הרב מכר ״לממש את הטוב שבך״ עכשיו בחנויות הספרים, לרכישה לחצו כאן X

כיצד האישיות שלנו משפיעה על מה שאנו רואים? נוירולוגים מסבירים מהי תפיסה תת-מודעת


26 ביוני, 2017

העיניים שלנו מגלות יותר משאנו מסוגלים לראות. המוח, במובן מסוים, מוליך אותנו שולל. הוא יוצר אשליה שכל מה שאנו רואים נקלט בתודעה ונחווה באופן ישיר ללא תיווך. תחושת החיות של המציאות מרגישה כמו תוצאה ישירה של חוש הראייה. אנחנו עוצמים את העיניים – אין מציאות, פוקחים אותן, והנה היא שם. אבל מסתבר שהקשר בין העיניים לתודעה שלנו הוא הרבה יותר מורכב ומסתורי. בעשורים האחרונים נוירולוגים חשפו את קיומם של קשרים עקיפים בין חוש הראייה לתת-מודע, שאחראים לתופעות מוזרות כמו ראייה-עיוורת והשפעת האישיות על כמות האינפורמציה שאנו קולטים.

ההיכרות המדעית הראשונה שלנו עם הפעלה תת-מודעת של הראייה התרחשה בשנת 1974, כאשר הפסיכולוג האנגלי לורנס ווייסקראנץ טבע את המונח "ראייה-עיוורת". המושג מתאר מצב נוירולוגי שבו אדם עיוור מסוגל לקלוט אינפורמציה דרך העיניים, מבלי להיות מודע אליה. מנגנון הראייה מתחלק בגסות לשניים: החלק המכני והחלק המעבד. האישון, הרשתית, הקרנית וכל החלקים שתפקידם לקלוט את קרני האור מרכיבים את החלק המכני, ואילו החלק המעבד מורכב מאזורים במוח שאחראים לתרגם את הפוטונים לאותות עצביים ולבנות תמונה מנטלית במוח. במידה ונפגעה החלק המכני, אין יותר מדי מה לעשות. אבל קורה שעיוורון נובע מנזק מוחי, כלומר מפגיעה בחלק המעבד, ואז נפתחות כל מיני דלתות מוזרות.

העיניים מקיימות דיאלוג סודי עם התת-מודע

דייוויד רובסון מתאר את התופעה בהרחבה בכתבה ב-BBC Future. הוא מספר על פציינט, שם בדוי דניאל, שהגיע לבית החולים לאחר שאיבד את הראייה בעין אחת עקב פגיעה בזמן ניתוח מוח. הרופא שבדק אותו, מספר רובסון, "הבחין במשהו מאוד משונה: דניאל יכול היה להושיט יד ולתפוס את ידו של הרופא, אפילו כשהייתה כנראה בשטח המת שלו". הרופא העביר את דניאל לבדיקתם של שני פסיכולוגים, אחד מהם היה ווייסקראנץ, האיש שחקר את התופעה לראשונה. צמד הפסיכולוגים ערך בדיקות מרובות שנועדו לברר האם דניאל מסוגל להגיב לאינפורמציה שהוא קולט דרך העין העיוורת שלו. כאמור, הנזק נגרם לחלק המעבד ולכן פוטונים של אור עדיין עברו באופן תקין דרך העין.

בסדרת בדיקות הם גילו כי כאשר דניאל משתמש בעינו 'הפגועה' כדי לזהות עצמים או לבצע משימות, הוא מפגין דיוק של כשמונים אחוזים, נתון שמבחינה סטטיסטית חורג הרבה מעבר לניחוש אקראי. ווייסקראנץ ועמיתתו הגיעו למסקנה ש"עיניו הבריאות של דניאל עדיין צופות בעולם ומעבירות מידע לתת-מודע שלו, אשר מנחה את התנהגותו".

הגילוי הזה, מעבר לחשיבותו עבור פיתוח עתידי של טיפולים בסוגים מסוימים של עיוורון, פתח צוהר נדיר אל אופן פעולתו המסובך של המוח, בדגש על התת-מודע. העיניים, מסתבר, מקושרות ישירות לתת-מודע והמידע הוויזואלי המגיע דרכן משפיע עלינו בצורה סמויה. ואם המוח יודע להשתמש במידע שעובר 'מתחת לרדאר' מבלי שהאדם ידע בכלל שהוא קולט אותו, תוהה רובסון, "מעניין כמה מההחלטות שלנו מתרחשות מחוץ למודע, אפילו כשיש לנו אשליית שליטה?"

מחקרים נוספים בקרב פציינטים בעלי ראייה-עיוורת רק הגבירו את הפליאה והעמיקו את התעלומה. כך, למשל, בקרב עיוורים-רואים התגלתה יכולת לזהות רגשות על פי הבעות פנים. הנבדקים דיווחו כי אין להם מושג מה מתרחש מול עיניהם, אבל כשהתבקשו לנחש את הרגשות של אנשים בתמונות גילו אחוזי דיוק גבוהים באופן חריג, המצביעים על דפוס זיהוי כלשהו, להבדיל מרנדומליות סטטיסטית. הם אף חיקו את הפרצופים שהוצגו להם באופן בלתי מודע. במקרה אחר רופאים הציבו לנבדקים בעלי ראייה עיוורת מכשולים במסדרון ונדהמו לגלות כי למרות שהם מתחמקים מהמכשולים בהצלחה, אין להם מושג שהם עשו זאת. כאילו העיניים והתת-מודע החליטו לדבר מבלי לכלול אותם בהתכתבות. אחד החוקרים שהשתתף בניסויים טוען כי התופעה הזו "מראה שמודעות היא לא כל הסיפור. לעתים קרובות מאוד אנו מאמינים כי החלטנו לגבי משהו, אבל המוח קיבל את ההחלטה בשבילנו קודם לכן – בדרכים ובהקשרים רבים".

פציינט עם ראייה-עיוורת מנווט דרכו בין מכשולים בלי להיות מודע לפעולותיו.

רובסון מאמין כי לאור המידע החדש על אופן הפעולה העקיף של התת-מודע, עלינו לשקול שוב את כל מה שאנו מאמינים שאנו יודעים על התודעה שלנו. ובפרט, את האופן שבו המוח מחבר פיסות מידע לכדי רצף של חוויית מציאות. אי שם באחורי מוחנו יושבת ממשלת צללים שמבצעת פעולות ומקבלת החלטות מבלי לדווח לסמכות הרשמית, הלא היא המוח המודע.

אנחנו אולי גורמים לזה להישמע כמו מזימה ממותחן ריגול, אבל למעשה מדובר במנגנון – כמו כל המנגנונים של המוח – שנועד לשרת מטרה חיונית. אחרי הכול, אנשים כמו דניאל הם סוג של פלא מהלך: הם רואים למרות עיוורונם.

כשהמוח סקרן – העיניים רואות ברזולוציה גבוהה יותר

גילוי מערכת היחסים הסודית הזאת, בין התת-מודע לחוש הדומיננטי ביותר שלנו, רלוונטי עבור כל אחד מאתנו, מפני שהוא חושף את עומק מעורבותו של התת-מודע ביצירת תמונת המציאות שלנו. אמנם ראייה-עיוורת כשלעצמה היא תופעה די נדירה, אך קיומו של קשר בין העיניים לתת-מודע אינו ייחודי למקרים הללו. הוא בא לידי ביטוי באופנים שונים ומרתקים גם אצל אנשים שראייתם תקינה לחלוטין. כך, למשל, על פי מחקר חדש (2017) תכונות האישיות שלנו, שמשפיעות בצורה תת-מודעת על מגוון היבטים בחיינו, משפיעות גם על מערכת הראייה, ובאופן ספציפי על כמות המידע שאנו קולטים מהסביבה.

"המחקר טוען כי פתיחות להתנסויות משנה את האופן שבו אנשים רואים את העולם", מסבירה אוליביה גולדהיל ב-Quartz, "זה מעלה את הסיכויים שלהם לחוות תפיסות ויזואליות מסוימות". פתיחות להתנסויות היא אחת מתוך "חמש התכונות הגדולות", מבדק מקובל ופופולרי בקרב פסיכולוגים המשמש להערכת תמהיל האישיות. אדם שמדורג גבוה על הסקאלה של פתיחות להתנסויות מאופיין בסקרנות, דמיון מפותח, הרפתקנות, חשיבה יצירתית, נכונות לנסות דברים חדשים וכדומה. על פי המחקר, נראה שהקידוד האישיותי הזה משפיע גם על הפיזיולוגיה של מערכת הראייה. החוקרים מאוניברסיטת מלבורן ערכו לנבדקים את מבחן האישיות ואחריו מבדק לבחינת התפיסה הוויזואלית. הם ניסו לאתר תופעה ספציפית שמכונה בעגה המקצועית Binocular Rivalry. כך, בקצרה, עובד המנגנון: יש לנו מוח אחד ושתי עיניים ולכן הוא מחבר את האינפורמציה המגיעה דרך כל עין לתמונה מנטלית אחת. במצב רגיל, העיניים שלנו נחות על אותו נוף ולכן קיימת חפיפה רבה בין המידע שמגיע מעין ימין לזה שמגיע מעין שמאל. אבל כשמציגים לכל עין תמונה שונה לחלוטין, כפי שעשו החוקרים לנבדקים, המוח ייטה לעבור בין התמונות לסירוגין.

במקרה שלפנינו הציגו החוקרים לנבדקים שני משטחים, לעין אחת - ירוק ולשנייה - אדום. הם שמו לב כי בעוד חלק מהנבדקים אכן עברו חליפות בין הצבעים, אחרים איחדו את שני המשטחים לכדי תמונה מנטלית אחת. תפיסת המציאות שלהם הייתה שונה מזו של עמיתיהם. החוקרים ערכו השוואה בין מבחן האישיות לבדיקת הראייה וגילו מתאם גבוה בין היכולת לאחד תמונות ובין פתיחות להתנסויות.

ההסבר לקורלציה הזו על פי החוקרים טמון בהשפעת האישיות על האופן שבו אנו תופסים את העולם. "אנחנו מסננים את המידע החושי שבו אנו מתמקדים באופן תמידי", מסבירה גולדהיל. אם אתם קוראים שורות אלה מסמארטפון, למשל, בשדה הראייה שלכם נמצאים דברים נוספים כמו התמונה שעל הקיר בחדר, עמוד החשמל ברחוב או כל פרט בכל אתר שבו אתם נמצאים. אבל אתם לא ממוקדים בפרטים אחרים, כיוון שהמוח שלכם מתעדף את המסך והמילים שמופיעות על גביו. אבל מסתבר, כפי שכותבת אחת החוקרות, ש"השער שדרכו עובר המידע שמגיע לתודעה עשוי להיות בעל דרגות שונות של גמישות". וזה, ככל הנראה, מה שנמצא אצל אנשים שמדורגים גבוה בפתיחות להתנסויות. כלומר, לאנשים פתוחים יש חורים גדולים יותר במסנני האינפורמציה והם מסוגלים לקלוט יותר מידע מהסביבה.

כשהעיניים ממוקדות בדבר ספציפי, אנו עלולים להפסיד פרטים רבים מהנוף שסביבנו.

במילים אחרות, תכונות האישיות שלנו מסוגלות לקבוע לעיניים כמה מידע להכניס פנימה. טרם ברור כיצד המנגנון פועל מבחינה נוירולוגית, אך השערת החוקרים היא כי ייתכן שאותו כימיקל במוח משפיע הן על אישיות והן על תפיסה. אבל הנקודה הרלוונטית לחיים הפרקטיים היא שמידת הפתיחות שלנו להתנסויות הופכת את הראייה שלנו לכוללת יותר. מוח שפתוח להתנסויות מאפשר לעיניים חופש פעולה לקלוט עוד אינפורמציה. זה לא שאנשים פתוחים מחפשים את המידע באופן יזום. אבל מכיוון שיריעת תחומי העניין, ההזדמנויות והפוטנציאל הגלום במציאות רחבה יותר – יותר פרטים וחלקים של המציאות נראים להם רלוונטיים לחייהם.

אם אנו יוצאים לטייל על החוף במטרה למצוא בחול צדף בצורת לב, המוח שלנו ינסה לסנן כמה שיותר אינפורמציה כדי להתמקד בחיפוש, וסביר להניח שעינינו יהיו מופנות כלפי מטה מרבית הזמן ונראה בעיקר חול. לעומת זאת, אם נצא לטייל במטרה להעביר את הזמן בנעימים, המבט שלנו ישוטט להנאתו, והמוח יהיה רגוע, נינוח וזמין לקבל מידע רב - צבע הטורקיז של המים, הענן הבודד שמשתרך מאחור, הדייג הנחמד ואולי גם צדף בצורת לב. אצל אנשים מסוימים המצב הנינוח והפתוח הזה הוא פשוט ברירת המחדל הטבעית ולכן הם מסוגלים לראות יותר.

החדשות הטובות הן שתכונות אישיות ניתן לפתח. פתיחות, למשל, אפשר לתרגל באמצעות מדיטציה או פעילות גופנית, כפי שכותבת גולדהיל. ולמרות שטרם נבדק אם כושר הראייה משתנה בעקבות שינויים באישיות, עורכי המחקר חושבים שיש סיבות להאמין ש"האופן שבו אנו רואים את העולם עשוי להשתנות בהתאם לאישיות". אז אמנם נכון לעכשיו אין בהירות לגבי היכולת שלנו לשלוט ביצירת תמונה מנטלית עשירה יותר, אבל אולי בכל זאת שווה להשאיר מקום לספק, כי אם היינו צריכים לבחור, באיזה מצב מנטלי הייתם מעדיפים לטייל על חוף הים? ובכל מקרה, ערכם של מחקרי הראייה והתת-מודע הוא בעיקר בהצפת אופן הפעולה של המוח שלנו והגורמים השונים המשפיעים על תפיסת המציאות וההתנהגות שלנו. דווקא כשהעיניים פתוחות, רב הנסתר על הגלוי.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

עושה זאת כמו אף אחד אחר – המידע המפתיע שחוש הריח מגלה לנו בלי שנשים לב

המקום שבו תשמעו את הדם זורם בעורקים – האם ניתן לחוות דממה מוחלטת ומה השפעותיה?

הדברים המעניינים שעשויים להתרחש כשאנו חווים את העולם ללא תיווכו של הזיכרון

עוד ממהות החיים

19.09.17
מה כל כך מפחיד אותנו בלהחמיץ התרחשויות ברשת – ומה קורה כשאנו מתעדכנים ללא הרף?
18.09.17
מתנות הן דבר נפלא, אבל איך בוחרים כאלה שיעשו את העבודה? פסיכולוגים בדקו
17.09.17
כיצד הופך קשר רגיל לחברות עמוקה – ומה השפעתו על בריאותנו בטווח הרחוק?
14.09.17
ההרצאה השבועית של TED: אנו יכולים להמציא את העולם שבו אנו רוצים לחיות
13.09.17
האם קיימת דרך קריאה שמסייעת לחקוק בזיכרון יותר מידע מספרים?
12.09.17
ויטגנשטיין: לעולם לא נדע מה קורה במוחם של אחרים – איך בכל זאת להבין אותם?
11.09.17
מתברר שאנחנו מחקים אחרים אפילו מבלי להיות מודעים – פסיכולוגים מסבירים מדוע
10.09.17
תרגול מיינדפולנס לא דורש מכם דבר מלבד 10 דקות ביום – אפשר אפילו פחות
07.09.17
ההרצאה השבועית של TED: המציאות היא לא יותר מאוסף הזיות שכולנו מסכימים עליהן
06.09.17
פרדוקס סוף השבוע – כיצד מאמץ במעט הזמן הפנוי עשוי להוביל לחידוש מצברים?
05.09.17
מדוע אנשים שמשתמשים באמוג'י מצליחים יותר בהשגת בני זוג?
04.09.17
מחקר חדש: רגשות לא נעימים חיוניים לבריאות הפסיכולוגית שלנו
03.09.17
הטיעון בעד התפשרות על האיכות – מתי השאיפה לשלמות הופכת לדריכה במקום
31.08.17
ההרצאה השבועית של TED: מה קורה במוח בכל פעם שאנו שותים קפה או תה?
30.08.17
הפולינזים הקדמונים ומדעני נאסא חולקים סוד משותף – מה ניתן ללמוד ממנו על גישה לחיים?
29.08.17
האלגנטיות של חוקי הפיזיקה נחשפת ב-10 ציטוטים מעוררי השראה
28.08.17
כיצד לזהות אם אנחנו באמת בקיאים בנושא מסוים? הכירו את "טכניקת פיינמן"
27.08.17
איש אינו מחוסן בפני כישלון – אך הכישלון עצמו מחסן, תשאלו את ג'יי. קיי רולינג
24.08.17
ההרצאה השבועית של TED: הרב הראשי של אנגליה לשעבר במחשבות על האנושות של מחר
23.08.17
התועלת הבריאותית של שירה משותפת – והמדע שמסביר גם את האפקט הטרנסצנדנטלי שלה