלתי צפויות וכדומה, אבל הגישה הכללית תהיה שרופאים מקבלים שכר ביחס לבריאות ולא ביחס לחולי. "כל השחקנים במערכת מעתה יהיו אחראים לשמור את הלקוחות שלהם בריאים, והם מעודדים להימנע מכל התערבות רפואית מיותרת על ידי הפחתת מספר האנשים שבסופו של דבר יחלו", מסביר מולנבק. "ככל שאנשים יהיו יותר בריאים, תפחת העלות של הטיפול בחולים, ויצמחו היתרונות הכלכליים לכל המעורבים בשמירה על בריאותם של אותם אנשים".

מן הראוי לחשוב בביקורתיות גם לגבי הגישה הזו, שכן לכל מבנה מערכת עלולות להיות תופעות לוואי. במקרה הזה, עולה הסיכון לכך שמוסדות רפואיים יסרבו להכיר במצבים רפואיים או יעלו את הרף גבוה מאוד כדי לשמור אנשים תחת קטגוריה של בריאות. ייתכן, למשל, כי הווירוסים בני 24 השעות שכולנו מכירים לא ייחשבו למחלה רק כדי לא לפגוע בסטטיסטיקה ובשכר של הרופאים. כדי להתגבר על כך עלינו להמשיך להניח שלרופאים תהיה יושרה מקצועית וכי הבעיה הזו תהיה משנית, כיוון שמירב מאמציהם יוקדשו לייעוץ וליווי על מנת לא להיקלע לדילמות האתיות הללו מלכתחילה.

טכנולוגית, הכול אפשרי

הנקודה לגבי ייעוץ וליווי חשובה, שכן זה למעשה השינוי המהותי בתפקידו של הרופא. תפקידו של הרופא יהיה לעקוב אחר המצב הגופני, לנסות לחזות התפתחויות ולכוון את אורח החיים של המטופלים מראש. כמו מפעיל מרכז בקרה. לדביר מולנבק, כיום קיימים פרמטרים רפואיים רבים מעבר למצב הגוף הנוכחי בכל זמן נתון. "מיפוי גנטי, בניית פרופיל קרדיו-מטאבולי וטכנולוגיות הדמיה יאפשרו ללקוחות לבצע, יחד עם יועצי בריאות ורופאים, החלטות אופטימליות ומונחות מדע עבור הדיאטה שלהם, התרופות שלהם והפעילות הגופנית שלהם; להפחית את הסבירות הייחודית שלהם לחלות במחלה שזוהתה כבעלת סיכון גבוה לאותו אדם". טכנולוגיות ניטור המידע קיימות כבר היום. מולנבק מציג לדוגמה שעון עם חיישנים שיכול לספק מידע רפואי בזמן אמת. המידע עובר למערכת מעקב של בינה מלאכותית אשר מבצעת אינטגרציה עם פרמטרים נוספים, ומנפקת עבור הרופא תמונת מצב בכל רגע נתון.

חשבו מה זה אומר לגבי אנשים עם מחלות לב, אפילפסיה ואפילו מיגרנות. המערכת תוכל לזהות שינויים פיזיולוגיים בגוף המעידים על עלייה בסיכון רפואי, והרופא יוכל להמליץ על פעולות מונעות או מצילות חיים. אחד הרכיבים הכי חשובים בניתוח סטטיסטיקה רפואית הוא מימד הזמן. ככל שמקדימים לזהות ולטפל בבעיה, כך עולה הסיכוי להתגבר עליה – וזה נכון באופן גורף לפציעות ומחלות כאחד.

השינוי הזה לא מסובך לביצוע, ובמובן מסוים כבר התחיל. הגישה של רבים מאיתנו, וכן של רופאים רבים, היא שהדבר הטוב ביותר שאדם יכול לעשות עבור הבריאות הוא סיגול אורח חיים של תזונה נכונה, פעילות גופנית, שינה איכותית ומספר הרגלים נוספים. השאלה היא כיצד לבצע שינוי מערכתי, וזה, לדברי מולנבק, לא בעיה טכנולוגית או לוגיסטית, "זוהי בעיקר שאלה של חזון ורצון". כשחושבים על זה, אולי זו מהפכה שיכולה להיות רלוונטית לתחומים נוספים – לתגמל בעלי מקצוע מסוימים על כל זמן שהם לא צריכים לעבוד, כך שהמוטיבציה שלנו כחברה תהיה ליצור קיום שבו הצרכים שלנו מסופקים מכוח אינרציה של הרגלים נכונים, עבודה מקצועית שוטפת ויושרה ברמה גבוהה.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

הכירו את "מקלחת היער" היפנית – המדע מסביר את יתרונותיה של הליכה מודעת בין העצים

ההרצאה השבועית של TED: מה קורה במוח בכל פעם שאנו משתמשים בתרופות?

מדוע עולה קרנה של הרפואה המשלימה וכיצד היא נטמעת בטיפול המקובל

עוד מרדיו מהות החיים:

הנוירולוג ד"ר יקיר קאופמן על חיבור ואיזון כל ממדי הקיום – גוף, נפש ורוח