הרב מכר ״לממש את הטוב שבך״ עכשיו בחנויות הספרים, לרכישה לחצו כאן X

אפקט מיכאלנג'לו - מתחת לאשליית "העצמי" מסתתרת הזהות האידיאלית שלנו


23 באפריל, 2017

בקומדיה אני, עצמי ואיירין מגלם ג'ים קארי את צ'ארלי בייליגייטס, שוטר אדיב, מנומס והגון, שמדי פעם הופך להאנק אוונס, אישיות משולחת רסן ופורעת כל סדר, ההיפך הגמור מהאני האמיתי החביב של הגיבור. או שמא האני האמיתי שלו הוא דווקא הצד המופרע? הסרט מתאר – אמנם בקיצוניות – קונפליקט פנימי שקיים אצל כולנו בין חלקי האישיות ומרכיבי הזהות. השאלה היא האם יש לנו "עצמי" אחד אמיתי וכיצד אנו יכולים לזהות מהו?

לשאלה הזו נדרשו מומחים מכל תחומי הידע, מפילוסופים ועד נוירולוגים. נראה כי תשובה אחת ברורה - אין, וזאת משתי סיבות עיקריות. האחת היא שאישיות היא דבר דינמי, מורכב ומשתנה, והשנייה היא שרק לאדם עצמו קיימת גישה ישירה לעצמי שלו – והיכולת לחקור את הזהות שלנו ללא משוא פנים היא נדירה, במקרה הטוב. כל זה לא מונע מאתנו לפתח רעיונות מרתקים לגבי מי אנחנו וכיצד לפתח היכרות אינטימית יותר עם עצמנו. כי למרות שהמשימה מורכבת, הזהות שלנו היא כל מה שיש בידינו כדי לחוות את החיים הללו.

לסתת את הזהות האמיתית

אז מי אנחנו באמת – השוטר האדיב או האלטר-אגו המופרע? אפשר למתוח קו המחבר בין שתי הדמויות הללו לשני פנים באישיות שלנו. השוטר האדיב מייצג את העצמי האידיאלי – האדם שאנו שואפים להיות, ואילו האדם הפראי יכול לייצג את האני "הרגיל" שלנו – המקום שבו אנחנו מרגישים בנוח. כמובן שזה לא אומר שאנו מרגישים בנוח להיות פרועים, אבל לשם ההמחשה נניח שהדמות הזו מייצגת את האני המשוחרר מעכבות שלנו. מצד אחד, האני המשוחרר נדמה כזהות הטבעית ביותר, אך מצד שני אנו משתדלים להיות בחתירה אל העצמי האידיאלי ובתקווה לאמץ כמה שיותר תכונות והתנהגויות שלו.

במגזין של ה-British Psychoanalytic Society, ד"ר כריסטיאן ג'ארט מציג את מחקרן של מופינג גאן וסרנה צ'ן מאוניברסיטת ברקלי, החושף נקודת מבט מקורית על הדילמה האישיותית. כאמור, לא פשוט לחקור את עצמנו, ולכן הפסיכולוגיות ניסו להביט על השאלה באמצעות גורם מתווך – מערכות יחסים. הן זיקקו את הנושא הרחב לשאלה ממוקדת יותר, מתי אנו מרגישים יותר אותנטיים במערכת יחסים - כשאנו נוהגים על פי האני הממשי שלנו (המקום שבו אנו מרגישים נוח, העצמי המשוחרר), או על פי האני האידיאלי. לדברי ג'ארט, תוצאות סקר שערכו החוקרות גילו כי אנשים נוטים להאמין כי האני הממשי שלהם חשוב יותר לתפקוד במערכת יחסים, כלומר, להרגיש אמיתי במערכת יחסים פירושו להרגיש משוחררים להיות מי שאנחנו. כך שבן הזוג יקבל אותנו על כל מה שקיים בנו, הדבש והעוקץ כאחד. "אבל", הוא מסביר, "בניגוד לחוכמה העממית הזו, במספר מחקרים גילו החוקרות למעשה ראיות לכך שההיפך הוא הנכון – כלומר, נראה כי תחושת אותנטיות במערכות יחסים נובעת לא מהאני הממשי, אלא מתחושה שאנו יכולים להיות האני הטוב והאידיאלי שלנו".

לבן הזוג יש חוזקות שאנו שואפים לסגל בתהליך של חיקוי.

באמצעות מספר שאלונים ותרגילים מחשבתיים, ניסו החוקרות להבין כיצד אנשים מתארים את האני הממשי ואת האני האידיאלי שלהם, ובהמשך ביקשו לתאר את התנהגותם ואת תחושותיהם בתוך מערכות היחסים הרומנטיות הקיימות שלהם. הן מצאו מתאם גבוה בין מימוש האני האידיאלי ובין תחושת אותנטיות במערכת היחסים. קשר דומה לא נמצא בין האני הממשי של הנבדקים ובין תחושת האותנטיות שלהם. "במילים אחרות", מסביר ג'ארט, "לפחות כשזה נוגע לתחושת אותנטיות במערכות יחסים, נראה כי מה שקובע יותר מכל הוא לא שאנו יכולים להיות עצמנו כמו שאנחנו, אלא שאנו יכולים להתנהג כמו האנשים שאנו שואפים להיות".

זה אולי לא נשמע אינטואיטיבי, כיוון שמי יעדיף להיות תמיד תחת זכוכית מגדלת של בן הזוג על פני היכולת להיות משוחרר ולבטא את מי שהוא? אך זה לא בדיוק המקרה. הרעיון הוא לא בחינה של בן הזוג, אלא דווקא בחינה עצמית שלנו. קל להסביר את זה מבחינה אבולוציונית: אנו תמיד שואפים להרשים את מושא האהבה שלנו ולשמור אותו מרוצה. אך ג'ארט מציג מנגנון יותר מעניין, המכונה "תופעת מיכאלאנג'לו". הוא מסביר כי זה התהליך שמתרחש כאשר לבן הזוג יש תכונות שאנו שואפים לאמץ בעצמנו. "השם של הקונספט מעלה את הרעיון שבן הזוג עוזר לנו לחשוף את האני האידיאלי, כמו אמן שמסתת בהדרגה את דמותו של פסל", כותב ג'ארט.

העצמי האמיתי מופיע כשהעצמי השורד מתפוגג

המשמעות היא שבן הזוג משקף את מי שאנו רוצים להיות, וכשאנו מטמיעים את תכונותיו בתהליך של חיקוי, אנו מרגישים מימוש עצמי וזוגי בצורה הכי אמיתית שיש. ומכיוון שזוגיות היא עסק דו כיווני, נכון הדבר גם מבחינת בן הזוג כלפינו. כך שמערכת זוגית מרגישה אותנטית כאשר שני בני הזוג מעריכים או מעריצים תכונות מסוימות זה של זה, ומנסים לסגל אותן בתהליך מתמשך. על פי גישה זו, האני האותנטי שלנו במערכת יחסים הוא זה שנטמע בתוך זהותו של בן הזוג. וכשמציגים את זה כך, פתאום זה נראה הדבר הטבעי וההגיוני – אהבה היא המצב האותנטי ביותר שלנו.

ולא רק אהבה רומנטית, כך מסתבר. לפחות לדעת הכותב והמחבר אומאר האק, ששוטח את תפיסתו לגבי העצמי במאמר ב- Medium. לדבריו, הדילמה בין העצמי הממשי ובין העצמי האותנטי עמוקה יותר מאשר יחסי הכוחות בין השוטר האדיב לאלטר-אגו המופרע. לשיטתו של האק, האני הממשי הוא בכלל אשליה, אירוני ככל שיישמע. כמו ד"ר כריסטיאן ג'ארט, גם האק מאמין כי אהבה היא המפתח לעצמי האמיתי שלנו, אך הוא מדבר על מובן רחב יותר של אהבה.

"חשבו על זמן בחייכם שבו חשתם מאושרים באמת", מסביר האק, "לא שבעי רצון, מסופקים או שמחים. מתפוצצים מאושר". הוא חולק את הרגעים שבהם חווה את התחושה הזו בעצמו: להתאהב, ללכת בגן האהוב עליו וכשאחיינו לימד אותו לשחות. הוא מסביר שאם נוכל למצוא שלושה רגעים כאלה, של אושר טהור, הדרך לאני האמיתי שלנו סלולה. מדוע?

האק מאמין כי התשובה טמונה דווקא במה שנעדר משלושת הרגעים שמנה, ומרגעים דומים אצל כל אדם אחר. בהזדמנויות השונות הללו, הוא טוען, "אין 'אני'. יש רגע מגע טהור עם החיים". הבה ננסה לתאר חוויה כללית שמשותפת לרבים מאתנו – טיול במקומות חדשים בעולם. זה לא משנה אם זו הפעם הראשונה שהבטתם מעלה אל ראש גורדי השחקים הנעלמים בשמי העיר ניו יורק, או הפעם ההיא שהבטתם מטה אל הכחול העמוק של מי הפיורד שלמרגלות הצוק שממנו השקפתם על נופי הפרא של נורבגיה. ברגעים הללו וברבים אחרים – כמו בזמן קונצרטים, בעת צפייה ביצירת אמנות מעוררת השראה ואפילו בטעימת מאכל חדש – אנחנו לא נמצאים בתפקיד העצמי הממשי, אלא בתפקיד המשקיף. אנחנו חווים את הרגע בצורה הכי נקייה שיש, עם תיווך מינימלי של האני היומיומי, השורד. התודעה שלנו מוקדשת כולה למה שקורה סביבנו. לדברי האק התחושה הזו היא סוג מסוים של אהבה.

ייראנגרפיורד בנורבגיה. הנוף עוצר הנשימה מסוגל למחוק את זיכרון הרעב או הרגליים התשושות.

האם מעל הפיורד אנו בכלל מסוגלים להשחיל למוחנו את המחשבה שאנו רעבים? עייפים? צריכים לזכור לעשות צ'ק אין לטיסה? סביר להניח שהפיורד מסנן את כל התחושות הקשורות בעצמי הממשי. אתם מוזמנים לעשות ניסוי: חשבו על רגע כזה ונסו להיזכר אם הייתם עייפים באותה סיטואציה. עכשיו נסו לשחזר את תחושת ההתפעלות מהדבר עצמו.

"אנחנו חושבים שאנו חיים בעולם הזה ומסבים אליו את תשומת לבנו", טוען האק, "אך לרוב אנו מסבים את תשומת לבנו לעצמנו". אלא שהאני הממשי הזה הוא בעצם אשליה, מכיוון שהקיום שלו נמצא תמיד בעבר. אנחנו אמנם יכולים לחשוב על עצמנו בהווה ובעתיד, אבל המחשבות הללו מעוגנות תמיד בהיסטוריה שלנו ובהשתלשלות אירועים שקדמה לרגע הנוכחי. מובן שלא ניתן לבטל את הזיכרון באף סוג של חוויה, אך ברגעי האושר או האהבה שעליהם מדבר האק, הזיכרון נדחק לפינה וחוויית הרגע מתווכת בצורה מינימלית. "העצמי הוא מבנה מנטלי", מסביר האק. יש לו אמנם קיום פיזי, ולידי יתר ביולוגי, אך הוא נעדר נוכחות של ממש, כלומר עצמי הוא קונספט מטפיזי .

הזהות שלנו נמצאת בתנועה מתמדת

האני הקיים ברגעי האושר מתפקד יותר כעד, כצופה שותף. האק מאמין כי זה האני האמיתי, "פשוט מודעות". זה כמובן לא מצב ברירת המחדל שלנו. אנחנו יצורים ביולוגיים אחרי הכול, עם צרכים ויצרים חומריים בהרבה מהתפעלות והאהבה. חלק מהחבילה הזו כולל את תגובת הילחם או ברח, מתח נפשי, יצר הישרדותי וכן הלאה. אלה מלווים אותנו בשגרה, ממקדים את תשומת הלב בעצמנו ויוצרים את האשליה שעליה מדבר האק. הוא מודע לכך שדבריו שומטים את הקרקע מתחת לזהות שלנו לכאורה. אך לדבריו כל אדם חווה בחייו אושר נקי בצורה כלשהי, היה עד לפלא גדול שהביא לידי ביטוי את העצמי האמיתי שלו. "וברגעים הללו חוויתם את מטרת החיים – ומהי המטרה הזו? לאהוב כמובן. הרגע שבו אנו עדים הוא הרגע שבו האהבה מתפוצצת לכדי קיום".

העצמי הצופה אינו תלוי בכלום לקיומו. הוא אינו תוצר של יצרים וצרכים. הוא קיום עצמאי. ולכן הוא לא נאבק לשרוד ושרוי תמיד ברוגע ושלווה. ולכן, כדי לחוש אושר ואהבה, כדי לממש את העצמי האמיתי שלנו, "אין צורך להילחם", טוען האק, "תנו לקרבות המתחוללים במוחכם להגיע לכדי סיום. יש שם שלווה, ממש מתחת למאבק". הוא מסכם את הרעיון במילים פיוטיות: "החיים הללו הם עשן. תנו לאש שבתוככם לבעור עד שלא נותר דבר מלבד אפר. וכשהרוח תפזר אותו, אז תראו לראשונה. לא את עצמכם, אלא דרך עצמכם".

עכשיו קחו את הקונספט הזה ונסו ליישם אותו במערכת יחסים זוגית. סביר להניח שזה יחולל פלאים בקשר. כאשר מצמצמים את מקומו של האני השורד ומביטים על העולם כעל חוויה נפלאה, קל יותר להגיע לשלווה, לאושר ולאהבה. הן על פי המחקרים הפסיכולוגיים והן על פי הגישה הפילוסופית של האק, נראה כי הזהות האמיתית שלנו אינה הדמות הקבועה שעליה אנו חושבים כ"עצמי". האני האמיתי האותנטי שלנו הוא זה שנמצא תמיד בתנועה. עצמי שחותר לרגעים של התעלות מעל עצמו ולחיבור טהור אל המציאות – בין אם היא נוף מעורר התפעלות או אדם היקר ללבנו.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

בראי ההיסטוריה – היכן כדאי להשקיע את המשאבים, במי שאנו היום או במי שנהיה בעתיד?

ספרו לי מה אתם עושים בשעות הפנאי, ואספר לכם מי אתם

מותר להיסחף מדי פעם: זווית מקורית על תפקידו של הומור במערכות יחסים

עוד ממהות החיים

19.09.17
מה כל כך מפחיד אותנו בלהחמיץ התרחשויות ברשת – ומה קורה כשאנו מתעדכנים ללא הרף?
18.09.17
מתנות הן דבר נפלא, אבל איך בוחרים כאלה שיעשו את העבודה? פסיכולוגים בדקו
17.09.17
כיצד הופך קשר רגיל לחברות עמוקה – ומה השפעתו על בריאותנו בטווח הרחוק?
14.09.17
ההרצאה השבועית של TED: אנו יכולים להמציא את העולם שבו אנו רוצים לחיות
13.09.17
האם קיימת דרך קריאה שמסייעת לחקוק בזיכרון יותר מידע מספרים?
12.09.17
ויטגנשטיין: לעולם לא נדע מה קורה במוחם של אחרים – איך בכל זאת להבין אותם?
11.09.17
מתברר שאנחנו מחקים אחרים אפילו מבלי להיות מודעים – פסיכולוגים מסבירים מדוע
10.09.17
תרגול מיינדפולנס לא דורש מכם דבר מלבד 10 דקות ביום – אפשר אפילו פחות
07.09.17
ההרצאה השבועית של TED: המציאות היא לא יותר מאוסף הזיות שכולנו מסכימים עליהן
06.09.17
פרדוקס סוף השבוע – כיצד מאמץ במעט הזמן הפנוי עשוי להוביל לחידוש מצברים?
05.09.17
מדוע אנשים שמשתמשים באמוג'י מצליחים יותר בהשגת בני זוג?
04.09.17
מחקר חדש: רגשות לא נעימים חיוניים לבריאות הפסיכולוגית שלנו
03.09.17
הטיעון בעד התפשרות על האיכות – מתי השאיפה לשלמות הופכת לדריכה במקום
31.08.17
ההרצאה השבועית של TED: מה קורה במוח בכל פעם שאנו שותים קפה או תה?
30.08.17
הפולינזים הקדמונים ומדעני נאסא חולקים סוד משותף – מה ניתן ללמוד ממנו על גישה לחיים?
29.08.17
האלגנטיות של חוקי הפיזיקה נחשפת ב-10 ציטוטים מעוררי השראה
28.08.17
כיצד לזהות אם אנחנו באמת בקיאים בנושא מסוים? הכירו את "טכניקת פיינמן"
27.08.17
איש אינו מחוסן בפני כישלון – אך הכישלון עצמו מחסן, תשאלו את ג'יי. קיי רולינג
24.08.17
ההרצאה השבועית של TED: הרב הראשי של אנגליה לשעבר במחשבות על האנושות של מחר
23.08.17
התועלת הבריאותית של שירה משותפת – והמדע שמסביר גם את האפקט הטרנסצנדנטלי שלה