מחקרים מנסים להתחקות אחר התועלות הבריאותיות הנובעות מהמסורת עתיקת היומין "מקלחת היער" היפנית.

אחרי זמן רב שלא יצא לכם לטייל, אתם נוסעים לחיק הטבע להליכה בשביל מיוער. שאון העיר מתחלף בשקט יחסי המלווה בצלילי טבע אקראיים; האפור הדחוס מפנה מקום לירוק רענן; תערובת ריחם של פיח ואדים מתפוגגת ובמקומה מגיח ניחוח העלווה; והבטון הקשה משתנה לאדמה רכה. האוזניים נזקפות, העיניים נפקחות והנחיריים מתרחבים. כל החושים מתחדדים ומאפשרים לכם לספוג את החוויה בעוצמה מלאה. אתם אולי לא יודעים זאת, אבל אתם בעיצומה של "מקלחת יער".

מקלחת יער (ובתעתיק מיפנית, שינרין-יוקו) היא כינוי למסורת יפנית עתיקה שבשנים האחרונות החלה לצבור פופולריות בחלקים שונים בעולם. אמנם הכינוי ניתן לה רק ב-1982, אך המנהג עצמו קיים ביפן זה דורות. היישום הוא פשוט: נכנסים ליער, מאטים את הקצב, פותחים את החושים ואת תשומת הלב לטבע ומבצעים פעילות פיזית מתונה. המטרה היא לרענן את הגוף והנפש ואף לקדם את בריאותם. עד לאחרונה האפקט הבריאותי של מקלחת היער היה בגדר ידע עממי, סוג של תרופת סבתא אם תרצו. אך מזה ארבעה עשורים מדענים החלו חוקרים את שורשי המנהג והממצאים שלהם מצביעים על השפעה בריאותית ממשית.

אבל מה פתאום נזכרו במערב באיזו מסורת טיולי יער יפנית? על פי מארי קים מה-Washington Post, מדובר בחלק ממגמה רחבה של חזרה אל הטבע "במאמץ להילחם במגפת המקומות הסגורים ולקטוף את היתרונות הבריאותיים". ההיסטוריה האבולוציונית שלנו התרחשה ברובה בטבע. גם בהיסטוריה היותר קרובה חיו מרבית בני האדם בקרבה מסוימת לטבע. למעשה, עד שנת 1800 רק 3 אחוזים מאוכלוסיית העולם חיו בערים. ובכל מקרה, הרעיון של מקלחת היער הוא לא רק לצאת מהעיר, אלא גם לקחת הפסקה משגרת החיים ולהימצא במודעות חושית מלאה בין העצים.

ויש להגדרה הזו חשיבות. קים מביאה את דבריו של בן פייג', מדריך מקלחות יער בלוס אנג'לס, המבהירים את ההבדל בין המנהג היפני ובין סוגים אחרים של הימצאות באזורים מיוערים. "בזמן שמטרתם של מסעות מחקר בטבע היא להשיג מידע ומטרתו של מסע היא להגיע ליעד, מטרתה של הליכת שינרין-יוקו היא לאפשר למשתתפים […] להעריך דברים שניתן לראות או לשמוע רק כאשר האדם נע באיטיות, ולקחת הפסקה מהמתח של חיי היומיום". אפשר ללמוד מכאן שני דברים: ראשית, מקלחת יער היא תרגול מאוד פשוט, אם כי בעל תכונות מסוימות. שנית, הפופולריות שלו בתאוצה כה גבוהה שבארה"ב כבר נפתחו מרכזי הדרכה. "אני חושב על יוגה לפני 30 שנה ואיפה זה היום", אומר פייג', "ואני מבין כי תרפיית יער עושה את אותו מסלול".

ביפן, לעומת זאת, המסורת מבוססת היטב. עד כדי כך שמסלולי הליכה המיועדים למקלחת יער מוגדרים על פי תרומתם לבריאות. קיימות במדינה 60 תחנות תרפיית יער. "[המסלולים] מקבלים אסמכתה באמצעות מחקרי בדיקות דם", מסביר פייג' ומוסיף כי "ביפן ובקוריאה צורות שונות של תרפיית יער משולבות במערכת הרפואה ומכוסות על ידי ביטוחים". כלומר, ביפן ההיכרות עם התועלת הבריאותית של שהות מודעת ביער נמצאת כבר בשלב רשמי. מה שמוביל לשאלה, כיצד באמת משפיעה מקלחת יער על הגוף והנפש.

מה אומרים אנשי המעבדה?

מחקרים מדעיים כבר הוכיחו כי שהות בטבע מסוגלת להפחית מתחים ולהוביל לרווחה נפשית גבוהה יותר, אבל במקרה הזה יש חשיבות מיוחדת לשהות ביער, קרי לנוכחותם של עצים. זה חייב את המדענים, שרבים מהם התמקדו עד כה רק בקשר בין שהות בטבע לשיפור בבריאות, לבחון גם את המנגנון שגורם לכך ספציפית בשינרין-יוקו. כלומר, מה יש בו, ביער, שמשפיע על הביולוגיה שלנו באופן ייחודי כל כך לעומת מקומות אחרים? בין הפופולריות בקרב הקהילה ובין המחקר המדעי קיים היזון חוזר. ככל שגדל האחד, הוא מתדלק את השני וחוזר חלילה. התהליך המעגלי הזה הוליד גוף ראיות הולך וגדל בנוגע לטיבה של מקלחת היער. אחד החוקרים הבולטים בתחום הוא ד"ר קינג לי, פרופסור בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ניפון בטוקיו ונשיא החברה היפנית לרפואת יער.

לי, שחוקר ומתרגל כאחד, לוקח נבדקים להליכות שינרין-יוקו, ולאחר מכן מבצע להם בדיקות דם. מחקריו מראים כי לאחר מקלחת יער נרשמת עלייה בכמות של תאי הרג טבעיים, האחראיים על חיסול תאים סרטניים. כלומר, מדובר בשיפור ממשי במערכת החיסון. יומיים לאחר מקלחת היער מגיע האפקט לשיאו, ונותר בשיא למשך שבוע, אך ממשיך להתקיים ברמה גבוהה מנקודת הפתיחה עד חודש. "המשמעות היא", אומר פרופסור לי, "שאם אתם עושים מקלחת יער פעם בחודש אתם שומרים את פעילות תאי ההרג הטבעי ברמה גבוהה יותר. זה חשוב מאוד ברפואה מונעת". במקביל לכך הוא מצא עלייה בחיוניות, ירידה בהורמוני מתח וכן ירידה בחרדה, בדיכאון, בכעס, בעייפות ובבלבול. בנוסף, נמצאה השפעה חיובית על הורמון הקשור בפעילות המטבולית ובשריפת שומן, וכן הפחתת לחץ דם ביעילות דומה לזו של תרופת מרשם.

כמעט מיותר לציין שבמחקרו של לי, כמו במחקרים אחרים, טיולים למקומות עירוניים לא הובילו לאותן תוצאות, כלומר, לא ההליכה היא שהובילה לשלל ההשפעות הפיזיולוגיות והפסיכולוגיות. אז מה כן? לי מאמין כי המערכת האקולוגית ביער מורכבת מכדי שניתן יהיה להבין את השפעתה ההוליסטית. יחד עם זאת, ניתן לבחון רכיבים מבודדים ממנה. לדבריו, הגורם המשמעותי ביותר הוא תרכובות כימיקליות מסוימות שקיימות בעצים. תרכובות אלה מכילות חומרים נדיפים שנקראים באנגלית Phytoncides והם משמשים את העצים למלחמה במזיקים. קיומם מוכר למדע עוד מ-1928, ולי שיער ששיש להם חלק משמעותי באפקט של מקלחת היער. הוא הפיק מהן שמנים אתריים ובחן את השפעתם  מחוץ ליער, בחדר בבית מלון. התוצאות הראו השפעה דומה לזו שמתרחשת ביער, אם כי לא באותה עוצמה. מכך הוא הסיק כי חוש הריח שבאמצעותו אנו קולטים את התרכובות הכימיות של העצים הוא הדומיננטי ביותר בתהליך. לדבריו לכל עץ יהיה אפקט שונה, כשמחקרו מתמקד בברוש יפני. "אני חושב שאפשר לקבל 50 אחוזים מהאפקט באמצעות השמן", אומר לי, "היער מעניק 100 אחוז". בהתחשב בכך, ובעובדה ש-65 מ"ל של שמן אתרי מהעצים עולה מעל 200 דולר, נראה כי האופציה הריאלית והעדיפה היא הדבר האמיתי.

כל זה עדיין לא מסביר במה שונה סתם הליכה ליד עצים ממקלחת יער. לי מסביר כי כאן יש כמה נתונים כמותיים שהופכים טיול למקלחת אפקטיבית. ראשית, אורך המסלול צריך להיות כחמישה ק"מ לפחות. שנית, שטח היער וצפיפות העצים בו משפיעים: ככל שהם גדולים יותר כך עולה האפקט. לצורך העניין, אם תחזוקת האפקט ביער אמיתי מתרחשת אחת לחודש, בפארק עירוני עם עצים נצטרך לעשות טיולים מדי יום. והדבר החשוב ביותר הוא צורת ההליכה. "צריך ללכת ממש לאט כך שחמישה קילומטרים עושים בארבע שעות". במהלך הטיול הוא מציע לבצע נשימות עמוקות, לעסוק בפעילות פיזית מתונה, לעשות מנוחות, לאכול, לשתות ואף לקרוא ספר. הטיול לא נועד לשם הליכה, אלא לשם שהות, פתיחת חושים וספיגת היער באמצעותם.

אפשר להפיק תועלת גם מעץ בודד

ההאטה מסייעת לנו לספוג את התרכובות של העצים, אבל נראה כי פעולתם לא מסבירה את המגוון הרחב של ההשפעות הבריאותיות. במאמר ב-Aeon מסבירה הגיאולוגית חוקרת הנהרות רבקה לואטון כי "שפע מנגנונים נוספים יצאו לאור – למעשה ישנם עד 21 דרכים לשפר את הבריאות [באמצעות מקלחת יער]". היא מציינת כי סקירת מחקרים שנערכה באוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין מגלה תועלת מיוחדת לאור הבהיר, ליונים השליליים שבאוויר, למראות של נופים טבעיים ולצלילי הטבע. לואטון מצטטת את מחברת הסקירה פרנסס מינג קאו, שטוענת כי "האפקט המצטבר יכול להיות די גדול, גם אם רבים מהדרכים האינדיבידואליות תורמות רק השפעה קטנה". כנראה לכך מתכוון פרופסור לי כשהוא אומר שלדעתו "לא ניתן לשחזר את סביבת היער באופן מלאכותי. זה מורכב מדי, האווירה שונה. האווירה הטוטלית מאוד חשובה, ואתה לא יכול ליצור מחדש סביבה כמו יער".

יערות, בטח ובטח יערות גדולים מהסוג שמביא לתועלת הגבוהה ביותר, לא זמינים למרביתנו במרחק הליכה מהבית. אמנם פעם בחודש יותר ריאלי לצאת למקלחת יער הגונה, אך גם אם זה לא יוצא, עדיין אפשר לשבץ בשגרה שלנו מגע עם הטבע, ואפילו לא צריך פארק עירוני ירוק. מחקר מאוניברסיטת בריטיש קולומביה מצא כי די בתשומת לב לפיסת טבע קטנה כדי להביא לשיפור כלשהו ברווחה הכללית. לא מדובר על סט התועלות המלא של מקלחת יער, אך ביחס למאמץ שצריך להשקיע בכך מדובר בפעולה מבורכת.

במחקר, חילקה ד"ר לפסיכולוגיה הולי-אן פאסמור את נבדקיה לשתי קבוצות. ממשתפי הקבוצה הראשונה היא ביקשה לתעד במשך שבועיים כיצד חלקות טבע שבהן נתקלו בשגרה השפיעו על מצבם הרגשי, וממשתפי הקבוצה השנייה ביקשה לעשות אותו הדבר רק עם חפצים מעשי ידי אדם. המשימה כללה צילום של הדבר הטבעי או המלאכותי שתפס את תשומת ליבם של המשתתפים לצד תיאור מילולי כתוב בקצרה של הרגשות שעלו בעקבותיו. התוצאות, שלדברי פאסמור הותירו אותה המומה, הראו יתרון גדול ברווחה הנפשית לחברי הקבוצה שנתבקשו להבחין בחלקות טבע קטנות. "זה לא היה על בילוי של שעות בטבע או יציאה להליכה ארוכה בשממה", היא מסבירה, "זה היה על העץ בתחנת האוטובוס באמצע העיר, ועל ההשפעה החיובית שעץ אחד יכול לחולל באנשים".

 

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

הפילוסוף של ההרים – 17 ציטוטים מאת ג'ון מיור, אבי הפארקים ושמורות הטבע

השורשים העמוקים של חיי החברה אצל צמחים נחשפים

האיש שנטע במו ידיו יער גדול יותר מסנטרל פארק

עוד מרדיו מהות החיים: